מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

ספרן

במי השילוח או בבית יעקב מופיע הרעיון שזה הציווי והייתם נקיים מה' ומישראל , בא לתת ערך גם למצוות של אלה שעושים אותם רק מפני מה שיאמרו הבריות  .

מייציץ ,

זה אכן לימוד זכות . אף שמסתבר שאצל האיז'ביצער זו היה רעיון של לכתחילה . וכאמור בהודעתי האחרונה , הדבר מעוגן הלכתית , אצל חלק מהראשונים , הדנים באדם שאכל מצה במקרה , מבלי שידע שפסח חל באותו זמן .

ספרן,

ברור שאני כורכת אותם יחד, כיוון שהשפה בה אני משתמשת כאן, היא זו שמדוברת בפי "קהל היעד" של מיימוני.
נדמה לי, שגם אם התינוק יעבור ברית מילה ע"י מנתח שלא יאמר ברכה, הוא ייחשב ע"י מיימוני (וע"י הסבא שלו, או חבריו העתידיים בצבא) כמי שעבר ברית מילה. הכוונה אינה משנה כאן, עבור מרבית היהודים, יהיו בעצמם מחוייבים להלכה או לא.

אני מקוה שלא הובנתי לא נכון - מאבקו של מיימוני להנחלת ההטרוסכסואליות בקרב בני הגזע היהודי, נוגע ללבי מעט פחות ממצוקתו של נסראללה בבונקר שלו. אני חושבת שזה מאבק רע שמניעיו דוחים בעיני (בדיוק בגלל שהם לא באמת הלכתיים המוסברים בכלים מוסריים, אלא באמת "מוסריים" המוסברים בכלים הלכתיים) וכך גם תוצאותיו.

ניסיתי להצביע (וכנראה לא בהצלחה מרובה) על כך ש"חשבון הנפש" של מיימוני לגבי הטקטיקה הרצויה, הוא בעצם בריחה ממחלוקת אמיתית וכנה בין תפיסות עולם, אל מרחביו המוגנים של המכנה המשותף הנמוך ביותר של "יידישקייט" מדומה ושמרנות בסיסית.

אגב, זה נראה לי מקסים (באופן המטופש של המילה) שאחרי 17 (שים לב מייציץ!) עמודים של דיון, בהם לא הצליח מיימוני לשכנע את המתנגדים לעמדתו, הוא מסיק שהבעיה היא בדיון עם מבוגרים בעלי יכולת שכלית ולשונית, ומבקש להפנות את מאמציו אל גני הילדים ("עלינו להתחיל הרבה קודם", ו- "עלינו להסביר מה זו יהדות ומדוע").

אמשלום ,

תודה על ההבהרה . הכדור עובר למיימוני .

אני רואה שלא הצלחתי להסביר עצמי כראוי. ואנסה.

א. לא הבנתי את שאלתה של אמשלום. כפי שכתב ספרן, היהדות (אם אפשר לדבר בשמה...) מכירה בערכים משפחתיים. אבל לא כל ערך משפחתי הוא יהודי. ולא כל החלטה שמתחשבת בצרכי המשפחה היא יהודית, גם אם מבחינתי, כמי שחפץ בשמירת ההלכה למעשה גם אם זה לא יהיה מהטעמים הנכונים, זה עדיף מאשר לא כלום (ואיני מזלזל חלילה בקיום ברית גם מהמניע הזה).

ב. מציץ, לא התכוונתי לכתוב חלילה באופן מתנשא. וכנראה באמת לא הסברתי עצמי היטב.

אני רואה כאן קושי אמיתי.

השאלה שהוצגה, או היתה ראויה להיות מוצגת, היא מדוע שאדם שאינו מחוייב לתורה יתנגד למצעד גאווה.

על זה ניסו לענות שזה ערך מוסרי להתנגד לפריצות, ודרך החיים של בעלי מצעד הגאווה זו פריצות.

ועוד אמרו שזו פגיעה ברגשות.

ועל זה טענו כי יש מוסר ויש מוסר. וכי יתכן שמוסר הוא ענין תרבותי. ובתרבות המודרנית החדישה זה לא פגם מוסרי להיות חד מיני.

