| נשלח ב-24/7/2006 15:16 |
 |
| |
ירוחם ידידי
הכנות שבדבריך נוגעת ללב, אבל זה לא מקום.
פשוטו של מקרא לחוד, ודברי חז"ל ופסק הרמב"ם לחוד, ולא קרבו זה אל זה, ומי שלא יבחין בדבר, לא ימצא את ידיו ורגליו בבית המדרש, והוא יקשה מדבר לדבר, ולא ימצא נחת.
אמנם יש בני אדם שאינם מבחינים בהבדל התהומי שיש בין הפשט לחז"ל, והם ישכנעו אותך איך שחז"ל הם עומק הפשט, אבל עם קצת עיון רואים את ההבדלים.
כתבו לכם את השירה הזאת, בשירת האזינו מדבר, משה כתב את התורה ומסרה לכהנים הלויים, אבל מצוות עשה לכתוב ספר תורה אין.
כאשר באו חז"ל לבאר ולהגדיר את מצוות התורה, הם הסמיכו את דבריהם לפסוקי המקרא, שיטת לימודם היתה בדרך הדרש, כי לא הכל נכתב בתורה בפירוש, כך שדרש הוא חשיפת עומק המסר של המקרא.
אתה יכול להסכים עם שיטת ביאוריהם, אתה יכול להסכים עם שיטת הדרש שלהם, אתה יכול שלא להסכים לכך, מה שבטוח שלצפות שפירושיהם הם פשט פשוט ותו לא, זה פשוט לא נכון.
קריאת שמע הונהגה כמסגרת קהילתית בבית הכנסת, הדבר היווה תחליף למקדש החרב, ופסוקי המקרא היוו כעין רמז וסמך, ובדור שאחר מכן הפך הסמך והרמז לפשט, ומי שיפרש הפוך יחשב מן המתמיהים.
אינני חפץ להאריך בכך כעת, כי זה לא נושא האשכול, אבל אל תצפה שביאורי חז"ל הם פשט פשוט, כי זה לא כך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 15:37 |
|
| |
הרב מיכי.
הבעיה היא שאין ציווי לכתוב את ספר התורה הציווי הוא רק
על פרשת האזינו. גם הרמב"ם מסכים לכך. אבל אומר הרמב"ם היות ויש הלכה שלא כותבים פרשיות פרשיות. (על מה בדיוק מתבססת ההלכה הזו, הרי יש תפילין ומזוזות, וכן כותבים פרשיות פרשיות. כנגד ההלכה?) אז צריכים לכתוב את כל התורה. שיכלול בתוכה את פרשת האזינו. וכך הופכת מצוות העשה של כתיבת ספר האזינו למצוות עשה של כתיבת ספר התורה. וזה לא הגיוני בעייני. הרס"ג והבח"ג לומדים מצווה זו ממקום אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 15:40 |
|
| |
ירוחם,
נו אז כעת יוצא שהרמב""ם הוא דווקא ההגיוני יותר. הוא לפחות נצמד למה שמופיע בתורה שסובר שהמצווה היא לכתוב את פרשיית האזינו ולא את התורה. אז מה אתה מוצא בו גרוע יותר משאר הראשונים?
אתה מניח שאיןן ציווי לכתוב את התורה, אבל זה לא נכון. לפי אחד הפירושים שהבאי ברמב"ם (מהשאג"א) גם הוא עצמו סובר שיש מצוה כזו, ובודאי שאר הראשונים הבינו שה'שירה' זוהי התורה.
כעין ה יש עמימות בפירוש "כי המצווה הזו לא נפלאת היא ממך". המצווה = תשובה, תורה, כל המצוות. כך גם לגבי ה'שירה' כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 15:54 |
|
| |
הרב מיכי
לצורך הענין ליקטטי מספר מפרשים המפרשים את המצווה של כתיבת שירת האזינו האם מי מהם הבין את זה בכלל?
רש" יט) את השירה הזאת - (לקמן לב, א) האזינו השמים עד (לב, מג) וכפר אדמתו עמו:
רשב"ם(יט) השירה - סידור דברים קרוי שירה: הזאת - פרשת האזינו שמעידה עליהם פורענות לכשיעברו על המצות ויבינו כי בחטאותם לקו:
רמב"ןטעם השירה הזאת - השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו. ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה:
מענין אף אחד לא לומד כמו הרמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 16:51 |
|
| |
חוץ מהפוסקים שלומדים כמוהו. וגם אותם מפרשים עצמם במישור הפסיקה לומדים כך. אז לכל היותר תוכל לומר שהפסק מבוסס על דרש ולא על פשט (ראה את דברי דרום אליך בהודעתו האחרונה לעיל).
