| נשלח ב-3/7/2006 09:48 |
 |
| |
שמים לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 10:01 |
|
| |
אני יכולה לתת דוגמא יפה מאוד לדרך הרצון הפנימי כשאני מסתכלת על המתגירים(בן זוגי הוא מתגייר למי שלא יודע ואנחנו
לומדים ברבנות בירושלים) שם אפשר לראות את הביטחון והשלווה של המתגירים ,הם נולדו לדת אחרת , חוקים אחרים
ופתאום הם משנים את חייהם למשהו אחר לגמרי וניתן לראות בברור כיצד הם שלמים בדרכם .יש שם משפחות שלמות
שמתגירות , זוגות שעזבו את משפחתם ,ארצם ודתם והגיעו ארצה כי הם מאמינים ,יש לי חברה בת 29 מפנמה שעזבה הכל
והגיעה לארץ רק כדי להתגייר ולקיים מיצוות.
כשאני רואה אותם אני כל פעם מוקסמת מחדש , הם שם מרצונם החופשי , מאמינים גדולים ומקיימי מיצוות ועושים זאת
באהבה ובעיקר ללא שום פחד.
ו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 10:20 |
|
| |
מיימיי, ידעתי שתשאלי.
מגי - באופן מסויים את צודקת. הייתי מתחיל בשימת לב למשל לאיזה כמה פסוקים שמופיעים בסידור. משהו שמצד עצמו מעניין אותי. פשוט לעצור ל2 דקות על השעון, ולחשוב על ה2, 3 פסוקים האלו.
פעם פעמיים ביום, 2 דקות, לא להגיד את הפסוקים סתם אלא לשים לב לתוכן שלהם, ולנסות לרכב [להתחבר] על החוויה או על החכמה המלובשת בהם. לראות איך אני מאמין בזה, מבין את זה, וחש שזה נכון.
חוצמיזה ספר התניא שאני מנסה מדי פעם להכניס כאן איזה פרק, שופע בנקודות שאחרי שאתה מבין אותם אתה יכול לחגוג בהתבוננות.
ושוב פעם אני מזכיר. ללמוד אנחנו יכולים שעה. לקשר את דעתנו - מקסימום 5 דקות [ ו5 דקות זה למתקדמים] אבל אפילו 2 3 דקות כל כמה ימים זה מספיק.
בפרק ג' שהבאתי לכאן כבר לפני כמה ימים מדובר על כוחות הנפש שבהם גם הדעת.
והלוואי שנוכל לדבר עליו כאן.
משימה אפשרית אבל אולי קצת קשה
|
|
|
|
|
