מתי פטורים מרחמים?

אלי,

אם יורשה לי להעיר, יש חוסר פרופורציה מרשים בין רמת הביסוס של הטענות שלך לרמת הרצינות בה אתה מתייחס אליהן. ספקולציות מרשימות, תורות נפש מחודשות, "פשטים" פרועים ברמב"ם  וניכוס של מושגי ה"בריאות הנפשית" וה"מוסר הטבעי"  יכולים להיות פתיחה למחשבות מעניינות, אך לא נקודת ביקורת כלפי אנשים אחרים.

אני, לדוגמה, מוכן להגן על הטענה כי  כי ישנם אנשים שמי שאינו שונא אותם יש לו חסר ב"בריאות הנפשית" ופגם במוסר הטבעי. (אגב: שנאה אינה מבטאת קהות חושים). אם תשקיע חמש שניות של מחשבה, תחסוך לעצמך את המבוכה שבהתמודדות מול הטענה הזו על בסיס דברי חז"ל והרמב"ם. נכון?

בקיצור, כל כמה שצריך ליחס חשיבות לאינטיליגנציה רגשית, חשוב גם לעמוד בסטנדרטים של האינטיליגנציה השכלית.

בברכת "ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה" (סנהדרין מ"ה)

נדב

שנרב

הואיל ומנימת דבריך, נראה לי שנפגעת, ראשית - שלוחה לך התנצלותי.

לגוף טענותיך, לעוצם קיצורן לא זכיתי להבינם (- אפשר שקוצר דעתי האינטלקטואלי גורם...)

מאידך:
 
אבהיר את נושא האשכול ששכו דומני שאתה מפרשו שלא לפי מטרתי.
א. לא חיוותי דעתי על עמדך, אלא בהודעת הפתיחה הצגתי שאלה בלבד שיצאה מתוך הטיעון כפי שהוצג בדברייך.
ב. בהודעה הנ"ל, סייגתי שאני מבקש להעלות דיון עצמאי בגוף הבעיה שעלתה אגב דיוננו - 

באילו מקרים מעשה של יהודי פוטר אותי מתחושת רחמים - היכן הגבולות וכדו'?

הדגשתי שאין לי עניין בדוגמה הקונקקטית בה דנו, כך גם בודדתי כל איזכור שמי - כל שביקשתי הוא לדון בגוף הטיעון שעלת שהוא אכן לענ"ד זוקק דיון רציני.

ב. ההודעה האחרונה היתה במענה לאמשלום (-שמה גם הוזכר בראש ההודעה) - שטענה, לפי מה שהבנתי:
לניתוק בין דפוסי התנהגות הנובעים מהלכות, לבין יחס נפשי ורגשי -
ויש לי לומר, שאיני יורד לשורש דבריה.
אך לפי מה שבקוצר השגתי הבנתי נדרשתי לשוב ולנסח מחדש את שאלתי.
כל שהסברתי - הוא ששאלתי היא עצמאית לכל תחום שזוקק הבהרה וניסוח גבולות, ומאידך שאלה על טיב הזיקה.
לפיכך נדרשתי לעצם הטיעון (במענה לדברי אמשלום) שודאי שיש יחס בין מימד נפשי / יחס רגשי לבין יחס הלכתי.

ג. דווקא משום שבאשכול האחר, היה נראה לי שהדיון גולש לפסים לא עניניים, בחרתי לפתוח כאן דיון עצמאי בנושא ללא קשר ותלות בדיון שבאשכול ההוא, וכבירור של הנושא.

איני מבין מדוע בחרת לחשוב כי הדיון מופנה כלפייך או כניסוח עמדה לגביך.

ה. ודאי שאני מסכים לסיום דברייך שמסתבר שעונים על הרעיון - "כל המרחם על...סופו...".

אדרבה דווקא משפט זה הוא שמציב שאלה לפני הלומד, א"כ מה המשמעות של אי רחמים - לאיזה היבטים מדובר - האם כל אי רחמים יעשה בכל המישורים כלומר יחס טוטלי או שמא ניתן לערוך הפרדה בין מישורי התייחסות שונים, כגון:

ציבורי / משפטי / אישי / רגשי - האם ניתן לחלק בין המישורים,

כך לדוגמה אציין לפניך:

אורות הקדש ח"ג, עמ' שסו:

"עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי, להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד....גם על מה שעושים הרשעים, גם על הרעים היותר מוחלטים ברשעות, לחמול על היותם נשקעים בבוץ הרשעה, ולמצוא את הצד הטוב שבהם, ולמעט את ערך החובה, ולהרבות את ערך הזכות גם על המסיתים והמדיחים, שעליהם נאמר לא תחמול ולא תכסה, זהו רק בעת שהמשפט נוגע למעשה, אבל בצד העיוני יש לדון הרבה, למצוא את הכוונה הטובה...".

איני נכנס לדיון במשנת הרב קוק, מטרתי רק לציין, כי גוף השאלה זוקק חשיבה והרב קוק הצביע על האפשרות להפרדה בין מישורי התייחסות.
ראוי לציין שהרב בפיסקה הנ"ל לא נדרש לרובד הרגשי! אלא רק לרובד המעשי והעיוני.

(מאידך יש אצל הרב קוק פיסקאות אחרות, כגון אורות הקדש, ח"ג, עמ' שלד, אך כאמור משנתו אינה הנושא)

ו. אגב - לגבי 'ואהבת לרעך כמוך ברור לו וכו' ' - אציין לספרו של יאיר לורברבוים- צלם אלוקים - ולפולמוסו עם ר"ד הנשקה - לביאור מיתות בי"ד, ואכמ"ל).

בברכה:

האשכול המדובר