שלום אני גל

הגעתי לכאן בעקבות קרן זה_אל_זה והתחלתי לקרוא בפורום ואני מאוד נהנית
ואתם מוזמנים לשאול אותי כל מה שתרצו.

סמיילי- זה אכן שמי האמיתי, כבר אמרו לי על המשמעות הזו שלו מספר פעמים ואני מאוד מזדהה...
ותודה על הברכה והעצה


אני אנסה לענות על שתי השאלות:

אני לא יכולה לדמיין את חיי ללא ציור. אנשים רבים מחשיבים אותי כצלמת, כי- מה לעשות, הזמן שלוקח להגיע לצילום טוב הוא קצר בהרבה מהזמן שלוקח לסיים ציור וכך יצא שיש לי הרבה יותר צלומים באמתחתי. אני מספרת את זה, כי אפילו כשאני חושבת לשנות כיוון ולנסות לפתח את עצמי כצלמת, שזה בסך הכל עוד תחום של אמנות, אני מרגישה שמשהו חסר.
ציור הוא המדיום היחיד מבחינתי, שבו אני מסוגלת לבטא את הדברים שיושבים עמוק בפנים ואין שום דרך אחרת לבטאם. למרות שאני גם כותבת, ומצלמת, וניגנתי שנים ארוכות- שום דבר לא נותן לי את ההרגשה הזאת.
זה גם חלק גדול מהסיבה שקשה לי כל כך לצייר.
זה מרגיש לי כאילו הציור פותח את כל הפינות האפלות בתוכי, מקומות מאוד פנימיים ועמוקים- וכאובים.
מצד אחד אני יודעת שלכן לא אוכל לעולם להפסיק. כשאני לא מציירת תקופה אני ממש מרגישה את המתח הנפשי שמצטבר בתוכי. בתקופות כאלה אני לרוב מתחילה ליצור הרבה בדרכים אחרות- אבל שום דבר לא נותן לי את אותה הרגשת שחרור והקלה כמו לסיים ציור.
מצד שני... אלה מקומות שאני מרגישה שרק הציור מגיע אליהם, ולעיתים קל יותר פשוט להתעלם מהם.
קשה לי להתמודד עם מה שהציור מוציא ממני.
זו גם טלטלת רגשות אמיתית- תוך כדי ציור אני מרגישה שאני חווה סוג של מאניה-דיפרסיה. כל הזמן מתנדנדת בין שני קצוות מנוגדים של רגש. שלא לדבר על הרגע שבו אני מסיימת את הציור שאז זה הכי מורגש, ברגע הראשון אני מרגישה שיצרתי יצירת אמנות נפלאה ונשגבת, ומלאת ביטחון שאני הולכת להיות ציירת מדהימה, וכמה דקות אחרי אני כבר מסתכלת על הציור ומלאה בבוז, מרגישה שעדיף לזרוק אותו, ומתמלאת בחששות וחוסר ביטחון לגבי העתיד.

וזאת בעצם הסיבה השנייה שקשה לי לצייר, שבניתי לעצמי ציפיות בלתי אפשריות מעצמי ואני לעולם לא עומדת בהן.
אני אומנם רק בת 20, אבל כשהתחלתי ללמוד אמנות במכללה הייתי בת 17, והייתי בטוחה שעד היום כבר אהיה אחרי תערוכה מצליחה. זה אולי נשמע מצחיק, אבל קיבלתי כמות לא נתפסת של פידבקים חיוביים בשנה הראשונה ללימודים, ובנוסף גם הרגשתי בשנה ההיא שהדמיון שלי נפתח ופתאום התחילו להגיע אלי לראש תמונות מסוג שלא ראיתי קודם לכן. בכל רגע פנוי שהיה לי הייתי בונה ומפתחת רעיונות חדשים לציורים, שמהם חשבתי שאגבש תערוכה שלמה.
כל כך הרבה ציפיות מעצמי בניתי בשנה ההיא, שכבר בשנה השנייה ללימודים התחיל להיות לי קשה מאוד ליצור, ועד היום אני מתמודדת עם המחסום הזה שיצרתי.
בכלל אני מרגישה שאני מציבה לעצמי יותר מדי ומלחיצה את עצמי שלא לצורך בכל תחומי החיים, המטרה העיקרית שלי עכשיו היא ללמוד להירגע.


