| נשלח ב-29/6/2006 16:40 |
 |
| |
מייציץ,
הוא אשר אמרתי שלא נכון להשוות הסתברויות.
לגבי השאלה מנין יודע זאת הפוסק, יש לענות בתרתי: 1. בפילוסופיה של המשפט תולים זאת בסמכות ולא במהות. מכיון שבמערכת היררכית הפוסק האחרון הוא השופט, אין מנוס מלתת לו את הסמכות להכריע גם בשאלות עובדתיות. הוא אינו יודע טוב יותר, אבל מבנה המערכת מכתיב זאת. כך המחוקק, או מישהו מטעמו, קובע את המהירות המותרת, ולא המומחה (אלא אם מונה על ידי המחוקק). 2. בהלכה יש שיאמרו שיש כאן סוג של יכולת, לקלוע לתשובה ה''נכונה''. כאן ישנה הנחה שיש תושבה ''נכונה'', גם אם אין לנו קריטריונים. אינני רוצה לפתוח כאן בדיון על זה, שכן אני משער מה תאמר. כל זה לא חשוב. בחר לך אחת משתי התשובות. בכל אופן המסקנה היא נכונה וברורה: הפוסק הוא בעל הסמכות גם להגדיר מהי הלכה. והשופט הוא בעל הסמכות לקבוע מהו משפט, מה שפיט ומה לא.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 16:50 |
|
| |
מיציץ
כתבתי את דברי בלא שהספקתי לראות את דבריך .
מיכי .
מה אתה משווה .
המחוקק והשופט החילוני קיבל את סמכותו לקבוע מה אסור ומה מותר מה גודל הסיכון שהרשויות יכולות לקחת בעת סלילת כביש וכו' .מהעם ! מהבוחרים !
הרב לא קיבל סמכות מאף אחד , ולכן עליו רק לומר דחויה שבת אצל פ"נ . ואם יש סיכון לנפש - השבת דחויה ,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 17:22 |
|
| |
תלמיד,
1. עדיין לא הסברת לי מי יקבע את אחוז הסיכון ההלכתי?
2. החילוק שלך אינו עומד במבחן המקורות, כפי שהובא לעיל. חז"ל קבעו הרבה קביעות 'עובדתיות'. אלא אם אתה מערער גם על זה. הן לפי הרמב"ם והן לפי הרמב"ן זה נכלל ב'לא תסור'. ושוב, אינני נכנס לשאלה איזה מוסד מוסמך לכך: האם כל פוסק, כל רב, או רק הסנהדרין הגדולה.
3. הפוסקים קיבלו את אותה סמכות כמו השופטים. אני לא נתתי לאף ושפט או מחוקק סמכות לקבוע קביעות עובדתיות. הם נטלו זאת לעצמם מסברא. פורמלית גם המחוקק תפקידו לחוקק, והשופט תפקידו לפרש את החוק. כל מה שמעבר לזה הוא סברא של משפטנים ולא רשות שניתנה להם ממישהו. אותה סברא עצמה קיימת גם בהלכה.
מיכי
תוקן על ידי - mdabraham - 29/06/2006 17:24:50
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 17:33 |
|
| |
מיכי וגם וגם,
אתם מפרשים לא נכון את שאלתי. ישנה השאלה אם קביעת "המציאות" מסורה לפוסקי ההלכה, ועל זה כתב מיכי את מאמרו הידוע שגם אני מודע לקיומו. זה מאמר שנועד לשלול טענות בנוסח "הסמכות להחליט אם החזרת שטחים היא פקו"נ מסורה לגנרלים ולא לרבנים" או משהו כזה - כנגד זה בא מיכי וטען שזכותו של הרב להחליט אם הוא צריך ייעוץ מגנרלים או לא. לזה ניסיתי לרמוז כשכתבתי שיש כאן פעולה "רגילה" של החלת דין (קטגוריה נורמטיבית) על מציאות, ותמיד כשזו הפרקטיקה צריך לדעת גם את הדין וגם את המציאות. מה יעזרו לנו כל גדולי הדור שיבואו ויצווחו שאסור לאכול חזיר, אם החתיכה שלפנינו אינה חזיר. ואם נשלול מהם את הסמכות להכריע בשאלת מציאות החתיכה, לא נשאר מקום לפסק.
