באשכול סמוך בפורום השכן שמותר להזכיר את שמו (הלינק לקמן) על המחלוקת שעורר מישהו
מצפת, הביא ישראטאל סיפור מעניין.
מעשה נורא מהבאבא סאלי וראש כולל שזלזל בבעש"ט
"יודע מיהו הבעש"ט" !
הגה"ח רבי מכלוף עמינדב קריספין שליט"א רבה של קרית ביאליק, נשוי לנכדתו של הצדיק החסיד
רבי ישראל אבו חצירא (הבאבא סאלי)זצוק"ל,סיפר את הסיפור הזה שהוא היה עד לו, הסיפור
כלשונו:
כאשר הגיע הבאבא סאלי לגור בארה"ק בשנת תשכ"ד, הייתה תחילת ישיבתו בעיר יבנה אצל חתנו
(שהיה גם בן אחיו) הצדיק רבי אברהם אבוחצירא זצ"ל.
בעיר זו היה כולל אברכים, וראש הכולל היה גאון ובעל יחוס חשוב, מזרעו של הגאון מוילנא, ראש
הכולל בקש ממני, שאסדר לו פגישה עם הבאבא סאלי, נכנסתי אל הצדיק ואמרתי לו שראש הכולל
רוצה להכנס אליו, הוא נכנס והצדיק
התיחס אליו בכבוד גדול וציווה להגיש לו מיני מזונות ומשקה לאמירת לחיים.
"אינני יודע איך הגיעו הדברים לנושא הבעל שם טוב והגאון מוילנא (הגר"א)
אבל בין דיבור לדיבור אמר ראש הכולל אל הצדיק בסגנון של ביטול: "אין מה להשוות את הבעש"ט
לעומת גדלותו של הגאון מוילנא בנגלה". הבאבא סאלי שמע והתרגז מאד, ואמר לו : "מי אתה
שתכניס את עצמך בנושא כזה להכריע בין הגדולים הללו?! אני יודע מיהו הבעש"ט ! ועכשיו קום ותצא
מכאן,אינני רוצה לראות אותך על ידי"
הייתי עמם בחדר במשך כל השיחה, וכשהצדיק התרגז יצא ראש הכולל,אני יצאתי אחריו מרוב בושה
שגרמתי לכל זה ע"י שסידרתי לו את הפגישה.
כשיצאנו, אמרתי לראש הכולל "איך נכנסת ללוע הארי ודיברת בצורה כזו?
אני התביישתי לחזור לבאבא סאלי, הייתי בחדר עם הדוד רבי אברהם המרא דאתרא,ופתאום בא
הבאבא סאלי שחיפש אותי ויבקש שאכנס אליו, כשבאתי לחדרו,אמר לי : "מה עשית לי? הבאת אלי
איש שמדבר כנגד הבעל שם טוב?"
והוסיף : "אתה תראה- אם מחר ישאר הכולל הזה ביבנה אני אינני באבא סאלי".
יצאתי וסיפרתי את זה לרבי אברהם זצ"ל, עיניו זלגו דמעות מרוב צער, ואמר:
"מה נעשה בלי הכולל?" ועניתי לו: הבאבא סאלי יודע מה שהוא עושה".
כמובן שהצדיק לא דיבר על זה עם אף אחד, וגם אני לא סיפרתי לאף אחד את המקרה. אבל עובדה
היא, שלמחרת בבוקר קרא ראש המועצה של יבנה לראש הכולל ואמר לו: "קבלתי הודעה שמפסיקים
ממשרד הפנים את התקציב עבור האברכים" באותו יום הכולל כבר לא היה שם !!!
לאחר איזה זמן קרא הצדיק לחתנו רבי אברהם, ואמר לו שיארוז את חפציו, כי הוא עוזב את העיר
הזו,ואחרי כן עבר לגור באשקלון.
עד כאן אות באות מפיו של הרב קריספין שליט"א
וןעל זה הגבתי:
הסיפור הזה עורר אצלי שאלות. וכתבתי אותן שם. אמנם נראה לי שהנושא חשוב מאד. ולכן אני
פותח עבורו אשכול עצמאי. ואשמח על תשובות למדניות וענייניות.
ואלו הן שאלותי:
ישראטאל
קראתי בתשומת לב את הסיפור שהבאת, והוא מעורר אצלי תמיהה רבה.
אם נניח שהוא משקף מעשה שהיה ובדייקנות, אזי יש לי כמה שאלות.
