|
|
| נשלח ב-30/6/2006 11:34 |
 |
| |
ספרן,
ראה שמונה פרקים פ"ה "בהשתמש האדם בכוחות הנפש לצד תכלית אחת" - שזאת המדרגה העליונה לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול,. וכשיזדמן מציאות האדם שזה עניינו, אינני אומר שהוא למטה מן הנביאים -
וראה, שיחות על שמונה פרקים רי"ל ותלמידים חברים על הפרק הנ"ל ע'' 148
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 11:50 |
|
| |
ועוד, רי"ל מפרש שם שהדברים האלה נאמרו במכוון כנגד שיטתו של ריה"ל שבעה"ת סובר כשיטתו.
תוקן על ידי - riv - 30/06/2006 11:55:44
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 11:52 |
|
| |
ריב ,
ישנם שני מהלכים פרשניים לפרש את סוגיית הנבואה במשנת הרמב"ם . זו הרואה בה תופעה טבעית [ הסבורים כך מחכמי דורינו : לייבוביץ ולוינגר ] והאחרת התולה את אפשרותה בסופו של דבר בחסדי שמיים , שהם החלק הניסי , אפשר שהנביא יכין עצמו , ולא ינבא [ נבואת משה היא כמובן סוגיה בפנ"ע ]
אלה גם אלה , לא מחלקים , כמוך , בנקודה זו , בין נביא לעצמו לנביא שליח .
אני עדיין מצפה לסימוכין לדעתך ,
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 11:53 |
|
| |
ירוחם,
האם חרש אילם צדיק? הרי הוא לא מדבר ל"ה המסרס את עצמו האם הוא צדיק? הרי הוא לא מתאבה לערווה. כהאי גוונא אברך שמסתגר בבית המדרש ולא יוצא ממנה שנה ואינו רואה את הפיתויים של העולם ,האם הוא צדיק?.
שאלות אלו יכלו להישאל גם על המת.
אכן הוא לא רשע.
אבל הכוחות האלו לא קיימים אצלו ולכן אין הם משמשים לעבודת ה''. וכל דבר המשמש לעבודת ה'' ובטל אל ה'', שורה בו קדושה, וזה מהותו של הצדיק - שבכוחות נפשו [ שכל ורגש] ובלבושי הנפש [ מחשבה דיבור ומעשה] שורה הקדושה.
הגמרא אומרת פגעה בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. למה? כי הרי מה אומר לך היצר הרעה תעשה כך או תעשה אחרת.ואתה אומר לו, למה שאני אעשה כך? אומר לך המנוול, כי זו מצווה. ואתה אומר בא לבית המדרש ונבדוק בספרים אם זו באמת מצווה. ואז משיב המנוול בספרים באמת זה לא כתוב אבל אתה הרי חסיד שעושה דברים לפנים משורת הדין גם מה שלא כתוב. ועל זה אומר דוד המלך שמרה נפשי כי חסיד אני חסיד צריך שמירה מיוחדת
אז אתה אומר שדוד המלך הוא חסיד שוטה ח"ו?
*) ראיתי מכתב של הרבי מליובאוויטש שעשוי לעניין אותך:
פעם שאלו אותו [את אדמו"ר הזקן] מהו ענינו של חסיד, ענה, שזה איש המוותר על תועלת עצמו ולא עוד אלא שאין נמנע מהיזק לעצמו ובלבד שיביא תועלת לאחר. וכיון שהי'' זה בעת תוקף המחלוקת אז, חזר השואל ושאל, שאין רצונו בראי'' לזה מתורת הנסתר, אלא דוקא מתורת הנגלה. וענהו רבינו הזקן, שזהו גמרא מפורשת (נדה י"ז ע"א) שורפם חסיד, אף שעי"ז מזיק לעצמו, עיין שם בתוספות.
וקישור ענין זה בתורת החסידות והדרכותי'', י"ל בפשטות, כי הרי, ע"פ שו"ע, ידוע הכלל: מאי חזית דדמי דידך סומק טפי, ובמילא הוא ג"כ להיפך, דמאי חזית דדמי דחברך סומק טפי. משא"כ תורת החסידות המעמידה את "הדגש" בזה, שתחלת העבודה צריכה להיות למעלה מן הטעם ודעת וחשבון, ורק זה יכול לשמש יסוד חזק לקיום התומ"צ כדבעי, וכשאין נכנס בחשבון, הרי לכל לראש מתענין בטובת רעהו, ובפרט כשנזכר על הטעם דהכרח העבודה שלמעלה מטו"ד וחשבון: אם יאחז בעשיית חשבון, אפילו חשבון דקדושה, הרי ידוע שמדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, ובמילא גם עמו ידקדקו אם בעל חשבון הוא בהנהגתו במעשה ואפילו בדבור ובמחשבה, כי הרהורי עבירה קשים מעבירה, ואז הרי פשוט שאין זה כדאי (עס לייענט זיך ניט) בשבילו.
