כוחו של ההומור

בפורום שכן, יש אשכול ארוך שמיועד לבדיחות. בתוכו מופיעה הבדיחה הבאה (מופיעה בעיבוד, לפי זכרוני):

מעשה באדם אחד שעלה לקומה האחרונה של מגדלי התאומים בארה"ב, ונכנס שם לפאב. הוא ביקש מהמוזג שימכור לו משקה. המוזג הציע לו בירה, והקונה, שמעולם לא היה קודם לכן במקום שכזה, שאל אותו איזו בירה לבחור.
ברגע הזה התערב בשיחה מישהו שישב בסוף החדר. הלה הכריז: רק בירה מכבי!
למה, שאל הקונה החדש.
- כי אחרי שאני שותה בירה מכבי, אני מסוגל לרחף בעננים!
אף אחד מאיתנו לא היה מאמין להצהרה כזו. גם הקונה לא. אז ההוא שמאחור קם, קנה פחית גדולה, לגם אותה בבת אחת, ואז - פתח את החלון, זינק החוצה, עשה סיבוב מסביב לעננים, וחזר פנימה והתיישב במקומו הקודם.
הקונה לא חיכה אף רגע. הוא קנה מהר פחית בירה מכבי, בלע אותה,וכשגמר להשתעל, רץ לחלון, פתח אותו, זינק החוצה -
והתרסק למטה, ונהרג.
אז המוזג הסתכל לסוף החדר, לעבר זה שקודם ריחף באויר, ואמר לו:
סופרמן, שוב אתה עושה בעיות?

אני מניח שכל באי הפורום יודעים מיהו ומהו סופרמן, שהינו יציר דמיון אמריקני שמסוגל לרחף באויר ולעשות עוד פלאי פלאים אחרים (והוא מייצג בעיני אמריקה את עצמה, כפי שכבר נכתב במחקרים, אבל זה באמת לא הנושא שלנו).

אני סבור שהבדיחה שלנו מציגה רעיון עמוק מאד.
מה קורה בה? סופרמן אינו מגלה לקונה שהוא סופרמן. לעומת זאת, הוא מפגין יכולת אל-טבעית, ותולה אותה בהסבר טבעי, שתית בירה. הצופה מן הצד, נדהם לנוכח ההמחשה, מקבל את ההסבר הלא-נכון או החלקי (סופרמן מרגיש חשק לעוף בעננים לאחר בירה, אבל לא הבירה גרמה לו ליכולת לעוף בלי להתרסק, בניגוד לכוח המשיכה). לכן הוא מנסה לחקות את סופרמן - ומשלם בחייו.

זה משל.
זה משל על כל מי שמנסה לחקות את סופרמן.
אבל זה גם משל על סופרמן הלא זהיר, סופרמן שמכשיל אחרים וגורם להם להתרסק.

יש אנשים רבים בעלי יכולת של סופרמן. לא במישור הפיזי. עד כמה שידוע לי, אין ולא היה אדם שמסוגל לעוף מעל העננים.
אבל יש אנשים רבים שמסוגלים להעפיל מעל לעננים בכושר החשיבה שלהם, מבחינה אינטלקטואלית. הם יכולים לעלות לשמים וגם לרדת בשלום.
אבל אם הם ינהגו כמו סופרמן של הבדיחה, ויראו את יכולתם זו לצופה מן הצד שאינו מבין שיש כאן יכולת מיוחדת -
הם יגרמו לו לנסות להעפיל אחריהם לגבהים שהוא אינו מסוגל אליהם, ואז הוא יפול ויתרסק.

איך אמרו חז"ל? חכמים, היזהרו בדבריכם.
איני בא לבקר חלילה את הדיונים בפורום. אני מזכיר לעצמי ולכל מי שרוצה כי צריך להיזהר לא לגרום להתרסקויות.
הדברים אמורים במיוחד כלפי נידון שנפתח באשכול סמוך, על הקשיים החברתיים של אנוסי התבונה. אנוסי התבונה צריכים זהירות כפולה ומכופלת. למען עצמם, אבל גם למען סביבתם.