א. האם זה לא נכון שהגר"א היה גדול בנגלה, בעוד שעל הבעש"ט לא שמענו בנושא זה, גם מכותבי
תולדותיו?
(אני מקווה שמותר לשאול זאת ולא יסגרו לי את הכולל)
אולי הטענה היא ש"לא יתכן שהבעש"ט לא יהיה גדול בנגלה בהתחשב בגדלותו בחסידות". אבל
כדאי לציין זאת...
ב. האם אסור להביע דעה כי לאור גדלותו של הגר"א, לא היה מי שדומה לו, אפילו הבעש"ט?
ג. לי ידוע על רבים, שאינם בני המחנה החסידי, שיחשבו בדיוק כמו אותו ראש כולל (שנעשה לשעבר).
ד. אם נניח שהבבא סאלי סבר שאותו ראש כולל טועה, האם לא היה עליו להוכיחו בעדינות ולהסביר
לו כי שגה בהערכתו? אולי אותו ראש כולל הסתמך על כך שראה דברים גדולים מלימוד הגר"א ולא
זכה לראות כן בדברי הבעש"ט. כפי שאני כותב פעמים רבות, הדרך הטובה לשכנע היא להביא
ראיות ולא לצעוק ובוודאי לא להעניש.
ה. אם נניח שאותו ראש כולל היה טועה ושגגת תלמוד עולה זדון, האם צריך היה לסגור לו את הכולל,
שהוא מקום של תורה? היכן בשולחן ערוך מצאנו שזה העונש למי שחטא בלשונו נגד צדיק מפורסם
מדורות שעברו (והרי ראש הכולל לא זלזל בגדלות הבעש"ט כפי שמייחסים לזה שהאשכול עוסק בו,
אלא רק טען שהוא נופל מהגר"א).
כיון שאני מבין רק בשעה שמסבירים לי, אני מבקש להתמקד בתשובות עניניות עם מקורות, מסברה
או ממקורותינו, לשאלות שהצגתי. ותודה מראש.
****
אני מבקש להעלות תיאוריה, בסגנון אא"ס של סיינפלד (הכל סוציולוגיה).
ובזה אני הולך בעיקר בעקבותיו של קון. שהרי העקרונות שזיהה בשינויים בעולם המדע, שאין רק
קשורים לידע ולהבנה, אלא גם לנסיבות חברתיות, נכונים לכל סוגי הסוציולוגיות.
וזו טענתי:
בכל חברה יש כאלו שנחשבים לגדולים. כל חברה מעוניינת מן הסתם להגן על הגדולים שלה. עם
זאת, לכל חברה יש מנגנונים שבהם הגדולים צומחים ומתהווים.
בריאותה של חברה נמדדת בכך שמי שמתאים להיות גדול יזכה לעשות זאת, ולהפך, מי שאינו
מתאים לזה, יידחה, בין כלפי מטה, בין ב"בעיטה כלפי מעלה או הצידה", ובלבד שלא יזיק.
החברה החרדית המודרנית מתחלקת באופן כללי, לפי המקובל, בין חסידים ל"ליטאים".
מה שאיפיין את הליטאים הוא הערכה יתרה ללימוד. לימוד התורה מתבצע בדרכים שונות, וכפי
שחלקן חשוב וראוי, יש גם דברים שיש בהם פגם. אך לא זה הנושא שלנו.
כאשר מדובר בפעילות כמו לימוד, יש לה קריטריונים אינטר-סובייקטיביים. כלומר, היא נתונה בחוץ,
בין הבריות. כל מי שיודע ללמוד יכול לבדוק ולראות.
זה דומה ללימוד, נניח, של פיזיקה. קשה לדבר שטויות בפיזיקה. אפשר לעשות זאת ברמה גבוהה
מאד, כי אז יש הגנה של המעמד וכן חוסר יכולת של עוסקים בתחום קרוב להבין. אבל בכל מה
שקשור לחומר הלימוד הסטנדרטי, יש אפשרות לביקורת.
(במתמטיקה זה הרבה יותר מסובך. ויש תחומים שבהם אין יותר משנים שלושה שיכולים באמת
לבדוק טעויות. ודן בזה מחבר הספר על המשפט האחרון של פרמה, אבל לא אגלוש, אם כי הדוגמא
מאלפת ונוגעת גם לענייננו).
לכן, בלימוד תורה קשה לזייף. אפשר ללמוד בצורות שונות, שחלקן מעוררות ביקורת ואף ראויות
לביקורת. אבל יש מקום שבו אי אפשר לומר "שטויות". זה ייחשף.