הרי הרמב"ן עצמו אינו משיג על עשה יח של הרמב"ם. והבסיס מהתורה בפסוק 'כתבו לכם את השירה הזאת' מקורו בגמ' סנהדרין כא ע"א, ואיך יחלוק מי מהראשונים על ש"ס ערוך? על כן אינני רואה מה מקום לדיון זה.
אגב, עיון בדברי הרמב"ם בעשה יח מורה כי ההבנה הראשונה של השאג"א היא הנכונה (בלשונו ב'יד' שתיהן נכנסות). הרמב"ם שם אומר להדיא שהמילה 'שירה' כאן פירושה הוא התורה שמכילה את השירה, והעיקרון של 'אין כותבין פרשיות פרשיות' משמש כאן כשיקול פרשני שמלמד אותנו שה'שירה' במקרה זה היא כל התורה. דווקא הפירוש המפולפל יותר של השאג"א הוא המשתמע בלשון הרמב"ם בספהמ"צ. ודוק היטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 19:34 |
|
| |
הרב מיכי ודרום חוקר מכובדי
תודה רבה על התיחסותכם לנושא. למרות שכפי שאתה אומר זה לא נושא האשכול לדעתי כשדנים במשהו, יש לבדוק אם הוא עומד על יסודות מוצקים. ניסיתי לברוח משיטת הלימוד המקובלת שהגדרת אותה נכונה דרום מכובדי. חשבתי שבפורום זה אמצא עיר מקלט משיטת הלימוד המקובלת. שרחוקה מהפשט כמזרח ממערב
רב זירא ישב בתענית ארבעים יום לשכוח תלמודו של בבל. גם הוא לא הצליח להשתחרר מהפילפול הבבלי. אני מנסה אבל גם לי לא הולך.אפילו אתה הבא מהדרום חשבתי שתעמוד לדרומי אגפת מהצפון ונעמדת ממזרח לי.ננסה בפעם הבא אולי אמצא איזה צורי בפורום. היום עוד גדול, וגם הים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 20:26 |
|
| |
ירוחם
אף אני סובר כמותך, ולא אזוז מפשט המקרא.
אבל לעולם לא אקשה על הרמב"ם מפשט המקרא, כי הוא צועד לפי מסורת חז"ל, אם אקשה מהפשט, אקשה על חז"ל כי הם המקור והשורש לדברי הרמב"ם, הם עמוד ההוראה ועליהם נשען הכל.
אלא שאת זה עשיתי כבר באשכולות אחרים, באתי על סיפוקי, נוכחתי שיש תהום בין הפשט לבין הדרש, נוכחתי שבני אדם אינם מבחינים בחוזק השאלה, כיצד יתכן לעקור את דברי ה' בפסוק?
למען האמת, יש 3 סיבות מדוע חז"ל עקרו את פשט הפסוק.
1- כאשר הם נתקלו בסתירה בתורה, היה צורך להוציא את המקרא מפשוטו, כי כפי איך שהוא, יש סתירה.
2- כאשר השתנתה המציאות לבלי הכר.
3- פירושם נראה להם פשט, ולנו כיום נראה פירושם כאינו תואם את הפשט.
באשכול סמוך הבאת דוגמה על התרת השבטים לבוא זה בזה, ותמהת על עקירת חז"ל לפשט המקרא, חז"ל תיארו מאורע זה כדבר שקרה בחמשה עשר באב, והיתה שמחה גדולה בעם שהותרו השבטים לבוא זה בזה.
תאר לך שהכרת את אהבת חייך, והנה אבוי היא משבט אחר, ואינך מורשה לשאתה לאישה, כבר בטל הטעם וחלף מהעולם, לא לך ולא לה יש נחלה, ואם כן האם תפסיד את הזדמנות חייך בגלל איסור קדמון זה???
נכון שכך כתוב בתורה, אבל אני מבטיחך שה' לא יפצה אותך באישה אחרת הדומה לה משבטך, כי אין העולם מונהג אלא בדרך הטבע (נס נסתר).
