מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

ריב,
את מצפה שאני אענה על הטענות שאת מכניסה לי לפה.

מיכי
בשבילך,
http://he.manhigut.org/content/view/2869/140/

אישציפ,

 למי שגדל בתרבות יהודית ויודע ששפיכות דמים היא עבירה חמורה, ושצריך הרבה כדי שזה יהפך לדבר לא מגונה ועוד הרבה יותר מכך כדי שזה יהפך לדבר חיובי.כל כך קשה לענות אם הקנאי הנשלח חייב לעמוד בקריטריונים הילכתיים לכתחילה = להיות מפורסם במידותיו הטובות ?

ברור שמצד האמת הוא צריך לעמוד בקרטריונים מסוימים, אלה שהמציאות מורה שזה לא תמיד כך, הרי פעולה קנאית היא ספונטנית, ולכן שייך לבדוק את האמת שבה רק בדיעבד, שהרי גם אם יבוא קנאי מפורסם במידותיו הטובות,  לא נורה לו לעשות מעשה.
זו היתה טענתי מההתחלה, ובהחלט אין לי יכולת להתמודד עם החלטתך התמוהה שאני סובר אחרת.

1) ברוך השם שאתה מודה שמצד האמת הקנאי צריך לעמוד בקריטריונים, אך מה פירוש מסויימים? (הרי הרמב"ם מגדיר בדיוק מהם הקריטריונים.)
2)לא הבנתי מה פירוש "שהמציאות מורה שזה לא תמיד כך" - האם כוונתך היא שהיות וידיהם של אלה שמוחזקים כ'קנאים להשם' כבולות מכיוון שהם קשורים בקשר הדוק עם המימסד,ומחוייבים לו,  אין הם יכולים לבצע את מה שהם מופקדים עליו מכוח התורה האמיתית - אז הם מתפשרים על מה שמחייב את האדם להיות קנאי - ונוקטים בשיטת מבלי הרבה תיישים לא נשיג אפילו גדי אחד קטן לכפרה להתנחם בו?

לסיכום, להבנתי, ואני חוזרת על דברים שכבר כתבתי:  לקנאי שעומד בקריטריונים הילכתיים יש את הסמכות לשקול ולשפוט ברגע האמת  מתי יש לעשות מעשה פנחס, היינו, רק כתגובה על חם למעשה קיצוני שנעשה "לעמוד כנגדו בהיפך על צד הרפואה"  חופש הפעולה הספונטני מוענק לו מכיוון שהוא מוחזק וידוע כאחד שפעולותיו הם לשם שמיים.

בוגי,

תודה על הסיפור הראשון. מעבר לזה שהוא מצחיק, יש בו גם קריאת תיגר (פמיניסטית במהותה) על החלוקה המגדרית שמרבית בני האדם (וגם אני, מה לעשות) שבויים בה.

דברי א. קמין, שאין לי שמץ מי הוא, לא רק דמגוגיים (הברירה הפרשנית שלי היא בין דמגוגיה לרדידות מחשבתית ובוּרות, אז מתוך רוחב לב שנחת עלי פתאום בחרתי באופציה הראשונה), אלא גם צבועים במידה רבה.

בין השאר, הוא כותב - כבר היום ברור כי מאבקם של אלה שנלחמו, לכאורה, לצאת מן הארון בחדר השינה, עוסק היום במחול על השולחן בחדר האורחים

למען האמת, מי שנלחם "לצאת מהארון" לא עשה את זה כדי להיות הומוסכסואל בחדר השינה שלו, אלא דוקא ברחוב, בכנסת, בגן הילדים של ילדיו וכו'. א. קמין כנראה מאמין (שוב, בחירה פרשנית בין טפשות ורדידות לבין תמימות שאינה יאה לפובליציסט, ושוב - בחרתי בשניה מתוך רוחב לב פתאומי), שלולא האופציה לצעוד במצעד הגאוה לא היו בעולם גברים שמתאהבים בגברים ונשים שנמשכות לבנות מינן.  הומוסכסואלים בחדר השינה שלהם תמיד היו, והעולם ידע ושתק (פחות או יותר.  גם העולם היהודי,  למרות מה שנכתב בספרי חוקיו). הומוסכסואליות עוררה דיון ציבורי נרחב כאשר בקשה לצאת מחדר השינה אל החיים הציבוריים. באופן מפתיע, זו בדיוק הכוונה של הביטוי "לצאת מהארון", וזו בדיוק הסיבה לכך שיש התנגדות עזה וכואבת למימושו.

