נאחז בסבך - דוד אסף

מבר"א
האומנם באת לאשר כאן, על פי המסמכים שפרסם אסף, כי ר' משה הי' מעורער נפשית, עד שהי' בטיפול אצל רופאים באולע?

זוהי עובדה ידועה ומוחלטת, ומודפסת בכמה מספרי חב"ד שנדפסו בעשרות השנים האחרונות.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שבשעה שאחיו האדמו"ר האמצעי נתן לו תמיכה מקופת בית הרב, לא היה יכול לתת לו את זה בידיו, כי אם מסר זאת ע"י אשתו שפרה. זה היה כבר בשנת תקע"ד, מיד אחרי הסתלקות אביהם אדמו"ר הזקן (מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי, קה"ת תשנ"ח, ע' יח).

המחלה התחילה ודאי זמן רב קודם, כי כבר בחורף תקע"ג, מיד אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הזקן, בשעה שכל המשפחה היתה עדיין בקרמנטשוג, כותב כ"ק אחיו אדמו"ר האמצעי: גודל בקשתי להודיענו משלום אחינו ידידינו ר' משה, ומשלום כב"ב, ואם ניצל מן שלהבת, ואי' מקום מושבו, ויהי' לנו למשיב נפש, ולאמי הרבנית תחי'. אם אפשר להשיג מכתב אלינו מאתו מה טוב ומה נעים (אגרות קודש שלו ח"ב, קה"ת תשנ"ג, ע' עג).

כשאחד מרופאי המשפחה שאל אצל אמו, בשנת תקע"ז, מה מצב בריאותו, השיבה לו: "בני הרב המפורסם מוהר"ר משה שיחי' ב"ה חזר לאיתנו כמקדם, וקבע דירתו באולע" (בטאון חב"ד תשל"ב, 35, 10).

כל השאלה בדיון הזה הוא רק: מה בדיוק קרה באותה שנה שהתעורר אצלו החולי מחדש. יש בזה גרסת הכנסיה שהובאה אצל אסף, ושבסוף נפטר אצלם בשנת תקצ"ה (1835), ויש הגירסה שמקובלת בחב"ד, ואותה סיפר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, שהלך לגלות לעשרות שנים.

אין לי שוב סיבה להסתפק בגירסת חב"ד. תוקן על ידי - הלבן - 15/06/2006 20:06:39

הלבן כפי שהעיר מר בר רב אשי, יש כמה תקופות בסיפורו של ר' משה. א. עד לזמן שבו אמרו שהמיר. ב. האם היתה ההמרה או מה בדיוק היה עם הכנסיה. ג. מה קרה אחר כך. לגבי א', כולנו מסכימים שלא היה אדם בריא. והרושם האישי שלי, הוא שבהשקעה מרובה הצליחו להשיבו לבריאותו עד שהקים בית ואף שימש ברבנות. ב. לגבי ההמרה, יש מחלוקת. אסף טוען שהמיר או שעשה מעשה דומה לזה. כמובן מתוך אי שפיות שנוצלה בידי אנשים מסויימים. יש חבדניקים ששללו זאת. ג. לאחר ההמרה, ממשיך אסף לטעון שבני משפחתו, כגון האדמור אחיו, נלחמו לשחררו. אבל לדעת אסף לא הצליחו והוא נפטר בבית חולים, אולי לחולי רוח. אך לנקודה זו אין לו הוכחות כמו לשאר, ולכן יתכן ששוחרר ונדד. ומי יודע מה עבר על אדם כזה, ה' ירחם. ואם כן, זה יכול להתאים לסיפורו הראשון של הריץ בשם החסיד חייקין. ולזה דעתי נוטה. נראה לי שכן דעת מר בר רב אשי, ואני מבין שגם אתה מצטרף לזה? (חבל להאריך בנושא זה שמהווה חדירה לרשות הפרט של אדם שסבל רבות,) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני נכבד

לגבי תקופה א, אין שום ספקות מה היה בתקופה הזאת, ולא כדבריך, אלא:
נולד בתקמ"ד. נשא אשה בתקנ"ח. הגה בתורה עד סוף ימי אביו כ"ק אדמו"ר הזקן. היה אחד מרושמי המאמרים שאמר אביו, ונמצאים כתביו בכתב ידו. אלא שאז התערער מצב נפשו, הטיפולים והתרופות הועילו באופן מוגבל ביותר. חותנו היה מגדולי החסידים באולע, ולאחר שהבריא, הוחלט להעבירו לשם, שישאר בפיקוח חותנו, כשהמדובר הוא 18 שנים אחרי נישואיו.