ידועה השאלה: אם הכרח הוא לימוד החסידות, א"כ מה עשו דורות הראשונים? ואפילו בזמננו הנה ישנם כאלו שאינם יודעים מתורת החסידות, ובכ"ז הם יראים ושלמים.
אבל המענה ע"ז ג"כ פשוט הוא: העולם מתנהג לא במקרה ח"ו, אלא בהשגחה פרטית בכל פרט ופרט. וכמו שרואים אנו בסוג הבעלי חיים, שישנם כמה אברים הנחוצים לבעל חי אחד שבלעדם אי אפשר לו להתקיים אף שאינם נמצאים אצל בע"ח אחר, מפני שהוא אפשר לו בלא הם. הרי מלפנו מבהמות ארץ, למדנו שגם במין המדבר כן הוא. זה שלא נודע לו עד עתה מלימוד תורת החסידות, או שהי'' בדורות האלו שלימוד זה דפנימיות התורה הי'' שייך רק ליחידי סגולה, ה"ז גופא ראי'' שנמצא הוא בתנאים כאלו ולא יבוא לידי נסיונות כאלו, שמוכרחים הם גם לידיעה זו, משא"כ אלו שנודע להם ממציאות חלק תורה זו; והרי פשיטא שגם זה נכנס בפסק הרמב"ם שאפי'' אות אחת, ומי יאמר חלק תורה שלם, הרי קדושתה שוה לפסוק שמע ישראל כו''.
והחילוק בין בע"ח ואיש הישראלי בהנ"ל הוא רק בזה, שברצות הקב"ה שתהי'' טובתו שלימה, לא רצה להכריח את האדם בזה, ולכן ניתנה לו בחירה חפשית, ולא עוד אלא שברא יצה"ר המסביר לאדם כו"כ טעמים ונימוקים להסירו מן הדרך, ואם יש לו - להיצה"ר - עסק עם איש ירא ד'', ה"ה מלביש הטעמים ונימוקים שלו באותיות של השו"ע. ובודאי האריכות לדכוותי'' אך למותר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 12:08 |
|
| |
ספרן,
לא הבנתי מהי הנקודה עליה אני צריכה להביא מקור.(עיין ערך הנביאים המוזכרים בתנ"ך שלא ידוע לנו עליהם מאומה - על שום מה מכנה אותם התורה בשם נביאים?
מדבריך אני מבינה שאני צריכה להביא את עצמי להבנה שאין הפרש בין השיטות ושתיהם נס.(ועל זה רמזתי בהודעתי השניה)
אין ביכולתי להאריך כרגע, אך עד כמה שאני מבינה על פי הרמב"ם בשורה התחתונה אחרי כל ההסברים שבין נס לטבע - החלק הרצוני שבאדם הוא הנס היחידי - ורצון האדם להתגבר על טבע נפשו כדי להגיע להכרת ה' הוא הוא נס.( = מתנת האל לכל בני האדם, כנאמר: "ודע שהאל מנבא את בני האדם"
תוקן על ידי - riv - 30/06/2006 12:50:26
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 12:14 |
|
| |
ירוחם, שכחתי להביא את המקום בתניא שמדבר על כך שאצל הצדיק הסיבה שהוא אינו נמשך לתאוות עולם הזה, היא אהבתו לה'' [ואינה שהוא חסר את כוחות הנפש הללו]
וגם זה מפרק י'':
וכל מה שהוא מהס"א הצדיק גמור הוא שונאו בתכלית השנאה מחמת גודל אהבתו לה'' וקדושתו באהבה רבה בתענוגים וחיבה יתרה הנ"ל
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 12:21 |
|
| |
ריב ,
מה שנתבקשת לאשש הוא מה שאמור בחציה הראשון של הודעתך מ29.6 שעה 12.24 שם קבעת ללא הוכחה , את ההבדל , שרק שליחות נבואית מותנית בנס משא"כ , נבואה לעצמה .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 12:38 |
|
| |
אזרחי.
