האם לרבנים שמקבלים שכר מהמדינה, מותר לפסוק בענייניה?

יש טוענים, שרבנים המקבלים משכורת מהמדינה הם משוחדים לטובת המדינה, ולכן אין להתייחס לפסקי הלכה שלהם בקשר לענייני מדינה (לדוגמה בעניין ציות לפקודות). האם זה נכון?

ענייני שוחד נדונים בפירוט בתלמוד בבלי, כתובות פרק יג (דפים קה-קו), ודווקא בהקשר של... משכורות של עובדי ציבור. 

 http://www.geocities.com/gracehollander/Ketuvot/talmud_ktuvot105.html

מסופר שם על כמה אנשים שהקדישו את חייהם למקצוע מסויים, וקיבלו משכורת מתקציב בית המקדש ("תרומת הלשכה") - "דייני גזילות", "מבקרי מומין", "תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה/קמיצה לכהנים", "מגיהי ספרים", " נשים האורגות בפרכות", "נשים המגדלות בניהן לפרה"; אבל לא כתוב שם שאותם אנשים פסקו הלכות בנושאים שבהם יש נגיעה אישית למי ששילם להם או למי שהיה אחראי למנות אותם.

באותה סוגיה מסופר על רבי ישמעאל ברבי יוסי, שהיה לו אריס שהיה רגיל להביא לו פירות כל יום שישי; פעם אחת בא לפניו לדין ביום חמישי, והביא יחד איתו את הפירות; ר' ישמעאל פסל את עצמו מהדין (ע"פ התוספות הוא נהג מידת חסידות, וע"פ הרמב"ם זו חובה - ע' הלכות סנהדרין כג ג, כסף משנה). בכל מקרה ניתן ללמוד מכאן, שהעובדה שאדם מקבל שכר ממישהו אינה נחשבת לשוחד, כל עוד הוא מקבל את מה שמגיע לו בזמן שמגיע לו; רק כאשר הוא מקבל מעבר למה שמגיע לו (כמו במקרה זה, שהוא קיבל יום לפני הזמן) זה נחשב לשוחד. אולם, יש הבדלים משמעותיים בין אריס לבין מעסיק:

1. האריס תלוי בבעל השדה שיספק לו פרנסה, בעוד שהמעסיק הוא הצד החזק ואינו תלוי בעובד (אמנם במקום אחר - שבועות מה. - אמרו חז"ל שגם המעסיק צריך את השכיר, בדיוק כמו שהשכיר צריך את המעסיק; אולם בימינו, כאשר האבטלה גדולה, נראה שהשכיר צריך את המעסיק יותר מאשר להיפך). לכן, עצם העובדה שהמעסיק מחליט להעסיק אדם מסויים ולא אחר, יש בה משום טובת הנאה שעשויה להיחשב לשוחד.

2. האריס נותן כסף לבעל השדה בתמורה לשדה, ובלי שום קשר לתפקידו כשופט; אבל המשכורות שמקבלים הרבנים הן משכורות עבור עצם תיפקודם כרבנים. הממשלה לא מקבלת מהם שום דבר אחר, פרט לתפקודם כרבנים; ואם הפסיקות שלהם לא ימצאו חן בעיני הממשלה - לא יהיה לה שום צורך בהם, והיא תוכל לפטר אותם לגמרי. בדברי הנביאים מצאנו תוכחות חמורות על נביאים שקיבלו שכר מהמלכות - תוכחות סמויות במלכים א יח19 (על הנביאים "אוכלי שולחן איזבל"), ותוכחות גלויות במיכה ג5: "כה אמר ה' על הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה"; מכאן ניתן להסיק, שכאשר אדם שתפקידו להורות את הדרך הנכונה מתפרנס מאותם אנשים שהוא אמור

להוכיח, הוא לא יכול למלא את תפקידו כראוי.

(ונפקא מינה בין שני הטעמים - לגבי רב שעובד, למשל, בחברת חשמל; גם הוא מקבל כסף מהמדינה, אבל הוא מקבל כסף תמורת שירות שהוא נותן למדינה בתחום אחר, ולא על עצם תפקידו כרב).