עד כאן הכל טוב ויפה. השאלה שלי היא מכיוון אחר לגמרי. מכיוון שכמעט בכל צעד שאדם עושה בעולם יש צד של פקו"נ, איך מונעים את "התפוצצות" ההלכה בנושא הזה לרמה בה כל צעד וצעד יצטרך להיות מוכרע על ידי רבנים משיקולים כאלו. קראתי פעם מחקר שציין כי בארה"ב מתים 50 ילדים כל שנה מנפילה לדלי של שטיפת רצפה: וכי יעלה על הדעת שאצטרך להיוועץ ברב איזה דלי של שטיפת רצפה לקנות?
אפשר לענות כאן תשובה של אין הכי נמי. אני לא יכול להוכיח שהיא לא נכונה, אבל בעיני ה"קומון סנס" שולל אותה.
אפשר לענות שהרבנים צריכים להכריע בשאלת מהו הגדר שבו חל איסור ונשמרתם, ויידעו בכך את הציבור. זה הדיון שאני מנסה לעורר כאן: מה צריכים להיות הקריטריונים שהרב צריך לראות לנגד עיניו כאשר הוא עוסק בגדרי פקו"נ, כדי שלא יבא להיות יועץ לענייני כל דבר בעולם. בפרט אני תוהה ומשתומם האם תפיסת טרמפים בשומרון היא נושא שמצדיק "פסק" כזה, מול, נאמר, הורדת מהירות הנסיעה בכבישים ל 35 קמ"ש (חסכון ודאי של 400 הרוגים לשנה בתאונות),הקמת משטרת עישון שתלחם בסיגריות כמו בסמים או הטלת חרם ושמתא על המבקרים ברשתות מזון מהיר ואוכלים אוכל משמין ולא בריא.
במאמר שהפנה אליו הרב הלפרין מוצעות, אכן, כמה אבחנות (החלוקה בין צבור ליחיד, הבדל בין דבר שגורם לסתם אינשי פחד מוות - כמו טילים במלחמת המפרץ - לדבר שאנשים לא מפחדים ממנו אף שהוא מסוכן יותר כמו נהיגה) הנוגעות לקריטריון הנ"ל.
והנה, עוד זה מדבר וזה בא:
אין כל היתר להיכנס למקום סכנה ועלייך לעזוב את העבודה - כך השיב הרב חיים קנייבסקי למורה משדרות ששאלה אם להמשיך ללמד במקום.
"השבועון החרדי "משפחה" מפרסם הבוקר כי הרב קנייבסקי, מחשובי הרבנים הליטאים, קיבל במעונו מורה שבאה להתייעצות. המורה, תושבת יישוב הסמוך לשדרות שאלה את הרב אם להמשיך בעבודתה על אף הקסאמים. הרב קנייבסקי השיב לה כי כל עוד נחשבת שדרות למקום סכנה, אין כל היתר להיכנס למקום סכנה, ועליה לעזוב את עבודתה, עד שיתבהר המצב."
ומה לגבי מגורים בישראל בכלל ?
תוקן על ידי - שנרב_נ - 29/06/2006 17:58:09
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 18:04 |
|
| |
נדב,
דומה שהקריטריון העיקרי למידת הסיכון שאדם רשאי לקחת על עצמו הוא הנוהג של האדם הסביר. משום כך, אין כל צורך לפוסקים לפסוק בענין מהירות הנסיעה או הדיאטה המומלצת.
הנושא הנדון בפסק האמור שונה. במקרה זה, לפי הנראה לרבנים הנ"ל, מדובר בסיכון שאדם סביר אינו אמור לקחת על עצמו ואעפ"כ ישנם המסרבים להזהר משיקולים אידאולוגיים, במרכאות או בלעדיהן. כן נראה מדברי הרב זלמן מלמד, השם בפי המזלזלים בסכנה טענה כאילו הזהירות מערערת את מידת שליטתנו בארץ ישראל וכדומה. מכיוון שהטענות הן אידיאולוגיות, תפקיד המנהיגים האידאולוגיים (ולאו דווקא פוסקי ההלכה) לשלול אותן לפי שיקול דעתם.
תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 29/06/2006 18:08:26
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 21:07 |
|
| |
לכאורה תמוה השקו"ט בנדון, הכולל שתי עניינים:
א) האם שייך שרבנים יקבעו גדרים בפקוח נפש?
ב) בעניין הפרטי שלנו:
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 21:10 |
|
| |
אני מזועזע מדברי ר'' חיים קנייבסקי (אם אכן הוא אמר אותם. זה נשמע לי כ"כ מופרך, שאני מסרב להאמין). הם לא עומדים בשום מבחן, לא של סבירות ולא של הלכה. ואני משתדל להתאפק ולא לומר את המילים שאני באמת חושב על ה''פסק'' הזה. וכעל כך נאמר: האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתי ליה.
