|
|
| נשלח ב-10/9/2006 14:11 |
 |
| |
עוזוהדר,
אם א"א לבדוק אז מה זה בכלל הצעות של שדכנים? סתם בלוף מציעים בלי קשר ואלי זה יתפוס..
מה זאת אומרת לכל אדם יש את הטבע שלו ואת התכונות שלו ואם זה מאתים לגדולה אז לגדולה ואם זה מתאים לקטנה אז לקטנה.
אני מש לא מבין מה את אומרת....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 14:32 |
|
| |
אסיק,
שדכנים לא אומרים לך כלום, חוץ ממה ההורים עושים ואיפה הבחור למד,
והמהדרים גם אומרים לך מה הוא מחפש.
ואת כל זה צריך לקחת בעירבון מאד מוגבל, כי הרבה פעמים השדכנים אומרים שהבחור מחפש מה שהבחורה מחפש ובפועל זה לא נכון.
אז ברור שצריך לברר ומבררים.
אבל - איך למען השם ניתן לברר על אופי??
הרבה פעמים נפגשתי עם בחור שאמרו לי שהוא:
עדין,
חברותי,
קצת מודרני,
חכם,
והגדירו לי אפילו בדיוק מה הוא מחפש מבחינת סוג הבחורה שזה כולל פחות או יותר רמה רוחנית,
ואמרו לי גם מה השאיפות שלו אחרי החתונה
והכל התאים בול.
אבל בפועל, בפגישה...
זה ממש לא התאים בגלל האופי (לא מבחינת מידות, רמה רוחנית, וכו')
כל מה שאמרו עליו הכל אמת, אבל האופי שזה הכי חשוב את זה קשה להגדיר.
[אם אני אמצא מישהו שמדבר באותו ראש שלי, גם היא יהיה עם נטיה קלה לאחד מהצדדים ברוחניות, (יותר או פחות ממני) אני אתחתן איתו, כי ברגע שיש את הקליק, אתה תעשה הכל כדי שהצד השני יהיה מרוצה]
ונחזור לעניינינו,
אם ההבדל בין שתי האחיות זה באופי, איך ניתן להתאים?
(גם אם הגדולה מסכימה בלב שלם שיעקפו אותה)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 14:38 |
|
| |
עוז - כמה הסברים:
א. אני ממש לא רציתי לשמוע שידוכים ובכייף חיכיתי לאחותי - סתם כי רציתי עדין להינות
מהחיים ( לפי גישתי אז.. ואולי גם היום.... ) !
ב. מה ששימי מבין זה בדיוק מה שקרה -
אני ואחותי זה שני עולמות שונים...
אני המופרעת, המוחצנת, השובבה... ואולי גם השנונה.
והיא ביישנית, מופנמת,עדינה וממש לא מה שאני.
א קיצר, אני רציתי שהיא תתחתן לפני, כי לא רציתי שתחייה בצל שלי.
ואני מכירה במידותיה הערכיות ואת האופי המיוחד שלה - כך שרציתי שיהיה לה הכי טוב!
ומה שלי הציעו ממש אבל מ מ ש לא היו מתאימים לה אלא לי.
הבנת??
אז בוודאי יש מקום לשוני בשידוכים.....
(ותודה על ההערכה, אם כי אינני מבינה על מה- כל אחד היה נוהג כך... )
ובקשר למה שהתגלגל עד היום -
לה' הפתרונים.
אני משערת שעוד משודכים חוץ ממני עוברים את תקופות היובש למול תקופות הרוויון,
בלי שום קשר לשום דבר, סתם - רצון השם!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 14:51 |
|
| |
מצויין.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2006 19:09 |
|
| |
פרימה ליבי איתך, אבל כמו שכבר אמרו לפני אחזור ואומר את זה מנסיון אישי, אותי עקפו אח ואחות ועוד אחד בדרך לעשות את זה, ההרגשה לעכב היא נוראית פי כמה וכמה, לעומת זאת כשמתעלים על ההרגשה ושמחים בשמחתם רק מרוויחים מזה.
בהצלחה
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 01:11 |
|
| |
razit:
אני הולך להגיד מילים קשות, אבל אולי זה יעורר אותך מהתרדמת. בגיל שלך... אין בחורים מתאימים. אם את לא תסכימי על וויתורים כואבים ומרחיקי לכת, תמותי רווקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 09:05 |
|
| |
עם כל הכאב העצום שיש בדבר..
לתת לעקוף..
חס ושלום לעכב אח\ות בגלל שהזיווג שלנו מתמהמה...
מי רוצה דבר כזה על הגב...?!
לשמוח בשמחת המחותן, וגם קצת דמעות של צער בשקט לבד, ואלוקים בעז"ה ישלח את הזיווג שלך במהרה,
"דמעותייך מתקבלות שם במרומים..."
תעוררי את השמיים.. זה הפיתרון היחיד..
הלוואי ובקרוב נשמע בשורות טובות פרימה... וRAZIT גם אצלך בעז"ה...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 19:10 |
|
| |
חבר'ה,
תודה על החיזוקים.
עוצר וחושב,
ממש העלית לי חיוך כשקראתי את התגובה שלך. תודה.
בכולופן, אצלנו אין את העניין של האם לעקוף או לא, כי כולם אצלנו חילונים. ואין את הדבר הזה אצלנו, אז גם אין לי את ה"בושה" הזאת, ממה יגידו או מה יחשבו על זה שעוקפים אותי. זו סתם הרגשה אישית שלי, מלחיצה ומפחידה.
