אסיק, תודה תודה..אני לא יודע איך לאכול את המחמאה..
בכל מקרה..אני מוסיף משהו שחבר שלי כתב כדי שתהיו מאושרים.
הערה: בהזדמנות זו..אני רוצה לברך את enthone על הצטרפותו לפורמנו מי ייתן ויגיד דברים חכמים כמו עד עכשיו.. ויגדל למספר לא מבוטל של הודעות. בהצלחה :)
מעשה בבת-מלך, שהרגישה חסרון, ולא ידעה מחיסרון זה, אם הוא ברוחנו או בגשמו, והיה צוחק בה מאוד, ולא ידעה את נפשה מחמת החיסרון הנ"ל. וגם הלכה למדינת הודו ונפאל וגם שם לא מצאה ההשלמה לחיסרון הנ"ל.
ויהי היום, וראתה כתב מושלך ארצה, ותכף שהחלה לעיין בו הסתערה בקרבה, כי בכתב הנ"ל הוא כתוב כי הלמדנות היא "מיצוי כל הכישרונות והכוחות שניתנו בך". והתנוצץ בדעתה כי זהו החיסרון הנ"ל, כי מחמת שלא הייתה למדן, על כן בוודאי היא חסרה.
אך הייתה מתביישת מבני הנעורים, כי הם עסקו בחוכמות אחרות של ציונות וגאולה ותורת ארץ ישראל, שנדמה שאף הם בעצמם אינם יודעים מה הם אומרים, והיו אומרים כי העיקר הוא מחשבה. אך שוב ראתה בכתב הנ"ל כי "כשתהיה למדן יהיו בידיך הכלים להכריע בסוגיות של אמונה השרפה ציונות וגאולה", כי למדנות הוא כלליות גדול. נתרצתה בדעתה ואמרה : הלא גם כאן אוכל לעסוק בחוכמות הנ"ל.
ותבוא לשבת הגיבוש, והיא סברה שהוא לגבש את מיטב בחורי הישיבות התיכונית הבאים לישיבה, כבי שהיה כתוב בכתב הנ"ל, והיא לא עמדה על מזימת, כי באמת היו מפתים אותה שתבוא, על כן הביאוה למקום אכסניא מפוארת, והכל און דה אאוס, עד כי היה נשמע שהיו שבאו רק עבור האכסניא הנ"ל, אע'פ שבדעתם סברו שלא לילך לשם כלל, ומחמת המאכלים וכל טוב שהלעיטוה, התרצתה לבוא לשבו"ש. ויש בזה מעשיות שלמו, על כן נדבר מהמפורסמות.
ופעם נודע כי ראש הלמדנים היה לוקח תמימים כמותה לפונדק, ושם היה מדבר על ליבם תוך כדי לועסם את השווארמ"א . ולפעמים היו כל מיני קולות של מוּ ומֵה עד שנחלקו לשתי קבוצות ממש, שהיו אומרים מוּ והיה שאמרו מֵה, ולבסוף גילו כי המחלוקת הנ"ל הייתה מחמת מינו השווארמ"א שלעסו אז, כי דע יש שווארמ"א עגל ויש שווארמ"א כבש, וראש הלמדנים הוא מדבר על ליבם, וכמה גדולה לגימה שממקרבה הלבבות, והיה נשמע שאירע כן כמה פעמים, ממעשה השווארמ"א הנ"ל, ואין להאריך בזה עתה.
ונחזור למעשה בת המלך, כי לאחר שהייתה באותה שבת, גמרה בדעתה לבקר שם. ושם
ראש הלמדנים היה דורש, וראתה שעיני כולם נשואות אל הדלת,והיה ללא בעיניה. ותכף כשסיים לדרוש , נסו כולם החוצה ובדינא דכל דאלים גבר החלו להיטרף מקלות קינמון ומני מתיקה שקורין מעמו"ל, והתחילה גם היא לחטוף, כי סברה שהוא מחמת למדנות, כי המאכלים הנ"ל מועילים ללמדנות, ובשבת כשהיו על הסעודה,המשגיח של אלו הלמדנים החל להגיש יין, וגם התפתתה ושתתה את כוס התרעלה, ואז ישבו על וורידיה שתראה להיות למדן, וגם לימדו אותה הניגון "עוה"ב איז א גוטע זאך" והוא מפורסם אצלנו. ומחמת שהייתה שיכורה נתחבב עליה הניגון הנ"ל. וחשקה להיות למדן, אך כשנתפכה מעט, ראתה כי הכל הוא מזימה וערמה, וניסתה לברוח ולא יכלה, מחמת כבדות המאכלים שבקרבה, ולא ידעה את נפשה, ואז החלו המאכלים שבבטנה לדבר עימה, ופייסו אותה להישאר. כי סוף סוף יש פה אוכל טוב. ואע"פ שידעה שהוא שקר, כי רק לאורחים הביאו כל מיני תענוגים, אע"פ השוחד עיוור עיניה. אך מחמת שבאמת רצתה לברוח, עדיין נשארה אצלה בחינת בריחה, ודע כי זה מה שמצוי שעוזבים ביום חמישי וחוזרים ביום ראשון בערב, כי זה מחמת הבריחה הנ"ל. והייתה רגילה לנחם עצמה בניגון הנ"ל כי נתחבב עליה ביותר.
ויום אחד מצאוה תלויה בצווארה, כי לא הצליחה להיות למדן, וכבר אמרו לה כי ללא למדנות לא תוכל להיות משהו בחיים, כי הכלית הוא למדנות, והחיסרון היה מעבירה על דעתה, עד שהתאבדה. ודע, כי בכל ליל ירח מלא נשמע קולה הומייה בדקות גדול מאוד, המנגן את הניגון הנ"ל, ודע כי זהו רוחה של הבת-מלך, שמבקשת את תיקונה. ואם תראה מי שהתעורר ללמדנות תדע בבירור כי זה רוח הבת-מלך שנכנסה בו, ואם תנגן לה הניגון הנ"ל, בוודאי תבוא על תיקונה.
א"ה. בזה המעשה מרומזים סודות נעלמים וטמירין, עין איה לא שזפתם, ומרחוק תוכל לראות רמזים מהמעשה הנ"ל, כי המאכלים שהיו מפתים אותה הם בבחינת "ותורתך בתוך מעי", ותורתך זה בחי' למדנות, בתוך מעי, היינו המאכלים הנ"ל, שמשכנעים ומסוגלים ללמדנות.
"תנו שכר לאובד", זה בחינת היין של המשגיח. לעובד, זה הבת-מלך,שלבסוף התאבדה. ויותר מזה אין לגלות, והמשכיל ידום. ובעיקר, שתוציא בדברינו עצות אמיתות לחזק את עצמך (שקורין דער האלטן זיך) להיות למדן, ולא להסתכל כלל על אלפים ורבבות נפילות שוודאי עברו עליך,
כי התכלית הוא להיות למדן, כי התכלית הוא להיות למדן כי התכלית הוא להיות למדן כי התכלית הוא להיות למדן וכו'
תוקן על ידי עוצר_וחושב ב- 11/03/2007 1:45:01
לא נורא בקרוב בעז"ה.
