מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

לכן הוספתי בסוגריים '(גם בלי להתחשב בתגובה הצפויה)' לומר שגם מצד ההגינות שלנו לא היינו עושים כך. מה כל כך קשה להבין? פתחתי בפורום הזה אשכול מאמרי חז"ל תיאורטיים שם אני מביע דגילה בשינויי מצוות לא פחות קיצוניים מהיתר משכב זכר, אבל לא הייתי מנפנף בתדפיס שלו ולא הייתי מניחו במקום דתי מפני כבוד בני המקום.

מיימוני

רצון הצועדים לצאת מהחרם הציבורי הוא מובן אבל הדתיים ברחוב יפו הם לא הכתובת. המסר שלהם מיועד למחוקקים בכל מדינות העולם ומי שמשפיע עליהם בנושא. לגבי המונח מסתולל ניתן ליצור פרפרזה מפרשה שנקראה לאחרונה: 'העיני האנשים האלה תנקר כי תסתולל עלינו גם הסתולל'.

ברחוב המלך ג'ורג' ובקרן היסוד, במרחק של קילומטר מהר הבית, נוסעים בשבת ובכך פוגעים ביקר ובקדוש לך ולי. גם טריפות מוכרים שם, ובפרהסיה. אני משער שעם אלה השלמת.

אולי בעצם לא השלמת. אני מנסה להבין את המשפט "ויש כמה שיעורים שלמדנו על כרחנו בגלות שכדאי לנו לשכוח. היה נהדר שם בגלות, אתה יודע, אבל לא הכל". במה שונה (לענייננו) מדינת ישראל מהגלות? בגלות דרשנו סובלנות לאמונתנו מאנשים שעצם קיומנו כיהודים היווה (לדבריהם) פגיעה מכאיבה ברגשותיהם הדתיים העמוקים ביותר.

כך דרכה של תעמולה אנטי דמוקרטית. אף אחד אינו מתחשב בכללים , אז למה שאנחנו נתחשב?! כמובן אין צורך להביא שום תימוכין , שכן זהו מושכל ראשון שכל הדמוקרטיה היא אחיזת עיניים שבאמצעותה השכבה השלטת מכסה על עצמה. מי שמבקש תימוכין לכך הוא סתם נאיבי. כך מצדיקים החומייניסטים ושאר אוהבי העריצות די בכל אתר ואתר , את אי ההתחשבות הבוטה בדמוקרטיה.

אלה מסוג האמונות שאדם מאמין בהם בלי קשר למציאות , עם זאת אעיז להצביע שבנידון דידן נראה שדבריך משוללים כל יסוד . דיברנו על אישור לקיים הפגנה . למיטב ידיעתי הצורך באישור כזה הוא עניין טכני הנגזר מהעובדה שהפגנה משבשת את התחבורה ולפעמים מאיימת להתדרדר לאי סדר ציבורי , לכן יש צורך בתיאום עם המשטרה. אינני יודע אם כל אחד יכול לקבל תמיד וללא יוצא מן הכלל אישור לקיים הפגנה בדיוק ברגע שבו הוא רוצה ובמקום שבו הוא רוצה , אבל בהחלט שאף פעם אין בעיה עקרונית לקבל אישור כזה  , ללא קשר למטרת ההפגנה וללא צורך בפרוטקציה משום צורה שהיא. הפגנות מתקיימות באישור המשטרה נגד חיטוטי שכבי למען שחרורו של וולס של פולארד או של וענונו , בעד ונגד הבחירות, בעד ונגד הגדר , בעד הכיבוש ונגדו , עד כמה שאני יודע לא מעכבים אף אחד מלהפגין , ומטילים עליו רק לתאם עם המשטרה.

החרדים והערבים מנסים במקרה שלנו לגרום למשטרה לא לתת אישור להפגנה , מטעמים של ערעור הסדר הציבורי , על ידי איומים בוטים באלימות. אין יותר טבעי מכך שאלה יטענו שבלאו הכי כך הסדר תמיד, שכולם כביכול מתנהלים באלימות ובתככים. אבל אתה שרואה עצמך אדם נאור מן הראוי שלא תקבל כך באופן אוטומאטי את התעמולה הזאת.

בוקר טוב

לגבי הבד"ץ , ברור שכאן אין המדובר בעוד מאבקון כמו על כביש שש או תועבה של שטראוס , אלא במונדיאל של כל המאבקים . חודשים לפני המצעד כבר מסיתים ומציפים את הרחובות במודעות על כך. וחוץ מהקנאים הירושלמים ישנם עוד יהודים שלבם התעורר משום מה לקנאת ה' צבאות. למשל , הרב יעקב מדן , אחד מחותמי אמנת כינרת שמוכן להכיר בזכותם של חילונים לברור אוכל מתוך הפסולת בשבת ללא מחאה מצידו, החליט שאין לאפשר למצעד הזה להתקיים וקרא להתגייסות של חצי מליון איש לחסום בגופם את קיום ההפגנה (בלי אלימות ח"ו) .

גלוי עיניים

מה אנשים צריכים לומר בכדי שאאמין להם? זו בעיה אמיתית , למשל כשיש תהלוכה בקובה נגד האימפריאליזם האמריקאי , קשה מאד לדעת אם מדובר במשהו המתוזמר על ידי השלטונות , או במשהו אמיתי או אולי בקומבינציה לינארית של שני הדברים. מה יכולים קובנים לעשות כדי שנאמין להם? לא הרבה כנראה. בחברה שבברור איננה חברה חופשית , אי אפשר לדעת מה מרגיש האיש הפשוט ברחוב, ולהסתמך על מודעות רחוב ואפילו על הפגנות ענק (שמורכבות בין השאר מבחורי ישיבה שמשוחררים מהישיבה לצורך ההפגנות , סקרנים ומשועממים לרוב) , זה לקנות תעמולה זולה בערכה הנקוב. לצערי, העדה החרדית , מועצגה"ת פוליטיקאים ולבלרים חרדים , אינם מקובלים עלי כדוברי הציבור החרדי. אני מכיר הרבה אנשים הסבורים שכל ההתעסקות בעניין הזה מעיד על סטייה עמוקה , אבל את דעתם לא תשמע וגם שתיקתם מצטרפת מן הסתם ל"זעקתו של ציבור שלם".

הייתי מוסיף שבשנים הקודמות קשה היה שלא להתרשם שכל הבלגן נגד מצעד הגאוה התחיל ככלי ניגוח מצד הקנאים במטרה להעמיד את ראש העיר החרדי של ירושלים במצב בלתי אפשרי  (מה שבסופו של דבר הכריח את המסכן להיפרד מ30 אלף טבין ותקילין במאבק משפטי אבוד מראש, בהוראת מרן כמובן ששינה את דעת קדשו מתישהו בין השנה הראשונה לכהונת לופוליאנסקי לשנה השנייה ) . בעניינים אלה הקנאים נותנים את הטון , זה מתחיל כניגוח מצדם ואז הפוליטיקאים החרדים קופצים על המציאה ומוצאים עוד הזדמנות להצדיק את קיומם , איזה סימביוזה נפלאה.

מכיוון שונה במקצת יש לי קושי נוסף להאמין בכנותם של רגשות אלה. פעם כשניסיתי להיות ירא שמים , ניסיתי לקיים את דבר מרן המחבר, "ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש" , אבל כמה שניסיתי לא הצלחתי להצטער על משהו שאינו נוגע לי , רק בגלל שיש איזה הלכה שכך צריך לעשות. יש הרבה יהודים שיגידו לך , בגלל שהם צריכים להגיד כך, שהם באמת מצרים ודואגים על חורבן בית המקדש , עם זאת אני בטוח שתסכים שאין לקנות הצהרה כזאת בערכה הנקוב, העובדה שמישהו מצהיר שהוא מצר ודואג אינה ראי שהוא באמת מצר ודואג. הדת , לפחות הדת שלנו , מבוססת על מניפולציה עצמית של רגשות , אדם צריך להרגיש אהבה ,יראה , צער ושמחה לפי איזשהו תזמון מראש. אני נוטה להאמין שאנשים אינם מרגישים רגשות כנות בנוגע לדברים רחוקים מהם בגלל שיש דין שהם צריכים להרגיש כך , וקנאה ה' צבאות הוא לדעתי רגש נדיר, ועם זאת הם יגידו את מה שהם צריכים להגיד .

כמובן כל זה אינו נוגע בנקודה המרכזית , מה מבדיל בין הטענה הזאת על פגיעה ברגשות , לבין כל גחמה אחרת? למה להתחשב בכך? למה החרדים רואים עצמם פטורים מהצורך להתרסן ולחיות בדו-קיום עם כל האחרים? גם הם אינם מוצאים חן בעיני אחרים .