מה לענות לבן ולא יכפור.

.

בן 15 הוא כבר נער, לא ילד, ואין ברירה אלא לתת לו את התשובות האמתיות - שלא לכל דבר אנו יודעים את התשובה, ושאיננו מצליחים להתחרות ברצים רגלי, ודאי שלא נשיג את הפרשים.
כל הורה מאתנו - אם ילדיו כבר הגיעו לגיל מסויים - כבר נאלץ להתמודד עם שאלות שכולן מובילות לשאלה הבסיסית ביותר בתאולוגיה - צדיק ורע לו.
רשימת התשובות שניתנה - מדוד וירמיהו, דרך איוב ועד אלישע בן אבויה, ארוכה. הרמב"ם במורה הנבוכים סוקר כמה גישות בסיסיות לשאלה זו (כולל גישות של כתות אהל אלחדית' ואלמעתזלה), ומציע את גישתו - שאת תקצירה העלה כאן התלמיד.
יש לזכור ולהזכיר: האסון הזה בוער בנו כי הוא קרוב. השואה היתה גדולה ובלתי מובנת עוד יותר, ומי שיחפוץ להקצין את השאלה, הרי תינוק שנולד בעל מום, סובל כל חייו מבלי שחטא או טעם טעם חטא בטרם נענש.
תשובות יש רבות, אך כאשר המכה ניחתת סמוך למפתן דלתינו, הרגש זועק, לא התשובה השכלתנית.
אישית, אני מעדיף את הנער השואל על הנער השותק. אישית, אני חושב שמוכרחים לדבר אתו, וגם מוכרחים לומר לו את האמת - לא היינו ביסדו ארץ - איננו יודעים הכל.
 

רמבמזל כמדומה שמה שאתה מתכוון אליו מצוי ב"אמונה ובטחון". שם החזו"א מותח ביקורת על אלו שאומרים כי "הכל לטובה" ואינם מבינים כי מה שהם מכוונים ב"לטובה" אינו זהה למה שהקב"ה מועיד עבורם, והטוב הזה אינו הטוב בעיניהם כרגע. אבל כמדומה שהוא כן טוב בחשבון כללי ואחרון גם עבורם. תלמיד אתה מציג איכות אמונה גבוהה, של מי שעושה את האמת משום האמת. אבל למרות שאני מאד מעריך זאת, לא ודאי לי שהקב"ה אינו טוב ואינו מיטיב ואינו אוהב אותנו במשמעות פשוטה למדי של המלים האלו. (אני מסכים שלמושגים שלנו יש נמנעות עקרונית מלחול על האלקים, אבל בכל זאת אנו רשאים וחייבים להשתמש בהם. וכבר כתבתי באשכולי על "לך דומיה תהילה" כיצד יש להשתמש לדעתי במילים). אדרבה, אני סבור שאנו רשאים וחייבים לצפות מהקב"ה שיאהב אותנו ויתחשב בנו, והעובדה שזה לא כך היא כאב נורא, כאב אקזיסטנציאלי. יתכן שזו תפיסת עולם ילדותית, כמובן, והאדם הבוגר אינו מצפה מאלקים שיתנהג אליו כאב לילד אלא כאב לאדם בוגר. אבל בה במידה שאני מעריך את העמדה הזו ומרגיש שהיא לפעמים משקפת את תחושתי, בה בשעה אני מבקש להתרפק על אלקים, לבכות לפניו, ולמצוא אצלו מקלט. כאשר יונה אומר: ממך אליך אברח, האם כוונתו היא לאלקים זה שאין לנו ממנו שום ציפיות, או לאלקים שאפשר למצוא אצלו מקלט ומשפט צדק? כאשר איוב מתאכזב מאלקים, האם זה לא מפני שהוא סבר כמו בנה של התבהרות? כמובן, ניתן לטעון שזו היתה בדיוק התשובה של מחבר ספר איוב. שהגישה הזו ילדותית וצריך לפקוח את העינים וללמוד לחיות בעולם אדיש. אבל יש גם פירושים אחרים לספר, כידוע. למשל, לפי פירושו של הרב סולוביצ'יק, נראה לי שאין אנו משנים את תפיסת האלקים שלנו כטוב ומיטיב, אנו רק מוסיפים עליה את ההכרה שלמרות שזו תקוותנו, והיא נכונה, לא תמיד הטוב האלקי יהיה מובן לנו ומתקבל על הרגש שלנו. דמגוג צחור אני שמח שמצאת לנכון להשתתף בדיון הזה. וכפי שיצא לנו לדון בעבר, כפי שאנו צריכים להיזהר מפני הנחות היסוד שלנו, אנו גם צריכים להיזהר שלא לזלזל בהן יותר מדי.

