מהו אובייקטיבי?

רוני גרין הציג באשכול חיי העולם הבא שלוש אסכולות בגישת האדם לשפיטת המציאות. אשתדל להביאן מבלי לגרוע, אלא בתוספת נופך ש'אין בית מדרש בלא חידוש'.

1. השקפה מדענית-סובייקטיבית של בת-יענה
2. השקפה מיסטית-סובייקטיבית של נחש.
3. השקפה אובייקטיבית של אדם.

ניקח לדוגמא (שאולי הובאה כבר בפורום) מקרה בו עובר חוט חשמל מסוכן בחדר מסוים.
1. השקפת בת היענה תתחשב רק בחוט עצמו ללא התחשבות בעובדה הכללית שחסר לאדם דיוק ולכן אם לא יעשה לעצמו סייג התרחקות, הוא יסתכן.
השקפה זו פוטרת את עצמה בהכרזה ש'אין לי חלק בנסתרות' וכל מי שיש לו עסק ומסיק אחרת ממני אז הוא 'טרייף, טרייף'.
2. השקפת הנחש מתחשבת בעובדת הזהירות אך היא עושה ממנה מפלצת מיסטית המנופחת מעבר לכל פרופורציה, שלכן לפיה יתרחק האדם מכל הבניין בו שוכן חוט החשמל. הוא יגיע למסקנות מוזרות על פי דמיונותיו המיסטיים מכל מיני עולמות, עד כדי שיסיק לפי זה למשל, שהתבטלה מצות שינה בסוכה וכדומה. השקפה זו תזעק 'ארורה הפילוסופיה' ותעסוק בשפה משלית מעוותת.
3. השקפת האדם מתחשבת בזהירות בצורה רציונלית ותחפש את הגבול הראשון להרחקה מהחוט, תהיה זו שורת בלטות או מקסימום כל החדר. הוא יתעסק גם בנסתרות בבחינת העובדות וידע לסווג את שהוא יודע וילמד את לשונו לומר 'איני יודע' לגבי מה שעדיין מעורפל לו. אין אצלו לא פילוסופיה ולא מיסטיקה המנותקת מהדיוק המציאותי.
השקפה אובייקטיבית זו, מתפתחת לאיטה בין שיני ההשקפות הסובייקטיביות.

תוקן על ידי - בוגיעלון - 11/13/2002 12:12:59 PM

אובייקטיבי= כל רעיון, משפט, מילה, מחשבה,,, אשר ניתנים לזיהוי בהווה.

מידת האובייקטיביות תיקבע על פי מידת ההתאמה להווה מאיליו.

בוקר

גם הדמיונות הסובייקטיביים מזוהים בדימיון האדם שהוא חלק הווה.
לכן אני מבין שמשפטך השני הוא עיקר, שהתאמת הזיהוי לכלל הזיהויים, זה קנה המידה לאובייקטיביות, לא מתעלמת אך גם לא מוגזמת.

האדם חווה אלפי צמתים ביום כאשר בכל צומת וצומת נדרשת היענותו לאשר זומן לו. היענות, משמעה הבנה נכונה ככל האפשר של נתוני המציאות המזומנים לו, שאחרת, איך ידע למה עליו להיענות?. כך, ככל שההיענות נכונה יותר, הרי היא זו המבוססת באופן יסודי על שימושו של האדם בשכלו, בהתאמה לנתונים שזומנו לו. זהו הבסיס לאוביקטיביות.

שימוש בשכל, אינו אומר שבכל צומת וצומת יש לאדם מספיק נתונים, ידע, או כלים להגיע להחלטה הגיונית. אלא, שבאופן יסודי הוא יודע שעליו לנסות להתחשב בכלל הנתונים הידועים לו. ישנם צמתים, בהם אין מספיק ידע (וגם זה אגב, הוא זיהוי שכלי), ואז אם חייב לפעול, פועל האדם אינטואיטיבית. ואם אינו חייב לפעול, אזי ראוי שיחליט על "שב ועל תעשה"- שאינו מצריך שינוי ממצב קיים.

ככל שיפעל אדם על סמך כלל יסודי זה, הרי שהאינטואיציה שלו, דהיינו מצבה היסודי של נפשו, תהיה מכווננת יותר ויותר כלפי הנכון, "ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו בה". אותו עיקרון תקף גם לגבי נגיעותיו, שהם היסודות הרעועים בנפשו, שטרם סידרם, ומערפלים את שיפוטו לעיתים. גם פה, ככל שיתמיד האדם בפעילות מחשבתית הרי שימשיל את השכל על הנגיעות בעצמה גוברת והולכת.

ברור, שלו יכול היה שתהיה לו ידיעה בהירה ומוכחת על דרך הפעולה הנכונה בכל צומת וצומת הרי שהיה מתבקש שינקוט אותה.

