| נשלח ב-2/7/2006 12:21 |
|
| |
משבר [מהדת]
נשבר לי .
העולם הבא וה"יראת שמים" נשרו ממני , כנשור העלים בסתיו. לא עשיתי שום דבר מיוחד כדי שהפחדים הילדותיים האלו יתאדו . אני גם לא מפחד יותר לעבור ליד החורבה החשוכה עם הקוצים שליד בית הורי. למרות שבילדותי הייתי מרטיב בדרך לירקן. כל האגדות האלה הם סיפורי ילדים ואני לא מוכן לבזבז את החיים שלי רק כדי שלאבא שלי יהיה נחת . ילדים הם לא אביזר של נחת. אלה החיים שלי ואני רוצה לחיות אותם ולא לעבור על ידם.
העולם הזה הוא לא פרוזדור לשום מקום. המחשבה שהחיים הם מרוץ מכשולים כדי להגיע לדבר האמיתי מוציאה אותי מדעתי. האנשים מסביבי, כל החיים שלהם הם שביל קליפות דמיוני שהם בראו לעצמם והם מהלכים על קצות האצבעות שלא להפיל שום מנהג . הם גם כל הזמן עושים לאלוהים נחת. כאילו שהוא איזה פרופסור אילם שמשתגע שהילידים יזהו סוף סוף שהוא נמצא ויודיעו לכולם כמה הוא גדול. זו תפיסה כל כך מפגרת שצריך להיות נכה כדי להישאר איתה לאורך שנים. מתי שהוא זה מתקלף ממך.
אם כל האנשים מסביבי הם הדבר האמיתי, אם החיים שלהם זוהי הצורה הנכונה לחיות. מן הראוי שהם יהיו יותר שווים מהקבוצות האחרות במשהו. שהחיים שלהם יהיו טיפה יותר איכותיים, אבל איך שאני לא מסתכל עליהם הם יותר דפוקים. הם מדקלמים על פשיטת הרגל של הציונים, אבל הם הפכו לפושטי יד. כל אברך שלישי נוסע ללונדון לקיבוץ נדבות ומדובר באנשים בריאים לגמרי. אבדה הבושה , אבד הצלם האנושי הבריא שמתבייש להיות קבצן.. ואני שואל את עצמי מדוע עלי להעביר את חיי במסלול הנכים הזה, רק בגלל שבמקרה נולדתי לשבט הזה ? אני תאב חיים. ואני רוצה להנות מהחיים וממה שיש ל"פרוזדור" המופלא הזה להציע. והמחשבה שחיי עלולים לעבור בשוליים האומללים האלה מדכאת אותי.
המשך יבוא
*****
סוגר הכותרת והלינק להלן,
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=306208
תוקן על ידי עצכח ב- 11/12/2006 15:16:17
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 12:23 |
|
| |
חיים,
למען הסדר הטוב, נראה לי שאתה מערבב שני נושאים.
יראת השמים שנפלה וכל הכרוך בכך והנושא השני הוא ההתנהגות של החברה סביבך.
במה אתה רותה להתמקד?
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 02/07/2006 12:24:25
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 12:48 |
|
| |
אני מצטרף לדברי בעל בעמיו, יש להבחין בין השאלה הכללית של יראת שמים לבין התנהגות חברה דתית מסויימת שמצויה סביבך.
__________________ מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 13:42 |
|
| |
חיים
עד שמימוני יתפנה לקבלת פנים מחבקת כדרכו, קבל בינתיים 
כל כך מרגשת הפניה שלך לפורום חשוב זה . כנראה שאתה עדיין מבעבע , שהרי מי שבאמת לא אכפת לו - לא כותב ולא פונה לעזרה .
אני בטוח שאתה אדם חושב ומנסה להתמודד עם שאלות, עם החברה והמשפחה ועם המציאות , עכ"פ חשוב מאד מאד להציג את המצוקות והשאלות בצורה מסודרת וברורה , וכן קצת רקע על גיל , חברה , לימודים וכו'
אני בינתיים מפנה את השטח למקצוענים .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 13:48 |
|
| |
אתם, בעל ומיכי, פונים אל שכלו של חיים, אך הוא זועק מנפשו, משבר זה לא מצב שכלי אלא נפשי.