על סבל גדול וקטן, וצער שנדמה בטעות שעם קיומו אפשר להשלים, שיר אחרון (אני מוכרח) ודי. הבעיה התיאולוגית מתחילה מכאן. מהיכן שהצער עוד עשוי להחשב לאושר. פנחס שדה:

על שעמומן של ילדות קטנות

שלוש ילדות קטנות הקישו בדלתי בבוקר.
קמתי, ועוד קורי השנה על עפעפי, לפתוח להן.
בנימוס שאלוני אם אפשר להן לשבת קצת אצלי. ימות החפשה
(הסבירו לי) עתה, וקשה להן השעמום.
הזמנתין לשבת. שתים מהן התכנסו בכורסה אחת,
והשלישית, מצאה מושב על הספה. לשאלתי, ענוני כי שמותיהן
שרה, עליזה ועליאן. עליזה היתה העדינה שבהן, ילדה עצובה.
היא אמרה לי: "ככה זה, שאנו הקטנות רוצות לגדול,
אבל הגדולים היו רוצים להיות ילדים, למה שהחיים שלהם קשים."
אליאן היפה, כל אותה עת היתה צוחקת, מתגלגלת מצחוק, חרף
תוכחות חברותיה, לא יכלה להתאפק.
צרור כזה של שמחת חיים פגנית בחדרי! ועוד בבוקר.
באין לי ממתקים להטעימן צבעתי להן על צפרני אצבעותיהן הקטנות
נקודות של זהב בעט יפני, נקודה לצפורן. אחרי כן שלחתין.
אחרי כן חשבתי לעצמי כי הנה אנו, הגדולים, קובלים על צרותינו:
אהבות, דאגות יום יום, החיים ההולכים וחולפים.
אבל אין להקל ראש בבעיתן של ילדות קטנות המשתעממות בחופשת הקיץ
לא, כי יש בזה צער בשבילן. אולי הצער קטן, אך גם הן קטנות.

 מואדיב

 < אישית, אני מעדיף את הנער השואל על הנער השותק.> 
  כמה שאתה צודק

 < אישית, אני חושב שמוכרחים לדבר אתו, וגם מוכרחים לומר לו את האמת - לא היינו ביסדו ארץ - איננו יודעים הכל.>

  האם זוהי תשובה שתספק נער מודרני עם עניים פקוחות וראש גדול?
 
  והרי מבחר תשובות אפשריות . 

  התבהרות : לא יודעת מה לענות 
  ירוחם ה'  : לא יודע . 
  גלוי עינים : אין תשובה 
  מימוני : לסובב ולבלבל אותו עד שלא יבין מה אומרים לו , ויתיאש .
  כמתעסק : טיפול פסיכולוגי .
  רמ במז"ל : עירפול. ובעיקר אפשר להסביר לו כי החזו"א ועוד ראשונים    
                  התלבטו בבעיה ומספיק שהם יודעים את התשובות .

   ומה יעשה הנער ולא יחטא ??

.

