|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:15 |
 |
| |
אהרן מרכוס (החסידות)מתאר סיטואציה
שבה נחשד ר'משה הנ"ל בריגול ע"י נפוליון
בכבודו ובעצמו, ואת קור הרוח שבו קיבל ר' משה
הנז' את הסיכון כדוגמה למשמעות המושג
"מוח שליט על הלב"
ולעניננו כדוגמה לערכן ההיסטורי של אגדות חסידיות
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:42 |
|
| |
<ככה לא בונים הסטוריה חילופית ?? כך ורק כך בונים הסטוריה חילופית ! !>
האסטו גיזאגט!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:45 |
|
| |
אוודאי, האב איך גיזאגט, אלע זאגין זאג איך אויך.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:47 |
|
| |
ווער איז דאס אלע?
אלע נאראנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:50 |
|
| |
איך אליינט,בין איך נישט גינועג א נאר?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 13:51 |
|
| |
דו שרייבסט אידיש אזוי ווי א גוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:01 |
|
| |
בעסער שרייבען ווי א גוי קדוש פון פירען זיך ווי א "גוטער ייד".
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:01 |
|
| |
יא יא ,ממש וויא א אלכסיי
וואס קען איך טוהן? זאל איך ווערין א חב"ד'סקר?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:25 |
|
| |
ב"ה.
לונלי_דאב והלבן,
אמנם לא אני הוא הרוצה לסייע בידיו של בר_נגר למצוא עוד דרכים ל'למוד בתום לב' על חב"ד לדורותיה. אך כדי לדייק בעובדות,
אביא לתשומת לבכם, שבסוף הציטוט שלו ישנה שורה מודגשת אשר מתייחסת גם מתייחסת לר' משה בנו של אדמוה"ז.
ערב שבת שלום!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:34 |
|
| |
אכן לא שמתי לב לשורה הנ"ל
וגם בה אין חידוש. דוד אסף מתייחס בספרו גם לאירוע זה, כלומר לכך שבן "הרב"
נחשד בריגול ע"י הצרפתיים, ומשער ששוחרר לכשהבינו שאינו בריא בנפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:43 |
|
| |
דארפסט נישט ווערן א חב"דסקער, דארפסט אויפהערן שארייבן נארישקייטן, לא בניק זה ולא בניק אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 14:52 |
|
| |
איך שרייב נישט ,עס שרייבטזיך אליין מכח פון מיין פיל טיפשות.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 15:06 |
|
| |
לשמעון פ', שמצטט מדברי "רב חשוב" (דרך אגב, למה אף פעם אין להם שמות והם מסתתרים - מישהו מאיים עליהם?)
אני בטוח שלא אתה ולא רבך החשוב קראתם בספר, ואם קראתם - לא הבנתם. במבוא לספר כתבתי בפירוש שתופעות של צנזורה,
שכתוב, המצאה והכחשה קיימות בכל חברה 'מגוייסת' שיש לה סדר יום חינוכי או דתי - אבל אני - מה לעשות - עוסק בחסידים
וביראים. בקומוניסטים, באנשי ההגנה והאצ"ל, בתנועה הציונית או הקיבוצית - יעסקו כבר אחרים.
אני תוהה מה היא 'ההגיוגרפיה הבוטה' שרבך המלומד מצא בכתבי האקדמאים, שכמותה לא כתבו החסידים מעולם - אדרבה,
הביאם לפנינו.
נראה לי שהדמיון עובד כאן 'שעות נוספות': לא זכור לי שמישהו טען שהריי"ץ לקה בנפשו, ובוודאי שדבר מעין זה לא עלה על דל
מקלדתי.
וכדי לצאת נקיים מה' ומישראל, אשיב חורפי דבר: ידידי שאול שטמפפר לא כתב מימיו מילה אחת בעניינו של משה. תרומתו לנידון
דידן היתה בכך שלאחר שפורסם מחקרי הראשון על משה בכתב העת 'ציון' (בשנת 2000) יזם הוא חיפוש ארכיוני. התעודות
החדשות אותרו במינסק באמצעותו של מר בנימין לוקין, איש הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ושניהם אפשרו לי בטובם לעיין
במימצאים ולהשתמש בהן. על כך הם זכו להכרת תודה מפורשת, וחד-משמעית הן בהקדמה והן על אתר, ולא באותיות של טל ומטר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 15:38 |
|
| |
פרופ' אסף:
1. אני רק השליח. אותו רב ביקש ממני לפרסם את דבריו למענו.
2. אני אישית קיבלתי על עצמי שלא לכתוב בשמות בדויים על מנת שלא לכתוב דבר שאיני מוכן לשאת באחריות עליו.
3. למרות זאת, הרב רצה לפרסם את הדברים בשמו אך שינה את דעתו כיון שבפורום אינטרנטי (ולו יהי הפורום הזה שונה משכניו)
יש חשש רב שמא הדברים יתגלגלו אל מחוץ להקשרם ויובילו לפגיעות וסכסוכים אישיים. אופי הדיון, שאינו "אקדמי" במובן החיובי
של המילה, יוצר, לענ"ד, בסיס לעשות מעשה בעייתי כזה.
