נאחז בסבך - דוד אסף

יעקב135

אם היסטוריון כותב , נניח , את ההיסטוריה של ברית המועצות ומרשה לעצמו מדי פעם נימה ביקורתית או אירונית , זה הופך את ספרו לפולמסנות זולה? נראה לי שבכך פסלת את רוב ספרי ההיסטוריה המשובחים.

מייציץ


דוד אסף כתב בהודעתו:
<אך שנואה עלי מידת הצביעות, ובמידה שבה מודדים המקורות ופרשניהם, כך אני מודד להם. ודרך משל, כשיבואו דמגוגים חרדים ויטענו - ראו מה קרה לצאצאיו של הרצל או לצאצאיו של מנדלסון שהמירו דתם או השתגעו או התאבדו, יוכל מי שירצה (ואני בתוכם) לומר: טלו קורה מבין עיניכם, ומי שגר בבית זכוכית אל יזרוק אבנים החוצה, שכן גם בכם היכתה המודרנה על כל סיבוכיה ונפתוליה! גם בכם היכה השיגעון והעיוורון, והתורה לא היתה תמיד תבלין נגד יצר הרע. ולא עוד אלא שהסתרתם וסילפתם וצינזרתם וטייחתם.>



וכלפי דברים אלו הדברים אמורים

באשר לתועלת החקירה והחטטנות

לכאורה יש לחשוף את כל צדדי האישיות של ''גדויילים'' מסויימים - ואין בכך משום חטטנות שכן החטטנות היא צידה השני של מטבע ההערצה.

כל זמן שאישיות פלונית אינה מעלה ואינה מורידה, הרי שאין עניין בשיפוט מעשיהם וידיעת קורותיהם. אך ברגע שהועלה פלוני על נס הסלבריטאיות, הרי שהאינטרס הציבורי דורש דיון עניני (ולא ספקלטיבי) בקורותיו עד כמה שהדברים נוגעים לתשתית סלבריטאיותו.

ישנם ליוועקעס מהדור הישן שלא מתענינים בגדלות או בקטנות הזולת - ומעלה גדולה יש בכך. הללו אינם מתענינים במופתיו של דוד'ל טולנער, בסיפוריו, ברשעותו, ובצדקותו. אם יש לו מה לומר, שיעלה על דברי תורתו על הכתב, ובאם האירו נתיב, הרי שיש להכיר לו טובה על כך, לשלם ליורשיו,  ואולי לנשק את ספרו לאחר גמר השימוש.

אין הערצה ללא ביקורת שפעמים גוררת בעקבותיה הקטנה למימדים טבעים ופעמים שגוררת בעקבותיה את ההכרה כי מדובר באנשים גדולים ולא במלאכים גדולים

וצאו וראו (תובנה של אמנון לוי) - רק החסידים המסוגלים להעריץ אדם פלוני בצורה מפליאה, מסוגלים לרדוף ולבזות אדם בצורה מקבילה.  פירוש רש'י: אדם אוטונומי בד''כ אינו מרשה לאישיותו של הזולת לעורר אצלו תגובה רגשית חריפה מכל סוג שהוא. ומרגע שהטשטשו הגבולות, הרי שהותרה ההערצה והדבקות המוחלטת והותרה התרת הדם והביזוי המוחלט.

והללו והללו שני צדדים של מטבע אחת  

יעקב 135

ראשית בפורום זה איננו נוהגים לטעון טענות מסוג אד אמינום - גם אם ברשותך ראיות חותכות כי פרופ' דוד אסף הינו יצור מתוסבך עם נטיה לרצח עם סדרתי, מקבל מלגה חודשית מהטליבן, וכי יש ראיות חותכות על וידוי אישי בו הוא מודה על גישתו המוטית והחד צדדית, עדיין אנו מצפים לדיון עניני בטענות שהוא העלה. 

פרופ' אסף יכול להעיד כי הוא קבל בתיבה האישית ביקורת דומה ואף מחקתי לו הודעה שהיה בה ריח רחוק של אד אמינום.  

לצורך ההתרכזות, תחשוב שדוד אסף הינו אברך חסידי בנש''ק שכתב את כל ספריו היישר מפיו של מגיד מסתורי. לחילופין, הנך יכול לחשוב כי מדובר במכונת תבונה מלאכותית מעידן הקרח. 

כל דיון במניעיו של הפרופ' אסף, באמונתו האישית, בנטיותיו, בעברו, במגדרו, ובשיוכו הזואולוגי אינו ממין הענין.

