מצעד 'אחרית הגייז' בעיר הקודש

ירוחם,

א. גם ערבים הם מיעוט, וכשהם מבטאים זאת בשפה ובלבוש, ואינם נטמעים ברחוב הישראלי, זו בהחלט אמירה פוליטית (אגב, גם הטמעות היא אמירה פוליטית, אבל מטבעה קשה יותר לאתרה ולהתייחס אליה בהקשר שלנו). כך גם, אגב, גם עולים מברה"מ לשעבר, ויש לי סיפורים אינספור על אנשים שמדברים רוסית באוטובוס (מעשה פוליטי? מה פתאום! בסה"כ מדברים בלשונם...) וזוכים למבטים מזרי אימה מתושבי השכונה שלי בתוספת נאומים ארוכים על "עברי דבר עברית!". לכן אני חוזרת ואומרת - כל מיעוט המפגין את זהותו ה"מיעוטית" ואת שונותו בפומבי, עושה מעשה פוליטי.

ב. למה שכתבתי בסעיף א' אין דבר וחצי דבר עם שיפוטיות ערכית - יכולים להיות מיעוטים הנוהגים הפגנתיות בזהותם השונה והדבר ירגיז או ייעציב אותי, יש מיעוטים אחרים הנוהגים כך והתנהלותם תעורר בי שמחה עצומה (למשל - עולים מרוסיה המדברים בשפת אמם, או אדם חרדי באמצע רחוב קינג ג'ורג'). כל עוד הפגנת זהותם השונה אינה אלימה במהותה (בניגוד להפגנת אנשי כהנא באום אל פאחם - שהרי לא להפגין את זהותם היהודית השונה, הם ביקשו להגיע לשם, אלא כדי להפגין כוח, שליטה ואלימות), איני רואה כל סיבה לאסור על כך.

ג. איני שוטרת, אבל אני מניחה שאיומים באלימות מצד מתנגדים להפגנה משפיעים על השיקול האם לקיימה או לא. אבל נדמה לי, שכל עוד המפגינים עצמם אינם ידועים כאלימים בד"כ, הרי שהמשטרה תעשה ככל יכולתה כדי להגן עליהם ולקיים את ההפגנה (גם כדי להגן על זכותם הדמוקרטית להפגין). תמיד אפשר ומותר לערוך הפגנה נגדית. אבל אתה מתבלבל, אם איני טועה - במצעד הקודם היתה אלימות כנגד המפגינים ולא מצידם. האם על המשטרה ועל המדינה הדמוקרטית שבה אנחנו חיים, לבטל את זכות ההפגנה של מיעוטים על בסיס הקריטריון "המתנגד של מי, צועק הכי חזק ומרביץ הכי חזק"? זה אבסורד. מרוב דאגה לשלומם של המפגינים אתה מדכא לחלוטין את זכותם של מיעוטים בלתי אלימים להביע את עצמם. אתה דורש להנהיג כאן את שיטת כל דאלים גבר.

ד. כאזרחית מדינת ישראל, אני יכולה להבין מיעוט שמבקש להפגין את זהותו השונה דוקא בירושלים - זו עיר הבירה של המדינה בה הם אזרחים, זו עיר שיש לה מורשת וחשיבות לאומית. ההומוסקסואלים והלסביות ינסו לומר במצעד הזה שהם הומוסקסואלים ולסביות בעולם הטרוסקסואלי, ויבקשו שיכירו בשונות הזהות שלהם, אבל הם גם יזכירו לקהילה בה הם חיים, שהם חלק ממנה, שגם הם אזרחי מדינת ישראל וירושלים היא גם עיר הבירה שלהם. מה שאתה רואה כפרובוקציה, אני רואה כנסיון של שולים להפגין את היותם שולים בד בבד עם הדגשת המשותף והדומה בינם לבין הרוב - לזכור שאני שונה ולהזכיר שאני דומה.
תוקן על ידי - אמשלום - 06/07/2006 7:31:10

