נאחז בסבך - דוד אסף

מר אסף אם הרבי משפיקוב היה חילוני מבפנים, למה לא ביטל השידוך וגמרנו?

בנקותי

א. מה זה חילוני מבפנים ?

ב. מי טען שהרב משפיקוב היה "חילוני מבפנים"

ג. מה אתה מנסה להוכיח מן העובדה שלא ביטל את השידוך.

ד. איך מבטלים שידוך?

[למה נמחקה תגובתו החשובה של צרפרף?
גם אני קצתי במגיבים שדעתם על הספר נחרצת ויודעת-כל, אך עינם לא שזפה את הספר.]

_________________

מתקשה אני להבין את המשך הדיון המסורס כאן.
מישהו קם ושואל שוב ושוב: "למה לנבור במשבריו ודמיונותיו שתקפוהו ככל הנראה בתקופת נעוריו, כפי שאנו רואים אצל הרבה בני נעורים".
וכל הביטויים הנוראים וההאשמות של "גסות הרוח והחוצפה" נגד השואל, לא הצלחתי למצוא שמץ של מענה לשאלה.

וסליחה מכל הגולשים, על ההשוואה לעוד פרק חשוב בספר הנ"ל, שעדיין לא הצלחתי למצוא שום רמז למענה על עיקרי השאלות, מלבד ביטויים והאשמות נגדי, של "בקשיות ערפו עדיין לא התנצל בפומבי על דברי בלע".

האומנם שני פרקים אלו מורים על משברים בתנועת החסידות?
או שאין כאן אלא מציצנות?
ואולי נסיון השמצה?
ואפשר שההגנה הכי טובה היא התקפה, ומכאן באים ההאשמות של "קשיות עורף", "גסות רוח וחוצפה"!?

[הלבן,

אני תמהה על בחירתך להימנות בקהל הקדוש נגדו יצא כאן עיקר הקצף. זה הקהל אשר לא קרא את הספר כלל ובא לכאן בעקבות הרעש והמהומה, כאילו היתה כאן התקהלות לשריפת פחי אשפה, כדי להשליך אל האשכול הזה את הגיגיו המגוחכים.
תגובותיך שלך, כמדומני, לא זכו כאן מעולם בכינויי "קשיות עורף" או "גסות רוח וחוצפה", ובצדק. ומדוע אתה מייחס עצמך אל אבינט וחבר מרעיו (ושמא הם כולם אדם אחד...)?]

מר אסף,
עכשיו שיכנעת אותי... וסליחה על שהרהבתי עוז ו"התחצפתי" אל כבוד הוד מעלתו "החוקר" הדגול והמלומד...
אבל אם אני "חוצפן" ו"עז פנים", אולי תסביר לי מהו התואר של בן אדם נחות דרגא ש"השכיל" לנבור באשפתות ו"להאיר" לעם ישראל את הפינות האפלות של חצרות גדולי האומה לדורותיהם..
האמת היא, עד שראיתיך בראיון בתוכניתם של לונדון וקירשנבוים, לפני כמה חודשים, משתלח בעזות מצח ומתבטא בלגלוג נגד גדולי האומה, כמו הרבי הקדוש מלאדי בעל התניא והחוזה הקדוש מלובלין, חשבתי לעצמי: איך בא בן אדם, משכיל ככל שיהיה, "לחקור" דברים - שאין לו בהם אפס קצה מושג - מתוך היבט חילוני ומטרה חולנית, ואף לפרשן אותם ו"לשפוך אור" על ההיסטוריה, והכל כרצונו ושאיפתו המעוותת...
לאחר אותו ראיון, כבר נמוגו כל תהיותי ושאילותי. ואין לי עליך אלא רחמים מרובים!

ולגופם של דברים: רציתי לדעת קצת יותר פרטים על הרב טברסקי - בן הרבי משפיקוב, והלכתי הבוקר לספריה באזור מגורי, וקיבלתי ספר "באהלי צדיקים" על "צמיחתה והתהוותה של שושילתא דדהבא בית בעלזא" (ושם בכרך ב' ישנו פרק עליו). הספר הוא של הוצאת "מכון מחקר וארכיון כתר מלכות  - עיה"ק ירושלים ת"ו", שלדברי הספרן זהו שמו של הארכיון של חסידי בעלז בירושלים.
אז מי כאן דובר שקר? ישפטו הקוראים.