החיים חזקים מהכל, ושום כתוב או פסק הלכתי לא יעמוד נגדם, ראה ערך כיסוי ראש עם פיאה, ראה ערך המצאת טלית קטן והעלמת הטלית הגדול, ראה ערך הנחת תפילין כל היום, ראה ערך העלמת אפר מראש החתן (טינוף ראשו הזך) והמצאת מנהג של שבירת הכוס, וכו'.
גם כאן, והרי חז"ל רצו להגדיר את המצוות, מהי מלאכה בשבת, מצווה להתפלל ולקרוא קריאת שמע, מהם סימני העוף הטהור, מהם גדרי אבות נזיקין, וכו', בכלל תקנותיהם היה גם להרבות בלימוד התורה ובהפצתה כי זה רצון ה', הם לא ראו שום קושי לחייב בני אדם שיכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו, וגם בני אדם לא התקוממו כנגד תקנה זו, כי הרי ה' רוצה בפרסום חוקיו, ולכן אם ה' בתורה חייב לכתוב את השירה, והיא רק הטפה על עזיבת התורה, בטח ובטח שה' ירצה שנכתוב ונזכור את כל דברי תורתו באר היטב, אתה רואה כאן עקירת מקרא, אבל הם ראו כאן התקדמות והתייעלות.
כל מה שכתבתי כאן אינו סותר את הבניין שבניתי באשכולות אחרים על פשוטו של מקרא, כי דברי ה' לא יעקרו לעולם ולא ישתנו, אבל תקנות חז"ל בהחלט מועילות לעם, ויש מקומות שמי שחושב לחזור לפשוטו של מקרא אינו מבין מהו שח, והוא מחפש את יום האתמול שלא ישוב לעולם.
______________
ירוחם ידידי
אם תרצה שאסכם לך את עיקרי שיטתי אומר כך
סעיף 3- בכל מקום שהתקדמנו בהבנת הפשט, בזכות "הפשטות המתחדשים בכל יום", הלשון העברית התפתחה והתבררה, גלינו שפות מקבילות ומצאנו סימוכים ממקורות חיצונים, בכל מקום שזה המצב, הרי שאני סובר כפי הפשט המחודש גם שלא כדעת חז"ל.
גם אם הוברר גדר של דין, כגון מהי מלאכה האסורה בשבת, והוברר שלא כדעת חז"ל, גם שם אני סובר כפי ההגדרה המחודשת.
סעיף 1- בכל מקום שיש בתורה סתירה, אני סובר שצריך להעדיף מקרא על רעהו, כפי שעשה הרמב"ם בתלמוד בהעדיפו סוגיה על חברתה, ואין מקום להמציא ביאור מפולפל שאינו פשט לאותו מקרא דחוי, כפי שעשו תוס' בביאורי התלמוד, וחז"ל בביאורי המקרא. המקראות יוכרעו לפי המצב במציאות, ולפי איך שיראה לטובת העם.
סעיף 2- כאן אני מסכים לגמרי עם חז"ל, ומי שמחפש את פשט המקרא בדברים שהעולם השתנה, מחפש את יום האתמול.
אלא שכאן ראוי להדגיש, חז"ל עשו פעולה עצומה בגיבוש התורה, בלעדיהם היתה התורה ללא אוזנים, ובעברית מדוברת בלעדיהם התורה איננה ברורה ומוחלטת, ולכן גם בסעיף 3 כאשר נדמה לנו שגילינו פשט שלא היה ידוע להם, צריך לחשוב היטב מדוע למרות זאת חז"ל אמרו את דבריהם, ואם נמצא בדבריהם את המסר, כי אז אין כאן פשט חדש כי אם רוח החוק, רוח התורה.
על פי כל הנ"ל, כפי שביארנו בכתיבת ספר תורה, חז"ל למדו מציווי ה' על כתיבת השירה, ושם יש רק מסר אחד של עזיבת מצוות ה', שבודאי ה' ירצה שנכתוב את כל דברי תורתו, ונדע את כל חוקיו היטב, כך שדברי חז"ל בהוראה זו הם רוח החוק, קיום צוו ה', כמובן שניתן לחלוק, וכמובן שלא יענש אדם שלא יעשה כך, אבל זאת היתה כוונתם.