מיימוני,

חוב ישן -
הביטוי "מסתוללים" שכה התלהבת ממנו הוא ביטוי דוחה בעיני כאשר הוא מופנה דוקא אל גברים הומוסקסואלים. הביטוי "נשים מסוללות", בשפה העברית ובמסורת היהודית, משמעו נשים לסביות. העברת הביטוי אל גברים אינה מתוחכמת, אלא מעליבה ופוגענית במיוחד ויש בה יותר מרמז לכך שאותם גברים אינם גברים "אמיתיים". מהכרות קרובה, אני יכולה לומר לך שגברים הומוסקסואלים אינם פחות גבריים מגברים הטרוסקסואלים.  מהכרות קרובה, אני יכולה לומר לך, שכל הגברים ההטרוסקסואלים הטוענים כך, יש להם בעיה רצינית בזהותם הגברית, ופגימה בתחושת היותם הם עצמם גברים "אמיתיים".

אמשלום

לפני שאענה לך, חוב נוסף. קיבלתי הערה באישי כי המונח יכול להטעות. גם הכותב זיהה את מקור הביטוי ב"נשים מסוללות" בגמרא. והוא טען כי הביטוי עלול ליצור את הרושם כי אין מדובר כאן באיסור תורה מפורש.

אנסה להסביר אם כן מדוע הוא מצא חן בעיני.

א. אורח החיים של המסתוללים פסול בעיני מכל וכל. ולא רק לפי טעם אישי, אלא גם בגלל שזה איסור תורה.

ליבי לאלו שמוצאים עצמם לכודים בדרך הזו ומתקשים להשתחרר ממנה. קשה לחשוב על מצוקה גדולה יותר. אך לא כל משיכה טבעית או דומה לטבעית היא זכות לבחור דרך של התנהגות. לא בעיני התורה ולא בעיני.

אני מניח שיש כאן מחלוקת בהנחות יסוד ולא רק בהתייחסות למסתוללים, אבל כדאי שנכיר במחלוקת בינינו וננסח את גדריה.

ב. דברי כאן מתייחסים לדרך ולא לעושים. אין לנו רשות לשפוט אחרים. כל אדם ונסיונותיו. כפי שאמר מישהו (ולא דייק) אפילו הקב"ה שופט את האדם בסוף ימיו. וכל שכן לאדם.

עם זאת, יש דברים שההלכה מחייבת אותנו לעשות או לא לעשות. יתכן שהאדם המסתולל הוא אדם נפלא ביותר, עם מידות תרומיות וחכמה ועדינות שאין דומים להן. יתכן שהוא רופא גדול המציל חיי אדם. ויתכן שהוא תלמיד חכם הנלחם ביצרו אבל נשבר. בכל מקרה, מדובר באיסור.

ג. מי שתובע לעצמו זכות של הכרה שדרכו היא דרך לגיטימית הוא בוחר בדרך הפסולה בעיני ובעיני התורה.

אם יש פרשנות אחרת של התורה שמתירה את הדרך הזו, את מוזמנת להציע אותה, ואם היא תראה לגיטימית, אפשר שתתקבל.

עד אז, הדרך פסולה והבוחרים בה פוסלים את עצמם להחשב כאנשים חוטאים בעיני הציבור שומר התורה והמצוות. לכל היותר, אפשר לומר שהם אנוסים. אך מי שחייב לאכול חזיר, בהוראת הרופא, אינו צריך לעשות זאת בריש גלי, ולהתריס בפני העולם שאכילת חזיר היא דבר בריא וראוי. ולעשות הפגנה ברחובה של עיר של כל אוכלי החזיר לאונסם, ועוד לטעון שהם עושים זאת מרצונם וזו דרכם בחיים.

אני מקווה שהבהרתי עצמי.

עד כאן בנוגע ליחס. עכשו בנוגע למילה.

יש לי בעיה מילונית. איך מכנים בעברית את התופעה הזו? המילה "הומו" בעיני לא נעימה. יש לה צליל מיני מובהק, בוטה מדי, שמביע את הרעיון, ואיני רוצה להשתמש בה.

ביטויים אחרים, כמו "גאה", אינם מוצאים חן בעיני. הם מקרינים יותר מדי חיבה וקבלת דרכם של אנשים אלו. וכפי שאמרתי, אני רואה את הדרך הזו כרעה ואסורה לפי התורה.

