מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

אראל,
יש להפריד בין שתי שאלות (והדיון כאן לקה לעתים קרובות בחוסר הפרדה ביניהן):
1. האם יש למנוע פעילות הפגנתית מסוגים מסוימים (ואולי במקומות מסוימים) משום שהדבר פוגע ברגשותיהם של אנשים.
2. האם ראוי למעונין בקיום פעילות כזו להתחשב ברגשותיהם של תושבי הסביבה ולהימנע מקיומה באותה סביבה גם אם מותר לו מבחינה חוקית לעשות כן.

לטעמי, התשובה לשאלה הראשונה היא לא, ולשניה היא כן; ה-"כן" הזה הוא, כמובן, מאד תלוי-נסיבות.  אדם המעונין להפגין, נניח, נגד הלחימה בצפון - ראוי שלא יעשה זאת מול ביתם של הרוגי קטיושות, אף שמבחינת החוק יש לו זכות לעשות כן.  אם אדם יעשה זאת, אראה בו שוטה, רשע וגס רוח - ואף על פי כן אסבור שאין למנוע זאת ממנו.

דאפל אולי לא הבנתי אותך. זה בהחלט יתכן. אך אנסה להסביר, מתוך דבריך, במה אני מסכים ובמה לא, ומדוע איני סבור שהקושיותש העלית מוכיחות את טענתך היסודית. כתבת: מצד אחד, לכולנו - חרדים, חילוניים, סיינטולוגים ואפילו הומוסקסואלים - יש תחושות ברורות של "טוב" ו"רע", "נכון" ו"לא נכון", "טבעי" ו"סוטה" וכיו"ב. ועוד הוספת: אף אחד מאיתנו לא יכול להוכיח את צדקת דרכו ואפילו לא להגדיר, בצורה מוסכמת, מהו "צדק". לעיתים אנחנו מוצאים מכנים משותפים בין החיבות והסלידות שלנו, ואז יש מי שמתפתה להקיש מכך על ערכים שהם חלק יסודי בטבע, נכון מאד! ומכאן אני סבור, כפי שהיו סבורים גם פילוסופים בתחום המוסר, שיש ויש אמיתות יסוד משותפות לכולנו. שהן עומדות ביסוד הדברים, וההחלטות הפרטיות יותר, במקרים פרטיים, הן נגזרות של יסודות אלו. אמנם, תמיד אפשר להקשות, כפי שכתבת: והרי "שבד"כ הדינמיקה שהובילה להתלכדות כזו, ממשיכה ומפרקת שותפויות רעיוניות ומסורתיות. שוב, אני מסכים, עם העובדה אבל לא עם המסקנה. יתכן שהפירוק נובע מיישום לא נכון של כללים אלו, או בגלל שיש סתירה יסודית בין הערכים האנושיים שלנו, וכל אחד יישם עיקרון אחר שהיה עדיף בעיניו. אבל העקרונות עדיין קיימים במקומם. ההבדל בינינו הוא בנכונות שלנו לשער את קיומם של עקרונות יסוד. אתה אינך מאמין בכך. אני מוכן להכיר באפשרות כזו. האם זה גורר "אקרובטיקות לא חינניות מן הסוג שראינו בדיון הזה." אני מקוה שלא. ערערת גם על העיקרון שהיה מקובל במוסר כי מה שטבעי ראוי. שאלת: "אפשר לתהות, איזה צווי נגזר בכלל מכך שדברים מסויימים הם "כדרך הטבע" ואחרים אינם כאלה. האם גמילות חסדים, מונוגמיה, כיבוד זקנים או כדורסל הם "דרך הטבע"? מדוע הטבע נתפס כערך חיובי בחלק מהויכוחים, אבל כתהום מוסרית שיש להתרחק ממנה במקרים רבים אחרים? " ובכן, ראשית, כפי שכתבתי, יש לנו כמה עקרונות יסוד, והשרידות והטבעיות והבריאות הם שלושה פנים של אחד מהם. יש גם אחרים. שנית, אני זקוק לדוגמאות שיראו כיצד דברים מסוימים תואמים את הטבע ואחרים לא. לגבי חד מיניות סבורני שקל להראות שהיא מנוגדת לטבע, כיון שהיא פוגעת בדרך כלל בהולדה, ואולי גם בדגם הבריא שמאפשר הולדה. לגבי גמילות חסדים, סבורני שהיו מחקרים לפני זמן מה באמריקה שהראו כי לנדיבות הלב יש ערך הישרדותי, בניגוד לאמונה המקובלת פעם כי רק האנוכיות בריאה. זה גם ברמת הכלל וגם ברמת הפרט. לגבי הדוגמאות האחרונות שלך, איני יודע. אני משער כי כדורסל הוא דבר בריא. למרות שאיני עוסק בתחום. המשחק הזה אינו נפוץ בין החרדים, כידוע לך... עד שאראה דוגמאות שיאלצו אותי לסגת, אזי אני מרשה לעצמי לא לחשוש כי האילוץ יזדקר לפני במלוא גיחוכו. *** אני מסכים מאד כי "ליברליות היא בסה"כ דרך לחיות יחד תוך הפעלה מזערית ככל האפשר של אלימות. ... מניחים בצד את הויכוח העקר הזה ומסתפקים בהצבת גבולות מינימליים, כפי שעולה מהמובאות שהביא מציץ_ונפגע לעיל. הגבולות האלה לעולם יהיו נגועים בחוסר עקביות, שכן התרבות שלנו, כמו כל אחד מאיתנו לחוד, נושאת מטען של מסורת, דעות קדומות וחסמים רגשיים, אבל אין לטעות בייחוס שיטתיות מסויימת לפגמים האלה. התהליך של הגדרת גבולות ההתערבות של הכלל בחיי הפרט עובר עידון מתמיד עם השנים, אבל בני האדם אינם משתנים וכנראה שתמיד יישארו על הבמה רגשות מן הסוג שצף באשכול הזה. אפשר לנטרל את הבעיה במידה מסויימת, בעזרת הרחבת אופקים וחשיבה ביקורתית, שעוזרים לנו להבין שאלה תופעות אנושיות תלויות תרבות. אתה רואה, לא בוששתי מלהודות בכך. אני גם הייתי סבור שזה כך עוד לפני שקראתי את דבריך. החלקים שהשמטתי בציטטה שלי הם אלו שבהם טענת שלא ניתן להוכיח. אני סבור שגם אם לא ניתן להוכיח, ניתן להראות כי דעות מסויימות הן חריגות. כמובן, זו לא תהיה הוכחה שאי אפשר יהיה לדחותה, אבל עדיין הדברים יהיו מסתברים. ואולי לא? אתה אדם מאד אינטליגנטי, ואתה מאמין בלב שלם כי זכותו של כל חד מיני להקים זוגיות חד מינית, אולי לגדל ילדים, ובוודאי לצעוד ברחובות כשהוא מניף את דגל הגאווה. ואני, למרות שאני מסכים עם מיל כי צריך שכל אחד יוכל לבנות את חייו כרצונו, עדיין סבור שהזכות הזו מאפשרת לבני אדם לעשות מעשים רעים מאד, ואחד מהם הוא לחיות חיים חד מיניים. אולי רק הערה אחרונה. האם תהליך שגורם נזק במציאות אינו, מניה וביה, רע עקרוני? לפחות לפי התועלתנים? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

יבוסי,
אכן אנו במדינה דמוקרטית, ולכן אני נאלץ  להסתפק ולהיאחז בעובדה שעדיין רוב המדינה שבה אני חי, הינם אנשים בעלי עמדות מוסריות, כלומר שלפי חוקי המוסר שבתוכי, אני מרגיש שהם בעלי מוסר סביר. ישנם סוטים במקצת, וישנם סוטים עד מאד, ואינני צריך לאכול את הביצה המקולקלת, די לי להריח בה, ואינני מרגיש צורך להתווכח ולהוכיח את היותה מקולקלת לאדם חסר חוש ריח וחוש טעם.
כן, קרא לי מה שתקרא, ואני עדיין מאמין שזכותו של אדם, וחובתו, להרגיש את המוסריות בתוכו, וזה מה שרוב בני האדם עושים. למעט מעט פילוסופים שעסוקים בלהתפלסף. לשמחתי ולשמחת האנושות, רוב בני האדם לאורך ההיסטוריה, הסכימו על מוסריות סבירה, למעט סטיות פה ושם, כמו הופעת הנאציזם וכדומה.
לשמחתי רוב בני האדם שוללים מתוך תחושה מוסרית, הופעתם של סוטים שתומכים במעשי דור המבול, ושאר סטיות שהזכרתי לעיל. אפילו בהומוסקסואליות רואה רוב העולם מעשה לא ראוי, אלא שאין לו ברירה - לאור הצגת הנושא בצורתו המודרנית ע"י אנשי המדע.
אני מרגיש עם זה נוח למדי, וזה מספיק לי כדי להשתמש בכוח הרוב ולכפות את תחושת המוסריות של הרוב על פני המיעוט שבעינינו הם סוטים, מעוותים או פגועים מוסרית מכל סיבה שהיא.
אני נזכר בסיפורים ממדרשי חז"ל, כמו למשל סיפור מספר הקנה, על אליהו הנביא שפגש אדם סוטה, שניסה "להוכיח" לו שאלוקים רוצה שבני האדם יהנו ולשם כך ברא להם איברים שונים. לא היתה לו ברירה והוא התפלל למותו של אותו אדם, וכן היה (אני מקצר). לפעמים אי אפשר להתווכח עם סוטה.
מי יכול להוכיח שלא מוסרי לחיות באופן של כל דאלים גבר? ומי יכול להוכיח שיש בעיה עם כפיות טובה? רק משום שדרך זו פוגעת בהישרדות? נו, באמת. מי אמר שאני חייב לפעול למען הישרדות הדור הבא?
אני מאמין שיש תחושות אנושיות שאינן נזקקות להוכחה, ואלו הם חוקי המוסר שבתוכנו. על אחת כמה וכמה למי שמאמין שיש אלוקים, והוא בורא העולם והאדם.
ובכל זאת אנסה להרים את הכפפה בקיצור, ולהציג חלק מהנחות היסוד המובילות אותי לתחושה של תיעוב, גועל, ושאט נפש, כלפי הסוטים למיניהם.
למרות שברור לי שציניקנים מסוג יבוסי יכולים תמיד להעלות תהיות שנונות על כל סוג של טיעון, ואין שום חוק "מוסרי" שעומד יציב בפני ליצנותם. אולי אני כותב זאת בשביל עצמי ואולי יהיו כאלה שזה יתרום להם.
אנסה למנות מספר אמיתויות המובילות לשלילת סטיות מיניות שונות:

א. האדם מורכב מחלקים עליונים יותר שבהם הוא דומה למלאכים, וחלקים פחותים יותר שבהם הוא דומה לבהמות. (אין צורך לתקוף אותי על השימוש במלאכים, מדובר במטאפורה). האנושיות והרוחניות היא מותר האדם על הבהמה.
טיעון זה מתחזק יותר כאשר אנו מאמינים שהאדם נברא על ידי אלוקים, שהוא רוחני ואינו גשמי, והדברים ידועים ומוכחים.

ב. מתוקף היותו של האדם יציר כפיו של אלוקים, ולחילופין - אדם בעל משמעות אנושית מכובדת, הרואה את חשיבותו ומהותו בחלקיו העליונים יותר, שהם התודעה, החשיבה, התחושות הרוחניות, הוא אמור להתייחס בצורה הולמת ומכובדת לדחפים הבהמיים/הגופניים שבו. לכן רוב בני האדם מסכימים על הליכה בבגדים ולא בעירום. (למעט יבוסי ושות').

ג. נושא המין הוא נושא רב מהומה ותאווה, (כלשון הרמב"ם) ודווקא בהיותו מסית את האדם וגורם למכשלות רבות, לפגיעה באטופיו הרוחני של האדם, ולרבות בעיות חברתיות, על כן ראוי לקבוע הגבלות שיתחמו את קיום התאווה הזו ופעולתה בצורה אנושית, וגם כאשר ייעשו יהיה בהם פן רוחני ואנושי יותר, פן מכובד של אהבה וחיבור נפשי שלצורכו משתמשים במעשה הגופני.

ד. בין ההגבלות: מניעת גילוי עריות (כדי להפריד בין הפן המשפחתי והיחס האנושי לבין התאווה המינית) מניעת עירום פומבי, מניעת קיום יחסים בצורה שכל מהותה הוא תאוה (כגון הומוסקסואליות) מניעת השחתת זרע (למעט במקרים שיש בהם חלק מיחסי אישות תקינים) ומניעת קיום יחסים שיש בו פגיעה בכבוד האנושי, החל מזנות, דרך זיאופיליה פדופיליה נקרופיליה ושאר הסטיות המיניות. 

את רוב הדברים הללו מצאתי כבר בתנ"ך, וברבים מאד מספרי הראשונים, כהרמב"ם ועוד, שגם הם האמינו, משום מה לא כיבוסי המשכיל ובעל הלשון החדה והעוקצנית, שגם על פי האנושיות ראוי לאדם להתרחק מסטיות ולתעב אותן. כולם, כמוני, הבינו בהחלט וקיבלו את עונשם של דור המבול שנשאו בהמות, לא הסכימו לפלפולים ציניים מבית יבוסי.

אגב, יבוסי או בכל שם חדש שתבחר, אני עדיין מחכה לאומץ ליבך וליושרך האינטלקטואלי, ומחכה שתכריז כאן בריש גלי, וללא מורא (איש לא יפגע בך) שאתה תומך במצעדים של כל הסטיות, לרבות זיאופיליה ונקרופיליה. קדימה, חביבי. תן לנו להנות מהכרות "מעמיקה" איתך.

יש מקום, כנראה, שאין מה להמשיך ולהתווכח. הכסיל יחשוב שהוא ניצח, והא ראיה שלא ענו לו לפי דרכו ורצונו. אבל החכם יודע שהכסיל לא יכול לקבל תשובה, ותמיד יוכל להתווכח, ועל זה נאמר אל תען כסיל כאיוולתו.

מו"ל,

תודה לך על עוד פרק בסידרה "וידויו של אדם מוסרי". הציר המרכזי של העלילה אמנם מתחיל לשעמם, בהיכנסנו אל החזרה השתים עשרה על אותן הצהרות בנושא סלידה/סירחון/גועל/דחיה/בחילה/קבס וכיו"ב, אבל בכל פרק יש ערך מוסף קטן שמעמיד אותו על רגליו שלו. עכשיו, למשל, למדתי שהאנושות הייתה מוסרית לאורך קיומה, למעט סטיות מקריות כמו הנאציזם.  ד"ש מקונטה קינטה.

אשר לרשימה הנימוקים שהבאת לשלילת סטיות מיניות, היא מאלפת ומשכנעת, אבל רחוקה מלהיות שלימה. כך למשל שכחת את סעיף ה, לאמור:

ה. הגמד סיפורון איבד שלוש מאצבעותיו בתאונת עבודה, כשניסה לקטוף פטריית קסמים עבור הפיה רוזלינדה. אי לכך, הוא רגיש מאד לכל שימושי המספר "3" ואנחנו, בני האדם המוסריים, מכבדים אותו על ידי המנעות מהמנהג הקרוי בגויים menage a trois (בעברית בת זמננו, שלישיה).

לגבי זואופיליה ונקרופיליה, הן מציבות בעיה מסויימת לגבי הגדרת "מין בהסכמה", אם כי במקרה של נקרופיליה, הישועה יכולה לבוא דווקא מאנשים כמוך, שאצלם העולם הבא נמצא ממש מעבר לפינה. לא, אינני מתנגד לזואופיליה שנעשית בהסכמת החיה ואני חד משמעית בעד נקרופיליה כפתרון לבעיית הרווקות המאוחרת שמתפשטת היום בחברה המערבית. אישית, לא אסכים לארח זוגות מעורבים (חי/מת או אדם/סוס) בביתי, אבל זה רק מחמת שמרנותי המופלגת. הלוואי שילדי יהיו פתוחים וסובלניים יותר ממני.

גם_וגם: אני בכלל לא דיברתי על רגשות. לדעתי יש כאן שאלה פשוטה של בעלות על קרקע. בבית שלי, אני לא חייב לאפשר לאף אחד לעשות שום מצעד, גם אם המצעד הזה לא פוגע באף רגש, וגם אם אני חי במדינה דמוקרטית. אני גם לא חייב להסביר לאף אחד למה אני מונע ממנו להיכנס לביתי, או למה אני מתנה את הכניסה לביתי בכך שישמור על כללים מסויימים. אם הכללים לא מוצאים חן בעיניו - שלא ייכנס. השאלה היא, למי יש זכות בעלות על המרחב הציבורי. לדעתי, זה בהחלט הגיוני לקבוע שהבעלות על רחוב פנימי היא של בני הרחוב, הבעלות על רחוב ראשי בעיר היא של בני העיר, והבעלות על כביש ראשי במדינה היא של בני המדינה (אני לא יודע מה ההלכה אומרת בנושא, אבל עד כמה שזכור לי, אלה הלכות שאין להן בסיס בתורה, והן מסתמכות על הגיון אנושי; ייתכן שאני טועה). אם מסכימים שהבעלות על עיר מסויימת (למשל) היא של אזרחי העיר, והם מחליטים שהם לא רוצים שמצעד מסויים יעבור בעיר שלהם, אז זו זכותם, וזה בכלל לא משנה אם המצעד פוגע ברגשות או לא. הם לא חייבים להסביר לאף אחד מדוע הם מתנגדים למצעד זה. למרות זאת, מטעמי נימוס, טוב יעשו בני העיר אם יסבירו מדוע הם מתנגדים למצעד זה, וכך ניסיתי לעשות בהודעותיי בעמודים הקודם. אלא שהתגובה הלעגנית של יבוסי/דפל, שאין בה כמעט שום תשובה עניינית לדבריי אלא רק "אתה מדבר שטויות" "חה חה חה" "הפסדת" וכד', גורמת לי לחשוב שאין עם מי לדבר.

אראל, אם בנימוס עסקינן, שמא תואיל לא לשקר לחברי הפורום?
כתבתי הפרכה מפורטת של טענות ההבל שלך בנושא הקשר בין הנאה מינית לבין רביה. הלעג היה רק קינוח. אין פלא שאתה נאחז בעלבון כבחבל הצלה, כדי להמנע מתשובה עניינית, אבל האם אתה נואש עד כדי שקר?
עריכה: למען הסדר הטוב, אציין שברגע שנסיים עם הקשקוש הזה, נעבור לקו הביצורים השני שבנית כאן, דהיינו הכחשה שיש בכלל רדיפה של הומוסקסואלים. פרה פרה.
תוקן על ידי - dfl - 13/08/2006 16:02:07

יש לי בקשה מחברי הפורום: אם מישהו/י חושב/ת שבדברי הלעג של דפל מסתתרות טענות ענייניות שמתייחסות לדברים שכתבתי קודם (עמ' 20, הודעה שביעית, מ 11/8/2006 14:06 ) אשמח אם י/תשלה אותן מתוך דבריו וי/תציג אותן כאן בלי דברי הלעג, כך שאוכל להתייחס אליהן בצורה מסודרת. אני פשוט לא הצלחתי לראות, בין כל דברי הלעג, אף טענה עניינית. תוקן על ידי - אראלסגל - 13/08/2006 16:24:47

תוכל להתחיל כאן:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=20&topic_id=1974045
הודעה ראשונה בעמוד.

מו"ל
הרמב"ם לשיטתו ביחס הכללי לגוף וד"ל.

האם עריות הם חוקים או משפטים, ראה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/v5-2.htm

בעניין מוסר והומוסכסואליות , אני רוצה להוסיף נקודה שהודגש כבר על ידי ידידנו יבוסי/ד.פ.ל. בדרכו הוא. אני הצגתי את הליברליזם הבוקר כשיטה מקיפה לגבי המוסר .לדוגמה לפי מיל נראה  שאי אפשר בשם אופן לאפיין משהו כבלתי מוסרי אלא אם כן הוא מזיק לאחרים . כלומר הגבולות היחידים שראוי שאדם ישים על עצמו הם אלה הנוגעים ליחסיו עם בני אדם אחרים . מעבר לכך , אדם חופשי לבחור כראות עיניו.

דעה זו בודאי לא היתה מקובלת על פילוסופים בכל הדורות שחשבו שהמוסר מקיף את כל החיים. בשביל אריסטו או הסטואיקנים ואפילו בשביל קאנט , השאלה המוסרית היתה כיצד ראוי שאדם יחיה את חייו ולא כיצד לפתור התנגשויות בינו לבין בני אדם אחרים.  אצל כולם , מה שבין אדם לחבירו תופס את המקום העיקרי , אבל גם בזה זה מתבטא ביחסו של אדם אליהם בינו לבין עצמו , כמו לאהוב בני אדם , לא לכעוס עליהם וכדו' , דברים שלא כל כך תופסים מקום בפילוסופיה כמו זו של מיל. ובשיטות האלה יש מקום לעקרונות מוסריים אחרים שאינם קשורים להימנעות מגרימת סבל לאחרים , כמו הערך של פרישות ושליטה עצמית אצל הסטואיקנים.

יהיה מעניין לדון מה דינם של יחסי הומוסקסואליים , לפי המוסר הסטואיקני או הקאנטיאני או לפי מערכות מוסר אחרות האם יחסים כאלה סותרים את האידאלים של פרישות  שליטה עצמית והרמוניה עם הטבע יותר משסותרים אותה יחסים יחסים הנחשבים ללגיטימיים ? האם ביחסים הומוסכסואליים יש יותר שימוש בזולת כאמצעי ולא כתכלית בפני עצמו משיש ביחסי מין הטרוסכסואליים? דיון מעין זה ניתן למצוא כאן , באתר החביב עלי : http://plato.stanford.edu/entries/homosexuality/

אבל , אומר יבוסי ואני אחריו ,  כל זה אינו רלוונטי בדיון שלנו . כי אין אנו עוסקים בשאלה כיצד ראוי שיחיה אדם את חייו ,אלא בשאלה כיצד לפתור התנגשויות בין בני אדם. ניתן לטעון בניגוד לליברלים כמו מיל שיש יותר במוסר מאשר פתרון צודק של התנגשויות כאלה , שיש למוסר מה לומר גם על אופן התנהגות האדם בינו לבין עצמו , אבל זה אינו שולל את העמדה הליברלית בתחום המצומצם יותר של התנגשויות בין בני אדם. לשון אחר, כללי המוסר והצדק הפוליטיים אינם בהכרח כל המוסר שיש , אבל בתחום היחסים בין אדם לאדם ובין מדינה לאדם , השאלה האם מה שאדם עושה הוא מוסרי , היא לא בהכרח שאלה רלוונטית , כל עוד לא ביררנו לעצמנו תפקידו של מי הוא לשמור על הישמעות למוסר הזה.  

ככל שאנו עוסקים בשאלה הזאת , לליברלים יש טענה מאד חזקה. זה לא הוגן שכאשר לשני בני אדם יש תפיסות שונות באשר למוסר ולחיים , האחד מהם יכפה על חבירו לנהוג לפי השקפתו. כפיה כזאת צריך  להצדיק. הטענה הזאת תקפה אפילו מבחינתו של מי שבעצמו סבור שהומוסכסואליות היא לא מוסרית. לומר שלפי האינטואיצה שלי מעשה X הוא בלתי מוסרי , אינו הצדקה , כי מי אמר שאתה צריך לכפות ? אולי התגובה הנכונה מצדך הוא לפרסם מאמר בו אתה מסביר את עמדתך?

זה נכון שבכל חברה יש הכרח להשתמש בכפייה , אבל הליברליזם מציע פשרה מסויימת שמנסה ככל אפשר לגרום לכולם להיות מרוצים עד כמה שאפשר. ההישמעות לפשרה הזאת איננה משהו שמוציאים במאבק ספציפי כמו הומוסכסואליות , אלא היא בהחלט משהו שפחות או יותר, אנשים מקבלים באופן שיטתי תמיד ובכל הקשר. מי שללא כל התיחסות לשאלה מתי מוצדק לכפות , בא ואומר שלפי האינטואיציה שלו מעשה X הוא מעשה רע ולכן יש להגביל אותה , מדבר למעשה בעד הפעלת כוח שרירותי לפי הנוחות של הדובר.

מו"ל,

באחת מהודעותי הקודמות, רמזתי שאולי לא קראת את הדברים שנכתבו באשכול הזה ע"י כל מי שהוא לא אתה, והמלצתי לך לעשות זאת. לצערי הרב, המלצתי לא התקבלה. הבעיה היא, שגם את הודעתך שלך כנראה אינך קורא, כיוון שאחרת לא היית כותב אותה שוב ושוב, ומסתפק בעותק אחד בלבד שלה.
איני יודעת מה מקובל בין בני מוסר שכמוך, אבל בחברה ממנה אני באה זה נחשב הוגן ומוסרי להקשיב למי שמתווכח איתי. בעצם, עזוב, זה לא קשור להגינות או למוסריות, רק לקומון סנס. וגם קצת לטקטיקה - קשה לי להאמין שיש בין קוראי הפורום הזה מי שישתכנע מפטפוט חוזר ונשנה של מנטרות גסות רוח, שאין בהן ולו טיעון אחד (יהא רציונלי, רגשי או דתי) ואשר מתעלמות באופן אבסורדי מכל צורה של שיח עם המתדיינים האחרים (קרי: עם המציאות). כך נמצאת מפסיד את הקהל הרב והעצום שאתה בטוח כי גם הוא "מוסרי" כמוך.

אראל,
אם תושבי רח' יפו בירושלים יחליטו שהפרצוף שלך לא מוצא חן בעיניהם, האם יש להם זכות לאסור עליך לעבור ברחוב הזה?

בעלות פרטית על קרקע היא דבר אחד, ומרחב צבורי הוא דבר אחר.