מה לענות לבן ולא יכפור.

יש לי בן בן 15 ששואל שאלות נוקבות ביותר על אמונה ומשיח ואלוקים .
עכשיו בשעות כאלה קשות אנחנו משוחחים.
הוא שואל באופן נוקב.
הרי אמרו תהילים ,התפללו ,נתנו צדקות ,התחייבו בהתחייבויות ,בכו ,צמו,
אז למה השם לא ריחם על אושרי והחזיר אותו הביתה בשלום.

הוא לא הסתפק בתשובה הבנאלית כד כדי הקאה שלכל נשמה יש את התפקיד שלה ואנחנו רק מנסים לעשות את המוטל עלינו
מבקשים רחמים מהשם בדרכים הידועות ,ואת גורלו של אושרי הי"ד,רק השם קובע ויודע.
הוא שאל אם אני באמת מאמינה שהשם כיוון מראש כמובן גם את צורת מותו הבלתי ניתפסת של אושרי הי"ד.
מה עונים לו ,למה מכוונים אותו?

חוץ מלדקלם את אשר מדקלמים לי אין לי מה לענות לו .
אני גם מעבירה לו באופן גמור את חוסר האונים שלי לגבי דרכיו של השם .
אני פשוט אומרת לו שאני לא יודעת למה.

לא עונים לו. בעיות עם האמונה הם סימן מצוין לבריאותה הכללית.
(חוץ מזה שאין תשובה).

התבהרות התשובה של ירוחם היא עמוקה מאד. אבל היא אינה מספקת. הלב רוצה נחמה. וגם השכל. הבעיה שבנך מתחבט בה קשורה לבעיה הקלאסית שנקראת "בעית הרע". הבעיה הזו, בתימצות, מצביעה על סתירה יסודית. מצד אחד אנו יודעים שה' כולו טוב. מצד שני, יש רע בעולם. יש רע נורא לפעמים. איך זה מסתבר ביחד? לשאלה זו ניתנו תשובות רבות. אף אחת מהן אינה מספקת לגמרי. אבל יש תשובות . אולי צריך גם לדעת מה לומר לו, תלוי בגיל, תלוי באופי, תלוי בעוד דברים. בדרך כלל, השאלה הזו היא תיאורטית. מן המעבדה לפילוסופיה, אם נקרא לזה כך. אבל כאשר נתקלים בה בחיי יום יום, זה כואב כל כך שקשה להעלות על הדעת. ולבנך, בניגוד לנו, ההורים, אין הרבה רקע ויכולת ונסיון לסבול. ויש לו מן הסתם גם יראת שמים תמימה. ולכן גם צריך למצוא תשובה שלא תסתור את מה שמלמדים אותו בישיבה, כי לא תמיד הישיבות מצטיינות בחשיבה תיאולוגית מעמיקה. א. התשובה שאמרת, כי ה' קוצב חיים לכל אחד לעשות מה שהוא צריך בעולם הזה, היא הרבה יותר עמוקה וגם נכונה ממה שהוא חושב. הלב דוחה אותה. אבל מדוע? מפני שאנו רגילים לייחס חשיבות לעולם הזה. הרי זה כל מה שאנו מכירים. יש משל מעניין של הרמב"ם, על התינוק ברחם האם, שאינו יכול לדמיין לעצמו צורת חיים אחרת. ואז הוא לא יכול להאמין בקיומו של עולם אחר, ולא עוד, אלא שבעולם ההוא, הזר לגביו, הוא יצטרך לשהות הרבה יותר זמן. כך אין אנו יכולים להקיש לגמרי על העולם הבא. והטרוניה שלנו, שהיינו רוצים לזכות לחיות במחיצתו של אהוב ליבנו עוד ועוד, היא מתבקשת, אבל היא מבקשת מה שאין דרך העולם בו. ב. תשובה שניה, וגם היא כנראה נכונה, היא שה' הפקיד את העולם בידי האדם. לכל אדם יש חופש בחירה. לכן יכול היה קין להרוג את הבל, למרות שהבל, לפי פשוטם של דברים, לא חטא. כאשר אדם מגיע למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, זה עצוב מאד, אבל אם לא קרה עבורו נס מיוחד, הוא לא ישרוד. ג. אני מזכיר את הסיפור העגום של החייל נחשון וקסמן. הוא נחטף, וכל עם ישראל התפללו עבורו. אביו פנה לציבור, והיתה הענות והתרגשות. היתה תחושה אדירה של תפילה זכה. ובצדק. והנה, הוא נהרג בשעת החילוץ. מדוע? אני זוכר שסיפרו כי שאלו את האב: מדוע ה' לא ענה לתפילותינו. והאב ענה, תשובה שלדעתי היא קידוש השם מאין כמוהו. אבל ה' ענה לנו. ה' אמר: לא. זה קשה לקבל. אבל יש גם אופן שבו קל יותר. כי אנו יודעים שזה עשה לנו ה', ומי שפצע הוא שיכול גם לרפא. ואם לא עכשו, אז לעתיד לבוא. וזו נחמה גדולה מאד, ולפעמים היחידה שיש. ד. האם זה עוזר? מבחינה פילוסופית ותיאולוגית, כן. מבחינה פסיכולוגית, או אקזיסטנציאלית, לא בדיוק. הרי גם נשאר הפחד הפנימי, שמתביישים לבטא במילים. לא רק שכואב לי מאוד עליו ועל משפחתו, אני גם פוחד שאולי בפעם הבאה זה יהיה תורי, או תור מי שאהוב עלי? וצריך להתייחס גם לנושא הזה. לא להפוך אותו לעיקר, כי אני בטוח שמה שכואב לבנך הוא צער המשפחה וההרוג. וצער חילול ה' שרואה ושותק. ואולי כדאי להזכיר לו את הגמרא, כי נוראותיו של ה' הן דווקא יכולתו לפעמים להניח לבני האדם בשלהם, ולרשע לפגוע בצדיק. איך חיים עם זה? בתפילה, באמונה, בהתחזקות. מה עוד יש לנו? ואני ממליץ, כרגיל, לעיין בשמואל א פרק ל' ולאחר הכרת הרקע לראות את התשובה בפסוק ו'. וה' ירחם עלינו ויושיענו בלא ייסורים.