לגבי תקופה ג, אין לי שום סיבה להסתפק בתוכן מכתבו של צבי חייקין שכתב בשנת תקל"ז, ואין לי שום סיבה להסתפק בתוכן סיפורו של הישיש בשנת תקס"ח. שניהם מספרים בפרוטרוט ממה שידוע וראו אודות תקופת גלותו בראדאמיסל. שני מקורות שאינן תלויות זה בזה כלל. שני התיאורים לא נכתבו לפרסום, ולא פורסמו עד עשרות שנים אח"כ, מתוך המקור (מכתבו של חייקין באהלי ליובאוויטש תשנ"ה, ע' 55. והתיאור של הישיש מראדאמיסל כמצויין לעיל). אלא שבמקורות הקרובים לכנסיה רשום שהוא מת אצלם בשנת תרצ"ה. נראה לי באופן ברור שהוא זיוף הכנסיה.

כל הדיון הוא אודות התקופה האמצעית. יותר נכון אודות השנה ההיא שקרה מה שקרה.
אין לי קושי לקבל את הגישה המקובלת בחב"ד. אמנם אליכם אישים נכבדים אפנה בשאלה נוקבת:
ונדבר כאן לפי דברי אסף, בלשון הגמרא "לדבריך":

פרסמת מסמכים שכאילו מורים, שבאותה שעה שהתערער מצב בריאותו עשה דברים מוזרים ביותר, עד שהתעורר ממצבו והלך לגלות לשנים רבות.
אתה טוען שחב"ד חוטאת בנסיון טשטוש העובדות, מטעמי צנעת הפרט ומניעת פגיעה בכבוד חב"ד.
ואתה הולך ומגלה את הטשטוש הזה, בטענה שמדובר כאן במשבר שהיה בחב"ד, שמנסים להעלים, ואתה מגלה.
האומנם? בזה עוסקים כל חכמי אתונה שבמחנה עכח, בשעה שאותו חולה נפש התערערה נפשו, עד כמה התערערה נפשו ומה בדיוק עשה או לא עשה באותו יום, מי רשם את האמת ומי ניסה לטשטש.
רבונו של עולם! עצור כאן חושבים?
ושוב לגופו של דבר: אין לי בעיה לקבל את גירסת חב"ד בכל זה.

 הלבן   

  סוף סוף יש מי שצועק " המלך הוא ערום "

 במה מתעסקים ? באנשים לא שפויים . בשאלות הרות גורל , עצכ"חיות !!  האם הר' משה השתמד ? האם החוזה מלובלין התאבד ? , האם ר"נ מאומן היה גאון משוגע או רק משוגע ? . האם היה פסיכולוג ופילוסוף  שכתב במשלים משונים וסיפורים מפונטזים וחוקרים מנסים לפענח את הרעיונות הכבירים שהוא התכוון לומר ,  ( מזכיר לי את הסיפור על הגנן שהפך לפרשן מס' 1 בזכות זה שלא הבין כלום וכולם פירשו אותו לפי מה שהם רצו ) . 

  אף אחד מהם לא היה גדול בתורה ואף אחד לא ישב רמב"ם מוקשה או רש"י סתום . ותראו אים הם הפכו לקדושי עליון שלאורם מתחנכים צעירי הצאן .


   בכל זאת אעיז ואשאל האם נכון הדבר שהרבי הקודם מבעלז היה חולה אפילפסיה . והחסידים היו מפרשים את ההתקפים האפילפטים - כעלית נשמה ?  

מעיקרא איני רוצה להתפלמס עם 'הלבן'.  לא רק בגלל שאני רוחש כבוד רב לו ולידיעותיו, אלא מן הסיבה הפשוטה: הוא מעיד על עצמו שלא קרא בספר וכל דבריו מבוססים על מידע חלקי ששאב מדברי הגולשים האחרים.

ממילא הוא מתפרץ לדלת פרוצה, מתווכח עם עמדות שאינן קיימות, ובד בבד גם מתעלם מעיקרו של המחקר שאינו נשען על המסמכים הארכיוניים החדשים, אלא על איסוף וניתוח של מקורות נדפסים מכל הסוגים והמינים - מקורות חסידיים ולא-חסידיים כאחד.

ואגב הדרך - עלול להיווצר הרושם שכל הספר מוקדש לחב"ד ולמשה - ולא היא! יש בספר עוד שישה פרקים העוסקים בנושאים אחרים לחלוטין.