עד שיבוא המשיח, ויעלה סף הידע, ותקום קדושית, במהרה בימינו אמן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

אין כמוך בפיתוח 'המטאפיזיקה של ההומור'.
לך בכוחך זה,
כל בדיחה היא בעצם דילמה אקזיסטנציאליסטית.

סיפור עם הומוריסטי, שקראתי לפני שנים רבות, בעודי נער, הוא כזה:

מעשה באב ובן וחמור שהיו מהלכים בדרך, מן הכפר אל העיר.
רכב האב על החמור. והיו עוברי הדרכים מרננים אחריהם:
ראו את האב, שאינו מרחם על בנו ומניח לו ללכת אחרי החמור.
ירד האב, ועלה הבן. והיו עוברי הדרכים מרננים אחריהם:
ראו את הבן, שאינו מכבד את אביו, ומניח לו ללכת אחרי החמור.
עלה האב והצטרף לבנו ורכבו שניהם על החמור. והיו עוברי הדרכים מרננים אחריהם:
ראו את האנשים האלו, שאינם מרחמים על החמור המסכן ומכבידים עליו.
ירדו שניהם מן החמור והלכו לידו. והיו עוברי הדרכים מרננים אחריהם:
ראו את האנשים האלו, שיש להם חמור, והולכים ברגל.
מה עשו? לקחו את החמור והרכיבו אותו על כתפיהם.

עד כאן הסיפור. לא מבואר כאן מדוע החליטו האב והבן להרכיב את החמור.

אבל כשסיפרתי את הסיפור לילדי, הוספתי להם פירוש:
זה משל. כאשר האדם מניח לאחרים להחליט עבורו, הוא מרכיב חמור על צווארו.
וכיון שמדובר באב ובן, זה נכון גם, ואולי בעיקר, בתחום החינוך. יש צדדים ואופנים, שבהם לחנך את הילד מתוך התחשבות ב"מה ירננו" מרכיבה חמור על גבי האב והבן גם יחד, ויכולה להנציח את השטות לדורות הבאים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

להומור יש כוח מרפא, לגמד מציאות כדי להחליק אותה, לעגל פינות, אבל יש בו גם סכנה, דווקא בגלל כוחו הרב. כאשר משתמשים בו במקום הלא מתאים, מורידים הרבה מהקדושה. זו ליצנות שעושים מדברי קודש, ולמרבה הצער אני רואה אותה פה, בפורום, יותר מדי.
(בפורום הרכילאי לנושאים חרדיים המצב גרוע עוד יותר).

הפנחסית
נידון ההבדל בין בדיחות וליצנות, כולל הנוגע בפורום הזה, הובהר לאחרונה בהודעתי הארוכה באשכול בית המקדש בימינו.

בנוגע לנסיונך להשתמש בשכל כדי לנגחו, אשתדל להגיב באשכול שפתחת לכך.

יש לי עבודה לכתוב על "מקומו ומיקומו של ההומור בדת".

אשמח בתובנות מקוריות ו/או הפניות. תודה.

לענ"ד, עליך להגיש דף ריק לעבודה שזו כותרתה.

אין הומור בדת.

דת היא אוסף חוקים תולדת תיאולוגיה בעלת משמעות עמוקה לחיי האדם והעולם, ובמקום עומק - אין הומור.

ניתן לכתוב על מקומו של ההומור בחיי אנשים דתיים שם יש להומור תפקיד.
 
פעמים בהקלת ראש במקומות בהם יש להקל ראש ואשר לדתיים קשה יותר להקל ראש, או לחילופין כאשר אדם שוגה בתפיסתו את חיי הדת ומכביד ראשו מידי.

תודה על ההתייחסות.