התבהרות

אני חושב שהבעיה שלך זה לא עם הבן שלך, אלא עם עצמך.

לפי הנראה מדברייך גם לך אין תשובה מספקת של ממש, איך תרצי שבנך יאמין לקילשאות שאת לא מאמינה בהם?

הבעיה היא לא התשובה . ספר איוב - עם הסברי מורה נבוכים , הינה תשובה מניחה את הדעת ,
 אולם מה יעשה הנער כאשר כל החברה החרדית/דתית בכל הישיבות - חיים עם המיסטיקה שהובילה הקבלה ? 
 להם יש תשובות ברורות - כאילו אורים ותומים - נשאל ונענה מיד
 למה אושרי לא ניצל? - הוא גילגול של רוצח שהיה חייב מיתה ובמותו נתכפר החטא, ונשמתו הגיע לתיקונה - צריך להודות לרוצחים שעזרו לנשמה המיוסרת להגיע לתיקונה המלא .

תלמיד,
אודה לך אם תניח גם את דעתי עם התשובות שמצאת באיוב ובמורה נבוכים. אני נבוך בעצמי.
ואל תפנה אותי פשוט לקרוא את הדברים במקור, הייתי שם. אולי התובנות שלך שונות משלי.
תודה

מיימוני

המשורר יהודה עמיחי כותב באחד משיריו היפים  (מתוך זכרון)

אל מלא רחמים. אלמלא  האל מלא רחמים. אז היו רחמים בעולם.  ולא רק בו. מודה ועוזב

התבהרות

לעיל הוצעו מגוון תשובות, אך דומני שצריך גם להתבונן על היבט נוסף.

מה סיבת הקושי של השואל, ומה עומד מאחורי העלאת השאלה.
מסתבר שהשאלה אינה צומחת בחלל ריק, ואינה רק בעיה פילוסופית לגבי השואל.
אציע שני כיווני חשיבה עקרוניים:

א. עתים שהשאלה אינה אלא תגובה של להט הנפש המרגישה את העוול הגדול שגרמו אנשים בבחירתם להרע לאיש אחר, ואמנם אין להתעלם מלסבר את האוזן, אך מה שנדרש איננו סמינריון באמונה, אלא הרגעה מחד ועידוד הסבת תשומת לב לרחמים שגם ישנם בעולם, וכדו'. דומה שאין הבן בגלל מקרה זה נכנס למשבר אמוני, אלא זהו ביטוי להרגשה רגעית.
אדרבה, כשם שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, ואין מנחמים בשעה שהמת מוטל לפנינו, לענ"ד אין מלמדין נער בשעה שנפשו סוערת עליו וכל מה שנאמר לא יתן לו מנוחת הנפש.
הדרך להרגעת הנפש עוברת תחילה דרך השיחה הנפשית.

ב. מאידך, עתים שהשאלה אינה אלא סימפטום והיא כקצה קרחון של קשיים יותר עמוקים של עולמו הדתי של השואל. אף במקרה זה התשובה היא כרטיה דקה על שטף דם העומד להתפרץ, ונדרש לנסות להגיע לשיתין.

לפיכך, עלייך לבחון היטב מה מצבו הפנימי של השואל ומהיכן צומח כאבו. רק אחר כך יש לגשת ולסלול נתיב ודרך בה יוכל לילך.