אתה כותב: שאלות אלו אפשר לשאול על המת. נכון כל הממית את היצרים שלו נחשב למת וסריס. ועליהם נאמר ולמתים חופשי אדם כזה שהמית את כל יצריו הוא חופשי מכל המצוות. בק"ש אתה אומרבכל לבבכם ובכל נפשכם. את נפשכם בלשון רבים דורשים חז"ל ביצר הטוב וביצר הרע. אבל הצדיק שהמית את יצר הרע שלו איך הוא יכול להגיד בכל נפשכם ברבים הרי אין לו יצר הרע.
דוד המלך נותן עצה לכל החסידים-שמרה נפשי כי חסיד אני- מתוך ניסיון אישי שלו . את המושג חסיד שוטה אתה הוספת. כנראה מתוך הרהורי לב. או מתוך הכרותך עם חבריך וסביבתך. אני לא כתבתי חסיד שוטה
אדם תבע את חברו בדין תורה שהעליב אותו. שאל הרב במה הוא העליב אותך. ענה היהודי הוא קרא לי הונגרי אומר הרב
הרי איזה עלבון יש במילה הונגרי. ענה היהודי אבל ההמשך מובן מאליו
(ׁלגילוי נאות אני הונגרי)
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 13:10 |
|
| |
ספרן,
רק השליחות הנבואית מותנת בנס במובן זה שהנביא שהגיע להכרת ה'' אין לו כל דחף לצאת אל בני האדם להתערבב ולהוכיח אותם, וזה גם נוגד את מהותו שכל כולה שקועה ומרוכזת בעבודת ה'' ואין לו כל עניין בבני האדם - ובכל זאת הנביא מודע לכך שרק בשליחותו הוא מוצא "מנוחה" ומצפה להתנבא - (כברוך בן נריה וראה מו"נ שם) ובכל זאת הדחף לשליחות אינו מתעורר בו - משום שמ''טבעו של הנביא'' שמהותו היא הדחף לעבוד את ה'' והשליחות מסיטה אותו מדרכו, והוא איננו מעוניין בשליחות. ועיין ערך ירמיהו שניסה להתחמק מן השליחות והדחף היה חזק ממנו.
ושאלה לי אליך, מהציטוט שהבאתי מהרמב"ם שמונה פרקים פ"ה שהאדם שהגיע למדרגה העליונה הנ"ל היא איננה למטה מן הנביאים - מה פירוש שאין היא למטה מן הנביאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 13:49 |
|
| |
ריב ,
שאלה אחרונה ופשוטה : האם יתכן שממי שהגיע עד לפתחה של דרגת נביא לעצמו , תמנע הנבואה במכוון ?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 14:18 |
|
| |
ספרן,
לדעתי אתה מערבב בין נבואה לבין שליחות נבואית. יתכן והשליחות הנבואית תמנע מהטעמים שציינתי לעיל.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 14:47 |
|
| |
זו בדיוק נקודת טעותך . גם נבואה ללא שליחות , לא מובטחת .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 15:16 |
|
| |
ספרן,
הדרך המוצעת לנבואה אינה מבטיחה נבואה בבחינת רצפט בטוח, וכלשון הרמב"ם מעט מזער מגיעים אליה.
יכול להיות שאני טועה, אך גם יכול להיות שזו נקודת טעותך, לחשוב, שהנביא לעצמו הגיע עד לפתחה של הנבואה ולא לנבואה עצמה , וכפי שכתבתי רק השליחות שהיא ברצון השם (שהדחף לשליחות יגבר על הדחף לעבודת ה'') -תמנע ממנו.
ועיין בציון אליו הפנתי אותך רי"ל ותלמידים חברים שם הוא עומד על הבילבול שבין הנבואה לבין השליחות, ותרווה נחת.
תוקן על ידי - riv - 30/06/2006 15:32:13
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 16:33 |
|
| |
אני מתנצל אם כבר הקדימו אותי, אך לא הספקתי כעת לעבור על כל האשכול.
איך דברי התניא מתיישבים עם הרמב"ם בפ"ה מהלכות תשובה: "אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם"
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 20:13 |
|
| |
אף שיש ליישב, ולא בדוחק, מדוע הם חייבים להתיישב עם דברי הרמב"ם ?
|
|
|
|
|