תלמיד, חוששני שלא צלחתי בהבהרת דעתי:

אין מנוס אלא להסביר לשואל. להסביר - אך גם לקחת בחשבון שמי שראה מול עיניו מעשה נורא, שום הסבר לא יספקו.
אישית, חושבני שכל ההסברים הגדולים נעצרים על מפתן ביתך. אם תשמע על אשה צדקת שמתה ביסורים, אתה יכול להניע בראשך, לישום ולשרוק, ולהסביר לנו על השגחה פרטית לעומת השגחה כללית.
אם אשה זו היתה אמך - שום הסבר לא יסבר את אזנך.

 

תלמיד
סיכום

רמבמז"ל,
זה באמונה וביטחון.

תלמיד,
אני מבין  שאתה גם מלגלג באותה צורה על המדרש במכות י לגבי רוצח בשוגג שזה חייב מיתה וזה חייב גלות, והקב"ה מזמנן לפונדק אחד?

באשר לשאלתה של התבהרות,
היה כאן אשכול שעסק בהרחבה בנושא זה, ומאד חשוב ללנקק אליו (לינקי? אני לא זוכר את הנושא), כי היה שם דיון ממצה וטוב.
אני טענתי שם שאין כל בעיה בנושא זה, שכן הרוע הזה שמדובר עליו כאן (להבדיל ממיתה ממחלות וכדו') הוא מעשה ידי אדם. לא הקב"ה עשה אותו אלא אנחנו עצמנו. וכן כותב הר"ח חגיגה ה ע"א (מהזכרון): "ופתרון יש נספה בלא משפט כגון אדם שהרג חברו".
ובזה יבואר מדוע המדרש של מכות י' שהזכרתי לעיל, שמתייחס להנהגות הקב"ה את בני האדם שגורמות לכל אחד את מה שמגיע לו, עוסק דווקא ברוצח בשוגג. הסיבה היא שמעשה מתוך בחירה הוא מעשה ידי האדם ולא מעשה של אלוקים. מעשה שלא בבחירה, גם אם העושה הוא אדם, הוא פעולה של הקב"ה דרך האדם, כמו פעולות של הטבע העיוור (=חוקי הטבע).
ולכן לענ"ד השאלה הזו מעיקרא ליתא, ולדעתי אפשר בנקל להסביר זאת גם לילד בן 15 ואפילו פחות.
ומאד חשוב להסביר לו, שיבין את משמעות הבחירות שלנו. זה לא משחק, אלא חיים תלויים בהן. וזאת בניגוד לתפיסה, הטיפשית בעיניי, שבעצם הכל תלוי בקב"ה, ואנחנו רק משחקים כאילו אנחנו בוחרים (=קוראים לזה בד"כ 'חובת השתדלות'). ויש שמרחיקים עדותם (ומונעים הפרכה) באומרם שאם מישהו לא השתדל אז הצרה תבוא עליו כעונש על שלא השתדל.

יש להדגיש שהקב"ה אינו מנוע מלהתערב, אלא הוא 'בחר' (!) להנהיג כך את עולמו, באופן שמותיר בידינו את הבחירה ונוטלה ממנו, הן להיטיב והן להזיק. ואם תמיד כשהיינו רוצים להזיק ולהרע הוא היה  מתערב ושולל מאיתנו את הבחירה, אז גם ההטבה לא היתה תוצאה של בחירתנו. זו היתה הדרך היחידה בה יכולנו לנהוג. זהו דטרמיניזם דה-פקטו. ולכן, כדי לתת לבני אדם בחירה, הקב"ה נאלץ (כפשוטו. זהו אילוץ לוגי ולא פיסיקלי) לאפשר להם גם לבחור להרע וגם לבחור להיטיב.
מיכי

מיכי

 אני מלגלג ? על גמ' ?
 הרמב"ם " מלגלג " על החושבים שראובן שהרג את שמעון אינו אשם כי כך נגזר משמיים . ועל מי שחושב שהדרשה שאין לך עשב שצומח בלי שמלאך יכה עליו ויאמר לו גדל , אינה יותר מאגדה .
  כך גם סובר הרמב"ם שהגמ' הזאת במכות על " והא' אינה לידו " הינה דרשה יפה להכניס יראת שמים בשומעים , ולא יותר . 

