| נשלח ב-28/6/2006 17:38 |
 |
| |
האם הרמב"ם ייתר את התלמוד
"כללו של דבר: שלא יהא צורך אחרי התורה בספר אחר זולתו, כדי ללמד ממנו שום דבר ממה שצריך בכל התורה, בין מדאורייתא בין מדרבנן" (הקדמת ספר המצוות)
"כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן, שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה--לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" (הקדמת משנה תורה)
"התכלית המכוונת בתלמוד וזולתו – כבר נכרתה ואבדה, ותכלית הלמדנים – כלוי הזמן במשא ומתן שבתלמוד"
"בשוך המחלוקת ...יסתפקו כל בני ישראל בו (במשנה תורה) לבדו ויונח זולתו בלא ספק, אלא למי שיבקש דבר שיתעסק בו כל ימיו ואם לא יושג תכלית."
"ולא תלמד אלא הלכות הרב ז"ל (הרי"ף) ותשוה אותו לחיבור... ואם תכלה זמנך בפירושים ובפרושי הוויות הגמרא, ואותם הדברים אשר הנחנו מעמלם – הרי זה איבוד הזמן ומיעוט התועלת"
(אגרות לר"י אבן עקנין)
מנגד.
חברתיו לעצמי לימי הזקנה כשלא יהיה בי כוח לפלפל (פחות או יותר, מתוך אגרת)
"אני, חס וחלילה, לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב ר' יצחק או זולתו. היודע עד, שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חבורי... ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב... וגם שנים מהם שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו.
וכי אני צויתי או עלתה על ליבי שאשרף כל הספרים שנעשו לפני מפני חיבורי? שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שלא יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר, והארכתי בדבר זה הרבה."
(אגרת לר' פנחס הדיין)
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 18:03 |
|
| |
מאיר ,
הנושא נידון כאן בעבר . אחד הכותבים הביא קישור לבירור יסודי שערך בנושא ושנתפרסם בעלון של ישיבתו . זכורני שהקשו עליו , אבל הכותב היה משכנע .
ליקזעצער איכה?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 22:19 |
|
| |
הרמב"ם הרי רומז בצורה ברורה ביותר בהקדמה למורה נבוכים על האופן האזוטרי של דבריו, שיטה אצלו היא לכתוב בכפל לשון. ברור שהוא לא היה כותב את הדברים הראשונים, אם לא היה מאמין בהם. ובדברים שמובאים לאחר מכן ברורה הנימה האפולוגטית.
גם לנו בפורום יש "מיימוני". האם כל מה שהוא כותב כאן בלשון מפורשת הוא אומר בגלוי בין חבריו ? ספק רב. החברה שבה הוא חי בה, והחברה שבה הרמב"ם המקורי חי בה אינן כל כך שונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 22:42 |
|
| |
כבר בדורות שאחרי הרמב"ם נתחבטו בדעתו ובמה ראוי לעשות (ע' בספרו של הלברטל על המיימוניסטים בפרובאנס שהעריך בסוגיא). ראוי לציין את דמותו של המאירי שמקוטלג כרמבמיסט אידאולוגי, ובכל זאת מצא לנכון לכתוב פירוש על התלמוד מהחל עד כלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 22:53 |
|
| |
אני הבנתי כי יש כאן התייחסות לשני סוגי אוכלוסייה:
* המון העם - לימוד משנה תורה בלבד.
* למדנים - לימוד סוגיית הגמרא עם הריף והיד. לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ללא התעסקות פלפולית מיותרת בשאר הפרשנים, אם לא נוגעים הדברים להסקת מסקנה הלכתית. וללא התעסקות בסוגיות אחרות בגמרא שאינם נווגעות להלכה למעשה...
וזהו שאומר בנוגע להמון העם:
"כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם"...
"בשוך המחלוקת ...יסתפקו כל בני ישראל בו לבדו [מדבר על המון העם] ... אלא למי שיבקש דבר"... [מדבר על הלמדן]...
"שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שלא יכול לירד לעומק התלמוד"...