לגבי מה אני מציירת, קצת קשה לומר. הטכניקה שלי ברובה ריאליסטית, אבל נושאי הציור הולכים ומתקרבים לכיוון סוריאליסטי יותר, זה מכיוון שרוב הדברים שאני מציירת לא מבוססים על מציאות אלא על תמונות שכמו הופיעו בראשי משום מקום, כמו סצינות מחלום.
וחוץ מזה אני רק בתחילת דרכי כציירת, ולכן לא פוסלת שום כיוון ומשתדלת להתנסות בהכל.
בגדול אני מתעסקת הרבה מאוד באנשים, בציור ובצילום, אני מאוד אוהבת אנשים והם מאוד יפים בעיניי. כמעט בכל ציור שלי תופיע דמות אנושית.


ציורים וצילומים שלי אפשר לראות כאן-
http://blackfirefly.deviantart.com/gallery/
(שימו לב... זה העמוד הראשון מתוך 5, כל לחיצה על "next 24" בתחתית העמוד מביאה לעמוד הבא, האמת שבעמודים קודמים אפשר לראות גם יותר ציורים.)


אני מקווה שלא הלאיתי אתכם יותר מדי בתשובה שלי
ותודה על ההתעניינות...

וואו זה יצא נורא ארוך

ראיתי את הגלריה. יש מה לדון על אופיה. אך לפני כן,


כתבת שהחיים שלי מאוד אינטנסיביים כבר זמן רב.

התוכלי לפרט?

עברתי הרבה טלטלות ותהפוכות קיצוניות בחיים, והם ממשיכים לזמן אלי אירועים מסעירים, הכרויות והפתעות על בסיס יומי. וגם כשלא קורה כלום בעולם החיצוני, הסערות ממשיכות בתוכי. אין הרבה יציבות בעולם שלי.
לפעמים אני מרגישה שאני גורמת לאירועים בעצמי כי אני צריכה את הטלטלות האלה.
מה אתה חושב על אופי הגלריה שלי?

אינני מבין באומנות כלל ועיקר אך הגלריה נראית מעניינת ומרשימה. בהצלחה.

אז זהו שכישרון זה דבר מולד אההההה ?

מדהים מדהים

יצירות שלך בלבד הצילומים והציורים באתר ?

כן, שלי
תודה!

בטח יצא לך לחשוב בעצמך על הגלריה,

מה דעתך?

חחח שלמה תודה



מה דעתי על הגלריה שלי?
ממש קשה לי לומר...
מגוונת אני חושבת, כי אני עדיין בשלב ההתנסויות...
נוטה להיות אפלה ברובה
אני חושבת שמראה על רגישות מסוימת.
ומה אתה חושב?

מעניין. במיוחד ההתייחסות לצילום כמו לציור. אף פעם לא חשבתי על זה. לפני כמה ימים קיבלתי מצלמת וידאו דיוידי קטנה וכבר עשיתי כמה סרטים אבל לא מבויימים, חוץ מאתמול שלקחנו את הילדים עם תחפושות והתחלנו לעשות סרט משפחתי על דוד וגוליית. מנחם היה דוד ואני גוליית וגם אבא של דוד והאזרחית היתה שאול המלך. אבל גם כאן לא חיפשנו אלא לנסות ולהראות את הדברים כמו שהם אמורים היו להיות במציאות. את אולי יותר בנויה להצגות מאשר לסרטים. את הולכת להצגות? באמת אתמול היה אצלי שיעור ושלמה אלף ואשתי [ האזרחית] שמבינים קצת באומנות אמרו שאת כישרונית מאד. מה באמת את מנסה להביע?

רגע רגע, אזרחי, מאיפה ההבנה הזאת? כבור ועם הארץ בתחום אני יכול להגיד יפה בעיני או לא יפה בעיני אבל אתה נתת ניתוח מענין תוך שימת לב לפרטים ועוד קבלת את הסכמת האומנית. מהיכן הידע וההבנה? אתעסקת קצת בתחום?

אולו, אני אפילו לא מקשקש על דפים.