מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

אפיק בנגב

ניסיתי להדגים בצורה מעט סאטירית את האבסורד שבשיטתך , לפי שיטתך שותפים בשירותים אינם יכולים להשתמש בו כי בזמן שהאחד משתמש בו הוא מונע שימוש מהאחרים (ואם כל כך חשוב לך העניין הזה של הסכם , חשוב על שלושה אחים שירשו שירותים ואף פעם לא ערכו ביניהם שום הסכם). כמובן שזה עבר ישר דרכך ונטפלת לקישוטים ולפרטים הטפלים וממילא הוכח פעם נוספת ש
פזמון: אם תכתוש וכו'

אפיק בנגב

אתה מעלה טענות מאד מעניינות , אבל מוזר שאתה נטפל דווקא להומואים . הרי באותן שעות שההומואים חסמו את הכביש ברחוב דוד המלך , החרדים חסמו את הכביש בכיכר השבת. ולא רק זה , החרדים עושים את זה כמה וכמה פעמים בשנה , אז למה אתה עושה כזה עסק מההומואים שעושים את זה רק פעם בשנה, הרי לשיטתך החרדים הם הרשעים האמיתיים שהרי הם מנכסים לעצמם את הכביש בכל זמן שעולה בלבם?

ידעיה,
לגיטימיות להומואים גוררת לגיטימיות לחרדים.
לדעתי אין שום לגיטימיות לשום ברבריזם. לא לזה ולא לזה.
זה שא' הוא נבלה, זה לא הופך את הטרפה ב' לכשרה.

הסטגיראי,
-"צורה סאטירית" זו דרך מאוד אלגנטית לא להתייחס לדברים שלי בצורה עיניינית.
-שותפים חותמים על חוזה שאמור להסדיר את היחסים ביניהם בצורת הבנות, התחייבויות והסכמים ולא בעזרת כיפופי ידיים (כפי שקורה בבג"ץ או בממשלה)
-לאבא יש זכות על רכושו, ולכן האבא מוריש לילדיו לפי שרירות ליבו ומותיר להם להסתדר לפי חוקים שרירותיים שהוא בדה מליבו (כל עוד הם לא סותרים את זכויותיהם האמיתיות).
-הפזמון שלך לא מובן, ולאחר שביקשתי הסבר לפשר הדבר ולא נעניתי, מתקבל הרושם שמבין שנינו, דווקא אתה הוא זה שנעול על גישה מסויימת מבלי להבין את טענות השני.

דבריך מוזרים מאד, חרדים מקיימים עצרות והפגנות מאז קום המדינה , אני לא יודע אם כבר מאז קיבלו אישור משטרתי (לגיטימציה?) , אבל בטוח שלעצרות בכיכר השבת יש אישורים משטרתיים לפחות עשרות שנים. מלבד העצרות החרדיות ישנם עוד המוני אירועם ועצרות בירושלים ובכל רחבי הארץ שהתקיימו , כל הזמן. מצעד הגאוה נערך בסך הכל זו הפעם התשיעית כמדומני . לומר שההומואים המציאו את השיטה ושבגללם יש לגיטימציה לאחרים זה פשוט אבסורדי , אם כבר אז העובדה שכל האחרים לא נמנעים מלחסום כבישים על ידי עצרות מעניקה לגיטימציה ולאחר שתשכנע את כל האחרים להפסיק תוכל לבוא להומואים בטענות באופן ספציפי.

ואחרי הכל לא ענית על השאלה למה אתה נטפל דוקא להומואים , כאשר לשיטתך יש עבריינים הרבה יותר גדולים .

להתייחס עניינית? אתה צוחק עלי? כמה פעמים בשנה יוצא לי להיתקל בליצן כמוך? אז עכשיו שבאה הזדמנות לידי אפספסנה בהתייחסות עניינית?

