מה לענות לבן ולא יכפור.

תלמיד אתה צודק שאפשר לראות בדברים התחמקות בלבד. אבל כי נעיין בהם נראה שיש בהם מסר. ואנסה לבאר, שוב, על ידי משל. תאר לעצמך שיש ילד שאביו כעס עליו והסב ממנו את פניו. ואז יצא האב לחדר אחר ונעל את הדלת. והילד עומד וטופח על הדלת וצועק: אבא, אבא. והאב אינו עונה. עכשו יש הבדל גדול בין שני מצבים. א. בין המקרה שבו האב יצא מהבית ומתעלם מקריאותיו של הילד. ב. לבין המקרה שבו האב עומד מאחורי הדלת, מקשיב לקול בנו, ומחכה לראות שהוא עשה מה שהיה צריך לעשות. להתחרט על המעשה הרע שעשה. לקבל על עצמו להשתנות. או מה שלא יהיה. אני סבור שגם ברמת הנמשל אפשר להבחין בין המקרים. אלא שהתרוץ של ר'' נחמן עמוק יותר. במקרה ב'' סביר שהילד יגלה תוך זמן קצר את תגובתו החיובית של האב. במקרה של בעית הרע, היא תיוותר בעיה לעולם, לפחות עד שהמציאות תשתנה מהותית (ועל זה אפשר לשאול מה פירוש הדברים, אלא שהרעיון הוא כמובן עתיק יותר במסורת). רעיון דומה לזה אפשר למצוא בדברים המיוחסים לבעש"ט, כי כשהקב"ה מסתיר פניו, הוא מסתיר גם את עצם ההסתרה, ואם יודעים שהוא מסתתר, כבר אין זו הסתרה. (וטו, תודה על הפישוט, אבל אני עדיין זקוק לחשוב ולנתח מה בין שני הצדדים בתגובתך הראשונה, ואכתוב יותר מאוחר בל"נ).

משיבים יקרים,
כל כך התרגשתי מעומק תשובותיכם ורצונכם הצרוף להקל על מצוקתי .מצוקת בני .
הדבר הכי נכון שעולה מהכל הוא שהבירור הוא ניצרך.
שהקבלה שאין השכל מתערב בה לוקה בחסר,שכן מלכתחילה התערב השכל בקבלת המרות האלוקית .
עדיין אני עסוקה בלנתח את תשובותיכם לעצמי ומפאת קוצר המשיג זה יקח לי קצת זמן קריאה וגם הבנה .
אינ מודה לכם מאוד מעומק הלב על רעיונותיכם ועל תשומת הלב המירבית שנתתם לשאלה הנידונה .
לא אוכל לומר שסר ממני הספק אבל אוכל לומר בברור שתחושת הבדידות שבחוסר ההבנה פינתה מקומה לאחוות המשיבים .
ואולי אותה אחווה תצליח לעורר גם את ההבנה לאמת האומרת שלפחות האחריות ההדדית של כולנו כלפי כולנו גם לה חלק בהבנת המתרחש.
תודה לכולכם עד כה ולאלה שאולי יוסיפו..

שלויימלע,
זכורני שגם הערה זו עלתה באותו אשכול זכור לטוב. דומני שכבר שם ביארתי (בטוטו"ד) שלפעמים הקב"ה כן מתערב, ולכן שווה להתפלל. אבל דרכו של עולם היא שניתן גם לעשות רע מתוך בחירה, ואין קושיא ממה שהוא לא תמיד מתערב, שהרי אם הוא היה מונע את הרוע תמיד אז הטוב היה מוכרח ולא היתה בחירה.
מיכי

מימוני

 אני באמת לא מבין . באמת.

מה אתה רוצה ?

 הטענה שאיוב טוען היא כי אין קורלציה בין מעשי האדם לגורלו .

 לא על ילד שמתנהג רע ואביו רוצה לחנכו . 

  אלא על צדיק תמים , וגורלו איוב .
" אחת היא על כן אמרתי , תם ורשע הוא מכלה . אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג "
 " זה ימות בעצם תומו כולו שלאנן ושליו , עטיניו מלאו חלב , ומח עצמותיו ישוקה , וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה, יחד על עפר ישכבו , ורימה תכסה עליהם " . 

 תשובות חמקניות ומפופלות כאלה אפילו רעיו של איוב לא יכלו להמציא . 

