"פסקי הלכה" בדיני פקוח נפש

כתוב בתורה לגבי שכיר "כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו". מכאן למדו שמותר לאדם לסכן את עצמו באותה מידה שבעלי-מקצוע נוהגים לסכן את עצמם לצורך פרנסתם.

ומכאן פסק הרב יובל שרלו (http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=73093):
[כחול]
על אף המצב הקשה היום בשדרות, לא ניתן ב"ה עדיין להגדיר אותו כמצב המחייב פסיקה מחודשת או התייחסות במסגרת ההלכות שציינת. נכון הדבר שיש סיכוי מעט יותר גדול להיפגע (כשבוחנים כמה נפגעים בכלל בערים אחרות מסיבות אחרות – תאונות דרכים, זיהום, אלימות וכדו'' מול מספר התושבים לא מגלים משהו קריטי בשדרות) ועל כן כלל אין מה להתלבט בעניין זה. התושבים ראויים לתמיכה בעיקר בשל הפחד והאימה השוררים מכוחם של טילים אלה, אך אין זה מצב של ספק נפשות במובן המחייב פסיקה.
אימתי מתחילים בדיון ? מתחילים בדיון בשעה שבעלי מקצוע העושים לפרנסתם מתחילים לא להגיע למקום, כמו שהיה לבושתנו באינתיפדה. אז מתחילים לדון בכך.
[סכחול]

אם כך, זו גם התשובה לשאלה של נדב, מאיזו נקודה מתחילה להתעורר השאלה לגבי פיקוח נפש.

תלמיד: לא הבנתי את תלונתך לגבי הסמכות שהרבנים לוקחים לעצמם.

ברור שהרבנים פוסקים אך ורק למי שמקבל על עצמו את פסיקתם. זה מובן מאליו. הרי ממילא לרבנים אין כוח לכפות את פסיקתם, או להעניש את מי שאינו מציית להם.

דווקא ה"פסיקה" של רשויות המדינה היא יותר בעייתית בעיני, כי המדינה כופה את פסיקתה בכוח גם על אנשים שלא נתנו לה סמכות - לא הצביעו לכנסת, רק משום שהם נולדו בארץ וגרים בה.

אראל

הדברים שהבאת בשם הרב שרלו (לא ראיתי את כל דבריו) הם מוקשים בעיני.

הדבר דומה לאותו רב שנשאל בימי העלייה השניה על "עבודה עברית", ופסק שיש להעדיף פועל יהודי אם שכרו אינו עולה על  חומש ביחס לפועל גוי.

מה "פספס" (או ממה רצה להתעלם) אותו רב? את ההיבט הלאומי-ציבורי של העניין. שאלת העבודה העברית  אינה הידור באתרוג, ובדומה שאלת המגורים בשדרות איננה דומה לפסק בעניין עישון פאסיבי. 

כאשר  מתעלמים מן ההיבט הציבורי (נכרים שבאו -  ספר - דיני מלחמה וכיוצא בזה) והופכים את הענין לשאלה פרטנית, מן הסוג שיענו לצלם עיתונות שרוצה לנסוע לאזור מלחמה בעיראק (גם שם יפעלו כל השיקולים הנזכרים  בתשובה שהבאת - מקצוע, רמות סיכון וכדומה) אז בעצם מודים לר"ח קנייבסקי בעיקר הדין: בכך שאין ציבור ואין כלל, אלא אוסף שאלות פרטיות של אנשים פרטיים שיש להכריע בהן באותם כלים הלכתיים שהיו תקפים בסלבודקה פיתוח.  

שלא אובן לא נכון:  אינני חש כמעט הזדהות עם צערם של תושבי שדרות - סוף סוף יותר מחמשים אחוז מהם הצביעו למפלגות המרכיבות את הקואליציה, ובקדרה שבישלו בה נתבשלו - ואיני רואה שום ענין בהזדהות איתם או בעזרה להם (למעט אנשים "משלנו"), ובודאי לא לשכניהם הקיבוצניקים בנגב המערבי. אני לא אומר ש"השיקול הלאומי" צריך להכריע בענין הזה דווקא לכיוון המשך עבודתה של אותה מורה. אבל מי שמתעלם באופן גורף משיקולי הכלל והופך את הכל לשאלה פרטית מעוות, לעניות דעתי, את התפיסה ההלכתית הראויה.        

שנרב.
רק לשם אינפורמציה אותו רב שלא הזכרת את שמו. התבסס בפסק על האורח חיים בפר" משפטים על הפסוק כי תקנה עבד- עברי. אומר האור החיים כי תקנה עבד. כשאתה צריך  עובד- אז תקח עברי.

בעל,
אין שום קשר למיונות, ךלא חילונית ולא דתית. אלו פשוט דברי הבל ותו לא.
הוא הדין למה שנדב אמר: לדעתי טאין כאן שום קשר לשאלות של ציבור מול יחיד, או חרדיות מול ציונות. ה''פסק'' הזה (אם הוא נאמר, ואני בסזפק גדול) הוא שטות הלכתית. זה הכל.
מיכי

מיכי,

א. למה פסקו של ר"ח קנייבסקי נראה לך שגוי בהתעלמות ממצב ה"כלל"?