ולגבי פגיעה ברגשות, טענו, ואפשר מאד שבצדק, כי אין אדם חייב לשנות מדרכי התנהגותו, גם ברבים, גם בגלל מישהו אחר חש נפגע.

נסיונות למצוא בסיס מוסרי משותף לביקורת על גאוה חד מינית לא הצליחו.

זה היה הרושם שלי מסיכום הדיון בין יבוסי לבין מו"ל.

ג. לכן, מסקנתי היתה כי יש לנו, החרדים, האורתודוכסים, חולשה בהסברה.

ואיני מתכוון לתעמולה, אלא להסברה.

ההבדל בין השתים הוא שתעמולה נועדה לשכנע גם בשקרים. ואילו הסברה, לפחות כפי שאני משתמש בביטוי זה כאן, נועדה להעביר מסר אמיתי בדרך אמיתית.

ולכן כתבתי שחסר לנו בהסברה. כי יש לנו תורת אמת, אבל כאשר מגיעים לאדם כמו יבוסי, חריף ושנון ואוהב אמת, נראה לי, ואדם מוסרי, אין אני מצליח להראות לו מדוע התורה היא אמת.

האם זה לא חסרון שלי?

האם זה לא חסרון ביכולת ההסברה שלי?

ולא רק שלי, כמסתבר, אלא גם של מו"ל.

אולי לא היתה לי רשות להסיק מסקנות לגבי העולם החרדי בכללו. ואם כן, הריני מתנצל.

לי יש חסרון בהסברה כיון שלא מצאתי את הדרך להסביר ליבוסי ולכל מי שדומה, בהסתמך על הנחות יסוד משותפות, מדוע הגאווה היא דבר רע ומדוע מצעד הגאווה הוא דבר רע.

האם להודות בחולשה הוא התנשאות? חושבני שלא. ולכן אולי המסקנה היא שכושר ההסברה שלי הוא נחות אפילו יותר ממה שחשבתי קודם...

הבהרה נוספת.

איני יודע כיצד נכשלתי כל כך בהסברת דברי. אין לי שום כוונה לפנות אל אנשים לא כמבוגרים אלא להפך. וכן היא דרכי בכל מקום.

וכשאני כותב כי "צריך להתחיל קודם" כוונתי לקודם מבחינה שיטתית ולוגית. כלומר, המקום שיש לעצור בו כדי לנהל דיון אינו בשאלה אם לאפשר מצעד גאווה.

שתי נקודות מתבקשות הן:

א. מדוע הגאווה החד מינית אסורה.

ב. מדוע יש בכלל לציית או להתחשב בתורה.

ולאמשלום, חוששני שלא הבנתי מה בין "מוסר בצורת הלכה" ל"הלכה בצורת מוסר". השפה שלך, לצערי, לא ברורה לי בינתים.

מיימוני

מהיכן הינך שואב בטחונך שערכיך אמיתיים ואבולוסטיים, ורק זוטות כבעייות הסברה הם העומדים וחוצצים בינך לבין שאר העולם הטועה?

דמגוג

זו שאלה מצויינת.

אמנם הבהרה.

זו לא רק שאלה של ערכים, אלא של ידיעה לגבי האונטולוגיה, מה יש ומה אין בעולם.

ואכן, איני משוכנע כלל שיש בידי הוכחות חותכות כי מה שאני מאמין אכן כך הוא.

בנושא זה כתבתי בעבר. ואנסה לחפש את הלינק.

ושוב, כשאני מדבר על הסברה אין כוונתי לתעמולה אלא לדיון שמטרתו חיפוש האמת והוא מתחיל מבירור הנחות יסודות המשותפים לשני הצדדים במטרה להתקדם לעבר בירור של שאלות העומדות ביסוד חיינו, כמו מציאות השם, תכלית האדם, מתן תורה, ועוד.

ועלעול בפורום אחר איפשר לי לגלות העתק של משהו שכתבתי. אמנם אין זה כלל הוכחה, אבל אפשר שזה יציג את גישתי.

***


"מיהו האלקים, ואיך אפשר לדעת שהוא קיים?
זו כנראה השאלה החשובה ביותר בעולם (בכך מודה גם מי שסבור שהתשובה היא שאין אלקים...).
וניתנו לה תשובות רבות מאד.
אולי התשובה תלויה באישיותו של השואל לא פחות מאשר בשאלה עצמה.

אני הייתי מציע לך לחפש את התשובה בתוך עצמך, בתוך ליבך.

במדרש מסופר על אברהם אבינו שחיפש את האלקים. הוא ניסה כמה מועמדים לתפקיד הזה.
השמש, הירח. אבל מהר מאד השתכנע שזו טעות.

ואיך הוא מצא את התשובה?

התשובה של המדרש היא שהאלקים הציץ עליו ונגלה לו.

מה פירוש המלים האלו?

אני מציע פירוש:
אם תסתכל בתוך עצמך, תגלה שהאלקים אינו רחוק ממך.
אם תתפלל אליו, תרגיש שהוא מקשיב לך, ואף עונה לך.
אם אתה באמת רוצה למצוא אותו, הוא יימצא לך.

איני יודע אם התשובה הזו תניח את דעתך. אבל שאלת שאלה גדולה מאד, באמת,
והתשובות עליה ממלאות ספרי פילוסופיה רבים, כבדים וקשים. כדי לעיין בה כראוי,
צריך לדעת, בין השאר, הרבה פילוסופיה של השפה ואפיסטמולוגיה (מדע ההכרה)
כדי שנוכל להגדיר כיצד אנו יודעים דברים, מה יכול להוות מבחן והוכחה, ועוד.

לכן, כתבתי לך תשובה שאני מכיר, תשובה שאני סבור שהיא עונה על הצרכים
האקזיסטנציאליים של דורנו. זו אינה תשובה שאין עליה פרכה. אולי לכל תשובה יש פירכות.
אבל מי שרוצה לדעת, מי שרוצה למצוא את אלקים, מצליח למצוא אותו.

צריך רק לחפש. לחפש ולא להתייאש. ולהתפלל על זה. להתפלל גם אם לא ברור לך עדיין
על מה אתה מתפלל בדיוק... "

סליחה שלא קראתי את כל 18 העמודים. לדעתי יש שתי סיבות לבטל את מצעד הגאווה: * הוא מביע תמיכה ביחסים חד-מיניים, השנואים בעיני בורא העולם, ומעמידים את העולם כולו בסכנה של חורבן כמו בדור המבול. * הוא מדגיש את ההנאה הגופנית והקשר הגופני בין אנשים בכלל, מנתק את יחסי המין מתפקידם העיקרי בבריאה שהוא המשכיות המין האנושי, ובכך מסכן את יכולת ההישרדות של האנושות. לתושבי ירושלים, ולתושבי ישראל שירושלים היא בירתה, יש זכות למחות ולדרוש שמצעד מסוכן זה לא יתנהל ברחובותינו. הסיבה הראשונה אכן לא תשכנע אנשים שאינם מאמינים בבורא העולם, או במבול. אבל הסיבה השניה היא כללית יותר.

אימאלה  איזה פחד אני עומד לטבוע במליוני הנחות יסוד, אראל האם לא על דבריך עצמם נטוש הוויכוח?

מיימוני,

מניעים הלכתיים המוסברים בכלים מוסריים = הומוסכסואליות אסורה מבחינה הלכתית, אבל לאדם הלא הלכתי זה משנה כקליפת השום, לכן ננסה לשכנע אותו באיסור ע"י שנסביר לו שהומוסכסואליות אינה מוסרית ("בגידה במהות הקיומית של שקע ותקע" וכד').

מניעים "מוסריים" המוסברים בכלים הלכתיים = הומוסכסואליות זה פשוט מגעיל (="לא מוסרי"), אבל אני לא מודה בזה שזו הסיבה בגללה אני מתנגדת להומוסכסואליות, אלא מנסה להצדיק את הדחיה הפיזית שלי מהרעיון באמצעות כלים הלכתיים ("כתוב בתורה" וכד').

"האם לא על דבריך עצמם נטוש הויכוח?" גוונא: אני לא יודע, בשני העמודים האחרונים הויכוח הוא על נושאים הרבה יותר כלליים. האם באחד העמודים האמצעיים היה ויכוח ספציפי על הבעייתיות שבהדגשת הקשר הגופני? אם כן, אשמח אם תפנה אותי לעמוד המתאים