ירוחם
על פי הנ"ל תבין מדוע חוץ מאותם אשכולות שעסקתי בכך, אינני מתעסק יותר בנושא זה, כי יש כאן נקודת מוצא של סגנון הסתכלות במצוות ה', ומבחינתי אין צורך להגדיר שוב ושוב את אותה נקודת הסתכלות, כאשר הנקודה הובררה.
ע"כ כתבתי מהגיגי לבבי, למרות האמור יודע אני בערך עצמי, מה אני ומה חיי, תמול באתי ומחר אינני, ולפיכך בחיי המעשה מקיים אני את כל דברי חז"ל, כי לא יכול האדם לשמור את המצוות בבדידות, וגם אם האדם חזק, אבל בניו כבר יכפרו לגמרי, ונמצא שדקדוק האב גרם לניתוץ הבנין.
בנוגע לפירוש חז"ל במסורת, כבר עסקנו על כך במקום אחר, ואין זה מנושא האשכול.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2006 23:58 |
|
| |
דרום,
יש הרבה להעיר על דבריך, וכל הערה כזו היא נושא לאשכול נפרד, ואכ"מ. אסתפק רק בהערה אחת. ישנה עוד סיבה חשובה להוצאת מקרא מפשוטו, והיא עיקרית יותר משלושת אלו שהעלית: לימוד של המקרא בדרך הדרש.
לדוגמא, גז"ש או ריבוי אינם באים לפתור קושי או סתירה, וגם לא להתאים לנסיבות וכדו'. אלו רבדי פירוש מקבילים לפירוש הפשטי, ולא במקומו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2006 10:45 |
|
| |
איש הדרום.
אין מחלוקת ביננו. ואפילו בין הרב מיכי וביני - למעשה.
כל טיעוני הם רק - להלכה.
אין אני מקבל שום דבר כמובן מאליו, ואומר- ככה אמרו חז"ל וזהו.
אני חייב להגיב לגופם של דבריך.
דווקא הרמב"ם סיבך את המצווה,של כתיבת ספר התורה. בהוסיפו את ההסבר המשונה והלא נכון, שאין כותבים פרשיות פרשיות.
הסברך על התרת השבטים לבא זה בזה. בהסבר- של אהובה משבט אחר- ומה אם לכהן תהיה אהובה גרושה?
אני לא טענתי כי ההתר לא היה נכון אבל לא עושים יום שמחה מביטול מצווה מהתורה.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2008 13:30 |
|
| |
למעלה כתבתי שגם התפילין עברו תהליך של הדרה מן החיים, לאיזו פינה קטנה של קדושה.
אתמול הראה לי ידידי, דבר משונה בהלכות תשעה באב:
השע"ת בסימן תקנה, הביא תשובת שבות יעקב, על מי שהיה צריך להתפלל מנחה גדולה כדי לאכול על פי רופא, ושכח להניח תפילין, מה יעשה.
וכתב שילך לבית הכנסת למנחה ויניח תפילין ויענה בהם קדושה, ואם אינו יכול יתפלל ערבית במעוד יום ויניח בהם תפילין.
השע"ת תמה, למה צריך להתפלל ערבית? יאמר קריאת שמע כמו בתפילין דר"ת?
המשנ"ב תמה על התמיהה, הלא ת"ב אסור בת"ת?
ואני אינני מבין את כל הדיון.
שיניח תפילין מתי שירצה, ישתוק כרבע שעה או יאמר בהם קינות או מה שירצה ויחלוץ.
האם אסור להניח תפילין בלי לומר קרי"ש או קדושה???
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2008 10:06 |
|
| |
מאיר
אולי בת"ב הנחת התפילין היא רק 'היתר' מפני התפילה שהתרגלו לערוך אותה פעם ביום בתפילין (כמו נדר). הדעה השואלת שיספיק קרי"ש סוברת אולי שאותו 'היתר' צריך להינתן גם לק"ש מפני שבה כתובה מצות תפילין (ואמרו חזל שהקורא אותה בלי הוא 'כמעיד עדות שקר בעצמו'). אבל סתם להניח את 'פארך' בתשעה באב אולי בעיניהם היה אסור כל היום (בכל אופן לכתחילה).
