|
|
| נשלח ב-15/6/2006 01:20 |
 |
| |
אם צריך להוסיף פירכא על הסיפור הזה עם הצאר הרוסי , רפרפתי עכשיו באשכול ישן על נושא ההתנצרות ומשם הבנתי שלפי המסמכים משה המיר דתו והפך לקתולי. כלומר, הצאר הרוסי , העומד בראש הכנסיה הפרווסלאבית , דאג שיכריחו אדם להפוך לקתולי.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 01:26 |
|
| |
מייציץ,
זה שהוא המיר להיות קתולי, נכון רק לדעת החוקרים ה"מדומיינים", וגם הם מודים
שאחרי שהוא המיר להיות קתולי הרי שהוא חזר להמיר את דתו לאורתודוקסית
ולכן הבישוף בוהוש התערב בענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 01:37 |
|
| |
בן איש לא נכנסתי לעובי הקורה , אבל אני מתרשם שהמסמכים החדשים שנתגלו מדברים על המרה לקתוליות בשלב הראשון. לדברי נגינותי המסמכים האלה זויפו במטרה להניח את דעתו של הצאר. כלומר הם רצו להניח את דעתו של הצאר בכך שזייפו מסמך שהוכיח שר' משה הפך לקתולי!
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 01:46 |
|
| |
מציץ
איקון ירוק ביותר.
הפשטות הוא סוד הגאונות. כוונתי לעובדה הפשוטה שהצבעת עליה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 01:59 |
|
| |
מייציץ,
משום מה גם אתה וגם מיימוני מניחים שהאלטרנטיבה לנכונות המסמכים היא שהכנסיה זייפה אותם. אני
דווקא חשבתי שהמנגינות טוענות שאסף זייפן, ואם לא הוא - אז החוקר שהביא אותם מרוסיה. וממילא
נפלה קושיתך: בכוונה הוא זייף וכתב שהמיר להיות קתולי, כדי שזה יהיה אבסורדי לומר שהוא זייף
כך, (ולכן הוא גם הכניס את המשפחה שנער ולא שניאורי), מחמת הטענה שאם הוא זייפן היה לו לזייף
בצורה מדויקת, וממילא יהיה מוכח שהמכתבים אמיתיים!
מיימוני, מה יותר גאוני: טענה זו שטענתי עכשיו, או הטענה של מייציץ?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 02:09 |
|
| |
נו, באמת , אם היו פקפוק אמיתי באותנטיות המכתבים כלומר שמדובר בתעודות מלפני כ180 שנה שמקורם בכנסיה ושהם נמצאים שם בארכיונים , הרי היו מעלים זאת ויש גם דרכים לבדוק זאת , אי אפשר להפריח טענה כזאת לחלל האוויר סתם כך. הטענה היא שהכנסיה הנוצרית לפני 180 שנה זייפה מסמכים מכל מיני סיבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 02:31 |
|
| |
הפרק הכי מעניין הוא הווידוי האחרון שכבר פורסם בעבר .
וחבל שאין לנו יותר מידע איך חי את חייו כרב אחרי מכתב ומחשבות שכאלה.
הרעיון שהחוזה ניסה להתאבד פשוט מדהים .
המשגיח שלי בישיבה קטנה אהב את הסיפור. כל כך אהב שהיה מרחיב ומתאר את החלון הקטן שהיה גבוה מאוד, קטן, ומסורג, וה'חיצונים' באורח פלא שלפו אותו !
העובדה שרבי דויד'ל מטולנא, ולא רק הוא -לפי הספר- התנהל כמו מאפיונר, השתלט על עיירות ולקח את כל המשרות לאנשיו הייתה הפתעה גדולה בשבילי. אם כי הדבר צריך בירור.
המכתב של של ר יצחק מסקווירא -אחרי התנהלות 'בעייתית' -בו הוא רואה בטבעיות את רצונו כרצון השי"ת מזעזע.
אם כי הכותרת של 'פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות 'מוגזמת . רוב הפרקים עוסקים ביחידים שחריגותם - אם בכלל נודעה ברבים- לא יצרה מבוכה או משבר, אלא הרמת גבה והתעלמות .
