נאחז בסבך - דוד אסף

אצלך אין הבדל בין אחד לאלף - אבל אצלי יש הבדל עצום בין מכתב בודד שלא נשלח לפרסום, ואכן לא פורסם, לבין הטענה האווילית שאדמו"ר הריי"צ שקד על בניית היסטוריה חילופית שאינה אמת - ככה לא בונים היסטוריה חילופית!

אצלך אלו דיקדוקי עניות, ואילו אצלי זה הגיון צרוף.

 

טעית אדון, אני לא נגינותיי, אני מתקרב למחצית שנותיו.

שאלה קשה שאל אסף, הוא הרי ברח אז  איך יתכן שהוא ישב מאוחר יותר אם אחיו. הנה התשובה:

בויאזמע אסרו את רמנ"ע וישמיהו בקלויסטער להכריחו אשר ימיר ח"ו את דתו ר"ל. ומשם ברח. אשתו וב"ב נסעו לא"י. פעם א' בא לליובאוויטש. כשברחו מנאפאלעאן נשאר הוא מצד זה. יש אצלי כמה ביכלאך כת"י רמנ"ע. מהם הרבה הנחות על ביאוה"ז. שנים מהביכלאך שנכתבו אחר ה"מאורע".

אז כתוב מפורשות שאחרי שהוא ברח הוא חזר לליובאוויטש.

ובקשר למכתב אמו, אי אפשר לבנות על תאריך אחד כ"כ הרבה הרים וגבעות, יתכן מאד שיש טעות בתאריך.

והכל שריר וקיים. תוקן על ידי - בומטשיק - 22/06/2006 21:26:30

דוד,

חבל להתאמץ, סביר להניח שמטר הגידופים לא היה מקבל משקל לולא התייחסת אליו. תוקן על ידי - nunu1234 - 22/06/2006 22:06:43

קשה, קשה לקבל את האמת.

היכן היו כאן גידופים?

בומטשיק אני מנסה להבין את ההגיון שבדבריך , האם מה שאתה אומר הוא שכל פעם שאדם כותב סיפור במכתב פרטי , הרי שיש להאמין לו, כי איזה עניין יש לו לבדות מלבו דברים במכתב פרטי? לטיעון כזה יש תוקף (אם כי מוגבל מאד לענ"ד) כאשר מדובר במשהו שמוכח שאדם כתב אך ורק לעצמו , מעין גדר של מסל"ת , אבל כאשר הוא מספר לאחרים ? אנשים אינם בודים מלבם אלא כשהם מתכוונים לפרסם? ומלבד זאת , האם ידוע לך שחוץ משני התייחסויות אלה הוא אף פעם לא דיבר על כך עם אף אחד ולו בע"פ? עם כמה אנשים צריך רבי של הרבה חסידים לחזור על דבריו כדי שהם יהיו בגדר פרסום?

אצל חסידים ישנו מושג שנקרא התוועדות. כשרבי רוצה להעביר מסר לקהל החסידים הוא מדבר על כך בהתוועדות ודבריו של הרבי מופצים בכל רחבי תבל. דרך נוספת היא כתיבת מכתבים כללים. הרבי כותב מידי פעם מכתב כללי לכל אנ"ש.

הרבי מעולם לא דיבר על כך בהתוועדות ומעולם לא כתב על כך מכתב כללי.

ישנה דרך נוספת ודחוקה מאד, לכתוב מכתב לאיש פרטי המתגורר בתוך קהילה חסידית גדולה, והוא כבר יפיץ את המידע בקרב החסידים.

במקרה שלנו מדובר על מכתב שכתב הרבי בשנת תרפ"ב, לאיש אחד שהתגורר בלונדון. בלונדון היו באותה שנה שנים וחצי חסידים. 

אחרי עשרים שנה כתב הרבי מכתב נוסף לאדם שהתגורר במונטריאול. באותה שנה היו שם בערך מנין חסידים. האם ככה בונים היסטוריה חדשה?

יש גבול להעדר הגיון.

אני חושב שתפסתי את השיטה שלך , אני מקוה שכך גם אחרים הקוראים באשכול זה. כדי שלא תהיה כל טעות ושאף אחד לא יחשוב שדברי נענו בתשובה כלשהי אני חוזר ומעתיק אותם. בומטשיק אני מנסה להבין את ההגיון שבדבריך , האם מה שאתה אומר הוא שכל פעם שאדם כותב סיפור במכתב פרטי , הרי שיש להאמין לו, כי איזה עניין יש לו לבדות מלבו דברים במכתב פרטי? לטיעון כזה יש תוקף (אם כי מוגבל מאד לענ"ד) כאשר מדובר במשהו שמוכח שאדם כתב אך ורק לעצמו , מעין גדר של מסל"ת , אבל כאשר הוא מספר לאחרים ? אנשים אינם בודים מלבם אלא כשהם מתכוונים לפרסם? ומלבד זאת , האם ידוע לך שחוץ משני התייחסויות אלה הוא אף פעם לא דיבר על כך עם אף אחד ולו בע"פ? עם כמה אנשים צריך רבי של הרבה חסידים לחזור על דבריו כדי שהם יהיו בגדר פרסום?