ירוחם, בעקבותיך:

אבינו מלכנו. מה עושה אב
שילדיו הם יתומים בעודו חי? מה יעשה אב
שילדיו מתו והוא יהיה אב שכול לנצח נצחים?
יבכה ולא יבכה, לא ישכח ולא יזכור.
אבינו מלכנו. מה עושה מלך
ברפובליקה של הכאבים? יתן להם
לחם ושעשועים, כמו כל מלך,
לחם הזכרון ושעשועי השכחה
לחם וגעגועים. געגועים לאלוהים
ולעולם טוב יותר. אבינו מלכנו.

============

אחרי אושוויץ יש תיאולוגיה חדשה:
היהודים שמתו בשואה
נעשו עכשיו דומים לאלוהיהם
שאין לו דמות הגוף ואין לו גוף
אין להם דמות הגוף ואין להם גוף

============

"אין כאלוהינו אין כאדונינו" כך מתפללים.
"אין כאלוהינו אין כאדונינו" שרים בקול גדול
והוא לא מגיב. ואנו מגבירים את קולינו ושרים
"מי כאלוהינו, מי כאדונינו" והוא לא זז
ולא פונה אלינו. ואנו מוסיפים עוד בכח תחנונים
"אתה הוא אלוהינו, אתה הוא אדונינו". אולי יזכור
אותנו עכשיו? אבל הוא נשאר אדיש, אפילו
פונה אלינו בעינים זרות וקרות.
והפסקנו לשיר ולצעוק ואומרים לו בלחישה
ומזכירים לו משהו פרטי, משהו קטן
,אתה הוא שהקריבו אבותינו לפניך
את קטורת הסמים" אולי יזכור עכשיו?
(כמו איש שמזכיר לאשה אהבה ישנה:
את לא זוכרת איך קנינו נעלים
בחנות הקטנה בפנה וירד הרבה גשם
בחוץ וצחקנו הרבה?)
ונדמה שמשהו מתעורר בו ואולי זכר
אבל העם היהודי כבר נגמר.

==============

וקטע אחרון, שאני מקווה שגם אם ימחק מישהו את הקטעים שלמעלה הוא דווקא ישאר:

פסוקי דזמרא. התמימות עולה מבני האדם
כמו הבל חום מתבשיל שעולה למעלה
והופך להיות אלהים, ולפעמים אלהים אחרים.


הקטעים מתוך מחזור השירים 'אלים מתחלפים, התפילות נשארות לעד', פתוח סגור פתוח, יהודה עמיחי תוקן על ידי - גלויעיניים - 29/06/2006 14:54:37

גלוי עניים


  הרמב"ם מסביר כי אל לו לאדם להניח שהבורא מתערב במה שקורא בעולם , אל לו לאדם לצפות מהבורא שיפתור לו את בעיותיו וידאג לו לפרנסה וכו' .

  הבורא אכן מתערב לעיתים במה שנעשה בעולם , כמו יציאת מצריים. ולעיתים אפילו נענה לתפילת יחיד , אולם אין אנו יודעים מתי ולמה .

  רק אם נבין שמעשינו כאן בעולם ( אוכלים ושותים פרים ורבים , בונים והורסים )  הינם חסרי כל משמעות נצחית , ואין במעשינו שום דבר קיים , ובסוף נקברים בנבכי ההיסטוריה , נבין שאל לנו לפנות ואף לא לצפות שהבורא יתערב בפעולותינו חסרי המשמעות ויפעל לפתור לנו בעיות חסרות תוחלת . 

 אנו חיים בעולם המופעל ופועל ע"י אנשים , ותופעות טבע , ועלינו לפעול בהתאם , ובלא כל קשר למה שקורא עלינו לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו , רק דבקות בה' וקיום מצוות הינן בעלות ערך נצחי , כל השאר בר חלוף וללא זכר .

 בוגי .

  מימוני - ככל אורתודוקסי עכשוי - אינו יכול לסטות מהאקסיומה שהציב הרמח"ל
                    " ה' הוא טוב - ותכלית הטוב להיטיב " 

 האקסיומה הזו הינה הבסיס לספרו מסילת ישרים , בו הציב בהקדמתו את מטרת האדם בעולם " להנות !! "
 ואיך הנהנים? - ע"י צבירת קופונים = קיום מצוות , שניתן לפרוט אותם להנאות עילאיות בעולם הבא .
  בלי הקביעה כי תכלית הבריאה היא להטיב לאדם - אינו יכול לקבוע כי מטרת קיום המצוות היא להפיק הנאות .
 
                      מה . אנו נהנתנים ??