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 05:52 |
|
| |
מה האינטרס של הצאר/הכנסיה בהמרת יהודים/זיוף מסמכי המרה?
לפי המסמכים שהתגלו (בארכיון השלטונות), הבחינו גם הכמרים עד מהרה כי אדם מעורער לפניהם, והחזירוהו למשפחתו. לא לבית אשתו וילדיו בעיירה אולה העבירוהו, אלא דווקא אל ליובביץ', עיירת אחיו - האדמו"ר דב בער. משה הוחזר איפוא אל בני עמו ונלקח מהם, חליפות, לשם בדיקת מצבו. בשלב מסוים הודיע כי הוא מעוניין להמיר בתוך הנצרות, ולעבור מקתוליות לפרבוסלאוויות. לבסוף הובא לסנט פטרבורג, ושם עסק בעניינו גם יועץ הצאר, הנסיך אלכסנדר ניקולייביץ' גוליצין, שהמרת יהודים היתה חזונו. משהוחמר מצבו הנפשי הועבר משה לבית מרפא לחולי עצבים בסנט פטרבורג. שם כנראה מת.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=603448
בממשלת הצאר כיהן אז מיניסטר הדתות גוליצין שהיה איש מיסתורין והגה רעיון להעביר את כל היהודים לדת הנוצרית. המלך אלכסנדר היה מושפע ממנו
(כמו מעוד מיסטיקנים נוצריים שלאו דוקא היו פרבוסלבים, כברונית פון קרודנר למשל - המלך אלכסנדר מצא זמן להתעסק בכל מיני דברים שלאו דוקא היו קשורים למלחמות. וזו אחת הסיבות לתבוסות מול נפולאון. ואם היה לו פנאי לכל מיני שטויות ודאי שהיה לו זמן לפיסגת המאוויים הנוצריים - המרת יהודים. ועוד של מי - של בנו של הראבין בורוכוביץ'.)
והדבר השפיע על יחסו ליהודים. באותם הימים היתה יהדות רוסיה בעלת יחוד דתי ולאומי הומוגני ושלם (בהנהגת הראבין שניאורי (שניאורי דייקא ולא זלמנוביץ' כבמסמכים הראשונים) שדאג לקולוניות וכו') וחיי התורה אף השפיעו על שכניהם הנוצריים . אז אף קמה תנועה גדולה של "שומרי שבת" ("סובוטניקים") מקרב הנוצרים, שגרמו חרדה בקרב אנשי הכמורה,
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/tnuot/hagai.htm
ומה האינטרס (אז) של הריי"צ ושל (כיום-אלפי) צאצאי ר' משה?
סודיות רפואית! פשוט מאוד מדובר בבני אדם עם משפחות וכו'.
אבל מה איכפת לפרופסורים הפפראצ'ים?
והראיה שבמקרים אחרים שלא היה מעורב בהם המימד הרפואי לא היה קשר של שתיקה בחב"ד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 06:20 |
|
| |
יסלחו לי המגידים הרבים, ברוב הדברת שנשפכה כאן לא ראיתי אחד שיפריך, או שיתן הסבר הגיוני למימצאים המחשידים שהעלתי קודם בקשר למסמכים. ובפרט על מימצאיו של נגינותיי שהמסמכים מזוייפים.
עד שלא יקום מישהו ויתן הסבר המתקבל על הדעת, הרי שהמסמכים הם בחזקת מזוייפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 08:07 |
|
| |
בומטשיק,
מכיוון שאין לי שום אינטרס, לכאן או לכאן, אלא רק סקרנות אמיתית וכנה, אני מבקשת לעמוד על המתודולוגיה שלך -
הבאת דעה של מישהו שחקר את הממצאים, וביקשת שאאמין לך כי הוא מומחה בתחומו. הממצאים שהעלה, לטענתך, דוקא זכו פה לכמה וכמה הסברים ופרשנויות, וכולם נראו לי הגיוניים ואפשריים, לא פחות מאלה שהעלית אתה (ועומד להם, לטעמי לפחות, היתרון של חוסר אינטרס, אם כי יכול להיות שאני טועה בזה).