חברה המחנכת לכך שהאמת נמצאת אך ורק אצלה ואף לא אצל אחיותיה הקרובות, כל מי ש'טועה' במשהו השקופע הרי הוא אפיקוירעס, כשחניך שלה מפסיק להשתכנע בכך הרי הוא שופך את התינוק עם המים.
יתכן שתצליחו או יצליח מאן דהו לשכנע את חיים ליראת שמים, אך זה יהיה כבר חינוך מחדש בגיל כנראה לא נמוך כראוי לחינוך בסיסי אותו הוא כבר הפסיד וחבל.
חיים
צודק אתה, קישקשו לך הרבה בשכל, לימדו אותך הבלים רבים, בזדון ובשוגג, אתה רוצה להתחיל לחיות את החיים עצמם, או קיי. הבה נבדוק מהם החיים עצמם ללא מחויבות למה שחינכו אותך, מקובל ??
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 15:21 |
|
| |
בעל בעמיו והרב מיכי.
אני חושב שהאדם הוא תבנית נוף סביבתו החברתית. ויראת שמיים שיש לו נובע במישרים הן מחינוכו ובעיקר מסביבתו החברתית והמשפחתית. וכשאדם מתחיל לחשוב ורואה עיין בעיין את העיוות של
אמונתו הדתית. שסביבתו כאמור חינכה אותו לחייות בה הוא לא מרגיש נח בתחילה, ואם הוא רואה פתאום שהחברה שלו סילפה ביודעין את האמונה הדתית ואמונתו בה" ומשתמשת בפרמטרים לא נכונים. ושקריים. מובנים מאד מאד דבריו של חיים.
חז"ל כבר עמדו על זה בפרקי אבות ובמקומות רבים אחרים בש"ס כי כל המוסיף גורע. ולומדים את זה מהפסוק בראשית ג. ג.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א ד"ה איזהו סייג
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב' י"ז) לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא"ל הקב"ה אלא כך אמר לה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון ( שם ג' ג') באותה שעה היה נחש הרשע נוטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב"ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ. ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר אלא כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו רשע רשע אל תיגע בי שנאמר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני (
זה הכל נובע הרב מיכי כי דבר שהרב אומר יש להתחשב כאילו ה" ציוה ואיך אתה רגיל לאמר זה רצון ה" וכשמתברר שזה הכל בירבורים. וערכם כקש וגבבה. מתחילה ההתפוררות לאט לאט בתחילה לא מרגישים כלום אבל לפתע הכל מתמותת
מספרים בב"ב על אשה שבאה להתלונן על בעלה לפני ראש הכולל שנדמה לה שבעלה מתפקר ח"ו. שאל אותה הרב מה ראית שכך את חושבת. ענתה האשה- זה שבוע שלא הביא שום חומרא חדשה הביתה
תוקן על ידי - ירוחםשם - 02/07/2006 15:25:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 16:44 |
|
| |
חיים שבע מאות היקר
הנה באו חכמי המקום להשיאך עצות טובות ונפלאות ועוד יבואו בוודאי חבריהם בדברים נבונים ומועילים. עד אז הרשה לי לומר לך כמה מילים של סתם.
נהניתי לקרוא את דבריך. אתה כותב יפה ורגיש וחינני, ויש עוד סופרלטיבים שונים שהקטע הקצר והחזק שכתבת יכול לזכות אותך בהם. הדימוי שבתחילת דבריך עם העלים שנושרים בסתיו תפס אותי. אם לזרום איתו הלאה, אפשר לחשוב שאחרי הקסם המסוים של סתו שקט ורומנטי ואציל ומרוחק עם העירום ופצפוצי העלים היבשים, הסתיו השלו הזה גולש בדרך כלל לאיטו לחורף קר ומנוכר סחוף רוחות ומלא בדידות קפואה. ויהיה גם אביב עם רמזי פריחה בתחילתו ועלעלים צעירים שינצו אט אט ופתאום תהיה פריחה ממש. צבעונית וחושנית ומכשפת בחיותה והפרחים והעלים והקוצים שיבואו בעיקבותיהם עם השמש יהיו כולם שלך. אחרי שיתפוגגו שאריות הצמחיה המלאכותית והדשא הגזור היטב שמישהו דאג למלא את מרחבי נפשך כולם בהם,יגיע תורה של הצמיחה העצמית, משלך.
