אמרות של ר' מיכל אתמול:

היהודי וויטעפסקער ילדיי האהובים אל נא תריבו !

כנראה שהרמה היתה גבוהה מידי, א"כ אפרש את דברי (שלא יבואו תלמידים וישתו מים הרעים ונמצא ש"ש מתחלל).

כוונת המשורר היתה:
שמלחמת השושלות וההמשכיות הינה כ"כ שולית וטפשית ולא משנה דרגת עבודת השם של הניצים והטוענים לכתר, אגב מה שסיפרתי שמעתי במו אוזני הטפשות.
 ומסקנתי היתה אז והיום ביתר שאת!
 שהחוזרים בתשובה מקבלים עידוד גבוה מאד למפנה שעשו בחייהם , במקום שבעלי תשובה וכו' , עד שהם מאמינים באמת ובתמים שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד במחיצתם (למרות שלפעמים קשה לעמוד על ידם מסיבות אחרות פחות מחמיאות..) , ואין גורם מאזן שיעמיד אותם במקומם הקדוש אבל הטבעי, (חוץ מהרב ברלנד שהוציא את שארית תקוות חלומות הגדלות מהם - לפעמים עד כדי ביטול שאיפות מוחלט).

אי לכך ובשל כך! בואו נעשה את זה בקצרה :

החרדים שנולדו כך וודאי אלו שנולדו לחסידי ברסלב זכו באיזון מסויים, בעבודת השם ובחיים בכלל,
החסרון בזה הוא בחוסר המעוף המאפיין אותם בעבודת השם.
המעלה היא שגם כשהם יורדים, יורדים בגבול ולא חוצים קווים אדומים בדרך כלל. 

בעלי התשובה מאופיינים בחוסר איזון -(מוצדק מכיוון שאם היו "מאוזנים" אולי לא היה להם הכוח למפנה)- וזה מביא אותם לעבודת השם ברמה גבוהה מאד ,שהחרדים המתונים נהנים לקבל התלהבות והתחדשות מהם וזה דבר מבורך.
אליה וקוץ בה שכשהחוזר בתשובה מצטנן "נפילה" "ירידה" וכדומה, הנפילה היא גם ללא פורפוציות,.

וכן הבין אדם לחבירו הרגיל בין חרדים מלידה הוא בלתי ניתן להעברה מכיון שהוא מגיע אם יניקת תמצית הסולידריות החזקה הקיימת בציבור החרדי, -יצויין שאין לי שום כוונה לחלק ציונים או להכפיש או לדון מישהו מהצדדים , אני רק שם את הדברים על שולחן כדי שנוכל בזה לחשוב יחדיו  באופן ריאלי, היאך לשפר את המצב, באהבה וריעות (בלי ביטול חושים לצד אחד או אחר )

הנני יודע שהתגובות הזועמות והמתחסדות יבואו בהמוניהם (עד כמה שיש פעילות בפורום..)
אבל בינינו אמרתי לכם את מה שידוע רק לא ברור ואין שמחה כהתרת הספיקות.

העולם  עוד יתמהו על האהבה ביניכם. (באמת איפא האהבה? -וודאי שיש אחרת היו חוזרים  מאומן אחרי ר"ה פצועים מתגרות טבעיות של בני עדות שונות המגיעים למקום רחוק ,זר, מלוכלך, עם תנאים המעמידים את צלם האנוש במבחן חדש וקשה מידי שנה באומן- רק האהבה מנצחת)!
תוקן על ידי - חכם_ותם - 21/07/2006 17:50:14

היום בתפילה בשול כוותיקין ללא ר' מיכל ובלי ממשיכו הרב נתן מיימון,  הייתה הרגשה שהימיםשהיו לא יהיו עוד, במבט על ר' מעכיל בשנות שיבתו המגיע כגנרל ! בשול לפנות בוקר היה  מין התרסה נגד כל אלה שאמרו שאנו דור חלש ואין לנו את הכוחות, כמו פעם, אז כעת המשיכו לישון ולמלאות את השטיבלאך בשעות הבוקר המאוחרות, אין כ"כ מי שיאיים עליכם.

חכם,
גם לאחרונה כשר' מעכל כן השתתף בתפילת ותיקין פסק מלמסור את השיעור בסיפורי מעשיות ומי שהשתלט על מסירת השיעור הוא לא פחות ולא יותר אחד מאלו שבאשכול קודם כתבת שאי אפשר לעמוד לידם מכמה סיבות...

אגב כשהרב ברלנד לא נמצא המנין של ותיקין בשול קם לתחיה ואנשי שובו ממלאים אותו בהמוניהם לאור הוראתו של הרב ברלנד שבהעדרו צריכים להקפיד על תפילה בשול דייקא.