ב"ה.

אה, כמה נאה וכמה יאה שמו של הפורום לאשכול זה:

ישנם פה כותבים שהייתי קורא להם במלוא גרוני "עצור"!
וישנם אחרים שהייתי מזכיר להם "כאן חושבים"!

אבינט

כינית את פרופסור אסף

"נחות דרגא
טענת שהוא נובר "באשפתות"
ושהוא עוסק ב"פינות האפלות" של חצרות גדולי האומה לדורותיהם.. "

עוד כתבת על סמך מה שראית בטלויזיה כי ראית אותו:

"משתלח בעזות מצח ומתבטא בלגלוג נגד גדולי האומה, כמו הרבי הקדוש מלאדי בעל התניא והחוזה הקדוש מלובלין, חשבתי לעצמי: איך בא בן אדם, משכיל ככל שיהיה, "לחקור" דברים - שאין לו בהם אפס קצה מושג - מתוך היבט חילוני ומטרה חולנית, ואף לפרשן אותם ו"לשפוך אור" על ההיסטוריה, והכל כרצונו ושאיפתו המעוותת..."

ועתה אני תוהה על דבריך, גם בקשר לתוכן וגם בקשר לסגנון שהינו חריף ולא מקובל במקומותינו.

א. מהו סולם הדרגות שעליו תופס אסף מקום "נחות דרגא"? מה המיון  של הדרגות? ומי קובע מי משתייך לאן?

ב. האם אסף יצר את ה"אשפתות" או רק דיווח עליהן?

ניתן כמובן לדון אם יש מקום לפרסם מחקרים בנושא של "פינות אפלות". אסף כנראה סבור שכן. ראוי להוסיף כי הוא לא עסק רק ב"פינות אפלות" אלא בהיסטוריוגרפיה שלהן, כלומר כיצד התייחסו אליהן הדורות הבאים. זה כבר נושא מעניין וחשוב יותר, כמדומה!

(גילוי נאות: גם כותב שורות אלו סבור שלא כל מה שבספר הוא נושא שראוי להקדיש לו זמן, והדגש הוא על המילה "ראוי". אך מי שטוען שהוא יודע ומסוגל לקבוע לאחרים מה שראוי ומה שלא, צריך לנמק את דבריו... כפי שאני ואחרים ניסינו לעשות לעיל בדפי האשכול הקודמים. אסף - ואחרים - הציגו עמדה הפוכה, שבאה להצדיק את כל הנושאים שנידונו בספר. אפשר בהחלט לחלוק עליהם, וגם אני עשיתי כזאת, אבל צריך לעשות זאת בדרך ארץ ועם נימוקים!)

ג. כיון שבניגוד לך לא ראיתי את הראיון, איני יודע מה נקרא אצלך "עזות מצח" וכיו"ב. אם היית מביא ציטוטים היה מקום לדון עליהם. אך גם אם היו ציטוטים חמורים כאלו, מה הם קשורים לנושא האשכול?

ואיך רואים מהם שיש לו מטרה "חולנית" ומהי? ואיך נבחנת חולניות במטרות? מהו העיוות שהבחנת בו אצלו?

ד. התייחסת לחוזה מלובלין ואל בעל התניא כ"קדושים". יש הצדקה בוודאי להשתמש בתואר זה, תוך הבהרה מהי הקדושה הזו. אבל זה בדיוק הענין. אסף הוא היסטוריון. הוא מקבל את העובדה שהיו שהתייחסו אליהם כאל קדושים ויש גם היום. אך הוא מנסה לבדוק את הדבר בכלי המחקר שלו, עד כמה שהם מאפשרים לעשות זאת. מעתה יש לשאול: האם היותם קדושים שוללת את המחקר ההיסטורי אודותיהם?

