מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

העברתי את הטענה לנציגי ההומואים ונאמר לי שהם מסכימים שהאספלט ייעקר ממקומו והכסף יוחזר לבעליו , אבל הם לא מסכימים להימנע מלצעוד רק בגלל שאיזה שוטה בנה כביש במקום שהם התכוונו לערוך בו מצעד.

פזמון :אם תכתוש וכו'

_________________

יוצא שאין שום אפשרות שפשוט לא הבנת את דברי.
נפלא.

לגבי הבנת הנקרא שלי: עליך ללמוד לנקד.
זה יעזור לי לא להזדקק לנחש מה היא כוונתך, וכך ימנעו אי הבנות מוזרות שכאלה.
ואחרי שהבנתי את זה, אני אשמח לשמוע, אולי סוף כל סוף מישהו יצביע על משהו שאכן שייך להשקפת העולם שלי, ואיננו עיקבי.

אפיק,

1. לא הבנתי - מדוע רגש זו מטרה? (האמת שגם לא הבנתי מה זה קשור לכאן, אבל לא נראה לי שזה קריטי). אני מסכימה שקשה לפעמים לפתור בעיות באמצעות הרגש (שכידוע הוא משתנה מאדם לאדם), אבל גם השכל לא תמיד עוזר, ואני ממליצה על שימוש נבון, מושכל ורגיש בשניהם.

יש אפשרות כזו.זה למה הצגתי לך את תלונתי.

איז מילה אני אמור לנקד כדי שדברי יובנו?

אמשלום,
1. בילתי אפשרי לפתור סיכסוכים בעזרת רגש.
יוסי מרגיש שעצם קיומם של ההומאים מפריע לו ולכן זה מקנה לו "זכות להרוג אותם"?
השילוב שאת מציעה אולי ברור לך, אולי ברור לבעלך, ואולי אפילו לשכנים שלך.
לי הוא בכלל לא ברור, וכנראה שלעולם הוא לא יהיה.
מה שנגיש לשנינו במידה שווה אלו רק הנתונים שהגיעו מהחושים, ומהשכל. לכן במטרה לפתור סיכסוכים כדאי לך לפנות אליהם.
כל פניה אלי (או לשופט) עם גחמות ואינטאיציות תוביל תרעומת, שכן אלו דברים שרירותיים.

2. זכויות אמורות להגן עליך מפני יוזמות של אלימות כנגדך.
ברגע שאת סוגרת את הרחוב את פוגעת באחרים- ז"א שאין לך שום זכות שכזו.
אולי את קוראת לזה ככה, אבל זה סתם צירוף של הברות חסר פשר ומשמעות.

3. מדינה לא יכולה להיות בעלים של שום דבר שכן למדינה אין תודעה ואין רצון.
אותו דבר לגבי עיר.

4. כביש לא נסלל מעצמו. (קעלעמר, זו דוגמא מובהקת לעובדת מציאות.)
אם גם יוסי שילם על הכביש, איך זה שפתאום גוזלים ממנו את הזכות להשתמש בכביש?
הסיבה היא פשוטה: השיטה מובילה לסתירות וטעויות.

אני יכול לשלוח עתירה? הדברים של אותו בחור מפורום הסטודנטים היו אמורים להבהיר לך במפורש כמה המצב מגוחך (יותר נכון עצוב).

5. אותה טעות. כדאי שתתחילו לבדוק מה משמעות המילה הזו ("זכות")

אם אין להם חלק בכביש יותר ממני, הרי שאת היית אמורה לתמוך בי: אני זה שחוסמים לו את הכביש.

קעלעמר,
במחילה,ממך לא הייתי מצפה לביקורת על בית המשפט אתה עקבי הרבה פחות.
היתה אמורה להיות נקודה אחרי "בית המשפט".
אני חשבתי שהתבלבלת במילים והתכוונת שבעבר תמכתי בבית המשפט (כנראה בגלל המילה "זכות", כפי שאמשלום טעתה בפירוש דברי)
 
הייתי שמח לו היית מראה לי איפה אני לא עיקבי.
אם אני אכן לא עיקבי- זה סימן שיש לי טעות.

אפיק,

משום מה אתה פונה אלי בלשון רבים. הריני להבהיר כי הניק "אמשלום" משמש אישה יחידה ואינו מסווה לקבוצה או עדה כלשהי.

1. לצערי (וכפי שאמרתי כבר) גם בעזרת שכל קשה מאוד (ולעיתים בלתי אפשרי) לפתור סכסוכים. עם כל הכבוד לנתונים שמגיעים מן החושים, גם הם לא תמיד זהים אצל כל בני האדם (ייתכן למשל שאתה עיוור צבעים ואינך מבחין בגוון שלעיני הוא בולט וברור ביותר, או שאני חירשת גמורה לצליל שבאזניך הוא חד ובהיר וכו'). הנה למשל בדיוננו זה, הנתונים ששנינו מתייחסים אליהם כלל אינם זהים - מה שנראה בעיניך כעובדת מציאות (למשל שהכביש שייך לך יותר מלמישהו אחר) הוא שטות גמורה בעיני ואין בינו לבין המושג "נתון" מאומה. מה שמוכיח, שלפעמים גם מה שנראה למי מאיתנו כ"נתון" הוא בסה"כ פרשנות (שרירותית או לא). לכן, אם תראה את המלצתי לעיל תבחין שאני מציעה שימוש מושכל, נבון ורגיש בכל האמצעים העומדים לרשותנו, בעת שאנו באים לפתור סכסוך ולא דביקות בכלי שאינו עובד. אמנם מעשה כזה של דביקות יעורר הערכה בקרב כיתות מסויימות, אבל פיתרון לא יצא מזה.
[אגב, אם אינך מבין משהו, תשאל. לא הביישן למד.]

2. הזכות להגנה מפני אלימות היא בהחלט חשובה ומהותית אבל אינה הזכות היחידה שלי כאדם. גם השתקה או מניעת הפגנה יכולה להיות מעשה של אלימות. מה שנותר לנו לעשות הוא להרכיב מערכת הבנויה על איזונים ובלמים, שתגן עד כמה שאפשר על זכויותיהם של הפרטים השונים מבלי לפגוע בפרטים אחרים. "הכל או כלום" לא עובד בחברה אנושית, לא משנה מה השכל הישר שלך אומר לך. אם זה נשמע לך כ"צירוף של הברות חסרות פשר ומשמעות" חוששתני שתיאלץ לטפל באוזניך שכן הן איבדו את היכולת להבין מורכבויות, ומשזו אבדה אבדה גם התקוה לפיתרון בעיות וסכסוכים...

3. אמנם זה לא התחום שלי, אבל יש לי הרגשה שחוקי העולם והמדינה טוענים אחרת. מצד שני, בהחלט יכול להיות שגם הם רק "צירוף של הברות חסרות פשר ומשמעות" (ואז מסתמנת ההבנה שבעבורך, כל מה שאינו דבריך שלך הוא כזה, וזה די מצמצם את יכולתך לשוחח, להתדיין וללמוד, לא?).

4. או "סתירות וטעויות" או מורכבויות, איזונים ובלמים, כך שכל אחד מפסיד קצת כדי שכולנו נרוויח הרבה. נכון, יש גיל (מתישהו בין 3 ל-6 נדמה לי) בו זה נראה כמו שואה של ממש, אבל אם איני טועה, ההתבגרות מובילה להבנות חדשות גם בנושא זה.
איני יודעת על איזה בחור אתה מדבר, אבל אם עתירה לא עזרה לך (אולי בגלל שאתה טועה או שיש עוד שיקולים שלא שקלת?) אתה תמיד מוזמן להפגין בעצמך ולהשמיע את קולך בדרכים אחרות (כפי שאמרתי, אני איאבק על זכותך לעשות זאת).

(אמשלום
כמדומני שעניתי על טענותיך כנגד אפיק במה שכתבתי לעיל)

(אמשלום
כונתי להודעתו הראשונה בדבר פסיקת ביהמ"ש ולא לשאר הנושאים של השפעת השכל והרגש על ממיסות היתר
 של האספלט הים תיכוני  ושאר דברי אפיק שלא זכיתי להבינם כפי הנראה,
לגופו של ענין יש דיבורים שגם חברה ליברלית  רשאית למנוע וסתימת הפיות הזו לא תחשב לפשיזם, העמדת הדברים באופן קוטבי כפי שהצגת היא קצת דמגוגית)

[קוגיטו22,

אני מסכימה לגמרי שגם לליברליזם מותר להגן על עצמו באמצעות מניעה ו/או השתקה מסויימות. אם תשים לב לא עניין ההשתקה (או המניעה) לבדו הוא זה שבגינו התרעתי על פאשיזם. היה זה שילוב של השתקה עם השמעת קול אחד, הלא הוא "הקול של המדינה". בנוסף, לענ"ד גישתו של אפיק על-פיה לאף אחד אין זכויות ברכוש הציבור מובילה בהכרח לזה שהמדינה (או איך שלא תבחר לכנות זאת) היא הבעלים של הכל וכולם משרתיה (נדמה לי שאפיק מבקש לברוח משם ושמניעיו הפוכים, אלא שהרבה פעמים ההיפוך הגמור של משהו בעצם דומה לו מאוד...).]

קוגיטו

דבריך לא מובנים לי. בקצרה מה שאתה אומר הוא שאין סתירה לעקרונות הליברליזם אם יש פגיעה רגשית עמוקה במוסר הציבורי (למשל פרוצות בשכונת מגורים) . זהו עקרון מופשט , אתה לא קובע שום גדרים למה מהווה פגיעה רגשית עמוקה שכזאת ולא מתי היא מכריעה את הכף (הרי גם מניעת המצעד היא לכל הפחות פגיעה עמוקה ברגשות ההומוסקסואלים, אתה לא חושב? ) , לכן לא ברור כיצד אתה יכול לגזור מכך ביקורת על עמדה כלשהי , אולי השופטת נשואת ביקורתך מסכימה אתך אבל היא פשוט לא חושבת שהעיקרון הזה ישים כאן.