מה שאני זקוק לו הוא מילה שתיוחד לנושא זה, שלא יהיה בה גוון חיובי, ושלא תזכיר את מעשיהם בצורה בוטה ומורגשת.

למה הדבר דומה, לחיפוש אחרי מילה לתיאור הפעילות הגופנית של להתפנות בשירותים. או, אם תעדיפי, מילה שתתאר את מעשיהם של דרך איש באשתו וכיו"ב.

בלשונו של ד"ר ברן ("משחקים של בני אדם"), אני זקוק למילה שאין בה טעם וריח.

המילה "מסתוללים" מבוססת על מונח מהגמרא. היא אינה תיאור טכני מדויק, אך היא מובנת ונראה לי שהיא מובנת אפילו אינטואיטיבית. ויש בה, בהתאם לחוש ההומור שלי, גם ביקורת מרומזת בגלל הדמיון מסתולל-משתולל. וכן איזכור של הפעולה האסורה אך בשפה של גמרא, מה שהופך אותה למנוטרלת יותר ולכן נוחה יותר לשימוש עבורי.

האם השימוש במילה הזו פוגעני? יתכן. אבל בעיני עצם מה שעושים אנשים אומללים (בעיני לפחות) אלו הוא פוגעני.

אם את רוצה להאשימני שאני כותב בצורה שאינה פוליטקלי קורקטית, אני מודה באשמה.

אולי כדאי לי לערוך מצעד בירושלים של אלו שאינם נזהרים בלשון פוליטיקלי קורקטית.

(בדיחה שמעידה על הכרתו של הכותב בחולשה המוסרית של הטיעון שלו).

מיימוני,

לגבי היחס -
לא ציפיתי למשהו אחר, אבל לא דיברתי על זה, ודומני שחלק זה בתשובתך פונה אל מי שרמז כי אינך מזלזל מספיק בהומוסכסואלים ובדרכם עד שיש העלולים לחשוד בך כי אינך מתנגד לזה כלל...

לגבי המינוח -
בפורום הזה ממש, לימדני פעם מואדיב לקח חשוב - שימוש במונחים לטיניים ומדעיים מנטרל דחיה ואינסטינקטים רגשיים של גועל, במיוחד בכל הנוגע למין ולמיניות.
המונח "הומוסכסואל" הוא מונח טכני חגמרי, שאינו מתאר בשום צורה תנוחות גופניות, אברי רביה וכד' ואין שום סיבה שיעורר דחיה. לגבי הקיצור "הומו", למרות שבעיני אינו אלא קיצור של מונח טכני, ברי לי שיש לו כבר משקל רגשי מסויים.
ואעפ"כ, יש תקוה - לפני זמן לא רב שוחחתי עם אימו של ידידי א' בן השבע וחצי. הוא שמע שהזכרנו את המילה "הומו", ושאל  "מה זאת אומרת שמישהו 'הומו'? גם אני 'הומו' וגם את כי 'הומו' זה 'בן אדם'. יש 'הומו-סאפיינס' ועוד כל מיני..."

אמשלום

תודה על תגובתך המתונה.

אני משער כי הצורך שלי להדגיש את הביקורת על הגישה של לגיטימיציה לתופעה זו נובע משתי סיבות:

א. יש כאן כאלו שמלמדים עליהם זכות שזו דרך לגיטימית.
ב. דרכי להשתדל להביא ראיות או הסבר או להציג שיטתי בכל דבר, במיוחד בדברים השנויים במחלוקת.

(כמובן, כפי שציינת, זה יכול לנבוע מרגשי נחיתות... בדיון פרוידיאני תמיד יוצאים מפסידים. כי אם אתה מנסה להכחיש, זה רק סימן שהמצב הרבה יותר גרוע...
 
אבל יתכן גם שיש ממש בנקודה זו. הרעיון שאם מישהו תוקף מאד איזה דבר זה מעיד על חולשה פנימית אצלו עשוי להיות נכון. האם אלו שתוקפים את עצור אינם עושים זאת כי באיזה מקום הם חשים שעמדתם הדתית עלולה להתערער אם יאפשרו דיון פילוסופי באמונה? בדומה לזה, אני חש כי לנוכח הלגיטימציה הגדולה שהנטיה הזו מקבלת בציבור, יש צורך באיזה איזון לצד השני....

וכאשר קוראים את הדברים הנוגעים ללב שכותבים אנשים על הצורך שלהם בכך, כפי שהובא פעם לפני זמן רב בפורום, אבל זה מסמך אנושי שקשה לשכוח - האמון שהיחס שהתורה קובעת הוא היחיד הנכון - נתקל במצוקת הרגש והרחמים. זה, המצב שאדם חושב ומרגיש נקלע אליו, אינו קל. זה מוביל לאיזו סתירה פנימית שקשה להשלים איתה, בדומה למחשבה על גורלו המר של ממזר. וכי מה חטא. אולי גם זה עומד ביחס הצורך להרחיק ולקבע בחומה של ביטוי חד ופוסל)

אשקול מחדש את השימוש במונחים שלי.

לצערי, השימוש במילה "הומוסכסואל" אינו נקי עבורי. נוכחות השורש "סקס" במילה נוטל ממנה את הנקיות שמוסיף השימוש בלטינית. כמו כן, המילה הזו נקלטה בשפות אחרות, כמו בעברית, ועכשו כבר יש לה את הקונוטציות שלה.

מיימוני,

רק הערה  -
בדברי הביקורת שלי על המונח "מסתוללים" לא טענתי כי הוא בעייתי בגלל שהוא שיפוטי, אלא בגלל השיפוטיות הספציפית. כלומר, אני מוכנה להתמודד עם שיפוטיות הלכתית וערכית, להתווכח או להסכים איתה, אבל המונח שאתה בחרת אינו שופט את הנכללים בו ברמה ההלכתית או הערכית, אלא ברמה רגשית (לדעתי, נמוכה ורדודה למדי, והסברתי לעיל מדוע), ולכך כיוונתי בהתנגדותי.

וכאשר קוראים את הדברים הנוגעים ללב שכותבים אנשים על הצורך שלהם בכך, כפי שהובא פעם לפני זמן רב בפורום, אבל זה מסמך אנושי שקשה לשכוח - האמון שהיחס שהתורה קובעת הוא היחיד הנכון - נתקל במצוקת הרגש והרחמים. זה, המצב שאדם חושב ומרגיש נקלע אליו, אינו קל. זה מוביל לאיזו סתירה פנימית שקשה להשלים איתה, בדומה למחשבה על גורלו המר של ממזר. וכי מה חטא. אולי גם זה עומד ביחס הצורך להרחיק ולקבע בחומה של ביטוי חד ופוסל)

שווה להזכיר בהקשר זה את הסיפור המפורסם על רבי והעגל, העגל ביקש מחסה אצלו לפני השחיטה, ואילו רבי, במקום לגלות אמפתיה, בחר להביע בפניו את השקפתה של היהדות, אשר שוללת את תשוקתו של העגל להתקיים, "לך, כי לכך נוצרת". המסקנה המפתיעה של הגמרא שם היא דווקא בעד האמפתיה.

אם שלום
כדרכך את מאד משכנעת והגיונית. אבל  פה מדובר על רגשות. מה לעשות לאנשים יש רגשות ולא תמיד ההגיון עובד. ונדמה לי שגם הגאיים פועלים מתוך רגשות. מדוע יש להתחשב ברגשות המעוט ואין צורך להתחשב ברגשותיו של הרוב. הרי אחד בא על חשבונו של השני.
אגב מחוסר ידע אני שואל. למה לא עורכים יום גאיים  פעם גם ברומא לפני הותיקן? אל תספרי לי שפה רק ישראלים. הגאיים הפכו את זה לקרנבל בין לאומי.
לויכוח שלך עם מיימוני על המילה מסתוללים. בגמרא משמעותה קייום יחסי מין לא מלאים. יותר נכון משחקי מין.לא בהכרח מבני אותו מין.

סנהדרין דף סט..

ירוחם,

לדעתי יש מצעד גאוה גם ברומא, וכן בכל הערים המרכזיות בעולם.

בעניין ה"מסוללות" - אתה צודק שאין מדובר רק על יחסי מין בין נשים, אבל בהחלט מדובר על נשים. הפועל הזה וכן השימוש בו כמושג, לעולם לא מיוחס לגברים, ועל כן טענתי עדיין תקפה.