ה. וכי מדוע צריך "קצה של מושג" כדי לבדוק מה ארע בתאונה שבה נפל כנראה רב גדול מחלון ביתו? יש לשער כי ההנחה שהיה אדם קדוש תשלול אפשרויות כמו היותו שיכור או רצון להתאבדות. אבל האם נאסר על ההיסטוריון לבדוק לפי כוחו וכליו את האירוע? אני סבור שלא כמוך. כל מידע שיכול ההיסטוריון לדלות עשוי לשרת אותנו ולאפשר לנו להכיר טוב יותר אותם אנשים שמהם אנו מבקשים ללמוד ובעקבותיהם אנו מנסים, לפחות חלקנו, ללכת.

אם תרשה לי, אשרטט שני הבדלים שנראים לי בגישה בינינו.

א. בשאלה עד כמה מותר לדון בפנים האנושיות של אנשים גדולים.

ב. בסגנון הביטוי.

אם אתה מבקש להציג את העמדה שאין היתר או אי אפשר לדון בגדולים, הרשות בידך. אמנם, בהתאם לכללי הפורום, לא יהיה די בביטויים על קדושתם של הנבדקים כדי לשלול את האפשרות ללמוד את תולדותיהם. תצטרך לנמק ולהסביר. וזאת כמדומה טרם עשית.

ב. סגנון ביטוי עם מילים מסויימות בהודעתך, כגון "נחות דרגא", לא מקובל כאן, ולכן תצטרך להחליפן באחרות. אחרת תטריח אותי ואחרים למחוק.

לדוגמא: במקום לכתוב "עזות מצח" אני ממליץ לכתוב: "בוחן אנשים שאופי חייהם היה שונה לגמרי משלו, ולדעתי, על סמך מערכת הערכים שלי, הם אנשים קדושים ולכן לא בני השגה להיסטוריון, ולכן הוא טועה, ולכן הגישה שלו מוטעית". משפט כזה, לדעתי, עושה רושם מוצלח עדין בהרבה, גם אם הוא ארוך כפל כפליים.

משפט כזה גם עשוי לזמן את פרופסור אסף להצדיק את אפשרות היישום של המתודה ההיסטורית שלו לאנשים שעל פי הגדרתנו שונים למדי מאנשים רגילים שאנו פוגשים בחיי יום. ואז אני בטוח שהוא לא יגיב בכעס אלא בנחת וישמח להסביר במה גישתו נבדלת משלנו ומדוע. ואז, מי יודע, אולי הוא עשוי להתרשם שהוא טעה ולחזור בו? בוודאי שרק דברי חכמים הנשמעים בנחת יכולים לגרום לאדם לשנות את דעתו!

***
בראשית דבריך האשמת את פרופסור אסף שכינה אותך בשני כינויי גנאי.

כיון שהדבר פסול, קראתי שוב את תגובתו. דייקתי וגיליתי כי הוא כתב עליך שכתבת בגסות וחוצפה אך לא כינה אותך גס וחצוף. ויש הבדל בין זה לזה.

אני מסכים עם השימוש המילולי שלו, אבל אני יכול להבין אותו. אנסה להסביר מדוע: הוא טרח וכתב מחקר ופירסם אותו. יש לו ביסוס לטענותיו המחקריות. אם אתה סבור שהוא טעה, הצבע על הנקודות שבהן טעה. כמדומה שהוא יודה על האמת.

אבל אתה באת לבקר את הספר בלי לקרוא אותו. גישה כזו אכן נראית מעט יהירה, ולכן ניתן להבין כיצד אדם שהדבר קרוב לליבו עלול להשתמש במילים כמו "גסות".

אמנם, כדי לשמור על הלשון הנקיה בפורום, אבקש גם מפרופסור אסף, למרות שחש פגיעה - בעיני מוצדקת (וסבורני שכל אדם יסבור כך, גם אם לא יסכים לחלוטין עם גישתו) - להימנע משימוש במילים כאלו, אלא לבחור ביטויים יותר עדינים, ולו כדי שלא לגרום הסלמה, כפי שקרה כאן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו