צדיק שהוא טיפש עושה רצון השם ?

בחזרה לנושא האשכול: http://www.kdati.org.il/info/parashat/5766/3.htm

[ירוק]

אצרף כאן דרשה אחרונה נוספת על חטאם של המרגלים שנשא הרבי מקוצק לפני תלמידיו.

ירוחם,
משום מה נראה לי שאתה מתבטא היטב, ובכל זאת אני לא מבין מאומה. אתה מסביר היטב, אבל לא את מה שאני שואל. אז בפעם השלישית (לפחות): תסביר לי מה ההבדל בין לומר ''וציוונו'' כשאינך מצווה מן התורה, לבין לומר ''וציוונו'' כשאינם מצווה בדרבנן? אולי אני מפספס משהו, אבל אני באמת לא מבין.
ויותר קונקרטי: למה לומר ''וציוונו'' כשאתה אישה שיושבת בסוכה על אף שהיא פטורה, זה פחות בעייתי מאשר לומר ''וציוונו'' כשאתה אישה שקוראת מגילה (בהנחה שאישה היתה פטורה ממגילה)?

ואוסיף לסיום שנראה לי דווקא להיפך: לפחות לפי הרמב"ם, שמצוות דרבנן יסודן ב''לא תסור'', הרי גם נשים חייבות בלאו זה (ובזה הסבירו האחרונים את מה שנחלקו רש"י ותוס'' האם מצוות דרבנן שהזמן גרמן נשים חייבות, אף שאני כלל לא בטוח שזה ההסבר במחלוקת). על כן נראה לי שיש יותר מקום לברך ''וציוונו'' על דרבנן, שהרי הגמ'' שבת מסבירה שאומרים ''וציוונו'' בגלל ''לא תסור'', ונשים הרי חייבות בלאו זה. לעומת זאת, בדאורייתא ממצוות שהן פטורות הן פטורות לגמרי מכל ענפיהן.

מיכי

הרב מיכי.
יש הבדל מהותי בין מצוות עשה שהזמן גרמא שהן מדאוריתא ובין מדרבנן. ולא בגל חשיבותם הפחותה של האחרונים
על מצוות  שכתובים בתורה חז"ל לפי סמכות שלקחו לעצמם פטרו את הנשים ממצות מסוימות. אומרת האשה זה פטור אני לא רוצה להנות מהפטור הזה. וזו זכותה. אבל מצוות שהן מדרבנן נותן המצווה אומר בפרוש שמהמצווה הזו האשה פטורה לא יכולה להגיד האשה את החיוב אני מקבלת את הפטור אני לא מקבלת. כי הרי שתיהם מפה אחד ניתנו. התוספות עומדים על ההבדל הזה של מצוות דרבנן למצוות מדאוריתא

תוספות מסכת פסחים דף קח עמוד ב

אמשלום,
הסברתי בטוטו"ד מדוע זו דרשה ופרשנות גמורה ורגילה. אנא קראי והתייחסי. לגבי פטור של נשים מלימוד לא רמזתי אפילו שזה לא מדאורייתא. להיפך, כתבתי שזה מדאורייתא, ורק הערתי שהפרשנות שהובילה לפירוש הזה אולי ניתנת להבנה כנובעת מהנחות יסוד שהיום כבר אינן תקפות. מה שמאד לא סביר לגבי מצוות עשה שהזמן גרמן.
ומה שכתבת שאפילו רשב"י לא חשב שזה מדאורייתא, הוא חידוש מופלג (ולא נכון כמובן). אם תראי לי מישהו שאומר שהפטור של נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן הוא מדרבנן (כלומר שמדאורייתא הן חייבות), אוליך את כלייך לבי מסותא (ורק אשאר  לחכות בחוץ מפני הצניעות, וכדי שיחזו בנות ישראל ביופיי ויולידו בנים כמותי).

ירוחם,
לא אמרתי שההבדל הוא בחשיבות, ולכן אין צורך לדחות טענה כזו. הבאתי סברא להבדל הזה, מכוח האופי של מצוות דרבנן (ולא מכוח חשיבותן).
לגבי הטיעון, אנחנו חוזרים לראשונות. הפטור ממצוות שהזמן גרמן אינו מדרבנן. לא חכמים פטרו אותן אלא התורה. חכמים הם אלו שפירשו את התורה ומצאו שהנשים פטורות. כפי שכתבתי, גם לגבי החיובים יש מהם שיסודם הוא מחכמים (כל מה שלא מפורש בתורה, שהוא רק ''כמו שלושה או ארבעה דברים'', כלשון הרמב"ם בשורש השני). אז גם בחיובים דאורייתא המחייבים הם חכמים (רק לשיטתך, כמובן) והפוטרים הם חכמים.
אז שוב מאי שנא?
וסברתי לצד ההפוך בעינה עומדת.
ודברי תוס'' פסחים הרי הבאתי בדבריי כתימוכין לסברתי, ולכן לא ראיתי במה הוא מסייע לך. ובפרט שכידוע רש"י כנראה חולק עליו בזה, כפי שהזכרתי בהודעה ההיא.

ולגבי ''השגיאה הנפוצה'' בין ת"ח אני שמח למצוא את עצמי שוגה ביחד עם תלמידי חכמים כמו ר'' יהושע בן לוי וחכמי תלמוד שתלו זאת ב''לא תסור''. ובאמת גם הרמב"ם עצמו עשה כן בכמה מקומות, והדברים עתיקים. הרי כל הזכור לי הוא עצמו מביא את הגמרא הזו כראיה בשורש הראשון, ושם הוא גורס ''לא תסור''. מה תאמר על כך?
ולעצם טענתך, לענ"ד היא עצמה שגיאה (וכפי שראינו לעיל, היא גם אינה פשט ברמב"ם). אבל כדי להבין זאת יש להבין את מהות ''לא תסור'' שבזה שוגים הרבה יותר ת"ח (אייקון): גם לשיטת הרמב"ם מי שעבר על מצווה דרבנן, עשה או לאו, לא עבר על ''לא תסור'', אלא אם כפר בסמכות המהותית של חכמים. ולכן החובות דרבנן הן עצמאיות מבחינת מקורן, כלומר מי שמקיים עשה דרבנן אינו מקיים ''לא תסור'' (=נמנע מלעבור עליו), אלא הוא מקיים את החובה הדרבננית עצמה (ואולי גם את העשה שהביא הרמב"ם שציטטת, וגם זה לא בטוח). ''לא תסור'' הוא רק מקור שמגלה שיש סמכות לחכמים לתקן תקנות שמחייבות אותנו מצד עצמן. כשאני קורא מגילה אני מקיים מצווה דרבנן של מקרא מגילה ולא ''לא תסור''. לכן יש הבדל בין לאו לעשה גם בדרבנן, ולכן אין כל קושי למה לא מברכים על לאוין.
''ולסיום אוסיף מדברי הרמב"ן בהשגות לשורש השני שדן בשאלה המעניינת האם עירובי תבשילין ותחומין גם הם איסור או שהם מצווה (הרי הם רק ''מתיר'' של איסור, ולא קיום של עשה), ע"ש היטב בדבריו המאלפים והמחודשים. ואם כן, גם דוגמתך מעירוב (שבין כה וכה אינה ראיה, וכנ"ל) נפלה בבירא. בפשטות זהו מתיר ללאו, ולא מצוות עשה, ובכ"ז מברכים עליו.

מיכי