|
|
| נשלח ב-27/8/2006 02:34 |
 |
| |
שתי שאלות לדוד אסף בקשר לספרך דרך המלכות.
1> באשר ליכולת הקריאה של ר' ישראל מרוז'ין.
יש יותר מרמז בספר שהוא בעצם היה אנאלפאבית שלא ידע לקרוא, ועל שולחנו היה פתוח תמיד הזוהר .
למרות שכל הראיות מדברות רק על כך שהוא התקשה בכתיבה.
והשאלה היא האם יש לך ראיה של ממש שהוא גם לא ידע או התקשה בקריאה ( מעבר לכך שתורותיו לא היו עמקים ושנמנע להשתתף בשיעורים שונים), שאל"כ מניין בעצם.
2> בסוף כל התיאורים על החצר הססגונית ומנהגי הפאר הראוותניים יש שורה קטנטונת כמעט אגבית על כך שמאכלו היה פשוט ביותר.
מדוע עניין זה הוא שולי, האם תוכל להרחיב בו, והאם אין בכך כדי להאיר את השאלה המהדהדת בין הפרקים האם היה חמדן פשוט ותאב בצע,
תודה מראש.
אני יודע שזה חריגה מ"נושא האשכול", אבל כל עוד אתה מבקר פה זו הזדמנות לשאול אותך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2006 13:07 |
|
| |
ליצחק קומר
שאלותיך אכן לא קשורות במישרין לאשכולנו, ולכן אשיב בקצירת האומר.
1. העובדה שלר' ישראל מרוז'ין היו בעיות בכתיבה אכן עולה בבירור ממקורות רבים, ובהם גם מקורות חסידיים מובהקים. בשום מקום בספרי לא טענתי שהיו לו קשיים בקריאה, וגם אינני חושב כך. במאה הי"ט אדם יכול היה להסתדר מצוין בלי לדעת לכתוב, אך בלי לדעת לקרוא קשה מאוד. קשה עוד יותר להיות מנהיג, בוודאי קשה להיות מנהיג דתי ורוחני. שאלת רמתן או עומקן של תורותיו אינה קשורה כלל לכשלים אלה – בין אם היו ובין אם לא היו.
2. עניין האכילה אינו שולי כלל, וכתבתי עליו יותר משורה קטנטונת ואגבית (עמ' 138-137, בהערה). אינני יודע אם ר' ישראל היה חמדן ותאב בצע, אך אני יודע שהצטיין בצבירת נכסים חומריים, ועוד אני יודע שחסידיו טענו בלהט כי לא נהנה מהם כלל וכלל (וכמותו גם לא נהנו מהם יורשיו ויורשי-יורשיו), בעוד שמתנגדיו גרסו ההיפך. בספרי טענתי כי העברת הדיון למישור 'ההנאה' יש בה הטעיה, שכן החידוש הגדול היה בעצם צבירת הנכסים והשאלה אם הרבי נהנה מעושרו או לא היא משנית ולא ממש חשובה (ומה פתאום שייהנה? הרי לא באנו ליהנות... ממילא יש בזה סוד גדול, וחסל סדר קושיות ותירוצים).
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 16:13 |
|
| |
החבר 'צמח אטלס', שמנהל בלוג אינטרנטי באנגלית ובו נדונים גם כן ענייני 'נאחז בסבך':
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 17:40 |
|
| |
נוכח הענין הרב בספר שמתי פעמי לספריה המרכזית אשר באוניברסיטת בר אילן (שם אני מנוי)
אך אבוי הוא מושאל לאחד/ת המרצים עד ינואר 2007 כלומר טבת תשס"ז שזו הגזמה פראית בהטבות הניתנות למרצים על חשבון כלל ישראל .ומכאן איפה ניתן לרכוש את הספר למתגורר בבני ברק?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 18:12 |
|
| |
חלמישצור,
קיים אתר נידח באינטרנט העונה לשם 'מרכז זלמן שזר' (שר"י) המוכר את ספרו של אסף במחיר מבצע של 71.70 ש"ח בלבד.
למיטב ידיעתי אין האתר נמנע בדרך כלל למכור ספרים לתושבי בני-ברק. מחיר הנסיעה הלוך ושוב לספריית האוניברסיטה הייתה מכסה לך 14% ממחיר הספר.
בהצלחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 19:19 |
|
| |
תודות חן חן
לגבי הנסיעה יש לי חודשי חופשי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 19:45 |
|
| |
הכל טוב ויפה, אבל הכתיבה החוזרת ונשנית בהפגנתיות:
"העיירה שבה התנצר משה בן רש"ז", היא פשע לטעמי.
ואף שיש כאן גישה מובנת ביותר - על משקל "הכלבים ינבחו והשיירה תעבור".
אמנם הרי כאן אין זו המציאות, כי אם, שברור שברוב הדברים והמסקנות של הפרק הארוך שכתב דוד אסף על ר' משה, הוא טעה טעות חמורה ביותר, והאשים בחנם את ר' משה בהאשמות זוועתיות.