ככל הידוע לי, הנחת היסוד היא שהמסמכים מקוריים, ובאת אתה והודעת שהם מזוייפים. האם לא עליך חובת ההוכחה, ולא להיפך?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 11:31 |
|
| |
אז לפני שאפרד מכם, הרשו לי כמה מילות פרידה:
אפתח בסיפור קצר ששמעתי מבעל המעשה: נהוג היה בשנים עברו שפרנסתו של הרב בעיירות הקטנות היתה מזה שבני קהילתו היו קונים לו פרה. הרבנית היתה מוכרת חלב, עושה גבינות וכו' וכו'.
נער מאחת הקהילות, נסע ללמוד בישיבת תומכי תמימים שבעיירה ליובאוויטש. היה זה בימיו של האדמו"ר הרש"ב. לאחר מספר שנים חזר הצעיר לעיירת הולדתו. הנער שכבר התבגר, נכנס לומר שלום לרב העיירה. הצעיר סיפר לרב על רוב גודלו ופעולותיו של הרבי. בסוף השיחה שאל הרב: "תגיד, ממה מתפרנס הרבי?" והרב המשיך: "האם נכון הדבר שלרבי יש שתי פרות?".
נדמה לי שהשגותיו של החוקר במהותו של רבי, לא עולה על השגותיו של הרב הנ"ל.
וצודק רח"ל , שאנשים שאין להם כל מושג בעניינים כאלו, עדיף שייתעסקו בנושאים שיש להם איזשהו מושג בהם.
והמחקר הנדון יוכיח.
אחת המסקנות העיקריות של המחקר (עפ"ל) היא, שאדמו"ר הריי"צ רקם בסתר בניית היסטוריה חילופית-שיקרית על עברו של ר' משה. ואיך הוא הגיע למסקנה זו? מאגרותיו של הרבי.
ובכן מר חוקר, אגרת אחת כתב הרבי בשנת 1922, ונשלחה לאדם פרטי. האגרת השניה היא משנת 1942, גם היא נשלחה לאדם פרטי. אם הרבי רצה לבנות היסטוריה חדשה, היה יכול לשלוח מכתב כללי לאנ"ש, כפי שנהג, במקרים רבים, או לדבר ע"כ באחת ההתוועדויות, וכך היה הדבר מגיע לכל רחבי תבל. כך רוקמים היסטוריה חדשה, במשלוח 2 מכתבים לאנשים פרטיים? שרק במקרה התגלו בשנים האחרונות.
היפך השכל והיפך ההגיון.
האמינו לי, ישנם דברים שרצו להסתיר אותם. אבל עליהם שום רבי לא כתב ולא דיבר וד"ל.
להגיד שהרבי הריי"צ הוציא מתחת ידו דברים שאינם אמת, כדי להגן על ר' משה, זו שטות במקרה הטוב, וטירוף במקרה הפחות טוב.
עוד מספר הערות קטנות לפני סיום:
1. כבר הוכחנו לעיל, שהמסמכים שמובאים בספר זוייפו ע"י זייפנים "לא-יוצלחים".
2. ישנם מסמכים נוספים באותו תיק שבכוונת מכוון לא הובאו בספר. החוקר יודע למה.
3. מתוך הספר: ב-13 בנובמבר סיים זרניצקי את חקירותיו והודיע כי תעודת ההטבלה
המקורית איננה בנמצא והוא משוכנע שהיהודי לא הוטבל כדת. אז איפה כאן הנצרות?
4. פעם קוראים למתנצר ליאון יולביץ' ופעם קוראים לו פיוטר אלכסנדרוביץ'. נו, זה רציני?!
5. החוקר טוען שבחב"ד מתעלמים מדמותו של ר' משה. על כך יש לי לומר רק זאת: זה שקר מוחלט! אין עוד בן של רבי (נסיך - בלשון חב"ד) שמוזכר פעמים כה רבות בשיחותיהם וכתביהם של האדמו"רים.