ונשוב לדברי הלבן: אתה חוזר ומדגיש, לבל חלילה נטעה באמונתך, כי לפי הידוע לך אין לך כל בעייה לקבל את 'גירסת חב"ד', וכאן הבן שואל: ואם ישתנה המצב, ואעמיד נגדך מקורות נאמנים - האם אז כן תהיה לך בעייה לקבל את גרסת חב"ד? האם תודה בכך נגדה נא כל חברי הפורום? והרי יודע אתה שלשיטת ריי"ץ היה 'הוויכוח' (שלא היה ולא נברא) בחשוון תקע"ו 1815, ומיד לאחריו ברח משה כביכול ו'נעלם' מפני השלטונות שביקשו להגלותו מחוץ לתחום המושב, ומאידך הרי יודע אתה היטב שאמו, מרת שטרנא, כתבה שבשנת 1817 חזר משה לביתו שבאולה בבריאות איתנה כבימים ימימה - והרי שלא נעלם כלל, אלא היה בטיפול רפואי. והרי יודע אתה ש'המקרה המצער' היה בשנת 1820, ועתה גם ידוע היום (שבוע שחל בו צום תשעה באב  שנת תק"ע - ובכן אין כל דרך לקיים את גרסת חב"ד (והבבאתי כאן רק את קצות-קצותיה של ההסתבכות ההיסטוריוגרפית של חב"ד).

מי שקורא בספרי בסבלנות הראויה, וגם יודע לקרוא בין השורות, בהערות ובאותיות הקטנות, יראה כי תהיה אשר תהיה הביוגרפיה האמיתית של משה (שעדיין רב הנעלם בה מן הגלוי!), בכל זאת אין כל דרך לקבל את גרסאות חב"ד (ובשום אופן אין כאן גירסה 'רשמית' אחת!), שכן הן גדושות בסתירות פנימיות ובסברות שאינן אפשריות.

מי שיקרא בספרי גם יווכח לדעת שבפירוש כתבתי כי לגבי סופו של משה אין מידע חד משמעי, אף שהדעת נותנת שנפטר זמן לא רב לאחר ההתנצרות. יש בידינו ידיעות בלתי תלויות - כולל מקורות 'כשרים 'ופנימיים של חב"ד!! - שכבר בשנות החמישים של המאה הי"ט מזכירים אותו כמי שנפטר זה מכבר (אגב, בניגוד לדברי הלבן, אין במסמכי הכנסייה והשלטונות מידע באשר למותו של משה).
 
לעומת זאת, הריי"ץ גרס (וסתר את עצמו ממקום למקום) כי משה חי 99 שנים (!!!) ומתוכן נדד באנונימיות גמורה בעיירות תחום המושב במשך כשבעים שנה (!!!), רובן בימי האימים של הצאר ניקולאי הראשון, שעה שעינה של המשטרה ועיניהם של המלשינים מבני עמנו היו פקוחות בכל מקום. 

המאמין יאמין, והספקן יסתפק.

מר אסף הנכבד.

מקריאת כל התגובות כאן בפורום מקבל את דעתם של נגינותיי ושל הלבן. גירסתם יותר הגיונית ומתקבלת על הדעת יותר מאשר גירסתך בספרך.

לא ראיתי שהפרכת את טענת הזיופים שטענו כלפי המסמכים שהבאת.

mechudash:
מקריאת הודעתך מקובל עלי שהיא לא מעניינת אותי אפילו כקליפת השום היבש שבמטבחי שלא כמו הדברים המחכימים שכתב כאן דוד אסף. בכלל אני חושב שזה קצת מצחיק שפתאום כשיש אשכול שמישהו מרגיש שהוא מותקף בו הוא ממציא לעצמו בבת אחת שלושה ניקים כדי להגן על עצמו

הודעת הנהלה נא לא לכתוב יותר בנושא ר' משה מחב"ד. אלא אם כן יש משהו לחדש שלא נאמר קודם. האשכול יעבור לדון בנושאים האחרים בספרו של אסף. ויש הרבה מה לומר בעז"ה. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