אצל חסידים ישנו מושג שנקרא התוועדות. כשרבי רוצה להעביר מסר לקהל החסידים הוא מדבר על כך בהתוועדות ודבריו של הרבי מופצים בכל רחבי תבל. דרך נוספת היא כתיבת מכתבים כללים. הרבי כותב מידי פעם מכתב כללי לכל אנ"ש.

הרבי מעולם לא דיבר על כך בהתוועדות ומעולם לא כתב על כך מכתב כללי.

ישנה דרך נוספת ודחוקה מאד, לכתוב מכתב לאיש פרטי המתגורר בתוך קהילה חסידית גדולה, והוא כבר יפיץ את המידע בקרב החסידים.

במקרה שלנו מדובר על מכתב שכתב הרבי בשנת תרפ"ב, לאיש אחד שהתגורר בלונדון. בלונדון היו באותה שנה שנים וחצי חסידים. 

אחרי עשרים שנה כתב הרבי מכתב נוסף לאדם שהתגורר במונטריאול. באותה שנה היו שם בערך מנין חסידים. האם ככה בונים היסטוריה חדשה?

תוספת:

המכתבים הנ"ל לא נשלחו ביוזמת הרבי, הרבי ענה לשאלותיהם של האנשים.

<"ישנה דרך נוספת ודחוקה מאד, לכתוב מכתב לאיש פרטי המתגורר בתוך קהילה חסידית גדולה, והוא כבר יפיץ את המידע בקרב החסידים">

דרך נוספת:  לספר סיפור ולהודיע שהוא "סוד".

שבת שלום
תוקן על ידי - נישטאיך - 23/06/2006 8:26:13

*--StartFragment *קטעים מתוך מכתב ששלח לי רב חשוב ואני מביא ברשותו.

הספר ["נאחז בסבך"] יותר פופוליסטי מחשוב. אין בו רציונל שיטתי המסביר את הכשלים החינוכיים והציבוריים. והוא מספתק בהבאת החומרים ה"מעניינים", שלא לומר "מציצנים".

מצאתי באתר 'שטורעם' החבד"י התיחסות נוספת לר' משה הנ"ל. כפי הנראה היה רב מעללים...
מתוך סקירה על תולדות חב"ד בצרפת ("צרפת ופרצת") מאת שמואל לובעצקי:
 

באותה עת בחר אדמו"ר הזקן בהחסיד ר' משה מייזליש אשר הי' מלומד ומדבר בשפות אשכנז, רוסית, פולנית וצרפתית, להתחבר אל פקידי הצרפתים עד שיקבלו אותו במשרה, וכל אשר ידע יודיע בסוד גמור לפקידי חיל רוסי'.
כעבור משך זמן קצר מצא החסיד ר' משה מייזליש חן בעיני הפקידים הראשיים – הצרפתים – וידע כל סודותיהם. וכך הציל ר' משה את אוצר מכשירי המלחמה בוילנה שלא יחרב – כמו שנחרב אוצר מכשירי המלחמה בשווינציאן – עי"ז שגילה לפקידי האוצר להציב משמרת נכונה, ואלה שרצו להצית את בית האוצר נתפסו בכף.
פעם ישבו פקידי הנהלת הצבא הצרפתי והתווכחו באופן הילוך הצבא, באותה אסיפה השתתף גם החסיד ר' משה הנ"ל, פתאום נפתחה הדלת בכח רב, ואז נראו פני נפוליון עצמו שנכנס במרוצה ודיבר בפנים זועפות ובקול רעם ורוגז, ולפתע שאל "ומי הוא האיש הנכרי – כשהוא מראה על ר' משה – העומד פה" ויתקרב אליו ויאמר בצרפתית "אתה מרגל רוסי" ויניח ידו על ליבו להרגיש אם לבו מתרגש כנתפס בכף, ואז מספר ר' משה עמדה לי האל"ף של חסידות להינצל ממות, ובשפה ברורה ענה שמעלת פקידי הקיסר הצרפתי לקחוהו למליץ באשר הנהו בקי בלשונות הדרושות למשרת כהונתם .