זה דרך בית מדרשנו - ובאם צורת דיון זו מוזרה למעכ''ת הרי שנשמח להוליכו לפורומים שכנים בהם נהוג להטיח קוגלים וירטואלים בפני הזולת.

 ---

כמובן הנך יכול לכתוב אשכול נפרד על מניעיו של הפרופ' אסף

במידה שתצליח להתוות מסגרת דיון שקשורה לנושאי הדיון בפורום, הרי שנשמח לטפחו וללננקו באשכול המומלצים    

-------

ובשולי הדברים אוסיף כי לא ברור מדוע נטפלת לאמירתו של אסף שציטטת

לענ''ד מדובר במטרה לגיטימית של חוקר וכל זמן שהוא מעגנה בעובדות או בטיעונים לוגים הרי שמדובר במטרה כשרה ונעלה

לדעתי הלקח המעשי שעלינו לללמוד מחשיפותיו של אסף הוא, כי אסור לנו בשום פנים ואופן לטייח אירועים מביכים, ולשכתב את ההיסטוריה כרצוננו. גם אם בטוח הקצר ובאופן נקודתי אפשר לפעמים להפיק תועלת כלשהי משקרים מסוימים, בסופו של דבר אמת מארץ תצמח, השקרים יתגלו, וכדי בזיון וקצף. די באחוז נמוך מן השקרים שיחשפו קבל עם ועדה בכדי לקעקע את כל אמינות המסורת היהודית ולהציגה ככלי ריק. חכמים הזהרו בדבריכם.

הנני מעיד עלי שמים וארץ שר' דוד אינו שונא חרדים והראיה התמונה שנלקחה בביתו נאוה קודש בעיר הקודש ירושלים כשלקח אותי אני הקטן לפני ולפנים בגן עדן העליון שלו ולהשתשע באהבים בדבריו. כי מדי דברי בו זכור אזכרנו לטובה

והנה התמונה יציר כפיה של הרעבעצין תחי'

רב סיינפלד,
מדוע אברהם אבינו לא כתב ספר חידושים ורק שמענו עליו סיפורים?

בע"ב,

אכן שמענו סיפורים על אברהם -
שמענו שגרש את בנו מביתו, שמענו ששיקר והפקיר את אשתו לאונס אפשרי, שמענו שהתווכח(רח"ל!) עם א-להים, והכי גרוע - שמענו שהיה לו בן שהתאסלם...

yohcee718:

אני חושב שעל פי רוב צריך להתייחס אל הדברים ולא אל מי שכתבם. אבל אם אכן אנו זקוקים לבדוק מי כתב את הדברים ולמה כתבם, הרי אי אפשר להשתמש בתמונה שלמעלה לכאן או לכאן. אי אפשר לרדת אל עומק נבכי הנפש היהודית השסויה בתסביך אשמה (אם אכן כך היא תיאורו של נשמת דוד אסף) על סמך תמונה אחת, יפה ומרגשת ככל שתהיה.

כותב אסף:

<ודרך משל, כשיבואו דמגוגים חרדים ויטענו - ראו מה קרה לצאצאיו של הרצל או לצאצאיו של מנדלסון שהמירו דתם או השתגעו או התאבדו, יוכל מי שירצה (ואני בתוכם) לומר: טלו קורה מבין עיניכם, ומי שגר בבית זכוכית אל יזרוק אבנים החוצה, שכן גם בכם היכתה המודרנה על כל סיבוכיה ונפתוליה! גם בכם היכה השיגעון והעיוורון, והתורה לא היתה תמיד תבלין נגד יצר הרע. ולא עוד אלא שהסתרתם וסילפתם וצינזרתם וטייחתם.>

ואני אומר שאין הנדון דומה לראיה. גם לפי אסף, ההתנצרויות  שהיו במשפחות מנהיגי היהדות החרדית, היו מיקרים ספורדיים. (וגם על מיקרים בודדים אלו, יש החולקים, כפי שניתן להבין מאשכול זה).

לעומת זאת, משפחתו של "חוזה המדינה" נכחדה כליל מעל פני האדמה היהודית, ולא נשאר מהם שריד ופליט.

צאצאיו של משה בנו של בעל התניא (למרות התנצרותו לפי דעת אסף), לא רק שנשארו בעם היהודי, אלא הם כיום שבט (ירושלמי) ענק של יהודים יראים ושלמים, שרבים מהם מכהנים כרבנים, וראשי ישיבות בכמה מהחסידויות היותר גדולות וכו'.

בכל זאת הבדל קטן.