אמנם, ראיתי בתחומין כו, במאמר של הרב שלמה אישון "טובות הנאה לעובדי ציבור", תשובה של רב נטרונאי גאון, שלפיה הכל תלוי בתחושתו האישית של הדיין, ושמותר לו לדון גם אדם שנתן לו מתנה גמורה, אם הוא מרגיש שהדבר לא משפיע על שיקול הדעת שלו. וקשה לי להבין את התשובה הזאת, שהרי נאמר "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" - כשאדם מקבל שוחד, שיקול הדעת שלו משתבש, והוא עלול לחשוב שהשוחד לא השפיע עליו כלל.

וייתכן שהדבר תלוי בגובה המשכורת: באותה סוגיה במסכת כתובות מתייחס רש"י לשכרם של "דייני גזירות", ואומר שהם קיבלו רק "כדי חייהם... למזונות"; וגם בעלי התוספות שם אומרים, שהדבר אינו נחשב לשוחד, כי מאחר שלדיינים אין עבודה אחרת, ממילא מוטל על כל ישראל לספק להם מזונות, כמו לכל עני. לפי זה, אם המשכורת שמקבלים הרבנים היא נמוכה, וקרובה לשכר המינימום, זה לא נחשב לשוחד, כי הם ממילא היו יכולים לקבל משכורת זו מן הצדקה; אבל אם המשכורת גבוהה יותר, ייתכן שיש בכך שוחד, כי הם מקבלים מהמדינה מעבר למה שהיו יכולים לקבל בלעדיה. ועדיין צריך עיון.

מרווחים

תוקן על ידי עצכח ב- 20/01/2009 7:08:01

.


וממתי רב שנשאל שאלה, מחזיק בידו את החרות שלא לענות?

האם הנך משווה את מנהיגי הקהל בשלטון דקטטורי, שמנטלית היית שפוט של השלטון , לבין רבנים במדינה שחופש הביטוי הוא ערך עליון וגם מוכח ???

ירוחםשמ: "השאלה היא איזה אדם הוא המקבל משכורת  האם הוא רב =גדול. או שהוא ערב רב =הוא עדיין לא גדול וגם לא יהיה...  היום הרבנים חוששים יותר לחייהם ומעמדם החברתי מהציבור שהם נגד המדינה" - ייתכן שאתה צודק, אבל אני לא התייחסתי לחששות באופן כללי, אלא התייחסתי בפרט לאיסור שוחד. איסור שוחד חל על כולם - גם על הרב החכם והצדיק ביותר, כמו שנאמר "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים".

זה אכן נראה קצת מוזר, אבל ע"פ ההלכה, אסור לשופט לשפוט אדם שעשה לו טובה כלשהי, אפילו טובה קטנה ביותר (כמו בסיפורים המובאים בגמרא כתובות קה.); אבל מותר לשופט לשפוט אדם שמאיים עליו שירצח אותו, אם השופט מעריך שיוכל לשפוט בצדק (כמובן מותר לו להסתלק מהדין אם הוא חושש לחייו, אבל מותר לו גם לשפוט).

בעלבעמיו: "ורבנים שבכל הדורות שקבלו משכורת מהקהילה, מה היה דינם?" -  אכן גם לגביהם יש שאלה, כאשר מבקשים מהם לפסוק בשאלות שבהן לקהילה או למנהיגי הקהילה יש אינטרס מסויים, למשל, כאשר יש מחלוקת בין קהילה אחת לבין קהילה אחרת. וייתכן שגם כאן התשובה היא כמו שכתבתי - שכל עוד הם מקבלים משכורת נמוכה, "כדי חייהם", אין בזה שוחד, כי ממילא היו יכולים לקבל סכום זה מן הצדקה.

מואדיב: "וממתי רב שנשאל שאלה, מחזיק בידו את החרות שלא לענות?" מדוע שלא תהיה לו חירות כזאת? כמו שכל שופט יכול לפסול את עצמו מן הדין (כמעשים שהובאו בגמרא שם), כך נראה לי שגם רב יכול לפסול את עצמו מלענות במקרה מסויים, במיוחד כאשר הוא מרגיש שיש לו אינטרס אישי כלשהו. ולדעתי, אילו רבנים היו משתמשים יותר בחירות זו, היה הציבור מתייחס ברצינות רבה יותר לדבריהם כאשר הם מחליטים לענות.