4. הוא קרא את הספר, אני יודע זאת בבירור, אעביר לו את טענותיך ואני משוכנע שהוא יגיב או יחזור בו, אולי במכתב פרטי.
5. הטענות על השגעון לא הועלו כנגד הספר, אלא כנגד אחד הדוברים האחרים בפורום. זו אשמתי שלא הוספתי זאת בהערה
בסוגריים.
סליחה ושבת שלום
שמעון פוגל
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2006 15:42 |
|
| |
אינני חושב שיש הרבה תוחלת בהתדיינות עם בומטשיק , אינני חושב שמטרתו הוא הצגת טיעונים לעמדה אלטרנטיבית כלשהי . מה שהוא רוצה הוא שיוכל לומר לאנשים שעוברים על הדיון כאן ברפרוף בעלמא, שהתווכח על הנושא ולא נשאר ללא תשובה. אבל מה לעשות ולא תמיד יש תשובה ? פשוט מאד! מסיטים את הדיון. כל פעם נתפסים לאיזה נקודה איזוטרית , גם אם אין לה השלכה מהותית על הנושא הנידון , וצועקים חמס , ראו ראו עד כמה חסרי הגיון דבריו של מר! ראו איך הוא לא יודע דבר אלמנטרי כל כך! כמובן שאדם שמותקף כך , טורח לפעמים לענות, וכך נוצר רושם שיש בעצם ויכוח שבו מוצגים טיעונים לכאן ולכאן לגבי הנושא הנידון והבוחר יבחר. משמתקבלת תשובה , הרי בתוך התשובה תמיד יש אפשרות להיתפס לנקודה לא מהותית חדשה ובכל פעם כשנתפסים למשהו חדש , מעמידים פני נדהם משיאי האבסורד הנשברים פעם אחר פעם וכך נוצר הרושם של ויכוח , אבל זה לא באמת ויכוח.
הויכוח הקטן שלי עם בומטשיק היא דוגמא לכך . שאף אחד לא יטעה לחשוב שהוצג כאן טיעון כלשהו בשאלת התנצרותו של ר' משה. על מה אני ובומטשיק מתווכחים? עלתה כאן טענה שהריי"ץ בדה מלבו סיפור מסוים . עכשיו, יכול בומטשיק לטעון שאינו מוכן לקבל שהריי"ץ בדה מלבו משהו , אם בגלל שהיה כל כך קדוש שזה לא יתכן , אם בגלל שיש ראיות חיצוניות התומכות בדבריו , אם בגלל שאין ראיות חיצוניות שבדה דברים מלבו , על דברים אלה אפשר לדון ולהראות פנים לכאן או לכאן , וגם אני לא הבעתי בדברי עמדה לכאן או לכאן .
אבל , בומטשיק אינו מסתפק בכך , שהרי בכך בסך הכל הוא טוען שהוא חושב אחרת מאשר דוד אסף , אבל עליו להציג את דוד אסף כמי שבא לזרות חול בעיניים ומסתבך יותר ויותר אחרי שכבר השיבו לו תשובה נחרצת פעם אחר פעם כו' וכו'. השיטה היא הרי שיש להציגו כמי ששובר את שיאי האבסורד פעם אחר פעם . לכן יש להציג את עצם הטענה כאבסורדית . איך עושים את זה? מצטטים כמה עובדות ותארכים וצועקים חמס, עם או בלי הגיון, אנשים הרי אינם מתעכבים לחשוב במשמעותם של טיעונים כאלה ואחרים ולכן די בכך כדי ליצור את הרושם הרצוי. במקרה שלנו, הטענה המחצת היתה, איך יתכן שהרייץ בדה הסיפור מלבו?! הרי ידוע לנו שהריי"ץ כתב את הסיפור הזה במכתבים לשני אנשים שונים בהפרש של 20 שנה!
במלים אחרות , החוקר הגאון הזה חידש לנו, שלטעון שאדם בדה מלבו משהו ואחר כך כתב את הבדיה במכתב פרטי , הרי זה דבר שאנו מתקבל על הדעת, שכן אין אדם בודה מלבו שום דבר , אלא אם כן נודע לנו אחר כך שהוא ניסה לפרסם את הבדיה. למעשה , בומטשיק מוכן ברוב טובו לקבל מידה מסוימת של חוסר הגיון כמש"כ בלשונו הזהב "יש גבול להיעדר הגיון" , כלומר , לחשוב שאנשים מסוגלים לפעמים לבדות דברים מלבם , גם אם לא נמצא בידינו הוכחה חותכת שהם ניסו לפרסם, זה לא סתם חסר הגיון , אלא פשוט היעדר הגיון אפילו מעבר לאותו גבול שבומטשיק ברוב סובלנותו מוכן לקבל!
למעשה אני חושב שאפילו בומטשיק לא העלה על דעתו לטעון את זה , כל מטרתו היתה הרי רק ליצור קצף של ויכוח.
|
|
|
|
|
|
