וזה לכל הפוצים פה ולא מכירים את גדולת הבאבא סאלי בתורה.
בלימוד התורה, ועוד מעטים מאלו שיודעים להעריך באמת את גדולתו וידיעותיו בפרד"ס התורה. ננסה לחשוף קצת מזעיר אנפין של אדוננו הבבא סאלי זצוק"ל, מסיפורים אותם שמעתי במסורת המשפחתית, מקרובי משפחה וחברים ששהו לצידו יום וליל, ואולי נצליח לגלות פן נוסף באישיותו הכבירה של אדמו"ר, זכר צדיק וקדוש לברכה.
כידוע, מעל כתפיו של הבבא סאלי, ניצבת שושלת מעטירה של תלמידי חכמים וצדיקים, אשר במשך דורות שימשו כרבנים וכדיינים במרוקו. הסבא הגדול שלו, היהרבי יעקב, אמנם הוא לא זכה להכיר את רבי יעקב, שנפטר בשנת תר"מ (והבבא סאלי נולד בראש השנה של שנת תר"ן, עשר שנים אחר כך). אביו - רבי מסעוד - שהיה ממשיך דרכו של רבי יעקב, היה זה שחינך וגידל את הבבא סאלי. המשפחה לדורותיה התגוררה באיזור תפיללאת במרוקו, שהיה רחוק מאוד - גם ריחוק פיזי ממרכזי היישוב (כשמונה שעות בנסיעה ברכב מקזבלנקה, עיר הבירה), וגם ריחוק מהותי מההואי התרבותי המתחדש במרוקו. נופי ילדותו של הבבא סאלי הם החולות הנודדים של מדבר סהרה, ושם, בלב המדבר, זכתה המשפחה כולה לגדול בתורה וביראת שמים באופן שקשה לאנשים בדורנו להבין ולשער.
(צילום: באדיבות COL)
הבבא סאלי זכה לקבל מאת אביו, רבי מסעוד, את המסורות המשפחתיות בנגלה ובנסתר, עד שהפך להיות "דולה ומשקה" מתורת אבותיו. אחיו הגדול היה רבי דוד, ובקרב המשפחה לא היו קוראים לו בשמו, אלא מרוב פחד ויראה היו מכנים אותו "עטרת ראשנו". דוגמא למעלתו ולקדושתו של "עטרת ראשנו", מסופר שהסתגר עם חברותא במשך חמש שנים בבית אחד, שם זכה לקיים את עקרונות התשובה כפי שנכתב בספר "הקנה". "עטרת ראשנו" היה מבוגר מהבבא סאלי בעשרים שנה, ולמרות זאת, הבבא סאלי היה אחד האנשים הבודדים עליהם היה סומך. מכיוון ש"עטרת ראשנו" היה נוהג להסתגר, לכן התפקיד מול בני הקהילה נעשה על ידי בבא סאלי ולמרות גילו הצעיר. מתוך כך, בגיל 18 כבר התמנה לשבת בבית דין ופסק בדיני תורה על פי ה'חושן משפט' ו'אבן העזר'.
סבתא שלי, הרבנית רחמה עליה השלום, היא הבת שלו הגדולה, היא סיפרה לי כמה פעמים על כמה מעשים הזכורים לה מימי ילדותה. היא סיפרה לי שפעם אחת בתור ילדה קטנה, פחות מגיל 10, נאמר לה שאביה נסע. מדי פעם נצרך היה הבבא סאלי לצאת לנסיעות ארוכות, ומפני שהיה אוסף כסף עבור הישיבה אותה ייסד סבו, רבי יעקב. לאחר שבועיים שלושה שלא היה בבית, סבתי מספרת שלא הרגישה טוב, ולכן קמה באמצע הלילה וחיפשה את אמא שלה. באותו הלילה היא מספרת שראתה את אמא שלה מחזיקה צלחת של אוכל ומעלה אותה למעלה לעליית הגג.
מעבר לדלת נתגלתה לה דמותו של אביה, אשר נשען כפוף באותה עליית גג צפופה ונמוכה. סבתי נבהלה ממראה אביה, אמנם הבבא סאלי פנה אליה וביקש שלא תגלה לאיש על דבר הימצאו. בטעות ובמקרה נתברר לה, כיצד אביה היה מסתגר בעליית הגג ימים ושבועות בצום ובתענית, ורק בשעות לילה מאוחרות, הייתה אשתו מעלה לו אוכל. כך היה סגור ימים ולילות בחדר קטן במקום בו אי אפשר לעמוד מלוא קומתו, כל היום יושב ועוסק בתורה בהתמדה בלתי נתפסת.
הבבא סאלי השתדל שלא למסור שיעורים ברבים. היה נזהר לא להגיד דברי תורה ולא להגיד בפני הרבים חידושים. גדולתו בתורה הייתה נסתרת. סיפר לי גיסו, רבי ניסים אמסלם שליט"א (יהודי קדוש מאוד בן תשעים ומשהו), שאפילו בראש השנה ויום כיפור, כשהיה צריך להגיד דרשה לפני תקיעת שופר, היה רק פותח ספר וקורא מתוכו. לא היה מבליט את ידיעותיו ולא היה מבליט את בקיאותו. אבל הידיעות שלו היו באמת גדולות ועצומות.
היה בקי בכל הש"ס ישר והפוך, ש"ס ופוסקים, רמב"ם, זוהר, הכל! ומי שזכה באמת לדעת מתורתו, היה החתן שלו חכם דוד יהודיוף עליו השלום, שהיה צמוד אליו ימים ולילות. וכך הוא מספר, שמידי פעם כשהיו נכנסים אנשים אל הבבא סאלי, היה מצידו שומע כל חידושי התורה שהיו פורסים לפניו. פעם אחת נכנס אליו יהודי עם חידוש שמצא בתורת הנסתר. סידנא הבבא סאלי זיע"א הקשיב לדבריו, והנהן בראשו ואמר: "חזק וברוך", אחר כך קרא לחתן שלו בבקשה: "תוציא את 'ספר הכוונות' שלך", "תקרא", "תסתכל בשורה הזאת, זה לא סותר את כל מה שההוא אמר?"
"אז למה לא אמרת לו?" התפלא חתנו בתדהמה.
הבבא סאלי היה עונה: "למה שאפגע ביהודי? למה שאני אפגע ביהודי שרוצה להראות שהוא יודע?"
עוד בדבר הרגישות הגדולה שהפגין כלפי הסובבים אותו וכלפי שומעי לקחו: מספרים שבסביבות שנת תש"ך, היה איזה יהודי חשוב שבא מארצות הברית ועבר לארץ, והלך להתחבר עם חכמי פורת יוסף. אותו יהודי שאל מי הוא מגדולי הספרדים שיודע לעשות מופתים? אותו יהודי סיפר שיש לו בן ראש ישיבה בארצות הברית, שנשוי הרבה שנים ואין לו ילדים, ולכן הוא רוצה לקבל ברכה. שלחו אותו חכמי פורת יוסף אל הבבא סאלי בנתיבות.
הבבא סאלי טרח להיפגש עם אותו יהודי, והלה קרא בפני הבבא סאלי ארבעה דפים של חידושי תורה אותם חיבר בנו המשמש כראש ישיבה בחו"ל, וכל זאת כדי שהבבא סאלי יבין שמדובר בתלמיד חכם הזקוק לישועה ולפרי בטן.
לאחר שסיים לקרוא את כל החידושים של בנו, פנה הלה אל הבבא סאלי ושאל מה דעתו על הנאמר. הבבא סאלי הפגין התפעלות רבה, וכמובן בירך שיזכה בנו לפרי בטן ולזרע של קיימא. אחרי שנפרד אותו יהודי מהבבא סאלי, קרא לחתן שלו, לחכם דוד יהודיוף, אמר לו תביא לי את הרמב"ם הזה, פתח לו, אמר לו תסתכל בפנים, הראה לו שתי מילים, אמר לו אתה רואה את השתי מילים האלה? זה פירכא על כל מה שהוא כתב. אמת? אמר לו נכון, זה כתוב בצורה מפורשת! אז למה הרב לא אמר לו? אמר לו הבבא סאלי: מה אני אגיד לו? הוא כל כך גאה שיש לו בן תלמיד חכם, מה זה יועיל? (וכמובן שאותו הבן תלמיד חכם, ראש הישיבה בחו"ל, זכה ממש בסמיכות לאותו הפרק להיפקד בזרע של קיימא).
סיפור חייו של הבבא סאלי אינו סיפור של גדלות "יש מאין" חלילה. הבבא סאלי לא נולד כך עם ידיעותיו הרבות בשבילי פרד"ס התורה.
הבבא סאלי הוא סיפור של עבודה בלתי פוסקת של התעלות מעלה מעלה אל תוך מחוזות הקדושה והפרישות. רק כך, צעד אחר צעד, זכה הבבא סאלי לקנות לעצמו ידיעות נרחבות בכל חדרי התורה ולהתקדש בקדושת התורה ע"י עמל ויגיעה עצומים. היה נסגר ימים ולילות, לא היה בעבורו מושג של שינה.
אף מסופר במשפחה, שהבבא סאלי לא הייתה לו פיז'מה! לעלות על מיטה?! הוא מימיו לא עלה על מיטה! גם כשהיה בזקנותו (לפני שהיה ממש חולה בשנים האחרונות), היה יושב על כיסא, ומוריד את הראש לחצי שעה, ואחר כך היה ממשיך ללמוד, וככה זה היה בכל לילה ולילה. וגם כשהוא לא היה יכול לקרוא כשהיה לו בעיות בראייה, מישהו שהיה קורא לו, לא היה לו מושג של שינה.
וגם במקורות כאן צויינה גדולתו העצומה בתורה.
