מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

הפרעתוני,

כבר אוריין אני משוכנע שאתה מכיר לא מעט מקרים שבהן מציאות חברתית שינתה נורמות הלכתיות. למשל, הדוגמא הנדושה של הלכות מו"מ עם עכו"מ כפי שהן מוצגות במסגכת ע"ז וה'טיפול' שהם קיבלו בימי הביניים עד שכמעט ולא נותר ממסכת זו שריד.

את התרגיל שאתה עושה פה לצבי זוהרים, אפשר לעשות גם לך. די אם נקרא לפה את אחד מלמדני הפורום השכן שיפרט בפנינו את כל חטאי הציבור שאתה שייך אליו וכל ההיתרים והכניעות שלו ליצרים.

בסופו של דבר, יש לך איזה סל חברתי מקודש, שכל סטייה ממנו אתה מצייר כמשהו שהוא מחוץ לדתיות גם אם הוא מגובה בפסיקה (למשל, המאמר של זוהר כן התבסס על שיטות פסיקה וגם אם הוא חוטא באי הצגת התמונה במלואה או בפרשנות מגמתית, אי אפשר להגיד שהוא מופרך לגמרי. הרי הדיון של זוהר הוא בכלים הלכתיים וגם עצם הדיון לא מקובל עליך, בגלל החשש מהמסקנות שיתכן וסותרות את המבנה השמרני ואת הפחד המובנה של החברה הדתית מהמילה הטעונה 'מין' ומה שמסביבה).

כלומר, אני גבול הדתיות, וכל מה ששמאלה ממני הוא לא (מה שמסביר את הכריכה של כל מיני דברים שלא מקובלים עליך ביחד בתור מגמה של 'דתיות לכאורה').

ועל זה כבר נוסדה בפורום אסכולת אא"ס (פרטים אצל שמרן1000).

 הטיפול שלהם זכו הלכות יין נסך באשכנז, תחת היתרים דחוקים של "שעת הדחק", זכה לביקורת כבר אז (בידי המהר"ל ודומיו). אבל גם זה כלל לא מתקרב לנקודה שאני מדבר עליה. מכיון שגם סיעתו של הרמ"א ראתה במקורות דבר מחייב, וודאי שלא ניסתה לעקוף איסורי תורה, אלא רק איסורי דרבנן שבמובן מסוים בטל טעמם. כל זה אינו שייך לנידון דידן.

אם כבר להשוות, ניתן להשוות לשבתאיות ובפרט לפרנקיזם, מכיון שמדובר כאן על היתרים דתיים לעניינים מיניים.

הרי ברור כשמש שזוגיות ארעית ללא נישואין, וודאי זוגיות חד-מינית, סותרים באופן בוטה את העולה ממקורות היהדות (שלא לדבר על איסורי תורה מפורשים). הדתיות כאן היא דתיות חברתית ותו לא.

בע"ב,

אם היית קורא באשכול הזה מתחילתו, היית רואה את ההבדל המהותי בעיני בין העניינים הללו. מבחינתי, אין ביניהם כל דמיון. ברשותך, תשו כוחותי מלדון בכך שוב, ואתה מוזמן לפנות למו"ל שיסכם עבורך את הדברים. אני בטוחה שהוא זוכר לפחות חלק מטענותי, שכן בעוז רב הוא ניסה להיאבק בהן ולהוכיח את טעותי.

אגב, אם תשים לב להודעת ממללא אשר תחתיך, תוכל להסיק משם לגבי דרכך שלך - "היום בנות לומדות גמרא ומחר הן צועדות במצעד הגאוה", וכד'.

יקירתי ,  התכוונת בודאי  "היום  הן צועדות במצעד הגאוה ומחר הן לומדות גמרא"

_________________

הפרעתוני,

א. הדוגמא על מסחר עם עכו"ם רחבה הרבה יותר משאלת יין נסך. מה לגבי מסחר איתם לקראת ימי אידיהן? איך זה שכמעט אף נורמה שמוצגת במסכת ע"ז לא נוהגת כיום ביחס לנוצרים למרות שכמעט כולם מסכימים שנצרות היא ע"ז (ולמשל לא יבקרו בכנסיה).