זה עצמו שווה דיון, אלא שחזקה עליו שיהיה אישי (המדרון של מואדיב). על כן אסתפק בזה, רק לצאת ידי חובת ''בל תשקצו''.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 21:12 |
|
| |
לכאורה תמוה השאלה והדיון בנושא זה. ופלא שאף א'' לא הביא משניות שלימות
בפ"א במשניות במס'' ע"ז שפוסק וקובע לאסור ייחוד (הליכה לדרך?)
משום שחשוד אשפיכות דמים! א"כ בוודאי ובוודאי ששייך וחובה לרבנין
בזמנינו לקבוע כפי המציאות שבזמנינו, שבעניין מסויים הוי לקיחת טרמפ
עם חושדים להיות טרוריסטים ענין פקו"נ.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2006 21:55 |
|
| |
הרבנים מתערבים בנושאים של פקוח נפש בגלל ב'' דברים נוספים שלא נזכרו פה בהדיון.
א. בגלל שבציבור שותומ"צ נתחנך שמפחדים יותר מבין אדם למקום מבין אדם לחבירו, וכבר היה על נושא זה כמה דיונים. ולכן אם מומחה בנושא יאמר משהו לא יהיה לו אפקט כמו אם "רב" או "פוסק" יאמר אותו דבר. ואם אותו הרב יודע שעל ידי שהוא יאמר ישמעו, חובה עליו לומר, כדי להציל נפשות.
ב. הממסד אבד את מהימנותו והרבה אנשים לא מתחשבים בהידע והסטטיסטיקים שהם מסתמכים עליהם. באמרם שהכל נובע משיקולים פוליטיים וכדומה. והרבנים נחשבים - עכ"פ בעיני רבים - כמי שעומדים למעלה מפוליטיק וחשבונות פרטיים. ממילא דבריהם נשמעים. וע"כ עליהם באמת להשמיע דעתם.
וכל מי שיש לו יראת שמים דבריו נשמעים...
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 04:44 |
|
| |
מהן ההגבלות על סמכותו של הרב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 17:20 |
|
| |
נדב,
"פסקי הלכה שיכתיבו את רוחב הכבישים, את התפריט המומלץ לחולי לב, את קופת החולים בשרותיה יש להשתמש, את המרחק המינימלי בין בית מגורים לאנטנה סלולרית וכיוצא בזה עד אינסוף".
אתה לא חי כאן?
הכשר לסלולרי ולאקונומיקה (חדש! גם למכשירי MP3!), שאלת רב האם לקנות דירה בפרוייקט החדש של הקבלן כהן, התיעצות ברבנים בכל הנוגע להשקעות כספים, ביטוח חיים, בחירת רופא וצבע הריפוד בסלון החדש.
אז למה לא לשאול באיזה דלי לעשות ספונג''ה?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/6/2006 17:53 |
|
| |
השכן,
השאלה היא מה זה "כאן". בציבור שאני חי בקרבו (או שנדמה לי שאני חי בקרבו) היתה עד לאחרונה, כך נדמה לי, הפרדה בין נושאים שנחשבו הלכתיים לשאלות אחרות, וכבוד בסיסי לשכלו של אדם שהוא מסוגל להפעילו במצבים שונים ללא השגחת הגננת. האם המצב משתנה? ימים יגידו.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 04:04 |
|
| |
אני לא מבין מה הנדון רב לא צריך סמכות כדי לומר לאנשים לא ליסוע
אם יש לו אנשים שמאמינים בו וסומכים עליו בעיה שלהם אבל ברור שזה לא כוח שהוא מקבל מהשמים
אבל נראה לי שזה דבר שאפשר לדון בזה מול מה שמובא בגמ'' למשל אין מסיחין בשעת הסעודה שמא יקדים קנה לוושת הרי כולם מדברים ולא שמענו שאנשים נחנקו מזה אלא שבפיקוח נפש מחמירים אם אפשר כמה שיותר וכן מים מגולים וכו''
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 08:01 |
|
| |
בפרום סמוך הגיב אחד הקוראים על דברי ר"ח קנייבסקי שמזל שתלמידי הגר"א לא שמעו בקולו.
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1968882
מיכי,
מה אתה מופתע?
ר"ח יכול להיות יהודי דתי וציוני חילוני ולהגיע בדיוק לאותה מסקנה.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 02/07/2006 8:11:42
|
|
|
|
|
) . 
