דרך הפחד ודרך הרצון הפנימי

הרגשתי רע שתמשיך אז כנראה שכן..

בשאלה הגלויה שלך לגבי פחד או רצון יש עומק נוסף שהוא דיון בפני עצמו - הגדרה של טוב ורע.
דוגמא מחיי היומיום שלנו פה בארץ : חלק חושב שהסכמי אוסלו הם טובים וחלק אחר חושב שהם רעים.לנו קשה מאד ואפילו בלתי אפשרי לדעת מה טוב ומה לא טוב מראש.יש לנו את היכולת על פי מבחן התוצאה לדעת אבל מראש אין לנו מושג.באה התורה ושמה לעיניינו את הטוב ואת הרע לנו מראש! אין צורך לערוך ניסויים .יש כללים ברורים מה טוב ומה מוביל לתוצאה רעה.אני לא רואה בזה "הפחדה" או "איומים" למרות שלעיתים אנשים נשמעים כך .התורה לטובתינו ולרווחתינו.
בדיוק כמו שאזרחי השכיל להביע את הדברים מחוקי התנועה ושלטי אזהרה.אהבתי את הדימויים.
 

יש משל המובא בחסידות שמסביר את הדרגות השונות בעבודת השם.אכתוב אותו מקווה שתיהני.
שלשה בנים יצאו לבית הכנסת בשבת חורפית.לבושים יפה ונקיים.
כשהסתיימה התפילה יצאו מבית הכנסת וצעדו לכיוון הבית.
בדרכם ראו שלולית מים גדולה.כדרכם של ילדים רצו לשחק במים וקצת להשתעשע.
הבן הראשון אמר : אני לא רוצה להתלכלך כי אבא אח"כ ירחץ אותי וכדי להוריד את כל הלכלוך הוא יצטרך לשפשף חזק וזה יכאב לי ,מה גם שבשבת אסור להשתמש במים חמים אז יהיה לי ממש קר להתרחץ.לכן אני מעדיף לא להתקרב לשלולית.
הבן השני תהה ושאל בקול : אני?????!!!!!!! מה פתאום שאתקרב לשלולית הרי אני נקי ומסודר כל כך .לבוש חגיגי . בכלל לא מתאים לי לשחק בשלולית מים מטונפת.
הבן השלישי הסביר : הייתי כל כך רוצה לשחק במים אך ליבי נצבט מהצער שאגרום לאבא כשיראה אותי מלוכלך כל כך.את אבא אני אוהב ולא רוצה לצער אותו או לאכזב אותו או לבגוד באימון שלו בי.
להלן הנמשל:
שלש דרגות בעבודת השם - שלשת הילדים.
שלולית המים מהולה בבוץ - העבירות .(נסיונות שבהם מתמודדים בעולם)
היהודי ,הבן הראשון,לא רוצה לעבור עבירה כי הוא פוחד מה"עונש".(המקלחת הקרה והשיפשוף של הליכלוך - זה לא עונש כמו דבר המחייב)
היהודי,הבן השני,לא יעבור עבירה היות ויש לו גאווה יהודית.זה לא מתאים לו.הוא לומד תורה יש לו זקן - מה פתאום שהוא יעבור עבירה - זה לא שייך למעמד שלו.
היהודי,הבן השלישי,אינו חושב על עצמו כלל.לא על גופו שעלול להתלכלך ומלאכת הנקיון תכאב ולא על דרגתו ומעמדו הרוחני.היהודי בדרגה הזו חושב על אביו-על השם.היהודי הזה עובד את השם ולכן חשוב לו מה השם חושב לגבי מעשיו והתנהגותו.הוא עצמו היה רוצה להכנס לשלולית אך לנגד עניו - רצון השם.
אז כמו שאזרחית כתבה - כולנו בתהליך למידה.

עכשיו השאלה האמיתית:

האם אביו של הילד באמת יחטוף צער אם הילד יתלכלך ?????

ואולי ישמח שילדו ח י ?

הפירוש של הלכלוך הוא תוצאת אמת כי אלו החוקים של הטבע נכנסים לשלולית מתלכלכים אבל הפירוש של הצער הוא בגדר ספק . ובינתיים הילד מונע מעצמו שעשוע ומשחק , כיף וביחד והנאה ושמחה , למה???? ואולי זה כלל לא רצון אביו .

ולגבי רצון אביו אוסיף עוד משהו .

אני מאמינה בהתבגרות . זה לא אומר שאני חיה לפיה כי הרבה פעמים אני פוחדת מעונש.. אבל תחשוב רגע .. הילד יכנס לשלולית ישמח יהנה .. יתלכלך , האם לא קיימת האפשרות כי ילמד בדרך הניסיון מה טוב ומה רע . האם חייב הוא לשכוח ולהתעלם מהסביבה עד שתכלה .. עד שתהרס .. תתפורר , האם הדרך של כניסתו לשלוית היא רע טהור ?

לא בטוח

תנו לחיות .

יש שלוליות בשפע .

אני מאד מקווה שאלוהים האמיתי .. רצונו רצוני ובדרך השמחה יש אמת.

