נאחז בסבך - דוד אסף

http://benyehuda.org/kotik/ch29.html

איכשהו מתקשר לדיון ההולך ומתפתח, ובפרט לאבחנתו של נישטאיך  לאמור:
החסידים, כבר לא אותם חסידים. המתנגדים,כבר לא אותם מתנגדים.

מזכרונות י.קוטיק  בתרגום משותף של ד. אסף.         בתאבון.

אני בצד של דוד אסף (לא שאני מעורה בתוכן, אבל הפונט מוצא חן בעיני)

למתפעל:

מתפעל,

להבנתי, אין בדברי ר' י"נ טברסקי כדי להוות "נסיון להבנת שורש הניוון" או משהו כזה. יש בהם טענה כעוסה, אולי סוג של קוּטריוּת, אמירה קלישאית ("אח! פעם היה הרבה יותר טוב!"), אבל ממש לא נסיון מעמיק להבנה מנומקת של שורשי בעיה כלשהי.
לכן, לא ראיתי כאן שום סתירה.

פרופסור אסף,
יפה דיברת אצל דן מרגלית.
אהבתי את תוכן השיחה, כמו את סגנונה ואופן הניסוח שלך.

מתפעל/אמשלום
יותר משמפליא העדר הדיון התאולוגי אצל טברסקי חסר שם משהו הרבה יותר בסיסי וגס שכל חסיד או בחור ישיבה בן ימינו היה דן בו - כבוד.
השידוך של טברסקי עם ביתו מז"ר של האדמו"ר מבעלזא הוא בלי ספק השידוך ה"חשוב" ביותר שיכול בחור חסידי, או כל בחור בגליציא, להשיג באותה תקופה.
ה"חשיבות" והכבוד הם אולי הגורם הדוממננטי ביותר בדבק המחזיק את הציבור החרדי מאז ועד עתה (או בצידו ההפוך : "מה יאמרו").
 לפיכך הטיעון שהיית מצפה לשמוע בוידוי כזה הוא משהו בסגנון - "איך אמכור את חיי ונשמתי בעבוד הכבוד החולף והחיצוני הזה" וכו' וכו'.
העדרו המוחלט של ההתייחסות לכבוד בשידוך מורה אחת מ4: או שטברסקי באותה עת היה כל כך מופקע מהעולם בו גדל שכבוד שכזה היה חשוב בעיניו כקליפת השום, או שטברסקי היה כל כך אמיתי שלא שקל שיקולים כאלה, או שטברסקי רצה לעשות רושם כזה על המכותב, או שהמכתב מזויף.

יוריקס,

א. קטונתי מלשפוט לגבי זיוף ואותנטיות של מסמכים. אני קוראת את אשר לפני.
ב.  האמירה/מחשבה - "איך אמכור את חיי ונשמתי בעבוד הכבוד החולף והחיצוני הזה" היא בדיוק מסוג האמירות/מחשבות תיאולוגיות/אידיאולוגיות שלא מופיעות בכלל במכתב. ועל כך בדיוק טענתי.
יש הבדל מהותי בין טענות מסוג זו, לבין טענות כגון "אני רוצה להתחתן מאהבה ולא עם מישהי שמעולם לא פגשתי", או "הבנתי שזאת שאני אתחתן איתה היא מכוערת, ואני רוצה אישה יפה ולא אכפת לי מי זה אבא שלה". השתים האחרונות, הן רגשיות לחלוטין, יוצאות מנימי הנפש הנעריים של בחור מתבגר, ומושפעות מאוד מהלכי רוח רומנטיים נפוצים בספרות של תקופתו (והראה אסף יפה, שטברסקי בהחלט היה  חשוף לחלק ממנה). הן גם מופיעות בדברי טברסקי, בלשון אחרת כמובן.

ועוד משהו, מעט יותר עקרוני -
מה שעבורך נראה בלתי סביר, הוא לא בהכרח בלתי סביר עבור אחרים, ומה שלדידך הוא יסוד ועיקר, יכול לחלוף בזוית העין של חברך בלא תשומת לב, כי הוא עסוק במשהו אחר לגמרי.