6. טיעון נוסף שמעלה החוקר הוא שלא עולים לקברו של ר' משה. טיעון שטותי ומגוחך. האם לקברו של אחיו, רבי חיים אברהם, כן עולים?! לא בנמצא שום קבר של בני האדמו"רים, ולכן לא עולים לקברם.
7. גם כיום ממשיכים וכותבים בספרי ההיסטוריה של חב"ד על דמותו של הרב הקדוש רבי משה. לאחרונה יצא ספר בשם "קיצור תולדות חב"ד", שהוא רב-מכר בחב"ד. הפרק על ר' משה בספר, הוא הארוך ביותר מכל בני האדמו"רים.
8. הנקודה הכאובה שיש בספר הנ"ל היא, שיתוף הפעולה לה זכה המחבר מאחד שיש לו קשר לחב"ד. ישנם התמהים, איך נותן האיש יד לספר המשמיץ בצורה כה חמורה את אחד מאדמו"רי חב"ד. אבל נושא זה יועבר לטיפול אתרי חב"ד.
אלו רק פירורים בודדים מהגיכוך העולה מקריאת ספר-הסבך.
לסיכום:
ערכו של הספר נאחז בסבך, הוא כמו ערכם של כתבי המומרים לזרוס, מאייר ועוד. וכמו כתביו של המשכיל אפרים דיינארד. במקרה הטוב ערכו של הספר הוא כמו ערכו של הספר שקישקש בועז אפלבום על אותה פרשה. מקום מנוחתו של הספר נאחז בסכך יהיה בסמוך למקום מנוחתם של הספרים הנ"ל.
שלום, און מיר וועל זיך ווידער זען, במקום אחר.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 11:32 |
|
| |
אני שמח ומתכבד בדיון שנערך כאן בי ובספרי. כדברי 'מימוני' אני אכן גולש מפעם לפעם בפורום זה, ומוצא אותו מרתק ומאתגר, ובדרך כלל גם מכובד ובעל רמה גבוהה. כיוון ש'חכם מימון' הזמין אותי בגלוי להשתתף בהתוועדות, הרי אני נענה לכך ברצון ומתנצל על האיחור ועל אריכות הדברים. אגיב על כמה דברים עקרוניים לפי סדר הופעתם באשכול:*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
- ל'מימוני': הריי"ץ אינו 'מואשם' על ידי בשכתוב היסטורי. אינני קטגור ואינני מאשים אף אחד, ובכל מקרה את 'גזר הדין' אמורים הקוראים לגזור על פי שכלם וטוב דעתם. תפקידי להצביע על עובדות, למקמן בהקשר ההיסטורי הנכון ולנסות לפרשן כמיטב יכולתי. לא רק שלא האשמתי אותו בכלום, אדרבה ניסיתי להבין את הסיבות למפעל השכתוב הנמרץ שלו (שהוא רחב מני ים, וחורג מהתנצרותו של משה), את תפיסת ההיסטוריה ומושגי ה'אמת' שלו, ואת תפיסתו מה ראוי לפרסם ומה לא. כיוון שאינני חסיד, אינני מחויב גם להשקפת עולמו, ואני רשאי לקבוע שהאדמו"ר עסק בשיטתיות ובמכוון במה שקרוי בפי אדם מן היישוב 'המצאות ובדיות'.
- אם אינך מבין מה המיוחד שבייסורי קשירת הרגליים לשני עמודים, נסה לקשור עצמך ותבין...
- ל'ספרן': אמירתך כי ספרי 'דרך המלכות' עוסק במרץ במזעור דמותו של ר' ישראל מרוז'ין מעידה עליך שלא קראת את הספר. אני מאמין כי לו קראת בו היית מגיע למסקנה כי ההיפך הוא הנכון.
- ל'בומטשיק': אינך חייב לסמוך על מחקריו של אף אחד, לא רק על מחקריו של מי 'ששנה ופירש' (אני מניח שהכוונה אלי, אף שלא זכור לי שאנחנו מכירים ומודעים זה לזה). אף אחד לא מחייב אותך לשום דבר. עשה ככל שתחפץ.