לנושא האשכול הכותרת מאד מושכת וגם תחילת הפתיחה שלך לכן נראה שלמרות שלקחת את האשכול לכיוון ההלכתי אפשר גם למשוך אותו לכיוון הרעיוני (ובפרט כעת לאחר שנתיים של הדיון בכיוון ההלכתי).
כונתי היא לבחון את עוצמת המכנה המשותף בין החלקים ביהדות המכירים ש'היהודי וספר התורה' (קודשא ב"ה, אורייתא וישראל) הוא הציר של חיי עם ישראל מומה שמתחייב ממנה. בשני אשכולות סמוכים (פני הרפורמה ולימוד לחילוניים) נטוש ויכוח ישיר ועקיף עד היכן במעגל הזרמים ביהדות מהווה ספר התורה הציר המרכזי של האדם.
דומני כי מן הראוי היה שתשרור אחדות יתירה בין כל החלקים שציר התורה מרכזי להם גם אם הם חלוקים במה בדיוק נכלל בתורה. זה היה תורם רבות לנצחיות התורה. במקום זה אנו עדים לקנאה ושנאה ומחלוקת בלי סוף (מחזיר אותנו לנושא תשעה באב) גם בין קבוצות שבאותו זרם עצמו.
אני מזהה בעיה כפולה שמונעת את האחדות הזו. שורשה הוא המונופול החרדי על ספר התורה.
לבעיה זו שני ענפים:
1. החשש החרדי מאבדן המונופול.
2. חוסר ניסיון מצד הלא חרדיים להיות שותפים שווים בלהיות גם 'בעלי התורה'.
עם הענף הראשון אין לעשות עמו דבר בצורה ישירה שכן החשש החרדי מעוגן במה שנתפס אצל החרדים כרצון האלוהים שהתורה תתפרש ותתיישם בדיוק כפי שעולה בדעתם. כיום שרוח קנאות אופף את העולם החרדי בכלל ואת עולם הישיבות בפרט אין מה לחלום על הרפיית האחיזה מצד החרדים למיניהם.
הדבר היחיד שניתן היה להיעשות הוא מצד הקבוצות האחרות שיוכיחו את עצמן כנוטלי-חובשי כתר התורה לא פחות מאשר החרדים. אבל כאן ישנן עדיין בעיות.
* גם לומדי התורה שבמחנה הלאומי מזרוחניקי עדיין לא (מרגישים) חזקים מספיק מבלי לייחס את דעותיהם התורניות לגדוילי ופויסקי החרדים (ובפרט שחלק מהם מתרפסים להכרה חרדית וכאן לא צריך לחפש רחוק).
* גם אלה שמבינים את התורה יותר לעומק בציבור הלא חרדי יש להם סדרי עדיפות שבדרך כלל לא שמים את עסק התורה מעל הכל בבחינה המעשית. כתב לי כאן מישהו על ביש המזל של כתבי הרב הירש שחלק גדול וחשוב מהם עדיין לא תורגם מגרמנית, שאלה שקוראים גרמנית הם לא כל כך בני תורה ואלה שהם בני תורה לא יודעים לקרוא גרמנית. אותו הדבר לגבי עסק התורה של ה'פתוחים' שמכיון שאינם מתעסקים בכזו כמות של מעורבות בנושאי תורה/הלכה כמו החרדים, הסיכוי שלהם להיות שותפים שווים בספר התורה חלש למדי.
מצד המזרוחניקים ודומיהם נראה שמתקדם (אמנם לאט) תהליך ההשתתפות ב'ממלכת התורה' אבל להצלחתו דרוש שיפסיקו את ההתרפסות לחרדים מצד אחד ומצד שני שירבו אהבה, אחווה ורעות בין ה'פתוחים' ושיעודדו פתיחות תורנית בכל מקום (ולדוגמה במקום לפתוח דיונים נסתרים מאשימי 'פתיחות היתר' של פורום שלהם מותר להזכיר את שמו, שישבחו ויכירו שהוא ראש החץ שלהם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/9/2008 16:09 |
|
| |
לגבי המונופול על התורה כמו שאמר חכם אחד: התורה נשבתה בידי קבוצה מסוימת וצריך לקיים בה מצוות פדיון שבויים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 13:16 |
|
| |
 אמן!
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2008 14:19 |
|
| |
בוגי
חוששני לאמן יתומה
|
|
|
|
|