ב. כדאי שתמכור את המקלדת שלך לגוי.

נדב,

זה למכור את הזמן שלי לגוי, לא את המקלדת. בכל אופן, כפי שאתה רואה, אני כותב בשינוי, אז לא צריך למכור לגוי.

לגבי הפסק, התכוונתי שאין כאן שאלה לגבי השקפתו על מדינת ישראל ככלל ישראל (שלזה גם אני מתייחס בדומה אליו). ברור שיש שיקולי כלל, אבל במובן הלגמרי מסורתי, ועל פי ההלכה הפשוטה. האם הוא מצטרף למניין? זה גם סוג של כלל, אבל בלי קשר לציונות, חילונית או דתית, ו'כלל ישראל' למינהו.
הרי יהודים אחרים מצויים כאן במצוקה. האם לדעתו כולם צריכים לעזוב שם? זה לא ריאלי, והם לא יכולים לעשות זאת. ומה עם הספקים ונותני השירותים לשדרות? האם אף אחד לא ייכנס לשם? אז זה יוצר פיקו"נ לתושבים שם שאינם יכולים לעזוב (אלא אם הו א מציע להם את ביתו ואת תקציבי כולל חזו"א לפרנסתם, לפחות עד שיתחילו להפציץ את כולל חזו"א).
נראה מה הוא היה אומר אם היו מתחילים ליפול קסאמים על בני ברק, ואולי על כל הארץ. האם הוא היה שולח את כל תושבי בני ברק לאוסטרליה? הם אינם יכולים לעבור לשם. האם הוא עצמו היה עוזב? ומה עם הספקים והמורים?
הרב זמבע לא היה מוכן לעזוב מקום סכנה גדול הרבה יותר בגלל מחוייבותו כרב ומנהיג. והוא לא היה ציוני, ולא חשב על כלל ישראל, וזה לא היה בארץ ישראל, ולא היתה מדינה. הוא פשוט חשב על כמה יהודים שמצויים בקובנא ולא יכולים לעזוב אותה, ועל תפקידו כמנהיג, כפי שההלכה מחייבת כל אחד בלי שום קשר להשקפות עולם.
כדי לשבר את האוזן, גם אם זה היה קורה באוסטרליה (ולדעתי גם אם המופצצים היו אזרחי המדינה שלי - אוסטרליה - שהם גויים) ההלכה הייתה אומרת אותו דבר בדיוק. לכן אין לכך קשר להשקפות על אזרחי ישראל ככלל ישראל או השקפות ציוניות, חילוניות או דתיות.
כמובן אם ברצונך להשמיד את מדינת ישראל (בנוסח סטמר) אז אולי אפשרי לומר זאת, אבל זה לא מה שמייצג הרב קנייבסקי (הרי הוא היה צריך לומר לה בכלל לא ללמד שם את אף אחד, אלא לירות בכולם, ולחסוך תחמושת יקרה לפלסטינאים). אוסיף שלדעתי אפילו סטמר אינם אמורים לסבור כך. זוהי סתם טיפשות והתעלמות מרושעת מהמציאות, ולא אנטי ציונות.

להבהרה, כל דבריי לא אמורים כלפי הרב קנייבסקי, אלא אם הוא באמת אמר זאת, ואם הוא באמת התכוין לפסק הלכה כללי (כלומר אם הוא לא התכוין לומר זאת כהוראה מיוחדת לאדם עם בעיות מיוחדות). קשה לי להאמין. האם יש למישהו מידע על כך? יש לינק לכתבה עצמה?

ובכלל, דבריי הוצאו מהקשרם...

__________________
מיכי

וביתר ביאור , הרעיון שליחידים יש השפעה ויכולת לעצב את הסביבה שלהם באופן מודע ולכן יש לבחון ולתכנן ברמת הכלל, הוא רעיון שהתנוצץ והתגבש מאז העת החדשה . לפני כן רווחה גישה שראתה בסביבה נתון טבעי הנשלט על ידי ההשגחה העליונה, שבה היחיד יכול לדאוג רק לעצמו וענייני הכלל יקבעו על ידי המקרה וההשגחה. הגישה המחודשת עוד לא חלחלה אצל הרבנים החרדיים, לכן הם חושבים רק על המקרה שלפניהם מבלי לחשוב על אפקטים נלווים. ויש להאריך בזה עוד.

[ועוד אגב, לפי שיטת מיכי שהקולקטיב יש לו מציאות בפנ"ע , למה שלא ילכו כל יחידי שדרות למקום שבו יש פחות סכנה , וישאירו רק את הקולקטיב להגן על הגבול ולספוג את האש?]

מציץ


בעיה היא שאם מישהו מנסה להכניס שיקולים כלליים לפסיקה הוא מוקע מיידית כמי שאין לו הבנה בגדרי ההלכה.

דוגמאות פוסקים שהשתמשו בשיקולים כלליים, בין אם נסכים אתם ובין אם לאו, הרב קוק, הרב גורן, הרב ישראלי והשרידי אש בנושא ניתוחי מתים
(מה המכנה המשותף שלהם?)
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 02/07/2006 16:08:58