וזהו שאומר בנוגע ללמדן התלמיד חכם:
"היודע עד ... ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב... וגם שנים מהם שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו"...
"ולא תלמד [ר"י אבן עקנין הלמדן] אלא הלכות הרב ז"ל (הרי"ף) ותשוה אותו לחיבור"... - להוציא:
א. לימוד שאר הפרשנים כפי שמדגיש בהמשך.
ב. לימוד שאר ענייני התלמוד שאינם נוגעים להלכה...
כאן בוודאי אינו מבקש מהלמדן שלא יפתח את הסוגיא וילמדה כולה על בוריה, [והמשך דבריו מוכיח כי כל שדרש הוא שלא להתעסק בפירושים שאינם נוגעים למעשה ובפלפולי סרק, או בסוגיות שאינן להלכה...
וזהו שאומר בנוגע לעצמו:
שחיבר חיבורו לעת זקנתו שלא יהא לו כח לפלפל, כי בראשית חייו כשכוחו במותנו הרי הוא מוגדר כלמדן, ובאחריתם כשלא יהיה לו כח לפלפל, הוא מוגדר כקצר רוח ובכלל המון העם...
אגב - יש כאן ביטוי לגישה הספרדית הקלאסית שרווחת עד היום...
תוקן על ידי - איש_ערבות - 28/06/2006 22:57:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2006 23:50 |
|
| |
אגב, הרמב"ם עצמו המשיך ללמד תלמוד ורי"ף גם לאחר כתיבת היד החזקה (איני זוכר את המקור המדויק באגרות, אולי באיגרת לאבן תיבון - אי"ה אבדוק)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 11:21 |
|
| |
הודעת הפתיחה היא תקציר של פתיחת מאמרי מתוך ספר חדש שאני שוקד על כתיבתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 11:33 |
|
| |
ספר זה יהיה דומה בגישתו וסגנונו לספרי "אבן שתיה" על י"ג עקרים, הפעם אטפל בשרשים של הרמב"ם ואנסה להתחקות אחר דרכי הלימוד של הרמב"ם והרמב"ן.
המאמר נשלח ע"י עורך הספר (ממשתתפי הפורום החפץ בעילום ניקו) לחוות דעת מידידו מאיר, ומכאן התגלגל לפורום נכבד זה. השתא דאתינן להכי, אני רואה לנכון לפרסם את המאמר בשלמותו, ואשמח לשמוע חוות דעתכם על הדרך שבה הבנתי את הדברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 11:48 |
|
| |
לצערי איני מצליח לשלוח את המאמר (האם יש בעיה להעביר הודעה שהיתה כתובה במקור ב Word?)
אנסה מאוחר יותר. עמכם הסליחה.
יוחנן בקהופר,
www.ravbechhofertorah.com
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 13:26 |
|
| |
כבוד הרב בקהופר.
מודה ומתוודה, את הנושא העליתי בשיחה בעל פה עם ידידי הנ"ל, והוא שלח לי לעיון את מאמרך, אכן חלק מהציטוטים נגזרו מהמאמר, אך היות שחלקם חזרתי וגזרתי ממאגרים ברשת וחלקם האחר לא טרחתי לעשות כן כיון שצוטטו כבר, לא ידעתי איך לתת קרדיט ולמי, (היות שעדיין לא זכינו לאורך פה)
יכולתי לכתוב שחלק מהציטוטים נגזרו ממאמר שציטט אותם וניסה ליישבם בדרך שאני משיג עליה, לא סברתי שיש בזה תועלת, מה גם שהציטוטים מוכרים.
על כל פנים עמך הסליחה ואשמח לדון ביישוב שלך ובכלל לדון עמך בכל נושא.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:21 |
|
| |
מאיר
צר לי אם נשמעה נימת ביקורת מהודעתי.
אדרבה אני מאוד שמח שהעלית את הנושא!
רק הקדמתי טרם אעלה המאמר, למען ידע הציבור מדוע אני מלאה אותו במאמרים ארוכים, שיש לי לגטימציה כי כבר נעשה מעשה ופורסם חלקית.