- ה'רייטינג' שנעשה לחוקרי החסידות (מי 'הגדול מכולם') זר לי וזר לרוחי. וכי מי אני ומי אתם שתקבעו מי גדול ממי? ר' חיים ליברמן ז"ל היה חוקר חשוב ביותר, אך נתן מחילו בעיקר לצדדים הביבליוגרפיים של חקר החסידות. הערכתי הרבה אליו באה לידי ביטוי, בין השאר, בכך שכאשר הוצאתי לאור את הספר 'צדיק ועדה: היבטים היסטוריים וחברתיים בחקר החסידות' (מרכז שזר, תשס"א) הבאתי בין המחקרים הקלאסיים שנכתבו על החסידות בדור האחרון גם את מאמרו 'בדיה ואמת בדבר בתי הדפוס החסידיים' (לא מוכר לי אף לא כתב עת או ספר חסידי שמצא לנכון לעשות ההיפך ולהביא מאמרים של חוקרים מן האקדמיה). בספרי החדש ציטטתי את דברי ליברמן בגנות החוקרים באקדמיה כדי לטעון שדבריו היו נופלים על אוזניים קשובות לו היו 'החוקרים החסידיים' ו'בעלי החוש לחסידות' באים בידיים נקיות – אלא שקוראי פורום זה יודעים גם בלי ספרי ועשרות הדוגמאות שמובאות שם, שלצד חוקרים חסידיים וחרדים חשובים יש בעולמם של ה'חוקרים' החסידיים גם שרלטנות, עם-ארצות, זייפנות ושאר מרעין בישין. ועל כך נאמר 'קשוט עצמך תחילה'.
- ביום שזה המתקרא 'בומטשיק' יגיע לסף מעלתם של רח"ל ז"ל, או של תלמידו ר' יהושע מונדשיין יבל"א, אזי יוכל לחלק ציונים ולקבוע רייטינג. עד אז מוטב שילמד מדבריו של רבי שמעון בנו של רבן גמליאל (אבות, א משנה יז).
- ל'בן איש אחד': היכן בספרי תקפתי את ליברמן (פרט לקטע שהוזכר לעיל) והיכן עשיתי את מונדשיין ל'משלנו', כלומר לאחד מן המשכילים? לא היה ולא נברא ואף לא משל היה. הרי הבאתי (בעמ' 48) מדברי מונדשיין שמתפלמס בגלוי עם החוקרים האקדמיים ומאשימם בנטייה מובנת לקבל את העמדה המשכילית או המתנגדית.
- ל'ירמיהו': דבריך נכוחים, אך עליך להוכיח כי השקפת עולמי הסובייקטיבית (התדע בכלל מה היא?) השפיעה על מחקרי, על העובדות שהבאתי ועל פרשנותן. כל עוד אינך מוכיח זאת באותות ובמופתים, לא יצאו דבריך מכלל סיסמה נבובה. נבובה עוד יותר אמירתך שאם אין ראיות אין זה אומר שמשהו לא היה, שכן 'לא ראינו אינה ראיה' – אם אומר לך שהזמר אלביס פרסלי נחטף על ידי חייזרים יחד עם הרבי מלובאוויץ' לאחר שהשתתפו בכנס סודי שנועד להפריך את עצם קיומם – האם עדיין תגרוס שלא ראינו אינה ראיה? האם העובדה שלא מצינו את הפרוטוקולים של זקני ציון היא ראיה לכך שמוסד נכבד זה השולט בעולם איננו קיים?
- ל'שנרב': אינני עוסק ב'רכילות מתוך החצר'. זו דרך קלה מדי לפטור עצמך מהתמודדות עם משמעות התהליכים ועובדות שמובאים בספר. וידויו של ר' יצחק נחום טברסקי הוא בעל משמעות רוחנית עמוקה – ואם נוח לך להתנער ממנו בדרך של הצגתו כ'רכילות', יבושם לך.