ברור שלפי כללי היושר האינטלקטואלי שרגילים בו בפורום זה, היה נדרש מאת דוד אסף לומר בפה מלא "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי".
ולמה אם כן חוזר הוא על דבריו שוב ושוב בהפגנתיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 21:39 |
|
| |
הלבן
א.מן הראוי שתפרש לנו מה הם אותם "כללי היושר האינטלקטואלי שרגילים בו בפורום זה"
ב. מה דעתך על משפט כזה: העיירה או לא,שבה התנצר או לא, ר'משה או לא.
זה לדעתי משפט גדוש ביושר אינטלקטואלי,או לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 22:21 |
|
| |
היושר האינטלקטואלי שנדרש מכל חוקר, בשעה שברור שהוא טעה, שיקום ויאמר "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי".
היושר האינטלקטואלי שנדרש מכל חוקר, יהי מה, לא לחזור שוב ושוב על המשפט "התנצר", בהפגנתיות, בשעה שנעלה מכל ספק שלא היה כדברים האלו, כפי שמוכח מהמסמכים שהוא עצמו פרסם.
בפרט כאשר החוקר בוחר לו נושאי מאד מסוים לחקור בו, והוא, "עד כמה השמועות שנמסרות מדור לדור הן נכונות", ובפרט כאשר החוקר בא להודיע לפני כל העולם, "שכולם זייפו את העובדות, עד שהוא בא ומעמיד דברים על דיוקם". ודאי נדרש מהחוקר להודות על האמת הפשוטה, כי כל האשמותיו וסיפוריו הנם רצף של רצח אופי, שנעשו במפורש למטרת "רייטינג" נאה של הספר.
אמת נכון הדבר, שבזה הצליח, והרייטינג של הספר הוא גדול. אמנם הנהגה ממלכתית זו, שלא להגיב, ויחד עם זאת לחזור שוב ושוב על האשמות ניבזות אלו שאין להם שורש, היא פגם עמוק במי שמתיימר להיקרא בשם חוקר, ועד דשדי תיכלא בכולא.
וחבל שבאתי לידי כך, שנאלצתי לכתוב בצורה כל כך בוטה וברורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 22:38 |
|
| |
"נעלה מכל ספק" ? האשמות שאין להם שורש ?
והיושר האינטלקטואלי , מה יהא עליו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2006 22:57 |
|
| |
הלבן דיבר מתוך כאב, ולכן דיברי ריצויו לא נשמעו.
אך הוצג בנספחי הספר מסמך בן התקופה ובו השתלשלות הדברים. את נכונות הדברים אישר בשעתו גם בית משפט.
וממה נפשך, גם אם לטענת החוקר אסף המסמך אינו משקף את המציאות הרי שטענותיו על האדמו"ר הריי"ץ נ"ע מופרכות שכן דבריו נמצאו מחוזקים ועומדים על בסיס איתן - והוא חוזר על טענות המשפחה מאז האירוע.
וק"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2006 01:12 |
|
| |
הלבן,
הצהרתו המתבקשת של דוד אסף דווקא נראית כבר קרובה מתמיד. הבאת הלינק של תמונות הכנסיה באולה מזכירה יותר את דרכו של קמינצקי מאשר של מונדשיין. מי אמר שזו אולה ושזו הכנסיה? מה עניננו בתמונות אלו? (ע"ע המעיין הלבן. אופס - הלבן)...
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2006 15:23 |
|
| |
התמונות של הכנסיות של העיר אולה, שאסף הביא את הלינק שלהם, אין להם קשר לעניין הנדון. כי שתי הכנסיות שבתמונות נבנו אחרי הפרשה הנידונה.
כנסיה אחת נבנתה בשנת 1845 לערך, והשניה נבנתה אחרי 1912.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2006 03:15 |
|
| |
"התנצר" יכול להתפרש בכמה מובנים.
דוד אסף מתכוין לכך שהוא עשה מעשה התנצרות, בלי השאלה האם היה חלות להתנצרות או שנעשתה בלי דעת.
ברור שאי אפשר בכל פעם לומר "עשה את המעשה בשיש לדום על שפיות הדעת שהיתה מעורבת בו" ולספר את כל הסיפור מההתחלה.
הלבן, אני מבין שאתה כועס על דוד אסף.
אנא התנצל ונוכל לראות את שתיהם דנים לגופו של עניין.
זה שאתה מרגיש חייב לקרוא לו שקרן, יוצר רושם שאינך חפץ בויכוח ענייני, וחבל. אני גם לא חושב שהרושם הזה נכון. אתה פשוט מרגיש חובה לומר שהוא אינו צודק. אפשר למלא את החובה הזאת בלי לקרוא לו שקרן.
זה שאתם חלוקים אחד על השני אינו צריך לפנים. אבל הדרך היחידה שתוכלו לדון בנושא ברוגע הוא כאשר העלבה הדדית לא תהיה חלק מהויכוח, ולא משנה כמה דעת השני אינה מקובלת עליך.
|
|
|
|
|
