מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

אתה ממשיך במה שבעיני הוא אך הפרחת סיסמאות נבובות וחסרי תוכן. יתכן שיש פער בלתי ניתן לגישור בין האופן שבו אני ניגש לשאלות מסוג זה לבין האופן שבו אתה ניגש. עם זאת , אני הולך לנסות , כי משעמם לי ברגע זה . אני מאד מקווה שזה לא  מבשר על תחילתו של תהליך מיימוניזציה אצלי.

האשכול הזה עסק בשאלות שאני ציינתי ולא בנושא הבלתי רלוונטי לחלוטין של בריאות הנפש. הנושא של בריאות הנפש , הוא גם לא רלוונטי וגם חסר כל משמעות.

נתחיל מהנושא העובדתי. בעוד נכון הדבר שבעולם המסורתי של היהדות הנצרות האיסלאם ועוד כמה , הומוסכסואליות נחשבה לחטא (כפי שמין לפני הנישואין נחשב לחטא) , לא הבאת בדל של ראיה או סימוכין לכך שמישהו ראה בהומוסכסואליות סוג של מחלת נפש , שלא לומר ראיה לקיומה של הסכמה אוניברסלית לכך. 

לענ"ד התיזה הזאת גם בלתי סבירה לחלוטין. אולי אמשלום או מישהו אחר שמכיר את הנושא יותר ממני יתקנוני בכך , אבל אני חושב שפעם למושג מחלות נפש היה מובן מצומצם ביותר , מחלת נפש היה מה שמכונה היום בשם פסיכוזה.  לפסיכוזה יש סימנים חיצוניים ברורים למדי , כמו כשרים קוגניטיביים פגומים והזיות , התנהגות משונה ובלתי נשלטת כמו צרחות ודברים מסוג זה. כמבואר בתורה הראשונה של ליקוטי מוהר"ן , הטיפול המתאים במקרים כאלה היה על ידי שמות והשבעות, וכשזה לא עבד , על ידי חבטה במקלות (האין זה מעורר ספקות כלשהם לגבי ההבנה העתיקה בכל הנוגע לבריאות הנפש?). מאידך , לומר שאדם שתפקודו היומיומי וכשריו השכליים   הם ללא פגם ולא שונים מאלה של אחרים , היה נחשב לחולה נפש בגלל עבירה שהוא עובר בסתר , נראה לי קצת משונה. אולי במובן מטאפורי היו מדברים על החוטא כחולה נפש (אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות) , אבל הרעיון שאדם כזה יכול להחשב לחולה הוא חידוש של העולם המודרני.

בזמן המודרני באמת הורחבה מאד ההגדרה של המושג חולי הנפש. ישנם פסיכולוגים רבים שמשיטתם עולה ש99.99 אחוזים מהאוכלוסיה אינם יכולים להחשב בריאים בנפשם. הקומוניסטים הרחיקו לכת בעניין זה וסברו שמתנגדי משטר זקוקים לטיפול נפשי. אני מתאר לעצמי שלפי שיטת פרויד הומוסכסואליות צריכה להחשב לסוג של הפרעה , אבל כך גם הדת ושורה של התנהגויות שמרניות אחרות . השאלה מה נחשב להפרעה ומה לא היא שאלה מעניינת (גם בהקשרים אחרים , ראה למשל באשכול על ספרו של דוד אסף , בעניין תשוקת המות שאולי היתה לרבי מלובלין או באשכול שעסק בשיגעונו של ר' נחמן מברסלב) , אבל אין בזה הגדרות חד משמעיות והכי חשוב לענייננו , לא נראה שהיו מסורות כלשהם בנידון בעולם הטרום מודרני.

כל זה בנוגע לשאלה ההיסטורית . אבל הבה נניח שהיית צודק בעניין ההיסטורי. הבה נניח גם שמשום מה אנו משועבדים לקטיגוריות העתיקות בנושאים אלה. איזה משמעות יש לקביעה שX הוא מחלה , מעבר לשימת תווית? איזה אינפורמציה חדשה שלא ידענו מקודם מתווספת לנו כשאנו מגלים שמשהו הוא מחלה? לא מזמן קראתי איזה מאמר ב"דעת" על סימפטומי העישון , בין השאר נאמר שם על תופעה שיש אצל מעשנים בגיל העמידה , של שיעול בוקר. נאמר שם שבניגוד למה שחושבים מעשנים שמדובר במשהו שהולך עם העישון , הרי לאמיתו של דבר מדובר במחלה. בהמשך המאמר מוסבר שהשיעול הזה הוא סימפטום למשהו שהולך ומתפתח עם הזמן למחלת ריאות קטלנית , אם לא עושים משהו כדי לעצור אותה. אז כנראה המשמעות של הקביעה ששיעול הבוקר הוא מחלה , הוא בעצם שהוא סימפטום חיצוני לתהליך פתולוגי המתרחש בגוף שעלול להביא למוות בסופו של דבר. אבל הבה נניח ששיעול הבוקר לא היה תחילתו של תהליך כנ"ל , איזה משמעות היתה לקביעה שזו מחלה? אם אני מעשן ולא מפריע לי שיש לי שיעול בוקר , מה זה משנה לגבי אם לפי איזה הגדרה רפואית של המושג מחלה זה מחלה? בעצם מדובר בתיוג חסר תוכן.