החברה החסידית מכירה בגדולים שאינם מצטיינים בהכרח בלימוד תורה. מה שמכנים אצלם "נגלה".
כלומר לא קבלה ולא חסידות. איני מתכוון רק לדורנו, אלא גם לדורות קודמים. אם כי עליהם יש לנו
פחות מידע.
בתחום כמו חסידות או קבלה, קשה הרבה יותר להפריך דעות, טענות, שיטות. אמנם, אני טוען את
הטענה הזו בתור מישהו מבחוץ, ואני מסתמך על הבנה בהרמנויטיקה (=הפילוסופיה של המשמעות).
כאשר יש אפשרות כמעט אינסופית לפרשנויות, וכאשר מערכת הסמלים ניתנת להרחבה ולהקבלה
מכל זוית שהדרשן מסוגל אליה, אין דרך לפסול פרשנויות.
איני אומר שאין שיטות בקבלה של הדורות האחרונים. כי יש. אבל כאן הרבה יותר קשה לטעון
שמישהו טועה. תמיד אפשר לענות ש"לא הבנתם אותו".
לפיכך, החברה החסידית, (ויתכן שיש בה אישים ותנועות משנה שאין זה נכון לגביהן, לא ידוע לי, ולא
ידוע אינה ראיה!) תחלוק הערכה לדמות מפורסמת גם בלי שיהיה עליה "להוכיח" את עצמה.
איני אומר שבחבר הליטאית לא יוקירו מי שלא הצטיין בלימוד, או שלא השאיר אחריו ספרים
וכתובים. אבל זה מקרה יוצא דופן ופחות נוח לקבל.
העקרונות שכתבתי כאן, ללא שום הוכחה, בתור סוציולוג של כורסה, יכולים להסביר, לדעתי, את
ההבדל ביחס לבעש"ט ולגר"א כפי שהוא בא לידי ביטוי בסיפור - ובאשכול בח"ח, שמהווה, אם תרצו,
ניסוי בסוציולוגיה, או שיעור בסוציולוגיה.
מה שמעורר את התיסכול והכעס, לא רק של המגיבים שם, אלא לדעתי גם של הבבא סאלי - אם
הסיפור אמיתי - הוא החשש כי הבסיס להערכה יהפוך להיות פתוח לרבים. הנגלה. כשמו.
זה חשד כבד מאד כלפי מי שנחשב לאישיות כבבא סאלי. והדברים טעונים בירור נוסף.
עם זאת, אני חושד - ואפשר שאני חושד בכשרים וצריך לעשות על זה תשובה - כי אותו עיקרון מניע
את בעל הסיפור. הוא חושש לדמותו של הבעש"ט לא בגלל שהוא זקוק להגנה, אלא בגלל
שהקריטריון הראשי להערכה הפך להיות גדלות בלימוד. (וזה כמובן לא צריך להיות הקריטריון היחיד,
אבל לא זה הנושא שלי). שימוש בקריטריון זה יאיים לא רק על חסידים, אלא גם על מי שבא משושלת
שתהילתה נבנית על גדלות בקבלה ובמישור החברתי, ובמעשי "מופתים" ולא על הלימוד בשיטה
הישיבתית הליטאית התובעת כה הרבה.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-26/6/2006 10:26
בתקופה הראשונה של החסידות, לא התימרו כלל גדולי החסידות להיות "למדנים", ולא שלא היו ביניהם כאלה, אך לא בזאת הייתה גדולתם.
בין המצטרפים לחסידות אכן היו גדולי עולם שהיו מפורסמים בלמדנותם לפני שנהיו חסידים, כגון רבי יעקב יוסף מפולנאה הנ"ל, המגיד ממעזריץ', רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, רבי פינחס הורביץ בעל ההפלאה ועוד.
אך גדולתם בציבור החסידי לא הייתה בשל למדנותם אלא בשל מדרגותיהם.
למשל, הרבי ר' אלימלך ואחיו רבי זושא לא היו ידועים כלל בתור למדנים, אך בציבור החסידי , לא גורעת עובדה זו מאומה מגדולתם,
אדרבא, המעיין בספרי ראשוני החסידות כגון "תולדות יעקב יוסף" או "יושר דברי אמת ו"דברי אמת" , יוכל לזהות בוז ושאט נפש כלפי "למדנים" אם אין יראתם קודמת לחכמתם, שכן עיקר מעלת האדם היא בצדקתו ובקדושתו, לימוד התורה הוא אמצעי להגיע דרכו לדביקות בה' וליר"ש.