המשך:

בדברים הכרוכים בשיקול דעתו, אין האדם יכול "להוציא את עצמו" מהחשבון, שכן הוא הוא החושב (על כל מעלותיו וחסרונותיו). "עצמו"- כולל גם את נגיעותיו. האדם הוא ישות אחדותית, ומציאות של הפרדה, כביכול, בין מעלותיו וחסרונותיו בעודו שוקל דבר מה אינה אפשרית, אלא במילים. הטפה דרשנית הדורשת הפרדה כזו כפשוטה, או ללא הבנה נכונה של פשט הדברים, היא למעשה הטפה למחלת נפש.

עד כמה שזיהוייו מגיעים, כך תהיינה פעולותיו. ואין הכוונה שתמיד חכמתו מרובה ממעשיו או שוה להם. אלא, גם כאשר המליך את ההלכה על פעולותיו היומיומיות, שמע לעצת חכם וביצעה גם כשלא הבין מעצמו, או כל מעשה מבוסס אמונה אחר (כמו תרופה מרופא), הרי שבאופן יסודי היתה זו החלטה שכלית שיסודה בזיהוי ובחירה (שראוי שמעשיו יהיו מרובים מחכמתו בהקשרים מסוימים), (וגם אם נולד לתוך זה, הרי שמרגע שעומד על דעתו כך הוא).

כפי שנכתב כבר בפורום בעבר (ראה ערך "יראה" במילון), זה שיראתו קודמת לחכמתו, הוא זה שיודע שישנן "נגיעות" בחשיבתו, דהיינו שאינה ישרה דיה בנושא מסוים, ואז מחמיר עם עצמו, במחשבה ובמעשה.

כששוקל אדם דבר מה בדעתו, ינסה להתמקד בנתונים ככל יכולתו, ולבחור מתוך זיהוי מירבי של אמיתות הדברים והיחס הנכון ביניהם.

המשך:

ראוי לזכור שידיעת האדם היא תהליכית, תמיד. האדם יודע כל הזמן, וזמן, משמעו שמזומנים עוד ועוד דברים המשנים בכל עת את אשר יודע. תהליך זה תמידי כל עוד הוא חי. מכאן, שלא יכולה להיות צומת שתחזור על עצמה פעמיים בדיוק, אלא תמיד יהיה משהו שונה, גם אם זה רק הזמן שעבר.

כך, ככל שאדם מתקדם, הרי הוא עשוי לגלות שפעולה או מחשבה בעבר, היתה שגויה לעומת הידע שלו היום. אזי מתגלה החלטה שאתמול נראתה נכונה, כפחות נכונה לעומת הידוע היום. יוצא, שאותה פעולה בהקשר מסוים היא אוביקטיבית, ובהקשר אחר היא טעות.

אך כאמור, אין זה אותו הקשר בדיוק, שכן עבר זמן, ונרכש ידע, ואם התחשב אדם בכל שידע, ולא יתכן שהיה יודע טוב יותר, אזי אין ממנו דרישות עוד לאותה נקודת בחירה.

לסיכום: זיהוי מהותם של קיימים נתונים, ויחסם הנכון לקיימים אחרים, תוך התחשבות מקסימלית של החושב בכל מה שיודע באותה עת - היינו אוביקטיביות. וכפי שאמרנו, זיהוי מניח שכל, ויחס נכון מניח, שנתוני המציאות ראשוניים לכל.

אם הבנתי נכון את דבריך, הרי שלדעתך "אובייקטיבי" הוא יחסי לידע של כל אדם ואדם.
האם אין "אובייקטיבי אונברסלי???"

יהוסף: אל תמהר לענות.

הפילוסופית היהודיה איין ראנד ז"ל (בצעירותה עליזה רוזנבאום), הגדירה פילוסופיה בשם "אובייקטיביזם". פילוסופיה זו מתיימרת לתת מבט פילוסופי אחדותי וכולל על המציאות, על טבע האדם, ויחסו הנכון של האדם למציאות ובכלל זה לעצמו, ולחברה הסובבת אותו. הגדרתה את המושג "אוביקטיביות" מובאת להלן. [אשמח לשמוע את דעות הקוראים על הפסקאות הבאות עפ"י הנושאים שמספרתי, שיש בהם משום מספר נושאים לכמה וכמה אשכולות]:

למרות שישנם בדבריה הבאים מספר טעויות יסודיות, הרי, שניתן להוציא את הבר מן התבן ולראות שניתן ללמוד מן הדברים כמה עקרונות נכונים וחשובים:

אוביקטיביות היא מושג ה"מתייחס ליחס בין התודעה למציאות"- "זיהוי העובדה שהמציאות קיימת באופן עצמאי לתודעת התופש" [נושא לאשכול בפני עצמו 1."האם ניתן לאמר ש"המציאות היא מחוץ לתודעת התופש? 2. האם מדויק המושג תודעה?]: [אך פה בסיס להמשך הדברים]. "מבחינה אפיסטמולוגית, אוביקטיביות היא זיהוי העובדה שבהכרח, תודעת האדם רוכשת ידע על המציאות באמצעים מסוימים (שכליים), ועפ"י חוקים מסוימים (לוגיקה). משמעות הדברים היא שבכל הקשר נתון ישנה רק תשובה אחת אמיתית, והאמת אינה זמינה אוטומטית לתודעה (3. האם כך? או שישנן אמיתות שכן), ושיכולה להרכש רק ע"י תהליך נפשי מסוים שנדרש מכל אדם המחפש ידע. ואין תחליף לתהליך זה, אין בריחה מאחריות לו, אין קיצורי דרך, אין גילויים מיוחדים לאנשים מיוחדים (מתכוונת לנבואה), ולבסוף, שאין דבר כמו "סמכות סופית" בעינינים הנוגעים לידע האנושי ככלל". "מבחינה מטאפיסית, הסמכות היחידה היא המציאות. מבחינה אפיסטמולוגית- הסמכות היא שכלו של היחיד. הראשון הוא השליט האולטימטיבי של השני". (המציאות היא שליטה על השכל).

"מושג האוביקטיביות כולל הסבר להיות שאלת "מי מחליט מה נכון או לא נכון?", שאלה לא נכונה. אף אחד לא "מחליט". הטבע אינו "מחליט"- הוא פשוט ישנו. האדם אינו "מחליט", בנושאים של ידע, הוא פשוט מבחין במה שישנו. וכשזה מגיע לישום הידע שלו, הוא מחליט מה בחירתו, בהתאם למה שלמד, בזכרו שהעקרון הבסיסי של פעולה רציונלית, בכל הבטיה של מציאות האדם הוא: "כדי לשלוט בטבע יש לציית לו". משמעות עקרון זה הוא שהאדם אינו יוצר מציאות, ויכול להשיג את ערכיו רק אם בוחר בהתאמה למציאות". [מתוך מאמר: "מיהו הסמכות העליונה באתיקה? שנת 1965].

"אוביקטיביות מתחילה בזיהוי שהאדם (על כל מרכיביו, כולל תודעתו), הוא ישות בעלת טבע מסוים [ 4. האם ניתן לאמר שהאדם הוא ישות בעלת טבע מסוים?], שעל פיו חייב לפעול. אין בריחה מחוק הזהות, לא ביקום שאיתו מתעסק, ולא בעבודת תודעתו. ואם רוצה לרכוש ידע על האחד (היקום), אזי חייב הוא לגלות את השיטה הראויה להשתמש בשני (התודעה). אין מקום לשרירותיות, באיזו מפעולות האדם, ופחות מכל במתודת הידיעה שלו. וכמו שלמד להיות מונחה על פי קריטריון אוביקטיבי בעשיית כליו הפיזיים, כך חייב להיות מונחה על פי קריטריון שכזה בעת גיבוש כלי הידיעה שלו: מושגים CONCEPTS) ).

"רוב האנשים סבורים שחשיבה מופשטת חייבת להיות "בלתי אישית", דהיינו, שעל רעיונות להיות מנותקים מהאינטרסים האישיים, וסדרי העדיפות של החושב. סברה זו נשענת על ההנחה שאינטרס אישי מסייע להסחת דעת. אך "אישי" אין כוונתו "לא אובייקטיבי". זה תלוי איזה אדם הינך. אם חשיבתך נקבעת על ידי רגשותיך, אזי לא תהיה מסוגל לשפוט דבר, אישי או בלתי אישי. אך אם אתה מסוג האנשים שיודע שהמציאות איננה אויבך, שהאמת והידע הם בעלי חשיבות מכרעת, אישית ואנוכית לך ולחייך, אזי ככל שתשתוקק לחשיבה "אישית", כך תהיה החשיבה יותר בהירה ואמיתית".


תוקן על ידי - אורבערפל - 11/4/2002 12:31:30 PM

מדבריך ואף בסתמא ניתן להסיק
יש אובייקטיבי ויש אובייקטיבי

יש אובייקטיבי אונברסלי, שלגביו נאמר על החולק עליו בטלה דעתו אצל כל אדם, ונוכל להוכיח לו עצמו את דעתנו על ידי שנראה לו את התייחסותו במישורים אחרים.
ויש אובייקטיבי אישי -
המתייחס להקשרו האישי של האדם.
למשל ניצול שואה, אובייקטיבי שלא ייראה לפניו ביגוד המזכיר את בגדי הנאצים ימח שמם.
אל תמהר...

מצד אחד ההנחה שקיים אוביקטיבי אוניברסלי מניחה בהכרח כפי דברי איין ראנד המצוטטים מעלה "....שהמציאות קיימת באופן עצמאי לתודעת התופש". אנחנו גורסים אחרת: לא ניתן להפריד יודע מידיעתו.

מצד שני אכן ישנם ידיעות שהם מוחלטות ונכונות לכל אחד ואחד:
עצם היות האדם יודע היא אקסיומה.
היות חיי האדם מסע לסידור הידע אף הוא "אוביקטיבי אוניברסלי".

מה חסר להגדרה שלמה?