ולענייננו , האם משמעות הקביעה שהומוסכסואליות היא מחלה , היא שזו תחילתו של תהליך קטלני או של תהליך שיביא בסופו של דבר לפגיעה זו או אחרת בתפקוד היומיומי? אם כך , הרי זה נתון לבדיקה אמפירית. כמובן שלפני הבדיקה , צריך להבהיר מה בדיוק הולכים לבדוק, מהי הפגיעה הצפויה בתפקודו של הומוסכסואל שאינו הולך לטיפול בעצת נפש . ובכל מקרה זה יהיה ממש אבסורדי לטעון שהמסורת העתיקה הוא תחליף הן להבהרה כזאת והן לבדיקה אמפירית כנ"ל.

אם מאידך אין טענה שהומוסכסואליות זו תחילתו של תהליך פתלוגי כלשהו , אלא שכל כוונתך לתייג את עצם ההומוסכסואליות כמחלה , מה בדיוק התוכן האינפורמטיבי של הקביעה הזאת? למעשה אין המדובר אלא בניסיון להציג את ההסתייגות מההומוסכסואליות כאילו זה תלוי באיזה קביעה אובייקטיבית. כאילו יש איזה מצב אוביקטיבי של "היות מחלה" והמצב הזה מתקיים לגבי הומוסכסואליות . זה לא משנה מהעובדה שמדובר בגישה עקרה למדי . בעיקרון מדובר בצורה אחרת לומר שהדבר לא מוצא חן בעיניך. מתוך הבנתי שזו כוונתך , כתבתי שיש לרשום את דבריך בפרוטוקול.  אלה דיבורים שמעצם טיבם אינם יוצרים מתווה לדיון משמעותי כלשהו.

דוגמת המחץ שלך מדגימה היטב את הנקודה. מבחינתך, הסדר הראוי בעולם הוא הסדר שבו אנשים מחזיקים את לשונם בפנים וגברים בועלים נשים ולא גברים (אולי משיקולי תקע ושקע כפי שקבע בוגי למעלה). ואם מישהו ישאל: למה זה צריך להיות דווקא ככה ? התשובה תהיה כי אחרת זה לא תקין מבחינה נפשית.  תקינות המצב הנפשי הוא הדרך שבו אתה מתאר את התאמת התנהגותו של הזולת לטעמך האישי ולרצונותיך האישיים.

זה בהחלט לגיטימי שיהיו לך השקפות נחרצות לגבי מה אנשים אמורים לעשות עם אבריהם השונים, כיצד הם אמורים להתלבש וכך הלאה , אבל אתה בודאי מבין שאנשים אחרים עשויים להרגיש אחרת לגבי אותם דברים והשאלה הגדולה היא מה מייחד את הרגשות שלך והופכם לנורמה המחייבת את כולם.

אמנם ניתן לטעון שמאחר וצריך הכרעה כלשהי , למה שזה לא יהיה לפי הרגשות שלך . אבל מידת הצדק מחייבת בדרך כלל להתחשב בכל הצדדים הנוגעים בדבר, ומאחר ויש פשרה עדיפה בהרבה שיכולה להשאיר הרבה יותר אנשים מרוצים עדיף לילך לפיה, זו הנקודה שבה נכנס לדיון נושא הליברליזם ויהיה נחמד אם למישהו יהיה משהו משמעותי לומר בנושא הזה.

בכל מקרה , לומר שצריך לקבל את עמדתך כי הומוסכסאליות זה משהו לא תקין מבחינה נפשית , זה לא להוסיף כלום לדיון , זה בערך כמו לומר צריך לקבל עמדתי כי צריך לקבל עמדתי.

ולסיום לסיסמא האחרונה , אנשים רשאים לדרוש שלא לקיים מצעד מכוח זכותם לדרוש שלא יהפכו עליהם את נורמות החיים והשפיות . לדעתך נשאר לנו רק לדון בשאלה האם מדובר בסטייה או ב"נורמה" , ואם יתברר שמדובר בסטייה הרי אין ספק שאין לאפשר למצעד להתקיים.

אניח לנושא התוויות חסרות המשמעות של "סטייה" ו"נורמה" , באשר כל מה שנאמר על ידי לגבי "מחלה" תקף לגביהם. אתמקד בשאלה של "הפיכת נורמות החיים והשפיות". כמובן שאין כאן כל התעכבות על שאלות חסרות רלוונטיות , כמו מתי שמורה הזכות למנוע קיום הפגנה במדינה דמוקרטית ,  אין שום ניסיון לקבוע גדרים וסייגים לעריצות של הרוב , אבל יותר מכל אין שם הקדשת מחשבה למשמעות המונחים בהם אתה משתמש ולהתאמת הסיסמא למציאות. כיצד בדיוק יקרה שעל ידי כך שמספר כזה או אחר של אנשים יעבור דרך רחוב יפו ויניף שלטים שעליהם יהיו כתובים דברים מסויימים , יהפכו על אנשים נורמות החיים והשפיות. אין אנו יודעים אל נכון מה זה בדיוק מציאות שבו נורמות החיים והשפיות נהפכים על אנשים , כך שאין בידינו לברר אפילו אם זה רע כל כך.