  אתה כותב
   < אני טענתי שם שאין כל בעיה בנושא זה, שכן הרוע הזה שמדובר עליו כאן (להבדיל ממיתה ממחלות וכדו') הוא מעשה ידי אדם. לא הקב"ה עשה אותו אלא אנחנו עצמנו.  >אני ?  כך כותב הרמב"ם במורה 
  
  אלא שהוספת ( להבדיל ממיתה ומחלות ) 
   ומי הרג את אושרי ? ה' ? 
   ומי הדביק בהרפס את התינוקות ? ה'?   

מימוני .

  כנראה שברסלב השפיע עליך , הם מדברים ישירות עם רבונו של עולם .

  מואדיב .

  אני חושב שקל ופשוט יותר להתמודד עם כל צרה ( כולל קרוב משפחה שנפטר בלא עיתו או ביסורים ) עם ההבנה שלא יד ה' פגעה בו , ושבין כה וכה אין משמעות אמיתית לכמות תפוחי האדמה שאדם אוכל בחייו .

תלמיד האם אתה סבור שאני בא לבלבל בכונה, או שאני מבולבל בעצמי? לגבי ברסלב, אתה צודק. לא שהם "השפיעו" עלי, כי השפעה זו מילה שנשמעת כמשהו שמתרחש בלא דעת. אני בהחלט מסכים עם רעיונות שאמר ר'' נחמן, כפי שכבר כתבתי פעמים רבות. ולמעשה, בתחום בעית הרע, עד כמה שהבנתי את תשובתו, היא, בקילוף החלק המיתי, כך: הקב"ה ברא את העולם כך שתהיה שאלה של בעית הרע ללא תשובה. זה לא עונה על השאלה. אבל זה מבטיח לנו, במישור האקזיסטנציאלי (קיומי), שהוא איתנו. האם זה עונה? כל אחד לפי מה שהוא. האם זה עוזר? אני חושב שכן.

מימוני

 דברי ר' נחמן הם בדיוק באותה שיטה שהוא אמר שתמיד ירדפו אותו ויתנגדו לו . 
 
 והנה תומכיו מוצאים הוכחה לצדקת דבריו כי באמת תמיד רודפים אותו

הרב מיכי
הנה יש לך משהו עם יותר בשר

זוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף צד עמוד א

מיימוני,

תלמיד לא הבנתי את תגובתך האחרונה. היא נראית מסוג אד הומינום, כלומר ביזוי בעל הדעה במקום להתייחס אליה ענינית. מה שאמר ר'' נחמן על עצמו הוא נושא בפני עצמו, ומה לו ולכאן? הצגתי את עמדתו בנוגע לבעית הרע כפי שהבנתיה. אם היא אינה נראית לך, קום ובקר אותה מכל פן שנראה לך. ומה זה משנה מי אמר אותה? אני הזכרתיו לגודל חיבתי, וגם בגלל שאני סבור שהיה אדם חכם ותשובתו חכמה,ולכאן טרחתי לומר דבר בשם אומרו. (וטו, עלי לעיין בדבריך).

מימוני

 מה אתה רוצה ? תשובה על דברי הבל כאלה ?

<הקב"ה ברא את העולם כך שתהיה שאלה של בעית הרע ללא תשובה.> 

 זוהי תשובה ? למה שיברא כך ? מי אמר לר' נחמן את זה ?  

 אלו סתם דברי התחמקות ואין על מה להשיב ולדון .

מיימוני,

להמחשת דבריי בשפה פשוטה. גם בהלוויות אנו רואים [לדאבוננו מדי הרבה] שמתרפסים על האוהבים, גם ללא ציפיה שאלה יחיו את המת. ומי שאמר לעולמו די... [נאמר גם אם נגזר מלפניו שלא לומר לצרותינו די].