זהו, נשארתי רק אני רווקה בבית (חוצ מאחות בכיתה ה'). מלחיץ
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 19:20 |
|
| |
ראשית, אני מצטרפת לברכות האחרונים שכתבו. ולוואי שנזכה כולנו להוושע בקרוב.
chouteng, מצטערת שלא הבנת אותי היטב. אני מודעת לכך שאצטרך לוותר על הרבה דברים שרציתי, אבל יש דברים שלעולם, אבל לעולם, לא אתפשר עליהם. וזה ברור לי. בכל גיל ובכל מצב. יש דברים שקשה לי להשלים עם העובדה שאצטרך להתפשר עליהם, אבל אם לא תהיה ברירה, מה שכתוב בשמים זה מה שיהיה! כולי תפילה שלא אצטרך לעמוד בנסיונות קשים גם בדבר הזה. כי מספיק כבר עברתי.
ואני מבקשת שתחזור בך ממילותיך הקשות...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2006 23:41 |
|
| |
קוטג',
אפילו אני נבהלתי מהשורה האחרונה שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 14:09 |
|
| |
razit:
אני לא יודע על מה את מוכנה ועל מה את לא מוכנה לוותר וזה גם לא העסק שלי. רק את זה אגיד, שהדבר היחידי שאסור לך לוותר עליו זה משהו שיגרום לך סבל. למשל, אם הבן אדם הוא טיפש במימדים, אז ברור שאסור לך להתחתן אתו. אבל כל עוד שאם למשל, היית מכירה את הבן אדם באי בודד, כשיש רק את שניכם, והייתם מאושרים ביחד, אז אני חושב שאת חייבת לוותר, ועדיף לעשות את זה מה שיותר מהר. למשל, בגילאי 30-35+ אין בחור רווק נורמלי (כמעט). אז ברור שאת מלכתחילה חייבת לחפש גרוש או משהו בסגנון. אם את מתעקשת על רווק, אז אני עדיין חושב מה שאמרתי למעלה, עם כל הקושי שבדבר.
אני מצטער שאני מכאיב לך, אבל אני חושב שזה נורא חשוב להגיד דברים כאשר הם, אולי ככה אנשים יקומו ויפעלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 17:58 |
|
| |
chouteng:
את שיטת הוויתורים שהצעת לי, אני מכירה כבר מכל דיבורי האנשים לפחות 7 שנים. רק אני רוצה ליידע אותך שגם אם נניח אסכים לוותר על כל מיני עקרונות, עדיין רוב הבחורים בגילאי ה-30+ תקועים ורובים בגלל הסיבה שהם לא רוצים להתחתן או מפחדים מהמילה חתונה! ואני לא אומרת את זה סתם, אני מכירה את המצב באופן אישי וגם שמעתי על כך מאנשי מקצוע בנושא ומהרבה ראשי ישיבות! כן, זה המצב! הם לא רוצים להתחתן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2006 18:06 |
|
| |
razit:
אני מסכים לכל מילה. אבל בואי נשכח מהבחורים הרווקים שחסרים עמוד שדרה שהם לא מעניינים אף אחד, ונדבר עלייך! איך את הולכת לשפר את החיים שלך? איזה ויתורים כואבים וחשובים את הולכת לוותר בכדי לזכות ב 40 שנות אושר! זאת השאלה החשובה היחידה, התשובה כמובן זה עניינך הפרטי, ואת לא חייבת לשתף.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 00:27 |
|
| |
רזית,
ככל שמתבגרים- מסננים יותר. זה מסוכן! את חייבת לעבוד על עצמך בנושא הזה.
לא יודעת בת כמה את, אבל אני מכירה בחורה יפייפיה, שאין בחור שלא היה רוצה אותה, אבל היא- עם כל הסינונים שלה, כבר בת 34 ועדיין רווקה, ועדיין מסננת.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2006 19:19 |
|
| |
אני שמח שהצלחתי להעלות חיוך. אגב, זאת הייתה המטרה.
לגבי וויתורים.
אני מציע פשוט לשבת עם עצמך ולרשום (לא רק לחשוב, אלא גם לרשום) על איזה דברים את מוכנה לוותר ועד כמה ועל איזה דברים את לא מוכנה לוותר בשום אופן.
אני לא מסכים עם קוטג' שצריך לעשות וויתורים כואבים ומרחיקי לכת.
את מתחתנת עם הבחור לא קונה מכונית.
אישית לא הייתי מסוגל לחיות עם אחת שהיא כל כך לא מתאימה לי שוויתרתי בעבורה וויתורים כאלו.
אלא מה?
צריך לבחון את עצמך גם באיזה נושאים שאת לא מתפשרת בכלל יש מקום לשנות.
אולי יש משהו שאת מגזימה ? אולי לא הכל שחור ולבן?
אני לא אומר שיש. רק כדאי לבדוק.
ולסיום דברי.. אני רק אזכיר לכן שכמה שקוטג' אומר שאין בחורים מתאימים.
עדיין יושבים עשרות רווקים בגיל מבוגר שלא מצאו את הזיווג שלהם.
והאמונה מחייבת (אני מצטער קוטג, אבל מחייבת) להאמין שיש אחד שמתאים לך. ואת תתחתני איתו.
|
|
|
|
|