אני רוצה להוסיף , שבעוד נכון הדבר שכבוד הוא מרכיב מרכזי ודבק המחזיק את הציבור החרדי עד ימינו , הרי שיש מקום לפקפק בכך שלהשתדך עם בתו של אדמו"ר פלוני היה אי פעם משאת נפשו של מישהו. בימינו אלה נהוג שאדמורי"ם משתדכים בבני אדמורים ופשוטי עם משתדכים עם פשוטי עם , ואין מלכות נוגעת בחברתה (בהקשר הזה , מספרים על אחד מאדמורי בלז שהתקשה לשדך את ילדיו , טענה בפניו אשתו הרבנית ,  הרי תמיד שגור על פיך ש"עמך כולם צדיקים" אם כולם צדיקים מה מפריע להשתדך אתם? אמר לה , אני אשתדך לי עם הצדיקים שלי והם ישתדכו להם עם הצדיקים שלהם), אבל אני לא חושב שיש מי מ"פשוטי העם" המקנא ב"אצולה" על השידוכים שלהם. תתפלא , אבל גם אצל חרדים יש חשיבות כלשהי לסגולות האישיות של הכלה . אמנם זה נכון שיש דגש רב על המשפחה שתהיה "נורמלית" (אבא ואמא החיים זה עם זה , היעדר מחלות נפש עשרה דורות אחורה וכדו') , אבל לייחוס , למיטב היכרותי עם תחום השידוכים , אין משקל כה רב אצל "פשוטי העם". אצל האדמורי"ם יש לייחוס משקל , באשר זה משדרג לפעמים את מעמד המחותן . לכן יתכן שבשביל חצר שפיקוב זה היה איזשהו הישג שבאו בקשרי שידוכים עם חסידות גדולה כמו בעלזא , אבל ספק אם הבחור עצמו הסתכל על כך באותה דרך.

בהמשך לענייני השידוכים ולדברי 'מציץ' :
כדאי לשים לב שלמרות שנהוג בקרב החרדים לפשפש "עשרה דורות אחורה", ולהימנע מנישואין שיש בהן פוטנציאל נפיץ (מחלות נפש למשל), זה לא הפריע למשפחה מכובדת מחסידי חב"ד בקהילת אולה להשיא את בתה למשה, בנו של ר' שניאור זלמן מליאדי, למרות שהיה חולה נפש, ואחריתו ידועה.
האם ייתכן שבני משפחת רש"ז הסתירו עובדה זו מהמשודכים? או שמא הכבוד גבר על ההגיון? חידה היא ותהי לחידה.

ובאשר לר' יצחק נחום טברסקי. כמדומני שלא התלונן כנגד מוסד השידוך כשלעצמו, דהיינו עצם העניין שהורים בוחרים לילדיהם את בת או בן זוגם, בלי לשאול לדעתם וגם בלי להראות להם את בן זוגם לעתיד (שזה בניגוד להלכה!).
מה שהפריע לו בעיקר היה שיקול הדעת הלא הגיוני של הוריו, שהעדיפו להשתדך לבית אצולה צדיקי מגליציה - חסידות  בלז - שסגנון חייהם הקנאי והשמרני היה מנוגד לחלוטין לאורחות החיים שהכיר באוקראינה, שאף הם היו עליו ללא נשוא, ולחלומות החופש והאסתטיקה שטיפח לעצמו.

וליוריקס:
דאגתו המדהימה של טברסקי לגורלה של אמו, והחלטתו להימנע מ'סקנדל' רק בשל כך, מצביעים על כך ששיקולים של 'מה יאמרו' וכבוד משפחתו שלו לא היו זרים לו.
ובאשר לטענת הזיוף - שוב לפנינו תגובה 'קלאסית' ומותנית לכל מסמך או אירוע מפתיע או מביך שאינו מתיישב לכאורה עם דימוי העבר ועם מה שנחלנו מאבותינו. תנוח דעתך, המכתב הזה אותנטי לחלוטין (עובדה שחסידי בלז מאוד לא שמחים מפרסומו).

דוד - תנוח דעתך - לא התכוונתי לטעון שמהסמך מזויף - התכוונתי לטעון במליצה שיש פה צע"ג.
כבודה של אמו ממעשה הנטישה שלו אינו דומה לכבודו שלו בשידוך כזה, דבר הנעדר לגמרי מ-20 עמודי להג, ולמרות דברי אמשלום ומציץ אני על דעתי אעמודה - אין מצב - עובדתית סטטיסטית וסטראוטיפית - שהבחור שגדל בסביבה כזו לא התעניין (מאוד) בעניין המכובדות הקשורה לשידוך אלא מן הטעמים שמניתי ודומיהם - ועדיין הדבר מעניין ומתמיה וצ"ע.