הערות קצרות לפרק הששי, על ר' מנחם נחום מאיצקאן: לעמ' 288, "חסידם שנכנסו לדודו נהגו לאחר מכן להיכנס אליו עם פתקי בקשה (קוויטלאך) וביקשו ממנו עצה וברכה" - אין המקורות המסומנים בהערה תחת ידי, אך דומני ושם מופיע שהוא השיב פעם - תשובה אפיינית - לקרוא קויטלאך דודי יודע טוב ממני, אך לתת עצה חכמה אני יודע טוב למדי.. לעמ' 296, הערה 55, ובה סקירה על השפעת משנתו של פרויד על העולם הרבני של דורו - הושמט האיזכור של דברי פרויד על התת מודע אצל ר' ישראל סלנטר בשם חכמי הנפש של דורינו, והיה על כך לאחרונה דיון בבחדרי. לעמ' 299, ציטוט מדברי ר' מנחם: "ואם שמו יוסף או משה מוסיפים לו 'לה' בסופו וקוראים לו 'ר' יוסלי' 'ר' משהלה', אף כי הם מכירים אותו שהוא עם הארץ" - בבורותי אני מתוודע כאן לראשונה לעובדה שהוספת "לה" לשמו של אדם היתה בזמנו תואר כבוד, ועד היום סבור הייתי להיפך. יש לכך מקורות נוספים? ואגב, מה פשר הוספת ה"ניו" בסוף שמותיהם של צדיקי בית רוז'ין וברסלב ואולי עוד? בעמוד 303 מובאים דבריו לשלילת תיאורית ההתפתחות של דרווין, כסמל לשמרנות אותה אימץ בכל הנוגע ל"עקרונות היסוד של תורת ישראל". זאת בשעה שעמוד לפני כן, מובאת ציטטה ממנו בה הוא אומר כי "אומרים כי האדם נברא מקוף - דבר זה מוטל בספק"! לעמ' 307, בהבחנה בין בית רוז'ין שברומניה שם חיבבו את ר' מנחם, לבית רוז'ין שבגליציה ששם הסתייגו ממנו ולא עיינו בספריו - דומה כי כן הוא עד היום. בבית הכנסת של בוהוש בבני ברק (מבית רוז'ין ברומניה) - יש את ה"ג' ספרים נפתחים" של ר' מנחם. לעומת זאת, הן בבויאן והן בסדיגורה (מבית רוז'ין שבגליציה) - איננו! עמוד 308, "ר' ישראל מטשורטקוב מחותנם של השניים" - צ"ל חותנם של השנים. תוקן על ידי - בןאישאחד - 15/06/2006 23:17:08

מאחר והותר לנו להגות ביתרת תורת אסף
ומאחר וזכינו להופעת הרב המחבר פה
אבקש להעלות תמיהה ישנה שקשורה דווקא לספר "דרך המלכות"

מדובר בתמיהה אישית ומביכה משהו, אך אולי יש בה כדי לתרום
לטענת רח"ל (שאגב ספרו נדון פה בעבר לא פעם, ועוד אגב: בידי רק כרך אחד ומבקש אני להניח יד על
אחיו. כל היודע על מקום המצאו של כזה ויודיעני תבוא ברכה על ראשו).

בעמ' 118 לספר "דרך המלכות" מופיע אילן היחס של ר' ישראל מרוז'ין

כפי שעולה ממנו (כמו גם מהספר) היו לר' אברהם המלאך בנו של המגיד ממעזריטש
2 בנים ר' שלום שכנא ו- ישראל חיים מלודמיר. הא ותו לא.

דא עקא שאני עצמי ובשרי, הצעיר באלפי ישראל יוצא חלציו של בת נוספת
של ר' אברהם המלאך שמקומה נפקד מאותו אילן.

אני מדבר על מסורת מושרשת של משפחת בנשק"ים מובהקת וענפה 
שחיה ברמ"ח אבריה ושס"ה גידיה את היותה כזו (אלו הן עובדות ללא כל הבעת עמדה)
ומחזיקה בידה חפצים של המגיד ממזריטש כמו גם רשימות השתלשלות מפורטת
וסיפורים העוברים מדור לדור על אבות אבותיה.

נראה לי שזה דוגמא למידע שחסיד שלא ניזון רק מספרות (פנימית או חיצונית) לא יכול ליפול בו.
במקרה הזה המידע הוא אולי לא חשוב במיוחד, אך במקרים אחרים
תאוריה יכולה ליפול או לקום על טעויות כאלה.

אז מה יהיה ר' דוד ? 

האם אסופי אנוכי ? שמא נולדתי מרוח הקודש ? 



 

אני מקוה שאיני עובר בזה על הוראת ההנהלה, ולא אדון כאן בר' משה, כי אם במענה של אסף, שלא ברור לי אם הבנתי אותו נכון:

הלבן טען 3 דברים:
א) כל מה שקרה באותה שנה של ערעור נפשו, הוא לא נושא שהדיון בו ראוי, והוא לא נושא שקשור לכללות התולדות של תנועת חב"ד.
ב) אפילו לדברי אסף, שהיה כאן טשטוש עובדות מסויים של האדמו"ר מחב"ד, הרי הסיבה לזה היא צנעת הפרט במשהו שאינו ראוי לפרסום. אז מה הן הטענות אליו?

איני בטוח אם ראיתי שמץ של מענה בדברי אסף לשתי שאלות אלו.

כל מה שקראתי בדבריו הוא, שכל הסיפור הזה לא היה בשנת תקע"ו כי אם בשנת תק"פ - נו, אז מה זה משנה?

רביעי

דוד אסף אינו זקוק לי , אבל לדבריך שאין בדבריו שמץ של מענה לשתי שאלות אלה , הנך מוזמן לעיין בהודעתו הראשונה באשכול זה , שם הקדים רפואה למכה , באמרו שאין לו שום טענות על הריי"ץ עיי"ש ותמצא נחת.