יש מאמר בחז"ל שכל ליצנות אסורה חוץ מליצנות עבודה זרה ושם הכוונה לליצנות כלומר קלות ראש ולא הומור שרק מציב יחד היבטים בלתי צפויים ולכן מצחיקים. גם הליצנות נראה שהיא פשוט רמה גבוהה יותר של הומור בזה שהיא מעוותת את תמונת המציאות כדי להפחית ברצינות ההתייחסות לדבר המסוים. המאמר אמור להתפרש משהו כמו: הומור שמפוצץ משהו שנופח מעל ומעבר מותר, ליצנות שמעוותת בשביל כך את תמונת המציאות אסורה אם זה לא נגד הפשע המחשבתי הראשי שהוא עבודה זרה.

יש גם פסוק האומר: יושב בשמים ישחק אד' ילעג למו. האם שחוק ולעג אינם מרכיבים של ההומור? זה מזכיר את הפתגם: אדם מתכנן ואלוהים צוחק. ישנם גם מצבים בחיים שמשהו קורה בצורה שניתן לומר עליה שזה ההומור של האלוהים.

מוריץ וירוחם, שניכם נקטתם דוגמות של הומור חיצוני לדת - או של אנשים שהם דתיים או של אלוהי הדת עצמו, אך לא ב"מקום/מיקום ההומור בדת".

מוריץ, יתכן ולא הבנתי את נושא העבודה אותה עליך להגיש, לפי תגובתך נראה שעליך להגיש עבודה בנושא "הומור בחיי הדת"

 יש הבדל- בין הומור-בדיחה- לבין ליצנות ולעג.

הדוגמאות שהבאתי -אינן חיצוני לדת- כל דבר שגורם לשמחה ולהרחבת דעת, הוא חלק אינטגרלי מהדת,
 כל הנסיונות של רבנים מסוימים, להכתיב ביהדות את העצבות , היא נגד דעת התורה.

ירוחם, למיטב ידיעתי "דת" פירושו "חוק".

אין שום דבר אינטגרלי בדת מעבר לחוקי הדת, וכאשר מדובר על הדת היהודית - אין ביהדות חוק להומור.

מקובל עלי שאנשים שמגדירים עצמם דתיים - יעוררו לעצמם הומור, יגרמו לעצמם שמחה והרחבת דעת.

אך לא ניתן לומר שזה נעשה על פי הדת.


[כתבת: "הנסיונות של רבנים מסוימים, להכתיב ביהדות את העצבות"  אשמח אם תרחיב/תפנה אותי לפירוט הדברים]

על הפסוק "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר"  מעיר הרש"ר הירש כי מכאן נוכל לראות את טבעו הבריא של העם הישראלי שגם בשעות לחץ ודחק הוא מסוגל להתבטא בהומור (בהנחה שהרב הירש כתב זאת ברצינות ולא בהומור..).
מצאתי במקום אחד שחז"ל רוצים ללמוד הלכה מתוך בדיחה עממית, חולין נח:
"אמר רב: לית בקא בר יומא, ולית דידבא בת שתא. אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי, שב שני אימרא בקתא מבקא, דאמרה ליה, חזיתיה לבר מחוזא דסחא במיא, וסליק ואיכרך בסדינין, ואותיבת עליה ומצת מיניה, ולא הודעת לי! א"ל: וליטעמיך הא דאמרי אינשי, שיתין מני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנסיה, מי איכא איהו גופיה כמה הוי? אלא - במני דידהו, הכא נמי - בשני דידהו".

ואין לשכוח שאחד מאבות האומה נולד כתוצאה מ"צחוק עשה לי אלהים"

_________________

 יהודים

יהודים מקשיבים לקריאת התורה בשבת, אם לא לומדים פרשת השבוע קודם. דברים מפורשים יותר, אי אפשר להגיד. 

דברים פרק כח

_________________

מודה ועוזב