ובע"ה במהלך כתיבת הספר, אשתדל להעלות דברים רלוונטיים מתוכו ללבנם עמכם.
ועכשיו לעצם העניין:
תוקן על ידי - YBechhofer - 05/07/2006 14:23:18
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:34 |
|
| |
רמב"ם: ובכלל שלא יצטרך אחר התורה ספר אחר זולתו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:36 |
|
| |
האם הרמב"ם ביקש לגנוז את התלמוד?
דברים אלו, נשנו בהקדמה למשנה תורה ביתר שאת, ועוררו מבוכה ופולמוס:
" אני משה בן מימון... בינותי בכל אלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלה החיבורים... כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבע"פ כולה סדורה בפי הכל, בלא קושיא ובלא פירוק... עד שיהיו כל הדינים גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתקנו חכמים ונביאים.
כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם המנהגות התקנות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חיבור הגמרא וכמו שפרשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבע"פ כולה - ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם."
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:39 |
|
| |
לפי דברים אלו נראה שאפשר לגנוז את התלמוד, ולא ללמוד כי אם מקרא ומשנה תורה. אין פלא שרעיון זה עורר התנגדות עזה עוד בחיי הרמב"ם. בחילופי אגרות הקשורות למחלוקת זו התבטא עוד ביתר חריפות. וכך הוא כותב באגרת לתלמידו ר' יוסף ן' יהודה ועקנין:
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:46 |
|
| |
"התכלית המכוונת בתלמוד וזולתו – כבר נכרתה ואבדה, ותכלית הלמדנים – כלוי הזמן במשא ומתן שבתלמוד"
תוקן על ידי - YBechhofer - 05/07/2006 14:48:06
|
|
|
|
| נשלח ב-5/7/2006 14:49 |
|
| |
ובהמשך הוא מיעץ לתלמידו:
"ולא תלמד אלא הלכות הרב ז"ל (הרי"ף) ותשוה אותו לחיבור... ואם תכלה זמנך בפירושים ובפרושי הוויות הגמרא, ואותם הדברים אשר הנחנו מעמלם – הרי זה איבוד הזמן ומיעוט התועלת"
לא רק ניתן לגנוז את התלמוד, מעתה עצם הלימוד בו חסר תכלית.
הרמב"ם פוסק שלימוד התלמוד חובה
אלא שבגופו של ספר משנה תורה תבר הרמב"ם לגזיזיה. וז"ל בפרק א' מהל' ת"ת, הל' י"א:
"וחייב לשלש את זמן למידתו: שליש בתורה שבכתב; ושליש בתורה שבעל פה; ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, וידין במידות שהתורה נדרשת בהן עד שיידע היאך הוא עיקר המידות והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן מדברים שלמד מפי השמועה--ועניין זה, הוא הנקרא תלמוד."
א"כ, חובה לעסוק בפירושי ההוויות והמשא ומתן התלמודי. ובהמשך כתב:
"במה דברים אמורים, בתחילת תלמודו של אדם; אבל כשיגדיל בחכמה ולא יהיה צריך לא ללמוד תורה שבכתב, ולא לעסוק תמיד בתורה שבעל פה... וייפנה כל ימיו לתלמוד בלבד, לפי רוחב ליבו ויישוב דעתו."
וקשה, היאך ייפנה אדם כל ימיו לעסוק במה שכינה באיגרות "כילוי הזמן"?
באגרת לפנחס הדיין: "לא אמרתי לא תתעסקו בגמרא"
גדולה מזאת מצאנו באגרת לרב פנחס הדיין, אשר נראה בה כמכחיש דבריו הראשונים:
"אני, חס וחלילה, לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב ר' יצחק או זולתו. היודע עד, שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חבורי... ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב... וגם שנים מהם שאלו ללמוד הגמרא ולימדתי אותם מסכתות אשר שאלו.
וכי אני צויתי או עלתה על ליבי שאשרף כל הספרים שנעשו לפני מפני חיבורי? שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שלא יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר, והארכתי בדבר זה הרבה."
תוקן על ידי - YBechhofer - 05/07/2006 14:50:46
|
|
|
|
|
|