ובכל זאת מכיוון שביקשת יפה , הנה התיחסות עניינית, מה דעתך על שלושה אחים שירשו שירותים מבלי שהאבא פירט דבר כלשהו, הם שותפים בעל כורחם ואין ביניהם שום הסכם , האם נגזר עליהם שלא יוכלו להשתמש בשירותים אם אחד מהאחים רוצה לאסור זאת עליהם בטענה שבזמן שהם משתמשים הם מנכסים משהו ששייך גם לו?

פזמון: אם תכתוש וכו'

(כאדם האמון על שימוש באינטגרציה של החושים והשכל , אינך יודע שאם רוצים לברר משהו עורכים חיפוש קצר בגוגל ומגלים? תרשום את מילות הפזמון בגוגל ותגיע למבוקשך. )

ידעיה,
אתה צודק, רק שזה לא הנושא של האשכול הזה.
ובהקשר של ההשקפה שלך, עליך להבין מה המשמעות שלה.

הסיבה היחידה שאני מצליח להעלות על דעתי ל"למה אני נטפל יותר להומואים?" היא שזה משום שהם לא מכריזים על כוונותיהם האמיתיות.
אני בכלל חושב שירושלים צריכה להיות בעלת אופי יותר דתי, ות"א בעלת אופי יותר "חופשי", ושכל אחד יבחר באיזו סביבה הוא מעדיף לחיות, ולנסות לגרום כמה שפחות טירדה לאנשים אחרים.

הסטגיראי,
"ליצן כמוך" תכנה את הילדים שלך. נבל.
הדוגמא שלך, שלכאורה מתייחסת לדברי, היא דוגמא אינפנטילית שכן אדם לא יכול לדרוש מאחרים את מה שהוא לא דורש מעצמו.

*מסתבר שהפזמון שלך מעורר גיחוך בעודך מניח שאני אמור לשמש שמרטף לאנשים בוגרים.
כפי שאמרתי לך קודם:
כמו שיש אנשים שהמציאו את הגלגל אבל אתה יכול להמשיך ללכת ברגל,  ככה יש אנשים שהמציאו את המחשבה המאורגנת אבל אתה יכול להמשיך לדפוק את הראש בקיר.

ואם הוא יסכים שגם האחרים יוכלו למנוע ממנו שימוש?

ידעיה (סלח לי על איחור התשובה וכרגע נראה שהנושא שהתחלנו  לא רלונטי לויכוח המתמשך לברור יחסי הזכויות על מידרכות ירושליים אבל בכל זאת)

כתבת "זהו עקרון מופשט , אתה לא קובע שום גדרים למה מהווה פגיעה רגשית עמוקה שכזאת ולא מתי היא מכריעה את הכף (הרי גם מניעת המצעד היא לכל הפחות פגיעה עמוקה ברגשות ההומוסקסואלים"
אני מסכים איתך שהעקרון הזה יתכן שאינו בר כימות ואת גבולותיו קשה לקבוע בפורמולה נוקשה, אבל תקפותו אינה נגרעת בשל כך (נדמה לי שיש עוד עקרונות שיפוטיים וערכיים שנמצאים בסיטואציה זהה שתוכל לבדוק בעצמך את חוסרם בקביעת גדרים ברורם,ואכמ"ל),

אחרי הכל אנו עוסקים בהתנגשות ערכים ורגשות .אנו מצפים במקרה כזה שהמערכת השיפוטית תנסה לשקף את הלך הרוחות ותנסה בכנות להבין לליבם של הנפשות הפועלות,ולא לקחת חלק פעיל בניסיון לחנך את הציבור להרגיש אחרת, אלו הם דברים המסורים ללב כן וישר ועל דברים נסתרים מהעין כגון אלו נאמר "ויראת מה' אלוקיך". והשופטת שלנו ,כך נראה מפסיקתה ,מנסה לכפות את נאורותה על הנתינים הדבילים.( עין בפסיקתה המטורללת ותראה לבד).