  

מיכי הרשה לי לחלוק עליך. אילו הקב"ה היה מתערב תמיד, הבעיה לא היתה ביטול הבחירה. ראשית, מפני שתמיד אפשר לבחור. וכי זה שמשהו ברור בשכל, שהנה התוצאה או המחיר, מונע בחירה. וכי לא היה אדם שהיה אומר שדווקא ימרוד, נניח. ומלבד זה, אם הקב"ה חפץ בבחירתנו, שיניח אותנו בגן עדן ויתן לנו לחבר מוזיקה, במקום להתענות בעולם הזה ולסבול ולמות. *** תלמיד א. מה שאני רוצה, בשלב זה (כי אני רוצה הרבה דברים, יותר ממה שאוכל לפרוט בפורום...) הוא להסביר את התזה שלי אליבא דר'' נחמן. והטענה היא, בצורה מיתית למדי, כי הקב"ה אכן מעלים עין, אבל הוא יודע ואכפת לו. ואם רצונך לטעון שזו אמירה לא משמעותית או בעייתית מבחינה אפיסטמולוגית, אונטולוגית, ותיאולוגית, תהיה צודק. לפי חלק מהשיטות. וגם לפי שיטה שאני מחזיק ממנה. ובכל זאת, אני סבור שדברי ר'' נחמן משמעותיים. ואם אינך רוצה לקבלם, מדוע שתקבלם. ועוד, שאתה חולק עליו לשם שמים. אין לי מחלוקת עמך, אלא בשאלה אם יש מקום לדברי ר'' נחמן. ב. כנראה לא הסברתי עצמי היטב. ההסבר שלי אליבא דאיוב, (שאני כבר בקושי זוכר אותו, בשלל השיטות שהתבארו כאן) היה לפי המסקנה של הסיפור, לא לפי הקושיה של איוב. זה תירוץ "למדני". אבל במקרה זה פשוט איני מבין את שאלתך.וכי משאלת איוב הקשיתי. לגבי האפשרות של הכנסת דברי ר'' נחמן לתוך התשובה של ספר איוב, היא דווקא מתאימה מאד! הרי מה התשובה של ה'' לאיוב. איוב שואל את שאלתו, שבארת אותה היטב. ומה ה'' עונה לו? לא תבין כלום כפי שאינך מבין את המדע (איני יודע אם זה מושג מתאים למחשבת התקופה), את האיך, כך לא תבין את הלמה. (ואני עוד בהיותי ילד לא הבנתי את התשובה הזו. ומה הקשר בין זה לזה? אדרבה, אנו מיטיבים להבין לפעמים את הלמה בלי להבין את האיך, וכל ילד יודע זאת מנסיון חייו). אבל יצאתי מהענין ואשוב אליו. התשובה של ה'' היא בעצם: הנה אני. אני עשיתי את הכל. רוצה לדעת למה? איך זה מסתדר עם זה שלא קיבלת מה שלדעתך מגיע לך, וקרה לך מה שלא מגיע לך, לפי תפיסת הצדק שלך? ובכן, תישאר בשאלה. כי לא תקבל תשובה. רק תקבל הסבר שכפי שאת שאר הדברים אינך מבין, אז גם את זה לא. האם לא זה המסר של ר'' נחמן? שיש תשובה אבל לא נוכל להבין אותה, וזה מה שה'' ארגן? ג. נכון הוא שלפי פרשנים רבים, למשל האבן עזרא, הלקח שלמד איוב הוא שדי לו בהתגלות כדי להיות מאושר. כלומר, עליו ללמוד לוותר על הציפיה לקבל עולם הזה במובן של שכר וצדק לפי מערכת הגמול האוטופית שלנו. ד. כבר כתבתי בעבר שאת הפירוש הזה שמעתי גם בשם הרב עדין שטיינזלץ. שהתשובה של ה'' היתה רק "אני כאן". אין לך מה לפחד שאין אלקים. יש, אם כי לא תקבל בדיוק מה שחשבת, אבל זה עדיין בסדר. אבא מנהל את הענינים. ואמנם הוא אמר זאת בהקשר מדרשי, כדי לתת מענה לשאלה כלשהי, אך עדיין נאים הדברים, ומן הסתם נאים למי שאמרם. (לא זכיתי לפגשו אישית). ה. מה בכלל בין התשובה של ר'' נחמן לבין התשובה הרמבמית שהובאה כאן? הלא לכולי עלמא (=לכל השיטות( אין מובטח לו לאדם שתפילתו תישמע, ושהרע יחדל, ושהחיים יתנהלו באופן שהיינו רוצים. נראה לי שההבדל הוא בציפיות. הרמב"ם נותן תשובה לחזקי אופי, לפילוסופים, לליבוביצ''ים, לוטואים, לתלמידים, אולי גם למיימונים. אבל לא בכל רגעי החיים שלנו. ר'' נחמן יורד אלינו, אל הילד שבתוכנו, שצמא לאישור ולהבטחה שאיני צריך להיות פילוסוף סטואי, המקבל את כל יסורי החיים בשלוה, כדי לזכות לעולם הבא בעולם הזה. הוא מכיר הרבה יותר מהרמב"ם (בגרסה הלייבוביציאנית לפחות, שאינה מכירה בקשר מיסטי בין נברא לבורא, בניגוד, נניח, לכיווני פרשנות אחרים ברמב"ם במו"נ וגם - וטו ייעלב אבל לדעתי זה נכון - גם לשיטתו שלו. וכי החיים מול הווה אינם חוויה? ולגבי מי שאינו מבין, האם אין זו חוויה מיסטית? מיסטיקה אינה כינוי רק לדבר שלילי). הארכתי בסוגרים אז אני חוזר. ר'' נחמן מכיר הרבה יותר מהרמב"ם בגישה לפי הפרשנות הליבוביציאנית ברצוננו והייתי אומר בזכותנו לקבל את הקב"ה באופן שיהיה מובן לנו גם אם איננו ברמה הרוחנית הנשגבת הזו. ומי אומר שהוא אינו צודק? בשעה שאני עומד מול שעות קשות, מה שנקרא "נסיונות" מי שנותן לי מרפא ונחמה לא פחות מהרמב"ם הוא ר'' נחמן. האם זו ראיה? אולי הפוך, אולי זה הופך אותי לחשוד ונוגע בדבר? אתה יודע מה, שיהיה.