כאשר זו צורת החשיבה , לא הזדקקו כלל לתלות בבעש"ט למדנות כגר"א, או פחות או יותר ממנו.
בדורות המאוחרים , כאשר החסידות אף היא התמסדה, ובפרט בדורנו כאשר קיימת אינטגרציה מושלמת בין הציבור הליטאי והחסידי (והדבר אכן ראוי לאשכול בפני עצמו) הרי כל חוג וחוג מהציבור , חשוב לו מאד שהפרמטרים לגדלות הנמצאים בחוג הציבורי המקביל, ימצאו גם בגדוליו שלו, וכשם שהליטאים החלו לתלות בגדוליהם גינוני אדמורות, (ראה את התורים לפני ביתו של רבי חיים קנייבסקי, ואת העליות לרגל לקברו של הרב שך) כמו כן גם הציבור החסידי תולה בגדוליו למדנות מופלגת וגדלות בתורה. ולכן אין פלא שהבעש"ט שהוא האישיות הנערצת ביותר בציבור החסידי, "אינו יכול" ליפול בגדולתו בתורה מהגר"א.
עם זאת אין להתעלם מכך שהיות שאצל החסידים , שכאמור, לא הגדלות בתורה הייתה הפרמטר היחיד לגדולה ולהערצה, היו באמת אדמורים וחסידים שהיו גאונים ומופלגים ביותר בתורה אף שלא התפרסמו בזאת.
ואביא דוגמה את הרבי מקוצק, שכל שנשאר ממנו בתורה , הם אימרות שנונות החודרות כליות ולב, אך לא חידושי תורה רגילים.
והנה חתנו רבי אברהם מסוחוטשוב בעל האבני נזר , כותב בהקדמתו לספרו "אגלי טל" שאת כל דרך לימודו, קיבל מרבו הדומה למלאך ה' ,ה"ה חותנו הרבי מקוצק.
נשלח ב-26/6/2006 11:18
בר בי רב
איקון ירוק.
וכיון שבאשכול העלו את הנקודה המהותית כי גדלות בכוח הלימוד אינה זהה לגדלות אישית, אני מוסיף מקור מהגמרא.
(נדמה לי שהזכרתי כבר את זאת, אך זה לא מזיק לחזור, סמיילי).
יש שלושה שאמרו עליהם שהיו זוכים ב"פריסת שלום משמים".
איני יודע מה טיבה של פריסת שלום זו, אך ודאי מדובר בסימן לאיזו דרגה אישית גבוהה, אם אנסח דברי בזהירות מירבית. ובוודאי שזה כך בעיני מי שסיפר על כך.
שלושה זכו לזה באותו דור.
אביי, רבא, ועוד אחד שהיה אומן, כלומר מקיז דם. אבא אומנא.
ומה היה סדר הזכיה?
הנמוך מכולם היה רבא. רבא שלנו, שהלכה כמוהו בכל מקום מאביי (פרט לששה מקומות), ושלדעת בני דורו, לפחות לדעת תלמידיו, היה חריף ועמקן בהרבה מאביי. (וזה כנגד מי שטען, בפורום שכן, כי אין אנו יכולים לאמוד דורות קודמים. ובכן, הם עצמם עשו זאת. ולמעשה, מי שמצוי בלימוד יכול לזהות, סבורני, שיטת לימוד שונה אצל אביי ורבא, ואין זה הנושא כרגע)?
אביי קיבל פריסת שלום לעתים מזומנות יותר
וגדול משניהם היה אבא אומנא.
במה היה כוחו יפה?
כמובן, אפשר לטעון שהיה תלמיד חכם עצום בסתר. אבל לא זה מה שהגמרא אומרת. הגמרא משבחת אותו על צניעותו, שבשעה שהיה מקיז דם לאשה, היתה קודם כל לובשת חלוק שכיסה אותה, ורק פתח קטן היה לו בצידו לצורך הטיפול הרפואי.
לפי דרכנו למדנו כי צניעות יכולה להביא לדברים גדולים, ל"פריסת שלום משמים", גם אצל מי שאינו תלמיד חכם, גם בהשוואה לתלמיד חכם של הדור (אם נסכים שתואר זה ראוי לרבא).
רבי חנינא בן דוסא, לא נאמרו מפיו הלכה אחת בכל התורה, מלבד המאמר המוסרי במס' אבות: "רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת".