 פגיעה בערכי מוסר רגשות דתיים ,מוכרים בחוק כברי הגנה גם במחיר של דיכוי ערך יסודי של חופש העיסוק כמו בדוגמא  שהבאתי לעיל לגבי  מניעת זנות במקומות ציבוריים.
חלוצי הליברליזם השיפוטי שהגנו על זכויות  ההומואים,מצאו לנכון להצדיק את התערבות החוק במניעת נישואים של אלו , ה"חילוק" העקרוני  שציינו בין יחסים שבצנעה שבו לחוק אין זכות להתערב לבין מניעת טכס נשואים היה ,שהנשואים מהותם לתת פומבי ליחסים אלו ולכן פגיעתם  ברגשות מוסריים ודתיים עומדת מעל חרותם של המבקשים לבצע אקט פומבי כזה.(לחשוב שדעות אנכרוניסטיות כאלו נחשבו לאוונגרד הליברלי לפני פחות משלושים שנה ...),

 הסכמת בדבריך שפומביות בנושא מין הם דבר שאתה יכול להבין שמהוים פגיעה שניתן למנוע אותה , השאלה למה הפגנה שנועדה לתת פומביות כזו להעדפות  מניות של קבוצה כל שהיא אינה נכללת בקטגוריה הזאת לדידך, הרי על זה כל המהומה.( ואין זה דומה לכתיבתך כתב הגנה עליהם בפורום שהכניסה עליו והקריאה בו
נתונה לבחירתו האישית של כל אחד , וההבדלים ברורים לכל אדם סביר ואין מה להעריך בזה).

אפיק,

לא הסתרתי כלום. מה שאתה מכנה "הורדות ידים" הוא חלק ממה שאני מכנה "דיון". לשיטתך גם הערה סאטירית על עמדת פלוני היא אלימות איומה הדורשת תגובה נזעמת, ולשיטתי זו הערה סאטירית על עמדת פלוני, שמותר לי להסכים איתה או להתנגד לה, אבל היא חלק לגיטימי מהדיון. אם ברצוני להתדיין איתך, עלי להבין שאלה הם תגובותיך וזו דרכך להביט במציאות. האם עלי לקבל עניין זה בהכנעה ואף לכופף עצמי בפניו? לא בהכרח. זכותי המלאה להמשיך ולנסות להשמיע את קולי (גם כשנדמה - ותאמין לי, זה קורה ממש עכשיו... - שהוא עובר לך ליד האוזן) בתקוה שבאיזשהו מקום יהיה חיבור של שיחה. כשיתקיים כזה, ברור שהוא לא יתבטא בשכנוע מלא של מי משנינו בדעת השני. זה טמטום לחשוב כך (והמקרים היחידים בהם ראיתי דבר כזה מתרחש במציאות בין מבוגרים, היו כרוכים בסוג מסוים של אלימות וניצול). החיבור יהיה איזון מסויים בין עמדותינו, כשאף אחד מאיתנו לא יוותר על עקרונותיו הבסיסיים או על שאיפותיו העמוקות, אבל ידע להקריב משהו מאלה למען שמירה על "שלום" כלשהו. מצד שני, תמיד שמורה לי הזכות לא להמשיך בשיחה ובדיון, אם אני חשה שהקרבנות שיידרשו ממני גבוהים מדי (דומני שלשיטתך, הגורסת כי עצם העובדה שלאדם מולך יש עמדות שאינן מסכימות איתך באופן מלא ומושלם היא היא קורבן איום שאינך מוכן לשלם, היית צריך - ואולי זה בדיוק מה שעשית - לעזוב את הדיון כבר בתחילתו...).

.

_________________

סנשו,
בתים לא נוחתים מהשמים.
מישהו בנה בעצמו את הבית, או שילם לקבלנים (ששילמו לפועלים) שבנו את הבית.
הפועלים עבדו מרצונם החופשי וקיבלו כסף (כסף זה מתמר רצונות, כסף מלשון כיסופים)
מכל זה אתה למד שבמקום בו אנשים מכירים בכך שחייו של אדם שייכים לו- בהכרח יש בעלים לבית.
 הבעלים אמור להחליט מה גורל רכושו לאחר מותו.