|
|
| נשלח ב-6/9/2009 16:43 |
 |
| |
ירוחם, אתה תופס כפירוש האר"י ש"תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה" הכוונה שיש קפידא על זה שלא עבדת בשמחה. אבל פשוטו של מקרא, לכאורה, שתחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב, כשאתה על אדמתך ויש לך הכל, תעבוד אותו במצב של גלות וקללות, אבל לא שיש כאן ציווי על עבודת ה' בשמחה וכדו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 16:56 |
|
| |
דינו
נח לך לחשתמש בפסוק מהתוכחה,- אבל הפועל היוצא מהפסוק אפילו כדבריך- "שתחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב, כשאתה על אדמתך ויש לך הכל"
כלומר- שבעצם צריכים לעבוד את ה' בשמחה- כפי שהפסוק אומר בפרוש שני פרקים לפני כן
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ
נדמה לי שזו היא פשוטו של קרא, אבל אם אתה מתעקש, על דרש כלבבך.
תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה- לא מספיק שלא עבדת את ה' אלוקיך- זה היה- בשמחה! גם שמחת על כך?!
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 18:32 |
|
| |
הרי יש הומור בגמרא האם זה איננו נחשב הומור בדת? ואולי צ"ע מה הכוונה שלך במושג דת.
אבל יש להבחין בין המושג הומור למושג אירוניה ובין שניהם למושג שמחה שאין לו קשר להומור כלל.
תוקן על ידי צענערענע ב- 06/09/2009 18:33:41
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 18:53 |
|
| |
תהלים פרק ק
ב) עִבְדוּ אֶת יְדֹוָד בּשׂמְחָה בּאוּ לְפָנָיו בּרְנָנָה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 19:06 |
|
| |
ירוחם, לא ניסיתי להתווכח עם המקורות האחרים, רק הערתי שלפי פשט המקרא תחת אשר לא עבדת בשמחה, לא בא להכניס מתחת לחגורה ליהודי הגולה שחוץ מעבודה זרה הוא גם אשם בכך שעבד בלי שמחה. זה דרש האר"י. אלא שבמקום לעבוד את ה' כמו בן אדם בשמחה ומרוב כל, יצאת לגלות, ועכשיו על אפך ועל חמתך תעבוד אותו בגלות ובקושי.
ונא לא לייחס לי דרשים כלבבך.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 19:53 |
|
| |
דינו
אני שמח שגם אתה בין השמחים, כי לדעתי כל מי שלא שמח- יותר נכון כל מי שעצוב- הוא בעצם אגויסט,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 19:59 |
|
| |
שימחתנו רבינו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 20:01 |
|
| |
דינוזאור,
אני חושב שהמקור של פירוש הפס' "בשמחה ובטוב לבב" כדרך ליישום ה"עבדת את ה' אלהיך" מצוי בגמרא. משהו שקשור בשירה - 'איזוהי עבודה בשמחה זו שירה', או אמירה דומה. ברור לי שזה אינו האר"י ש"המציא" את הדרשה הזו, לדעתי היא מופיעה באחד מהפרשנים "על הדף", המצטט מדרש - שמא אור החיים או בעל אגדה אחר. וזכרוני החלוד גם מנסה למצוא רמב"ם שמזכיר חובה לעבוד בשמחה. ממש בי"ד במסגרת הלכות משו.
ולמוצא היקר ינעם.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 21:40 |
|
| |
רמב"ם הלכות תשובה פרק ט הלכה א
מצא פירוש כל אותן הברכות והקללות על דרך זו, כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העולם הבא וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא,
ספר העיקרים מאמר שלישי פרק לג
ונמצא הכתוב מיעד העונש הגדול על מי שאינו עובד השם יתברך בשמחה, אמר משה במשנה תורה תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל (דברים כ"ח מ"ז), ועבדת את אויביך וגו', תלה העונש על שלא עבד השם יתברך בשמחה- לא על שלא עבד במוחלט.
שו"ת דברי יציב חלק או"ח סימן רלח ד"ה וכעת עלה
בשמחה [דברים כ"ח מ"ז], שעיקר הצרות היו על שמנעו מלשמוח במצוות השי"ת, שזה סימן לעשותם מאהבה ולא ח"ו כעושה באונס והכרח. ולזה עיקר התיקון ולזכות לצאת מהגלות מאפילה לאורה, בעשיית מצוות השי"ת בשמחה וטוב לב,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 22:42 |
|
| |
מה משמעה של השמחה בספר דברים?
האם הכוונה לשיר ולרקוד, לצחוק, סוג של אושר או משהו אחר?
אולי מהפסוקים המוזכרים ניתן ללמוד משהו:
"תחת אשר לא עבדת את ה א-להיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל,
ועבדת את איביך אשר ישלחנו ה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחוסר כל..."
קל לראות ש"חוסר כל" הוא הניגוד של "רוב כל".
השאלה היא האם ובאיזו צורה 'רעב צמא ועירום' מנוגדים ל'שמחה וטוב לבב'?
אולי שמחה היא סוג של שגשוג כלכלי או הצלחה?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 22:43 |
|
| |
תוקן על ידי יואל25 ב- 06/09/2009 22:43:52
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2009 23:23 |
|
| |
גם בספר ויקרא בפרשת בחוקותי, השכר והעונש הם גשמיים, וכן גם כאן, ובכל התורה, זה היסוד
העלת השמחה לדרגה רוחנית גבוהה- הוא תפקידו ויכולתו של האדם- כל אדם לפי דרגתו,- ולא הבטחה אלוקית,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2009 14:01 |
|
| |
עוד הומור בגמרא:
אמרו ליה לרב יהודה אתו קמצי. גזר תעניתא. אמרו ליה לא קא מפסדן. אמר להו זוודא אייתו בהדייהו.
[אמרו לו לרב יהודה בא ארבה. גזר תענית. אמרו לו אין הם מפסידים. אמר להם וכי צידה הביאו איתם?]
תענית כא:
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2009 14:02 |
|
| |
ליואל
"אולי שמחה היא סוג של שגשוג כלכלי או הצלחה"
כך כתבת.
והרי נאמר :"עיבדו את ה' בשמחה"האם הכוונה עיבדו את ה' מתוך שגשוג כלכלי?
שמחה היא רגש שלא חייב להתבטא במחולות ובשירים אלא היא תחושה של הלב .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/9/2009 15:36 |
|
| |
ירוחם, בקשר לדבריך הקודמים, הראית שהמקובל (האר"י) והפילוסוף (העיקרים) מתאחדים (בפרשנות) כשמגיעים לשמחה. וידוע שכתב הרמ"א בתורת העולה ששנאת בעלי הקבלה לפילוסופים קלקלה את השורה, אזי מצאנו את הפתרון שיכול לאחד את השורות: השמחה..
|
|
|
|
|