ואז, אבוי, אתה עשוי לגלות שכמה וכמה מן האמונות והדעות שכיום נראים לך כל כך שטחיים ונלעגים ומלאכותיים, משום שנורשת אותם מאחרים, בבוא היום יהיו קניינך שלך שאתה עמלת והזעת למענו. ומדובר באותם האמונות ואותם הדעות עצמם(בדרך כלל), אבל משלך. כי כמה שנראה לנו לפעמים שאנחנו פורצי דרך במו כפות רגלינו הרעננות, שאנו ממציאים הכל מחדש, אפילו את עצמנו, נופתע לגלות עד כמה היו כל השבילים שבחרנו ללכת בהם מסומנים כולם באותה מפת שבילים אחת שנגזר עלינו מראש ללכת בה. גם המרידות הקטנות שלנו רשומות באותו ספר חיים שאנו מבקשים להחלץ ממנו. אבל למה לי לייאש אותך, תהנה מהרגע. ויהיו אשר יהיו האמונות והדעות שתסגל לעצמך במהלך הרחב הזה של חיפוש ותהיה, כשתבוא יום אחד להורישם לבניך או לתלמידך תחזור המערכה על עצמה, רק השחקנים יתחלפו בתפקידיהם. מה שעבורך יהיה רענן וחדש ובשום פנים ואופן לא נדוש ולא מלאכותי ולא תפל, עתיד להיות עבור אלה שתבקש להשפיע עליהם בדיוק הדברים האלה. כי יש הרי מחזוריות בטבע, ואין מדובר על סתו-חורף-אביב-קיץ אחד, אלא עם סחרחרת של מחזוריות אין סופית.
אתה כותב: ילד הוא לא תכשיט של הוריו, ואתה צודק כמובן, אבל רק חלקית. כי ילד הוא אכן, בין היתר, 'תכשיט של הוריו'. אביך לעולם לא יוכל להתיחס אליך כאדם עצמאי, במנותק מהיותך בנו. ויהיה נאור ורחב לב ככל שיהיה. וכך אתה עצמך, בבוא היום תהיה אביו של y700, ובתור שכזה יתאפיינו יחסיך עם האדם שתהיה אביו. ומי אתה 'באמת', אם יש בכלל מובן ל'באמת' הזה? קצת מהכל, כמסתבר. גם בנו של אביך ונכדו של סבך וגם אבי בתך ואיש לרעייתך וחבר למריעך ועוד כמה וכמה תפקידים במשרה מלאה. וקצת גם אתה עצמך, בהפסקות.
אתה מדבר על החיים כדרך לקראת משהו לעומת החיים עצמם, אבל אין מדובר בזאת. אפשר וצריך לחיות את החיים עצמם עם משמעות ועם מודעות עצמית, שאותה אפשר לסגל, בין היתר, על ידי התכוננות מתמדת לקראת משהו. חיים סתם של דילוג מזדמן בין המכשולים אינם חיים שכדאי לחיותם. אתה מוזמן לנסות לחוות בעצמך. אם היה בך די התבונה לגלות מה יבש ומקולקל בסביבתך, סביר שתגלה גם את זאת.
והנה באים החכמים ובא הרב אברהם ומבקש לעשות הפרד וכו' לתהיותיך ולנתחם בכלים מאוד מדוייקים, להבחין בין א' לב' וגומר. אולי תמצא תשובה בגישה מעין זו. אני חושב שתהיות ורגשות מהסוג שמפוזר בין המילים שלך לא מתרשם יתר על המידה מניתוחים מעין אלה. אבל אולי אני טועה.