ב. הנפנוף שלך בפרנקיזם הוא בדיוק ההיסטריה שאני מדבר עליה ביחס למין. לצערי, חלק מאיתנו לא מבין שהאגדות על מסיבות מין בביצה הן חלק אחד של התופעה, והחלק השני שלה הוא צעירים וצעירות רבים יראי שמים ומקפידים שנמצאים במצוקה, ולא בטוח שלא ניתן היה להקל עליהם בכלים הלכתיים. באותה מידה אפשר לומר על כל קולא בהלכה שנוגעת למין שהיא פרנקיזם כי גם בפרנקיזם היה מין. מה הקשר?

ג. לי לא ברור שקשר זוגי קבוע שאינו נישואין מנוגד ליהדות, לפחות באופן שבו הבינו אותה הראב"ד או לפחות היעב"ץ.

ד. אתה לא יכול להתעלם מהשינוי העצום שעבר היחס למין ביהדות מתקופת חז"ל לימינו. הרי בגמרא דיברו על התקנת אשה לנישואין ליום אחד כשאמורא הולך לעיר אחרת, לא לדבר על ריבוי נישואין שהיה קיים. כל האלמנטים הללו נעלמו בימינו, ונשארנו רק עם מסגרת של זוגיות אחת תחת חופ"ק. כל עוד שזה עבד באופן מסויים, זה היה מספיק. כיום המציאות היא שיותר ויותר אנשים מתחתנים בגיל מבוגר. אם אתה חושב שזה פונקציה של רמה דתית, אתה טועה (בשיעור שלי בהסדר כל אלו שלא התחתנו עדיין היו מסווגים כחרדלים מובהקים, חוץ מאחד שניים. כל הלייט התחתנו מזמן), ועוד תיווכח בכך בעתיד כשתראה שהחזון הדתי של חתונה בגיל צעיר לא מתממש אצל כל חבריך. אז גם אולי תוכל לגלות לחלקם ולכמילה הכפויה עליהם אמפתיה, בטרם תהפוך אותם לפרנקיסטים.

א. ההיתרים התבססו פעמים רבות על הנחת יסוד שהנצרות אינה עבודה זרה קלסית, ולפחות שניתן להסתמך על כך בשעת הדחק. ביקור בכנסיה אינו שעת הדחק.

ב. לא נפנפתי בפרנקיזם, אך מכיון שנכנסת להשוואות היסטוריות, אמרתי שהכיוון הזה יותר הגיוני, מכיון שמדובר במין ולא בשאלות עסקיות-כלכליות. השאלה היא מהי המטרה של המנסים למצוא היתרים מתחת לאדמה.

ג. מה שמחפשים היום הוא היתר לקשר זוגי שאינו קבוע. אחרת כבר היו מתחתנים וזהו.

ד. הסיפור על "מאן הויא ליומא" הוא מקרה נדיר, שכבר הגמרא הגבילה אותו בעצמה מאוד. ריבוי נשים לא היה מאוד רווח גם בעבר. אבל אדרבה, נראה אותך מחדש אותו. וזה שאדם לא מצליח להינשא עד גיל מבוגר, לא מתיר לו את כל העולם. המציאות שהשתנתה באמת, והשתנתה מאוד, היא העולם המתירני-מיני, שבו מין הוא אחד מעיקרי האמונה, ומין נותק מיחסים-של-קיימא. הראיה היא שבקרב דתיים "חזקים" יותר (חרדליים או אחרים) אין שום קריצה לכיוון הזה, ודאי לא כתופעה חברתית, אבל כמדומני שגם בשוליים זו תופעה מאוד מאוד זניחה. בכלל נשמע לי מוזר הקטע הזה, שאדם לא מתחתן עד מאוחר אז הוא מאוד מאוד רוצה מין. אם הוא כזה מחורפן, שיתחתן עם איזו אחת, ויתגרשו אחרי כמה חודשים. גם זה מאוד נפוץ היום, יותר מאשר תקופת התלמוד.