- ל'בומטשיק' שמבקש לקלקל את מנוחתם הנכונה של הגולשים, בסברות כרס של מאן דהוא שמבין 'באותיות קטנות' (בניגוד לבומטשיק שאינו מבין?) וגורס שהכל מזויף:
א. המסמך איננו 'צילום של העתקה', אלא העתקה. כידוע בשנת 1820 טרם הומצאו מכונות צילום המסמכים, וכאשר היה צורך בהעתקים – ובמקרה זה אכן היה בהם צורך שכן עניינו של משה התגלגל בוועדות רבות ושונות – העתיקו אותם ביד. העובדה שעל המסמך צוין כי הוא העתק, היא עדות למקוריותו, שכן זייפן ינסה להציג מרכולתו כמקור ולא כהעתק.
ב. השם שבו חתם משה (ברוסית, ולא בעברית) הוא שניירסון (ולא שניאורסון) , כלומר: בנו של שניאור (שנייר). אינני רוצה להיכנס לפלפולי הבל ולדקדוקי עניות של גלגולי שמות, אסתפק ואומר שאם על מסמך קדום מופיע שם מסוים, מחייב הדבר לבדוק את תוקפן של 'מסורות' הגורסות שהשם אומץ רק מאוחר יותר. הניסיון לגייס 'מסורת אבות' ולהפריך בשמה תעודה היסטורית אותנטית עומד בניגוד לכללי המחקר ההיסטורי הבסיסיים.
ג. אני מודה ל'מבין' שברוב מבינוּתוֹ עדיין חוכך בדעתו אם המסמך שעליו חתמו האדמו"ר האמצעי ואחיו הוא אותנטי או שמא מזויף. ידעו מר בומטשיק וחברו המבין, שמדובר בתיק עב-כרס של עשרות מסמכים, שמתוכם הבאתי בנספחים רק שלושה.
- ל'נגינותי': שהוא כנראה המבין באותיות הקטנות, ויחד עם 'בומטשיק', ועם עוד מלומד עלום-שם ('המומחה הגדול ביותר בחב"ד בעניינים האלו' – אתמהה מי הוא מומחה דגול זה ששמו נעלם מאיתנו?!) התגייסו כדי לטעון שהכול זיוף ועורבא פרח. המלומד דנא עבר על ספרי, רב העמודים ועמוס ההערות, 'במבט מהיר' וכבר הוא בר-סמכא להפריך את יסודותיו. עם חוצפה (מאשימים אותי כי אני "זורה חול בעיניים" – קרי מזייף ומסלף ביודעין, לא ח"ו טועה) והתנשאות איני בא בדברים, ועם סברה כל כך משונה ועקומה אין טעם להתווכח – יאמינו במה שיאמינו, יבושם להם ואין זה מענייני כלל. אסתפק אפוא בכמה התייחסויות עקרוניות:
א. ברוסיה היו עשרות אלפי יהודים מומרים, וגורלם עניין את השלטונות כקליפת השום. הסברה שאישי כנסייה (או משכילים) התגייסו למאמץ כל כך גדול של זיוף באשר להתנצרותו התמוהה של אדם מוכה גורל וחולה נפש, שרק במקרה היה בנו של רש"ז - היא כל כך מגוחכת, עד שכל מי שעסק אי פעם בחקירת תעודות מן העבר ימלא שחוק פיו. מי שיקרא במאמרי ימצא בו סיכום של עשרות רבות של תעודות – לא שתיים או שלוש – של אירוע שהסתבך לאין שיעור, עד שגם המעורבים עצמם לא מצאו בו את ידיהם ואת רגליהם ובשל כך הקימו ועדות בירור וחקירה כדי לחשוף את האמת. בסיטואציה הסבוכה הזאת שקשורה בהמרתו של משה נפלו לא רק טעויות במסמכים ובמקורות התקופה (ועל רבות מהן הצבעתי בעצמי – למשל, שמשה היה בנו המבוגר של בעל התניא; שהמיר דתו בשל ריב ירושה, שכנראה לא היה ולא נברא; שהמיר דתו לנצרות הפרבוסלאבית בה בעת שהמיר לקתוליות, ועוד הרבה).