כי אני מתחילה לאבד אותה .. והיא בלבבי . וברצונה לחיות ולגעת.

והחיים עוברים .

והשלולית מחכה .
עמוקה ורטובה .

אני מאד מקווה שאלוהים האמיתי .. רצונו רצוני

למשפט זה יכולות להיות כמה משמעויות, למה התכוונת?

הפחד הוא ההפך מאמונה לא?

אדם שחסרה בו אמונה הפחדים מציפים אותו.

אני  חושבת שלעשות מיצוות מתוך פחד זה לא אמיתי וצריך לטפל בזה ,אדם חרד שמקיים מיצוות כדי שלא יקרו לו דברים

רעים זאת לא אמונה והוא צריך לטפל במושג האמונה שלו ולהפוך את הפחד לאמונה זאת המטרה של הדת בעיניי

מיימיי ,כאמא אני יכולה לומר לך בוודאות ובביטחון  - את הילד אוהבים בין נקי ובין מלוכלך בין ממושמע ובין מרדן בין חכם ובין טיפש ובכלל אין אפשרות במילים להסביר ולהביע את האהבה של אב/אם כלפיי ילדם.
וכתוב "אף על פי שחטא - ישראל הוא"
"בני בכורי ישראל" וכו.
אהבת השם ליהודי אינה מותנית!!  אם יש לך ילדים את מבינה את מה שאני מנסה לומר ואם לא אז כשיהיו לך בעז"ה את תביני יותר.עוד משהו : התייחסתי לעניין של טוב ורע .תקראי.
את הטוב והרע יש לנו אפשרות לבחון רק על פי התוצאות . התורה מדריכה אותנו מראש מה טוב ומה רע וזה היתרון.
הרי אני בטוחה שאף הורה נורמלי לא יתן לתינוק לגעת בחשמל כדי שילמד מהנסיון.
או שאף אחד לא ינסה לחצות כביש שואן בעצימת עניים כדי לבדוק אם זה טוב או רע.
בדברים אלא אין ויכוח. לך אולו(אני מקווה שהקלדתי נכון את שימך)  כתוב "בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכים אותו" אז כנראה יש משהו בהסתכלות שרצונך הוא רצונו.
עד כמה שאני יודעת העבודה היא לבטל רצוני מפני רצונו.

זה אל זה,
אמת לגמרי.

טל
לא הבנתי
סתרת את עצמך בסוף דברייך, לא?

טל,
הרעיון שלך,אם הבנתי אותו נכון איננו של בעל התניא. יתכן שאת מתכוונת לניאנס מסוים שאליו לא שמתי לב.

ברמב"ם כתוב ובעצם המקור זה חז"ל וכבר נמצאים רמזים לזה בתורה שבכתב שהדרך להתקרב עוברת דרך יראה ואהבה.
אצטט מרמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ב
(א) האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה'' אלהיך ונאמר את ה'' אלהיך תירא:
(ב) והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם:
הקשר הוא על ידי 2 החלקים והם בנוים בצורה שאחד מוביל לשני ומשולבים זה בזה.

השבת שאלתי ילד אחד בבית הכנסת אם הוא מרגיש את ה' והוא ענה לי שלא.

אחר כך שאלתי איזה חבר שלי והוא ענה לי שזה דבר מאד קשה להרגיש את ה', וזקוקה לזה הרבה התבוננות וקשה להאמין שיש כאן מישהו בראשון לציון שבאמת מרגיש את ה', אבל בכל זאת אתה רואה כאן הרבה אנשים שהתפילה חשובה להם והם לא ידליקו אור בשבת ושהתורה יקרה להם.

אהבת ה' שלהם היא מסותרת ונמצאת בתעלומות הלב, אבל היא באה לידי ביטוי בכך שיש לאנשים יוקר כזה שהם מייקרים את כל העניינים המיוחסים לה' ולא יכולים לבצע דברים כגון לקחת גרזן ולשבור כמה אבנים מהכותל.

בכדי להוציא את האהבה ואת היראה שהם כוחות רגשיים לאור באופן של רגש חי ומודע זקוקים אנו להתבוננות.

בשביל כך צריך שיהיו כמה דברים שהבן אדם יכול להשכיל אותם ולהבין אותם

ואחר כך הוא יוכל להתבונן בהם ולקשר את דעתו

ורק אז הוא יוכל להרגיש משהו

אלא אם כן קורים כל מיני דברים של שמחה או צער שמעוררים את האדם לפנות באופן אישי אל הבורא.

אבל ללא ההתעוררות שקורית מעצמה, צריכים אנו לקחת את הדברים יותר בצורה מסודרת ויותר ברצינות ולהכניס את זה לשיגרת החיים שלנו בכדי להפיק מכך משהו.

בשביל זה צריך לא רק כוונה טובה אלא גם השקעה, אחרת הכל מילים [חשובות ותורמות משהו לתת מודע] שרק משאירות אותנו בתמונה.

בשביל זה צריך השקעה אמיתית ואפילו של כמה דקות ביום, וגם קצת הדרכה במה להתבונן וכיצד.