לדעתי אפילו ברמה העקרונית יש לחלוק, שכן אתה לא עורך שום הבחנה לגבי הצורה שבו הדבר נעשה . לדוגמתנו אפשר להסכים שמצעד שבו מחצינים מיניות באופן בוטה פוגע פגיעה רגשית עמוקה בבני אדם , לפחות כאשר זה נעשה לעיניהם.  ואולי אפשר בדוחק להסכים שאפילו זה נעשה רחוק מעיניהם במקומות שרגליהם אינם דורכים ולא בתוך שכונותיהם  שעל זה  יש הסכמה, יש בכך פגיעה בקדושת עיר הקודש שקדושתה מתפשטת לכל שטח השיפוט של עיריית ירושלים . אבל מה עם הפגנה שבו אין אלמנטים כנ"ל , האם עצם זה שבני אדם מכריזים על גאווה בנטייתם יכול כבר להיות מתואר כפגיעה רגשית עמוקה? אם כן מה הם הגבולות? אם אני יושב בעיר הקודש ירושלים ואני כותב הודעה שמגינה על זכויותיהם של הגאים , למה שגם זה לא ייחשב לפגיעה רגשית עמוקה? או אם ההומואים יצליחו להכניס נציג לכנסת והוא יעמוד מעל בימת הכנסת , סמל העם היהודי , וינאם בעד זכויות ההומואים , גם אז זה יהווה פגיעה רגשית עמוקה ?

אני חושב שהעיקרון צריך להיות הבחנה בין צורה לתוכן , אפשר לדון לגבי עידון הצורה בכדי להתחשב ברגשות , בשום פנים ואופן אין לתת אותו דין לגבי התוכן.

שני סיפורים שהתרחשו בבוקר

לפנות בוקר דופק על דלתי השכן ומבקש להשתמש בשירותים , לתמיהתי למה אינו יכול להשתמש בשלו , הוא אומר לי שלדירה המשותפת בה הוא מתגורר הגיע שותף חדש . מתברר שהשותף החדש בדיוק סיים לקרוא את Atlas shrugged והמיר את דתו לאובייקטיביזם . הוא טוען שמושג הזכות צריך להיות מבוסס על עובדות המציאות ולא על הרגש ועל פי עובדות המציאות אין לאף אחד זכות לנכס לעצמו את השירותים אפילו ל5 דקות ובכך למנוע ממנו להשתמש בשירותים באותם דקות . הוא עבד קשה על הכסף שלו , לחם אינו נופל מן השמיים ,ולכן אין לאף אחד זכות להשתמש במה ששיך לו. לטענת שכני שגם הוא שילם ועבד קשה על הכסף שלו ענה שאין מקום להשתמש ברגש אלא בשכל ולחם אינו נופל מן השמיים זאת עובדה שאף אחד לא יכול להתכחש לו מבלי להכחיש שלכל דבר יש זהות ספציפית ואם הוא רוצה להסתמך על הרגש, הוא יכול להמשיך ללכת ברגל למרות המצאת הגלגל. בשלב זה התייאש השכן והחליט לנסות את מזלו אצלי.

מאוחר יותר בבוקר אני עובר ליד מעבר חצייה ואני רואה שם התקהלות גדולה ונרגשת של אנשים , אני שומע אותם חוזרים על איזה מנטרה, משהו שנשמע כמו : אלפו אלפו אלפו . כשאני שואל לפשר ההתרגשות , הוסבר לי שהבוקר עבר ליד הכביש נביא בשם אטלס וזעק כמו  אליהו בהר הכרמל  "א הוא א"  7 פעמים , מיד נפל כל העם שראה את הקולות וישתחוו על פניהם ויזעקו בקול "א הוא א" ומיד נגה האור על כל האנשים שעמדו באותו מעמד ונפתחו להם ז הרקיעים ופתאום הבינו איך חיו עד היום בטעות והסתמכו על רגש והפחדות במקום לעשות אינטגרציה של עובדות המציאות על פי השכל והחושים ובפרט האקסיומה שבלעדיה אין להוציא פיפס בלי להתכחש לעצם קיומך דהיינו האקסיומה הגדולה והנשגבה שלחם אינו נופל מן השמים . ומיד הבינו שכל הכביש שלפניהם בנוי על שוד , גנבו כסף מיוסי ובנו(! אמשלום , לידיעתך כך הם התנסחו) כביש ועכשיו ליוסי יש זכות לנסוע על הכביש וכל הולך רגל שמנסה לעבור בכביש , הרי הוא חוסם את הכביש ולו לדקה ומונע מיוסי שעבד קשה על המסים שנשדדו ממנו להשתמש בו באותו רגע . וכך הם עומדים שם משעות הבוקר המוקדמות עושים את מצוות האובייקטיביות. 

אני מתכוון לחזור לשטח מאוחר יותר במשך היום בכדי לדווח על ההתפתחויות.

פזמון: אם וכו'