כמתעסק נראה לי שמכוח שאלתך ניתן לדייק כי לפי המחבר, יש נחמה בילדים במקום ילדים. זה מקביל לתפיסה שנראית במקרא, כי הילדים הם רכוש ההורים, ופחות רואים אותם כבני אדם עצמאיים. יתכן גם שתנאי החיים הקשים, שלמעשה היו קיימים עד ההתקדמות ברפואה, שבהם הרבה מתו בגיל צעיר, לימדו את האדם שמות ילדים אינו דבר חריג. בזאת אני מנסה להסביר את הדיוק שלך מהסיפור. ואכן, גם אני דייקתי כמוך והתקשיתי כמוך. זכור לי במעומעם שיר בשם "אשת איוב" או משהו כזה, שבו המשורר טען, בשם אשת איוב, שאם איוב היה מוכן לסלוח (!) לה'' על שלקח ממנו את הילדים, אשתו לא מסכימה לזה. ולכן היא יוצאת אל המדבר ופורשת ממשפחתה. זה סוג של האדם המורד. וכמדומה שזו תופעה מודרנית שלא היתה קיימת באופק התודעה של התקופה ההיא - כנראה עד ימינו.

מימוני *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />

תלמיד אני מתפעל ממסירותך לעבודת ה''. אבל אני חולק עליך בפרשנות ספר איוב. האם המסר הזה שלך, שרק עבודת ה'' קובעת, נכנס במה שאמר ה'' לאיוב? אפשר לפרש זאת כך: כפי שהלוויתן קיים ללא קשר לאדם, כך כל העולם קיים לא למען האדם. ואם האדם רוצה משמעות בחייו, כל מה שהוא יכול לעשות זה לחפש את רצון ה''. לייבוביציאניזם בתנ"ך. אולם נדמה לי כי "העיקר חסר מן הספר". האם נאמר שהמסר הזה לא נאמר מפורשות כי הסופר כותב בשתי רמות. א. ללייבוביצים - הם יעמדו על המסר כפי שהסביר תלמיד וכפי שכתבתי כאן. ב. לשאר העולם התמים, הם רק יבינו שלא תמיד ההשגחה מתנהגת כפי שחשבו שצריך להיות. ועבורם, עבור התמימים, מקבל איוב בסוף מתנות של בנים ובנות רכוש וכו'' כנגד מה שאבד לו. זה לא נשמע כל כך רע כפי שחשבתי תחילה. אולי זו כוונת המחבר של המספר. ואולי לא. על כל פנים, מזה שאני איני מקבל את גישת לייבוביץ כתשובה לבעית הרע, האם מזה נובע שאני חייב לאמץ את תיאורית הגלגולים? סבורני שלא. ויש להודות שדווקא התיאוריה הזו היא מוצלחת מאד, והיא עונה על רוב השאלות אם לא כולן. כוונתי בעיקר לא לתיאורית הגלגולים היהודית, שהיא מסובכת ואינה מספקת, אלא לתיאוריה המקורית של ההודים, עם רעיון הקארמה. זו באמת תיאוריה מוצלחת, וגם מיישבת את הנפש, כי אדם יודע שלפניו הנצח. ומה שאבד עוד יחזור בצורה כזו או אחרת. (זאת אם מתעלמים מכך שהמטרה היא להגיע לנירוונה שהיא ביטול הרצונות, אבל לא נסטה לדת אחרת, גם אם יש רעיונות מקבילים אצלנו...)

התבהרות .

 תשובה נוספת לרשימה שהבאתי לעיל

 מימוני 2 : לימוד התורות ההודיות על הגילגולים הינה המענה לכל שאלות הרע בעולם !!! 

 

תלמיד כנראה איני מסביר עצמי היטב. יש שני אופנים להשתמש בקביעה שתשובה מהווה מענה לשאלה. יש מענה שהוא אפשרי. ויש מענה שהוא נכון. למשל, על השאלה מה השורש של 4, יש שתי תשובות. שתים ומינוס שתים. (ידע אלמנטרי בחשבון). אבל אם השאלה היא על צלע של ריבוע, התשובה בעולם הזה של מינוס שתים אינה נכונה. היא רק אפשרית במתמטיקה. כך אני אומר: התשובה של הגלגולים לבעית הרע, נוסח הודו היא מצויינת. אבל לדעתי מעמדה כשל התשובה מינוס שתים. היא אינה נכונה בעולמנו.