אני הייתי מתרגש יותר לו החתן היה לובש תכריכים צחורים כמסורת האולטרה אורטודוקסים, ולא טלית הדורה נוסח רפורמי.

אמשלום

חוששני שההחצנה והקבלה של זהות יהודית (טלית) מותנית בכך שזו תהיה "קישוט" ולא מהותית. מעניין איך היתה הילרי מגיבה לו צ'לסי היתה בוכה לה שהחתיך אינו רוצה לשאתה משום שאינה יהודיה וחייה אינם חיים בלעדיו...? גם אז היתה כזו קבלה?  ואיך היתה מגיבה לו היה החתן דורש גיור אורתודוכסי וקבלת מצוות (כולל שייטעל או מקבילה אחרת)?

ועוד הערה, צינית אמנם – האם את בטוחה שהטלית לא היתה דרישה של הילראי. זה טוב לפני הבחירות הממשמשות ובאות

אפיפיור

כמיהתו אינה דתית, במובן שאתה תופס את הדת היהודית (כמובן שהוא יכול לטעון שעבורו זו כל  הדת. אז זו דת שאינה היהדות שאתה מתכוין איליה).

אולי מאמין באלוקים, אבל לא בשאר דברים שהיהדות (כפי שאתה תופס אותה) דורשת.

למה לי חתם סופר, גמרא היא
יבמות טז עמוד ב: "אמר רב יהודה א"ר אסי גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקדושין, שמא מעשרת השבטים הוא". שם יז עמוד א המשך בשם רב יהודה: "איכא דאמרי, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו.

ומחלוקת ראשונים אם הדין נוהג גם בזמן הזה או שהיה פסק מיוחד.
מאירי שם "שקבלה היתה בידם שכל אותם שניטמעו בהם ניטמעו לגמרי אנשים ונשים עד שבית דין שבאותו הדור עשאום כגוים גמורים שלא להיותם בכלל דיני ישראל כלל.ומכאן היו קצת רבותי חוככין לומר שכל משומד בזמן הזה גוי גמור הוא ואין חוששין לקדושיו" (ובהמשך דן אם משומד זוקק לייבום). אבל הרשב"א בחידושיו על יבמות דף כב עמוד א כתב:"והא דאמר שמואל לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים לאו למימרא דישראל שנעשה גוי גמור ועובד עבודה זרה שאין חוששין לקדושיו, אלא אותן בלבד הוא שעשאום כגוים גמורים מתחלתן והפקיעו קדושיהן"
 
(פירוש בתור קורא שטחי של שתי עגלות, כעין מה שכתב mdabraham במקום אחר: בתחילת זמן חז"ל היו פוסקים בכל מעשה בפני עצמו. (והרי דין תורה הוא בדיני נפשות, אם קרה מקרהו לבוא בפני ב"ד שרובו מחייבים נהרג, ואם נפל לידי ב"ד שרובו מזכים פטור, אע"פ ששני בתי הדין יודעים זה מזה). מאידך יש נטייה לקבוע דין שווה, שתחילתה כבר בפירושי חכמים לתורה, ונמשכת בתלמוד  ובראשונים וכו' עד ימינו. לפי הרשב"א זה יוצא דופן, פסק לפי האינטואיציה שכבר אינם יהודים, ואנו פוסקים לפי הכללים ולכן משומדים שלנו יהודים, לפי המאירי הוא דין קבוע). 

(בפרוייקט השו"ת יש עוד על הנושא, כגון קרן אורה ביבמות י"ז וכ"ב, עיין שם)

"אתמול, אגב, אושרה התכנית לבניית מסגד ומרכז חינוכי-קהילתי מוסלמי קרוב מאוד למקום בו עמדו פעם מגדלי התאומים. לתכנית היו (ועדיין יש) התנגדויות רבות, חלקן מאוד אמוציונליות. סמל הסהר המתנוסס מעל מרכז קהילתי (או טלית) אינם רק קישוט. וגם כשהם רק קישוט בעבור ה"עונד" אותם, הם לא כאלה בעבור הצופים מן הצד. זו בדיוק חשיבותו ומשמעותו של "מצעד גאווה", בעיני - לאפשר לאחר לצעוד בפומבי כשהוא עונד בגאווה את סמלי ייחודו האתני/דתי/זהותי וכו' ומחייב אותי להתמודד עם שונותו הגלויה.] "

אמשלום




ההשוואה שלך בין הטלית,סמל הסהר ומצעד הגאווה מעניינת.

לדעתי יש הבדל בין הדברים וכל אחד מהם הוא קטגוריה לעצמה.

בעוד שהטלית מסמלת את הדת היהודית ללא כל אסוציאציות כוחניות ושליליות הרי הסהר מסמל את תאוות ההשתלטות של המוסלמים על מרכזים חשובים בעולם (עם האידאולוגיה המוסלמית של השתלטות בכוח על העולם.)
(לא מזמן ראיתי סרטון ביו טיוב על איך המוסלמים בוחרים אתרים אסטרטגיים לבניית מסגדים לשם מטרותיהם הכוחניות-הם לא דתיים תמימים כפי שנדמה לך)

ולגבי מצעד הגאווה-האמצעים מקלקלים את המטרה.

גם אנשים שבאופן עקרוני מזדהים עם הרעיון שנטיה מינית היא מולדת ולכן אין מה להתבייש בה מתנגדים להחצנה הפרובוקטיבית של מצעד הגאווה.