ועם כל זאת רק עליו מצאנו דברים כ"כ מופלגים במשנה ובגמ' : "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת ",
"משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה "
"רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, שדא מטרא עליה. אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? פסק מיטרא. כי אתא לביתיה אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת. אתא מיטרא. אמר רבי יוסף: מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא." ( יומא דף נג ע"ב)
"בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. )
תענית דף כד ע"ב וראה שם מכל סיפורי המופתים שנעשו לו ולביתו.
ממש דמות מסיפורי הבעש"ט: צדקה ומעשים טובים, גדלות בתפילה ,כל העולם ניזון בזכותו, מופתים וניסים על כל צעד ושעל, ושום סיפור על למדנות מופלגת וגאונות בתורה.
נשלח ב-27/6/2006 07:31
בר בי רב,
בהחלט מעניין הניתוח שלך. הייתי מוסיף גם את הציבור החרדי-ספרדי. שמעתי למשל מבחורי ישיבה שהבבא סאלי עצמו היה בחו"ל דיין ופוסק ואילו עם עלייתו בארץ 'היתה לו הנהגת ציבור אחרת', או על הגר"ע יוסף שהוא יכול ללמוד ב'עיון' ליטאי ולא עושה זאת כי ידיו עסוקות בשפיר ושליא ועיסוק זה חשוב בעיניו. כלומר, לא די בגדלות הגלויה של אותם אישים (לפחות בעיני הציבור שמכיר בהם כגדולים), אלא יש צורך גם להכשיר אותם כ'למדנים'.
לגבי הציבור החסידי - אני חושב שיש פה גם מגננה פנימית מסויימת. הרי בין ציבור החסידים מצויים גם למדנים ואישי הלכה מובהקים, מה שעלול להעמיד בצל את האדמו"רים שאינם תמיד כאלו, ולכן יש מעין צורך (חינוכי מובן, לדעתי) לרומם את למדנות האדמו"רים.
נשלח ב-27/6/2006 07:53
בר בי רב
לגבי ר' חנינא יש לומר שאכן כבר אצל התנאים ראו אותו באור שונה מאחרים.
ראה בסיפור על רבן גמליאל, שהיה בנו חולה, והתפלל עליו ר' חנינא והחלים. והתפעל רבן גמליאל. ושאלה אותו, את רבן גמליאל, אשתו: וכי הוא עצמו לא היה מסוגל לכך.
וענה: הוא כעבד לפני המלך ואני כשר לפני המלך.
הסיפור במשנה תענית ורבו בו הפירושים.
ועוד שם על חוני המעגל (ונניח שאדם אחר הוא). שאף הוא חג עיגול סביב עצמו ואמר שלא יצא עד שיוריד השם גשם. וכשירד גשם, היה מתווכח: לא כזה אלא כזה. ואמר רבן גמליאל, כמדומה, שראוי היה לנדותו, אלא שהוא חוני המתחטא כתינוק לפני אביו.
ולפי דרכנו למדנו שיש צורה כזו של עבודת השם. וה' חפץ בה, אבל חכמים אין דעתם נוחה הימנה. ויש לעיין ולהגדיר מדוע אין דעתם נוחה הימנה אם ה' חפץ בה.
ונראה שהיו אלו תלמידי חכמים, אבל לא בדרגתם של התנאים המוכרים לנו. וכוחם היה יפה בתפילתם. (אלא אם כן ניכנס להנחת היסוד כי בהכרח היו למדנים עצומים, אחרת כיצד נמנו בין התנאים וגו' וגו').
ולפי דרכנו למדנו שיש כמה סוגים של עובדי השם. יש שעושים זאת בלמדנות, ויש שעושים זאת באופן אחר. והחלוקה היתה קיימת כבר בימיהם, לפני זמננו.
נשלח ב-27/6/2006 09:37
ממללא
יש לנו אשכול מיוחד לדמותו ושיטתו של הרב עובדיה.
לא קראתי לצערי את כל הכתוב בו.
אמנם גם אני שמעתי את השמועה הזו, כי הרב עובדיה ביודעין אינו משתמש בכוח הסברה המקובל בישיבות הליטאיות, והוא לומד "פשוט" יותר. ואפשר מאד בעיני שלפי כישוריו הניכרים זה יכול להיות באמת כך. שיכול ואינו רוצה.
אני זוכר שראיתי מעשה שמספר החיד"א, שהיה שד"ר מארץ ישראל לאסוף כסף בגלות אירופה, כיצד נקלע לישיבה בה למדו ב"פלפול" ו"בקושי יצא מידם", אך יצא וידו על העליונה.