כיון שאיני מכירה את דעותיו של אותו א. קמין, אני מרשה לעצמי לתהות על סיום דבריו -
עיני העולם כולו נשואות לדרך שבה מטפלת מדינת ישראל במקומות הקדושים, ולכן השאלה היא אם יודע השלטון הישראלי במה הוא עוסק כאשר הוא מסדיר נושאים הקשורים לדת בעיר שלא רק ליהדות איכפת ממנה
האם בהרבה נושאים הקיימים על סדר היום הציבורי במדינת ישראל, הוא כ"כ עירני ל"מה יגידו בעולם", מודאג באופן עמוק מאיך יגיב האפיפיור וחרד מדעת מנהיגי הדת המוסלמים? אם כן, יש לי רשימה של עניינים - אני בטוחה שעל חלקם שמע א. קמין - בהם מעשיה של ישראל בירושלים, אינם עולים בקנה אחד עם עמדות העולם הגדול. לתשומת ליבו.

איזה אשכול... רק כמה ימים אני לא כאן, וכבר אני לא מצליח למצוא את ההודעה האחרונה שכתבתי. אז לפני 3 עמודים כתבתי שלדעתי הסיבה העיקרית להתנגדות למצעד היא הדגש המוגזם על קשר גופני, ובעל בעמיו שאל (אם הבנתי נכון) "זו סיבה מספקת לדעתך?". אז ע"פ ספר החינוך: "משרשי המצוה, לפי שהשם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא, ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה - שאין בדבר תועלת פרי ולא מצות עונה, מלבד שעניין אותו טרוף - נמאס ומכוער הוא מאד בעיני המקום ובעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבוד בוראו - לא ראוי להתנוול במעשים מכוערים כאלה. ומזה השורש אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין עו:) שאסור להשיא אישה לקטן, דכעין זנות הוא; וכן שלא ישא אדם זקנה ועקרה שאינה ראויה לילד", כלומר, שורש האיסור הוא משום שזה קשר גופני שאין בו שום פרי ותועלת ליישוב העולם. אמנם, אין אנו פוסקים הלכה ע"פ טעמי המצוות, אבל כשמדובר בעניין עקרוני כמו מחאה, נראה לי שהמחאה צריכה להתמקד בשורש העניין (ולכן, גם אם ירצו לעשות מצעד שמטרתו להתיר נישואין של ילדים שאינם ראויים להוליד, גם אז יהיה ראוי להתנגד). מ.ד.אברהם כתב: "יש הבדל בין לכבד את האדם, לבין לכבד את דעותיו ומעשיו העברייניים. הרי אף אחד לא מציע לשלול מהם זכויות אזרחיות כלשהן. מציעים לשלול מהם זכות להביע עמדה עבריינית (=על פי ההלכה)." - זה נכון, אבל בחברה שלנו מזלזלים גם באנשים שלא עושים כל מעשה עברייני ע"פ ההלכה, רק משום שהנטיה שלהם שונה. ולכן חשבתי שלפחות אחת ממטרות המצעד היא לשנות מצב זה. ולדעתי ראוי למצוא כמה שיותר נקודות הסכמה, גם כדי לחדד את נקודות המחלוקת, וגם כדי להגדיל את הסיכוי לשלום. לגבי "קנאים פוגעים בו" - הנה כמה מאמרים: http://www.tora.us.fm/tnk/tora/bmdbr/qnaim.html ודיון שהיה כאן כאשר הנושא עדיין היה תיאורטי:... http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1280710&whichpage=1

כל אחד קיבל בסוף את מה שרצה וכולם הרוויחו:

א. פופנהיים, קרויס וכל המתבדלים הקנאים קיבלו זמן מסך בתקשורת (בדלנים, עאלק) והפגינו מנהיגות בשטח.

ב. העדה החרדית הראתה שוב שהמנהיגות הרבנית שלה מסוגלת לסחוף רבים בציבור החרדי (גם מחוץ לגבולות העדה) למלחמות האלימות על קדשי ישראל.

ג. רבני העדה הפגינו מנהיגות ושליטה על השטח כשהצליחו לכבות את המהומות אחרי ההסדר.