ב. הטענה שמשכילים זייפו זאת היא כל כך אבסורדית ומלאת שנאה שאין טעם בכלל לדון בה. במחקרי דנתי הרבה בבעיות האמינות של הגרסאות השונות – של המומרים, של המשכילים ושל החסידים – איש לא יצא נקי מלפני. על סמך מיעוט ניסיוני בחקירת מקורות יהודיים במזרח אירופה במאה ה-19 אני מרשה לעצמי לקבוע בביטחון כי אם היה צל-צלו של חשש כלשהו לזיוף תעודות משכילי הוא היה מתגלה על נקלה, ובוודאי שלא הייתי חוסך מקוראיי את העונג שבחשיפתו.
ג. בשל אריכות הדברים אגיב עתה רק על דוגמה אחת, שטועני הזיוף מנופפים בה כבדגל: 'קורסק – קרמנצ'וק'.: "כל ילד חב"די יודע שהמשפחה לא חזרה מקורסק אלא מהעיר קרמנצ'וג". צחוק עשה לנו 'נגינותיי'! אדרבה, שאל בחוצות כפר חב"ד מה יודעים הילדים על תולדות משפחת הרב הזקן ועל ההבדלים בין קורסק לקרמנצ'וק... בכל מקרה זו דוגמה לזריית החול בעיניים של המגיב וחבריו. משפחת הרב, כולל הרבי הזקן היו גם היו בקורסק, שכן ליד מקום זה נפטר בעל התניא, ונקבר בהדיץ'. וכדברי האדמו"ר האמצעי: 'ומשם עברנו גוברניה ראזאן וטאמבאוו ואוראל עד קורסק, בערך י"ב מאות וויארסט עד חצי כסלו' (אגרות קודש, עמ' רמג). נו, אז היו בקורסק או לא? בדרכם מקורסק – לאחר פטירת ר' שניאור זלמן – עברו דרך קרמנצ'וק. אז מה?
ד. נגינותי ובומטשיק – שנקל לראות כי חסידי חב"ד הם – מעזים אפוא להטיל ספק זיוף במכתב שעליו חתום האדמו"ר האמצעי. הייתי מציע להם לנהוג במידת האיפוק והריסון לפחות נוכח האפשרות הקלושה, שאולי אין זה זיוף אלא 'מכתב קודש' של בית האדמו"רים הנערץ עליהם. אני בטוח שבבאותה מידה של התלהבות ימהרו מבינים אלה להגן על קדושת הזיופים של גניזת חרסון, ודי למבינים...
בסיכום מחקרי (שלפי תחושתי רוב גולשי האשכול כלל לא קראו בו), כתבתי: "גם אלף מסמכים, פרוטוקולים ותעודות לא יזיזו כמלוא הנימה את חומת הביצורים שבאמצעותה יגן החסיד על אמונתו התמימה ועל טהרתה של השושלת" (עמ' 130). דומני שדבריהם של 'בומטשיק' ו'נגינותי' מאשרים זאת. להערכתי, לחסידי חב"ד שבין קוראי האשכול (כגון החברים שהוזכרו לעיל) יש עניין לקחת את הדיון למחוזות הזויים ואישיים על מנת לגרום לכך (כפי שכבר נהגו בעבר) שהאשכול יינעל ועניינים מביכים שכאלה לא יידונו בעצכ"ח. חבל.
ושוב, אני מתנצל על אריכות הדברים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 11:49 |
|
| |
יש ספורים בחב"ד על ר' אדם בעל שם.
האם יש להם מקבילות בחסידויות אחרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2006 11:50 |
|
| |
לנגינותיי, ברכות!
והערה קטנה למר אסף,
משפחתו של בעל התניא היו בקורסק ימים אחדים. משם הם נסעו לקרמנצ'וג ושהו שם שמונה חודשים! ורק אח"כ הגיעו לליובאוויטש.
|
|
|
|
|