יש באמת לדון - ואולי כבר דנו אצלנו - על השימוש ה"עקום" בכוח הסברא והפלפול והשימוש העמוק והישר שלו. אבל ודאי שאין כאן מקומו.
נשלח ב-27/6/2006 09:52
מיימוני ,
בהמשך לסיפורך על החיד"א :
מספרים שהגאון ר"מ שפירא מלובלין שנתמנה בגיל צעיר לרבנות , ביקר בישיבת מיר שהיתה מפורסמת בבחוריה המבוגרים ונתכבד לומר שיעור . האריות שבחבורה הקיפוהו בקושיות ופרכו את יסודותיו . כאשר ראה שכל מאמציו לשקם את בנינו עלו בתוהו , נענה להם בחיוך : אם ירצה השם כאשר אגיע לגילכם , גם אני אוכל ללמוד .
נשלח ב-27/6/2006 17:48
האם לא כבר מראשית היה כך:
משה מורה התורה ואהרון איש העבודה. ובימי התנאים: יש שהיו אנשי תורה ויש חסידים שהיו שוהים קודם תפילתם..
נשלח ב-30/6/2006 08:54
בר בי רב
נראה לי שהדימוי לר' חנינא בן דוסא לא מדוייק כי לר'יוחנן בן זכאי היו שמונים תלמידים ומהם לא הוזכרו כמעט אף אחד וגם ר' אלעזר בן ערוך לא אוזכר ויהונתןבן עוזיאל מוזכר פעם אחת רק לענין שעוף שהיה פורח מעליו היה נשרף וכן כל תלמידי הלל ותלמידי שמאי שלא הוזכרו ונראה שהטעם הוא משום שבזמן ההוא לא היה כמעט מחלוקות בהלכה וכל מקום שכתוב חכמים היה הכוונה לתלמידים האלו והיחידים שנכתבו בשמם ר' אלעזר בן שמוע ור' מאיר הם נכתבו כי הם היו הראשי ישיבות
תוקן על ידי - לאחכם - 30/06/2006 9:09:10
נשלח ב-2/7/2006 21:08
"מה שמעורר את התיסכול והכעס, לא רק של המגיבים שם, אלא לדעתי גם של הבבא סאלי - אם
הסיפור אמיתי - הוא החשש כי הבסיס להערכה יהפוך להיות פתוח לרבים. הנגלה. כשמו."
יתכן והחשש הוא שהבסיס להערכה יהיה הנגלה, ולא כי אז יוכלו הרבים לדעת באמת מי יותר גדול, אלא כי לשיטתם (של הבבא סאלי והדומים לו), יטעו הרבים לחשוב על שאינו גדול שגדול הוא. ואפשר שת"ח גדול בנגלה יהיה רשע.
לפיכך הבליטו את חשיבותה של יראת השמים מעל הכל, העבודה הכנה לשמה, ביטול התאוות והחומריות, שלה אפשר לזכות גם בלי להיות גדול מאוד בנגלה (ולא עם הארץ חסיד - אז לא עם הארץ אבל גם לא גדול הדור) ובטח שלא צריך לכתוב את גדולתו בנגלה לדורי דורות.
לגבי השאלות ד' וה' שהוצגו בראש האשכול, נראה לי שהתשובה להן היא שהיה חשוב כ"כ להבליט את הבסיס להערכה הנכון ולא רק לאותו ראש כולל, אלא לכמה שיותר מעם ישראל. ואם לא היה מגיב הבבא סאלי כמו שהגיב, לא נראה לי שהיה זוכה לכך שדעתו תכתב ברשת.
שמעתי מראשי ישיבה אמריקאי וז"ל "ראיתי תמונה של ר' משה פיינשטיין וספר לידו, ראיתי תמונה של סאלי בבא ויין לידו".
נשלח ב-8/11/2009 11:41
הבבא סאלי עסק בתורת הסוד, וכך ראוי לו להדגיש את מאמר חז"ל-נכנס יין יצאה סוד.
אגב רבנים אמיריקאים- שאל ראש ישיבה אמריקאי את עמיתו הישראלי- למה ראשי הישיבה- בא"י מדברים כל הזמן על כסף כסף! לעומת ראשי הישיבה באמריקה, מדברים תורה יר"ש וכ'
השיב לו הישראלי- בכל מקום מדברים על מה שחסר!!!