תלמיד
דבריך מלאים סתירות. אם אנו חסרי משמעות, ומה שקורה לנו הוא חסר משמעות, מדוע למצוותינו יש משמעות?
אם האל לא מתעניין בנו מה התועלת שב"עלינו לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו"?

אבל הגישה שלך מחטיאה את המטרה מראש. אנשים ששואלים שאלות על הרוע בעולם הם אנשים שמאמינים באל וקשורים אליו עד כדי כאב. אי אפשר לפתור בעיה סופר רגשית במילים סטריליות כמו אלה, לפעמים זה רק מרגיז. (אבל מי אמר שמוכרחים לפתור? כשאב מכה את בנו, הבן מתעמק בשאלות הגות על האונטולוגיה של אב ושל בן וטיב הקשר ביניהם, או שהוא מתבוסס בצערו?)
תוקן על ידי - גלויעיניים - 29/06/2006 15:16:28

תלמיד.
 רעיון יפה וחשוב ונכון. באמת. אבל האם אתה יכול גם להגיד את זה לבנה של התבהרות. או לילדים אחרים בגיל 15 או אפילו ילדים בגיל60  מי מדבר פה על הנאות מדברים פה על מוות לא ברור.  לפי התפישה היהודית הדתית ובעיקר החרדית. אפשר למרוח אפשר לשקר אפשר להגיד חציי אמיתות כל זה אתה יכול להגיד לאחרים
אבל מה אתה אומר לעצמך כשאתה לגמרי לבד זו השאלה מודה ועוזב

התבהרות,

כדאי שנדע, גם אנחנו גם ילדינו, כי

1. הקב"ה איננו כספומט - שמכניסים לתוכו תפילה או מצוה ומייד יוצא כסף. לחלוטין לא! אלא,
הכל צפוי
הרשות נתונה,
בטוב העולם נדון,
והכל לפי רוב המעשה.

ו"מאריך אפיה וגבי דיליה"

וכמובן ש"אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה!"

2. החזון אי"ש באחת מאיגרותיו (מימוני בודאי זוכר היכן) הדגיש כי אין שום התחייבות של הקב"ה לשמוע בקול תחנונינו.
אבל הוא שומע ומחליט אם להיענות. ובסופו של דבר מתברר גם כי בטוב נדון.
כשם שבן המתחטא לפני אביו, לפעמים האב נענה לתחינותיו, לפעמים לא, ולפעמים הוא היה נענה גם ללא התחינות,
ואין ספק ש"בטוב" האב דן את בניו.

3. התשובה לשאלת צדיק ורע לו מעבר לשבלונות הידועות, היא מרתקת, ולבעלי רמת משכל גבוה קל יותר להסבירה.
לעומת זאת לגבי שאלת הרשע וטוב לו, פשוטה יותר כי כבר לימדנו דהע"ה להתבונן היטב "עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם" וגו'. ולהיזהר מ"ואני כמעט נטיו רגלי, כאין שופכו אשורי"  ... שהרי "אם אמרתי אספרה כמו, הנה דור בניך בגדתי!"

4.  לבוגרים יותר אולי יש מקום להביא את מחלוקת הראשונים על היקף ההשגחה הפרטית בעולמנו, אבל נקודה עמוקה ושנויה במחלוקת זו, היא גם מסוכנת במקום שהיא נאמרת מפיו של מי שאיננו בעל אמונה תמימה, וגם דורשת הבנה עמוקה של תצפיותינו, וכדברי מיכי (במ"א): אכ"מ.

.
או במילים אחרות, התבהרות, קודם עני לעצמך בבהירות. אח"כ, שהדי במרומים שיהיה לך קל יותר לענות גם לילדך.
.

ר"מ תוקן על ידי - רמ_במזל - 29/06/2006 15:27:48

ירוחם

  את הדברים האלו אני אומר לעצמי כשאני לבדי , ואני אומר לילדי ( כולם ת"ח כויללניקים אורתודוקסים ) .

גלוי עינים

  איפה אתה מוצא סתירות בדברי ?

 אמנם כל מעשינו בעולם הזה ( מלבד עבודת ה' וקיום מצוותיו ) הינם חסרי כל משמעות , כן , זה נכון,  לנו נראה שזה נורא חשוב כמה נרויח , מה יגידו עלינו , איפה נטייל בחו"ל ועוד ועוד , הכל כחלום יעוף שאינו מותיר אחריו מאומה .

 עבודת ה' לעומת זאת הינה משפיעה על נשמותינו , אותה נשמה שהיא אינה חלק מהעולם הנברא , הבורא לא יצר את נשמתינו אלא נפח בנו נשמה , היא אינה נוטלת חלק ברצונות והמאוויים בעולם ואינה ניזונית אלא מעבודת הבורא . היא אינה בת חלוף ולכן קיום מצוות הבורא הינן בעלות משמעות נצחית .