חרד: "האם הנך משווה את מנהיגי הקהל בשלטון דקטטורי, שמנטלית היית שפוט של השלטון , לבין רבנים במדינה שחופש הביטוי הוא ערך עליון וגם מוכח ???" - אפשר לחלוק על קביעה זו, אבל כפי שכתבתי, השאלה שלי נובעת בעיקר מדיני שוחד,  ולעניין שוחד, אין זה משנה אם יש חופש ביטוי במדינה או לא.

אראל.
איני יודע מהיכן אתה לומד כי מותר לשופט לשפוט אדם שמאיים עליו שירצח אותו. אתה אמנם מסייג את זה ואומר אם הוא מעריך שיוכל לשפוט דין צדק. ואם שופט שמקבל טובת הנאה או משכורת  אבל הוא מעריך שזה לא ישפיע עליו. יש שוחד ממון  דברים דמעות ופחד- לא תגורו.  שוחד של הפסד כבוד  הוא שוחד לכל דבר. שוחד של לחץ חברתי הוא שוחד לכל דבר. שוחד של גדויילים הוא שוחד הרבה יותר משוחד של משכורת המשולמת על ידי דמות וירטואלית כמו המדינה.
מספרים על הב"ח שבביתו מול הדלת היה תלוי מקלו ותרמילו והוא אמר לראשי הקהל אני כל רגע מוכן ללכת מפה המקל והתרמיל מוכנים
 לבסוף פוטר בבושת פנים מבראד. אתה מתאר לך סיטואציה אצל איזהשהו רב במדינה הציונית המושחתת טפו עליה. שפיטרו אותו בגלל דעותיו או פסקיו. רק להזכיר לפני שנה הרבנים יצאו כנגד המדינה וראשיה- בהתנתקות. האם הרב של קרית מוצקין פוטר? האם רב אחר פוטר בגלל דעותיו או עצרו לו את המשכורת. קצת יושר אינטלקטואלי
לא יזיק גם לנו.  אגב סתם שאלה לעיון. הפסוק אומר... ויסלף דברי צדיקים. מי בדיוק הצדיק בסיפור של לא תקח שוחד.

אראל
יש הבדל בין דיין לרב או אם תרצה בין חושן משפט ליורה דעה.
דיין מכריע בין שני בעלי דין ואסור לו לקחת שוחד ואף לא שכר אלא בטלה דמוכח.
מורה הוראה לעומת זאת אינו מוגבל בכך, הסברים כבר נאמרו אך כך היא שורת ההלכה.
אם יש חשש ממשי להטית שיקול דעתו זו עלולה להיות בעיה אך במקרה כמו זה שהעלית הרי מצד אחד הוא ממונה על ידי מי שמצפה ממנו להכריע לטובת המדינה ומצד שני הוא עומד למבחן הציבור.

ואגב, למה שאלת על רב ולא על שופט בעליון ? מאיר

אכן, בתלמוד מסופר על אנשים שנתנו שוחד לדיינים בניגוד לרצונם (למשל, סילקו נוצה מעליהם), ובכל-זאת הדיינים פסלו את עצמם. לא שכחתי את תרומת הלשכה - התייחסתי לזה בהתחלה: ענייני שוחד נדונים בפירוט בתלמוד בבלי, כתובות פרק יג (דפים קה-קו), ודווקא בהקשר של... משכורות של עובדי ציבור. http://www.geocities.com/gracehollander/Ketuvot/talmud_ktuvot105.html מסופר שם על כמה אנשים שהקדישו את חייהם למקצוע מסויים, וקיבלו משכורת מתקציב בית המקדש ("תרומת הלשכה") - "דייני גזילות", " מבקרי מומין", " תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה/קמיצה לכהנים", " מגיהי ספרים", " נשים האורגות בפרכות", " נשים המגדלות בניהן לפרה"; אבל לא כתוב שם שאותם אנשים פסקו הלכות בנושאים שבהם יש נגיעה אישית למי ששילם להם או למי שהיה אחראי למנות אותם.