אז בהצלחה בדרך המעניינת שאותה אתה עומד לחלוף. אם לספר לך עליה ממה ששמעתי מטיילים ותיקים, היא אינה קלה ונעימה בשום צורה, אבל היא מעשירה ומתגמלת. בהצלחה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/7/2006 17:09 |
|
| |
לא, אל תקריב את חייך למענם אבל תמיד להתיחס אליהם בכבוד ובאהבה (גם אם הם יצעקו וישתוללו, תהיה אתה הגדול
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 12:01 |
|
| |
חיים BT77 בקטע יפהפה ניסה לחזות איך ייראה המשך המסע המעניין שלך ולנבא מה יהיה בסופו. ברשותך אצטרף לניסיון המרתק כדי לחלוק נחרצות על BT. מה שהוא מתאר כהליכה על מפה מסומנת מראש נראה לי אולי נכון ברמה החיצונית בלבד. ברמה הפנימית, המסע הזה, לאחר טלטלות וגלגולים אינספור הולך להביא אותך למקום אחר לגמרי מהמקום שאתה דורך בו עכשיו. רשימת הערכים שמרכיבים את זהותך אולי תישאר דומה אך סולם הערכים ישתנה לגמרי. מה שנדמה לך היום כעקרונות מנחים של חייך עשויים לתפוס בסופו של דבר רק פינה קטנה ונידחת שנזכרים בה רק לעתים נדירות, ומה שאתה מחשיב כעקרונות שוליים בלבד בחייך ייהפכו לקובעי המדיניות העיקריים ולמחליטים בצמתי ההכרעה. המפה אכן כבר קיימת ומעטים האנשים שהצליחו להוסיף עליה דרכים חדשות, אך המסלול שתבחר ללכת בו (או שתלך בו בעל כרחך) יהיה יחודי לך ואוסף החוויות שתצבור והאנשים או הספרים שתפגוש בדרך יותירו בך רושם אחר ממה שהותירו על אנשים אחרים. בסופו של דבר (אם יש לדבר סוף) תהיה בנאדם שונה מזה שהתחיל את המסע, אם כי ייתכן שהבדלים אלו ייראו כלפי חוץ וייתכן שכלל לא. אין ספק שהמסע יהפוך אותך להיות שלם יותר עם עצמך ועם דרכך. זה יקרה או ע"י קילוף הזיוף שעוטף אותך עכשיו או ע"י השלמה והכרה בצורך בזיוף למטרות מסוימות. אני מעריך שהחיפוש ייהפך אצלך לדרך חיים (תרתי משמע). כמו כן אני מאמין שאנשים שהחיפוש אצלם הוא דרך חיים מורישים לילדיהם הרבה פחות תסכול מהסוג שאתה מתאר כאן, כיוון שהם מסוגלים לחנך לחיפוש אחר האמיתי שבכל דבר ובכל מעשה ולהתרחקות ממלאכותיות. לכן איני חושב שילדיך יהיו באותו מצב שאתה נמצא עכשיו אלא במצב הרבה יותר בריא. שתהיה לך דרך צלחה ואל תפסיק לחפש לשאול ולברר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 16:12 |
|
| |
תלמיד, [כאחד שנודע שמו כמגן ה'שיטה החרדית..
למה לנו מקצוענים כשיש לנו מקצוען כמו הרמב"ם, וכשיש לנו את מאמרי חז"ל במסכת אבות?- אם למדת הרבה תורה אל תחזק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, ופשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות - יש איזה מקור בתורה לכך שאדם שמקיים מצוות 'והגית.. ראוי לו שיקבץ נדבות בלונדון? מילא, קיבוץ הנדבות,(ואל תדון אדם עד שתגיע למקומו) אך התופעה שזה מקרוב השתרשה, ובקרב אחיך אתה יושב - החוצפה והצביעות של האדם ש'לובש שחורים', טורח לנסוע למקום שם אין מכירים אותו כדי שיוכל לקבץ ביתר חופשיות, והרבה בזמן קצר, ואחר כך לחזור לשיגרה המזויפת לחמם את הכסא בישיבה כאילו כלום לא אירע? החברה החרדית הפכה לחברה שהפיתוח היחידי שלה הוא תעשיית קיבוץ נדבות. ובפראפרזה- נהפכו היוצרות וכל כמה שאדם מעז פנים כך זכויותיו לגן עדן מתרבות.
נראה לך שמישהו מבין המקצוענים איננו מזהה שהמשבר של חיים, הוא שבר כוח התורה? חיים שואל איפה הבושה? ואתה מלגלג וממליץ על שאלות מסודרות? נשירת יראת השמיים של חיים,[ועוד הרבה כמותו שעיניהם לפנים ולא מאחור,שלא כמוהו, אינם טורחים להודיע לך על כך] מתבקשת, מרגע שהפכו את התורה לתלמוד תורה מקצועי, והלוא הם אמרו ב'אבות' שמי שיחשוב שיעשה את התורה קרדום לחפור בה - 'סופו שיכבה מאור הדת יבזה את התורה וילסטם על הבריות'. מכאן, שהמשבר של חיים נובע מהשיטה הרקובה בה דגל הש"ך בשו"ע- ש"עוון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים"...ובוז הוא לתלמיד חכם שיתפרנס ממלאכתו", והוא תוצאה של מדיניות ושיטה ממנה התריעו חז"ל - וחיים אינו רוצה לשתף פעולה עם השקר יותר.ועל כך הוא ראוי לשבח. אפשר ששתי שיטות יהיו לגיטימיות בעולמה של היהדות, אך אין זה אומר שאם חכמים בחרו וקבעו ללכת בדרך מסוימת, אזי שהיא הדרך הנכונה. ואפשר שהם טועים ואת מחיר טעותם משלם ההמון - ולדעתי אלו המקרים עליהם נאמר: ש'שגגת תלמודם עולה להם זדון'.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 16:27 |
|
| |
ריב. הזאת ריב?? אשרי שזכיתי לראות אותך בכך.
