פנטקקה, כמייצג זרימה של טיעונים והלכי רוח
מעשה פנטקקה והשימוש בו בכדי להתפלמס עם האליטיזם הבית מדרשי, היה רווח בציבור הדתי לאומי. ראו למשל את ההודעה כאן מהתאריך 14/6/06 (מאת הרב שלמה קריספין, בלי העיבוד של בעל בעמיו כמובן). כשבעצם כבר יואל אלחנן ("מי יתן לי ד"ל ואנשכנו") מתפלמס על סוגיא זו כאן עם הרב ברגמן שהעלה את נושא פנטקקה בחוברת "המדינה היהודית" (אלחנן: "כל מי שמבקש אמת יודה לדברי הרב דסלר"). וכאן נכנס הסיפור הזה ב"הצעה לתיקון ליל שבועות". (למעשה פורסם בכתב העת של 'אלול' כבר בתשנג')
הודעתו של בעל הגיעה לכאן ב29/6/06. בהמשך הגיע הנושא לבח"ח כפי שלונקק לעיל (גם באתר "מקוריות במצוות" נוצר לינק ל"פנטקקה – מאמר לא גמור – בעל בעמיו"). באגודה אחת נכתב (21/1/07) בצורה מקוצרת על "הסיפור המפורסם של פנטקקה". כאן (התגובה השלישית) וכאן (תגובה 56) כבר נעשה הנושא נחלת הטוקבקיסטים (2009). איכשהוא נתקעו הדברים גם בטוקבק כאן.
וכך העולם מתקדם, פעם אמרו שהחרדים אוחזים בשנות ה20 של המאה הקודמת והמזרחי בשנות ה40. כיום כנראה שהחרדים אוחזים בשנות ה40 (אם ננסה להקביל למשל את סרטי גרובייס לסרטי צ'ארלי צ'פלין, בלי לפגוע באחרון) והמזרחי בשנות ה60.
בדיוק כך 'התקדם' בח"ח מאז 2006, וכיום גם הוא משדר מה ששידר עצכח לפני 4 שנים. השאלה לאן עצכח יכול להתקדם (אולי לשנות ה70?).
---
לגבי פנטקקה, נראה מכמה מקורות כי אין מדובר בשם של אדם אלא בשם של מקצוע. רבי אבהו גר בקיסריה, שהיתה מורכבת מאליטה רומאית רודפת תענוגות, ויהודים עניים בכסף או בדעת השכירו עצמם לשירותי החדרנות של התיאטרון הרומאי המפותח. מסתבר שר' אבהו לא ראה בחלומו פנטקקה מסויים, אלא ראה שיש מקום לתפילת האנשים הפשוטים, ואפילו אותם שלא בחלה נפשם לשרת את הרומאים בתעשיית הבידור והזנות.
פרופ' לוין למד מכאן (1986): "לפעמים לא ניהלו בעצמם חכמי המאה השלישית את התפילות לגשם, אלא היו אחראים לבחירת אנשים למטרה זו. דוגמה מעניינת לכך היא בחירתו של ר' אבהו ב'פנטקקה'; ראה: ירושלמי, תענית א ד, סד ע"ב; ליברמן, יוונית ויוונות, עמ' 25-23".
ואולי אפשר לומר כי המטרה היתה גם לקרב את הפנטקקים למיניהם לרוח המסורת, להראות להם כי גם תפילתם חשובה, ולמרות שהם נאלצים מחמת אימי הגלות "להשכיר עצמם לעבודה זרה ולא להצטרך לבריות", עדיין יהודים הם, ומעשה טוב שלהם נחשב, ותפילתם רצויה.