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 19:02 |
|
| |
מתכון לתבשיל הידוע בסגולותיו לטיפול במשבר.
(מיועד רק לאנ"ש, ומי שלא טבל הבוקר במקוה שלא יגע בסיר) מצרכים
3/4 כוס פירורי מורה-נבוכים 50 גרם רס"ג 3/4 כוס המדינה 28 גרם העיקרים 250 גרם אברבנאל 2 ביצים (כך במקור) 250 מ"ל ספר החזיונות 1 כפית רמח"ל כף נפש החיים 750 גרם ר' ירוחם מיכל נועם אלימלך 400 גרם שיטה לא נודע למי 125 מ"ל שבת של מי 1 כף מים שלנו 2 ערבות חבוטות של ר' חיים 1 מחשבה של מוסר
אופן ההכנה
1. מערבבים יחד את המרכיבים הראשונים (הרישוינים), שוטחים על התחתית של תבנית קפיצית בקוטר 28 ס"מ (גר" נאה). מצננים במקרר כשר לשבת.
2. בסיר קטן מערבבים את החזיונות עם המים שלנו. טורפים במזלג את הרמח"ל עם הערבות ומוסיפים לסיר. מבשלים על אש נמוכה (בחום שאין היד סולדת בו) תוך בחישה, עד שההגיון נמס והתערובת מסמיכה מעט. מוסיפים את הנפש החיים ומסירים מהאש. מצננים מעט. מערבבים עם השיטה לא נודע למי. ונותנים לתוך סיר גדול.
3. מקציפים את הנועם אלימלך ומקפלים עם תערובת הערבות. מקפלים עם המחשבה אחת של מוסר. שוטחים בתבנית ומצננים. הרעיון מתייצב לאחר מספר שעות.
4. את הביצים שומרים במקרר.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 19:32 |
|
| |
היכן ניתן לקנות מורה נבוכים מפורר ? (אין לי כוח לפורר לבד)
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 19:45 |
|
| |
סמדיה ומאיר ח"ו שתחשבו שמוסר אני אומר לכם. אכל כשכואב לאדם אין מתלוצצים. איני צריך להזכיר לכם את הגמרא בסנהדרין איזו כת אינה מקבלת פני השכינה. אתם יכולום להגיד לי שגם אני מתלוצץ. - וממך מאיר כבר קיבלתי מישברך על זה. על כל דבר כן. על כאבו של אדם לא. אני כואב את כאבו ולכן התערבתי. איני חושב שמותר לי להגיד לכם מוסר. רק הפנתי את תשומת לבכם
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 20:00 |
|
| |
ירוחם,
אתה צודק!
אין זה האשכול המתאים להתלוצץ בו.
משתתף אני בכאבו של פותח האשכול ומבקש אני את סליחתו אם ראה בדברי פגיעה ברגשותיו. כוונתי היתה לשעשע מעט את הקוראים. ושוב עמכם הסליחה.
אינני מוחק את תגובתי, כי ישנם קוראים שעדיין לא השיגו הבן את כל המהלכים הנדרשים להכנת התבשיל וכבר החלו להכינו. וחס אני על ממונם.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/7/2006 21:49 |
|
| |
ירוחם
צודק אתה, מודה אני ועוזב.
אם גם וירטואלית לא יוכיחו אותי מי יוכיח אותי, אדרבה תבא עליך ברכה שעוררת את תשומת ליבי.
לענין ההיסטורי שבדבריך איני זוכר דבר שכזה, אם נשאר משהו פתוח אנא פנה אלי לבירור. אינך לץ בתודעתי, ושוב, תודה.
מאיר
|
|
|
|
|