אולם כדאי וצריך לשאול מדוע? מה קרה לפתע שהשרים הבכירים הישראלים, רצים לדמשק? לכך יש שתי תשובות,
שאחת מהן יותר גרועה מהשנייה.
1. זו היא התשובה הגרועה מהשתיים. השרים הישראלים שהתקשו לראות את ידה הארוכה של איראן מאחורי החמס, שעה שביצעו את ההתנתקות ברצועת עזה, נבהלו כאשר נוכחו לדעת כי גם בלבנון הם עומדים פנים מול פנים עם איראן. כלומר במקום חזית אחת עם איראן, עכשיו יש להם שתי חזיתות כאלה. ואם אסד יממש את איומו, אותו השמיע בנאומו בשבוע שעבר, לפתוח את חזית הגולן, ויש לכך כבר סימנים בשטח, הרי מדיניותם של שרים אלה תסבך את ישראל בשלוש חזיתות עם איראן. לכן צריך לדעתם לפעול מהר מאוד כדי להוציא את אסד מהמשוואה או הציר האיראני הסוגר במהירות על ישראל. זה שיש דרך פשוטה יותר כדי להדוף את המהלכים האיראנים+סוריה+חיזבאללה+חמס+ג'יהאד איסלמי נגד ישראל, והיא להפסיק את מדיניות הוויתורים והנסיגות, שעכשיו לאחר שנכשלה ב-2000 בלבנון, ב-2005 ברצועת עזה, וב-2006 בגדה המערבית, הגיעה סוף סוף לרמת הגולן, זה כמובן לא עולה על דעתם של פרץ, ליבני, ודיכטר, מסיבות פוליטיות אישיות.
אבל ישנה סיבה לא פחות מטרידה, ולא פחות חשובה.
2. במכתב הגלוי של מפקדי וחיילי חטיבת 'חוד החנית' שהתפרסם ביום שני 21.8, ישנו קטע המעורר את השאלה/החידה הגדולה המטרידה את מנוחתו של כל עם ישראל. מדוע ראש הממשלה אהוד אולמרט והרמטכ''ל דן חלוץ התנהגו כפי שהתנהגו במלחמה? חיילי צה''ל כותבים: (התחלת ציטוט.) 'חוסר ההחלטיות התבטא בחוסר מעש, באי ביצוע של תוכניות אופרטיביות ובביטול כל המשימות שקיבלנו במהלך הלחימה. הדבר הוביל לשהייה ממושכת בשטח עוין, ללא תכלית מבצעית ומתוך שיקולים שאינם מקצועיים, ללא חתירה למגע. בכל מקום ניכרות טביעות 'הרגליים הקרות' בתהליכי קבלת ההחלטות'. סוף ציטוט.
השאלה שנשאלת היא מדוע אולמרט וחלוץ, וגם פרץ שנגרר אחריהם, ולא היה רלוונטי בכלל בניהול המלחמה, 'קיבלו רגליים קרות', ומדוע 'כל המשימות', שניתנו לחיילם בוטלו ושונו?
לזה ישנה רק תשובה אחת. הקשר שבין ראש הממשלה אהוד אולמרט והרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ עם וושינגטון, וכיצד המלחמה הזו החלה, ומי ניהל אותה באמת?
המקורות של תיקדבקה בוושינגטון מדווחים, כי זו היא כנראה החוליה החסרה בהבנתם של המפקדים, החיילים, ודעת הקהל בישראל.
בשבוע שעבר אמר סגן הרמטכ''ל האלוף משה קפלינסקי, כי ב-12.7, היום בו החלה המלחמה, בשעה 12:00 בצהרים, 4 שעות לאחר חטיפת החיילים, והריגתם של 8 חיילי צה''ל, עדיין לא היה איש במטכ''ל הישראלי שידע כי עומדת לפרוץ מלחמה. קפלינסקי נזהר מאוד לומר, באיזה שעה באותו יום התברר למטכ''ל הישראלי כי כן יוצאים למלחמה בחיזבאללה, ומי היה זה שהחליט על כך?
בוושינגטון, ישנה תשובה ברורה לשאלה זו. שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס.
מדיווחים של מקורות המכירים היטב את עבודת ופעולת הבית הלבן במשך המחצית השנייה של חודש יולי והמחצית הראשונה של חודש אוגוסט, תקופת המלחמה, קונדוליסה רייס הייתה זו שתמכה בהתלהבות במהלך המלחמתי של הישראלי. סגן הנשיא דיק צ'ייני, תמך בהתלהבות באופנסיבה האווירית הישראלית, אבל הביע הסתייגות מכך, שלישראל אין תוכנית לאופנסיבה קרקעית מקבילה. אחד מעוזריו הבכירים אמר בימים האחרונים לכמה חוגים בעלי השפעה בוושינגטון. כי כי למרות שנאמר לראש הממשלה אהוד אולמרט, ולרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ כמה פעמים, כי אופנסיבות אוויריות לא הצליחו ב-90 השנים האחרונות להשיג שום מטרה אסטרטגית, הישראלים התעקשו על כך כי המהלומה האווירית הישראלית על חיזבאללה תהייה בבחינת 'ניצחון מהיר וזול'. נחזור עוד פעם בצורה מודגשת על ההגדרה של אולמרט וחלוץ: 'ניצחון מהיר וזול'.
שר ההגנה האמריקני דונלד רמספלד, פקפק בכלל בתבונת המהלך הצבאי של ישראל נגד חיזבאללה. הנימוק שלו היה כי המהלך, גם אם יצליח או לא, יסבך את הצבא האמריקני הנלחם בעיראק, וזה לא בדיוק מה שהצבא האמריקני זקוק לו ברגעים אלה של התגברות מלחמת האזרחים העיראקית.
לבסוף, הצליח אולמרט, לדברי מקורות יודעי דבר בוושינגטון, לשכנע את קונדוליסה רייס להשיג את אישורו של הנשיא ג'ורג בוש לתחילת האופנסיבה האווירית, וכך מצאה את עצמה ישראל ביום רביעי ה-12.7, בשעות הערב כשהיא נתונה במלחמה.
אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים כי בוש התנה שני תנאים בסיסים, אותם רייס מסרה לאולמרט והוא התחייב למלא אותם.
1. על ישראל לבצע רק אופנסיבה אווירית. לגבי פתיחת אופנסיבה יבשתית ישראל תצטרף לקבל אישור נוסף.
2. אסור לפגוע בתשתיות אזרחיות בלבנון אלא אם המדובר בעמדות ובמתקני חיזבאללה.
התחייבות זו הייתה הסיבה העיקרית מדוע רוב הכוחות הקרקעיים שגויסו, נשארו כמעט שלושה שבועות בבסיסים שלהם בישראל, ולא הגיעו ללבנון, אלא רק לימי הלחימה האחרונים, שעה שהתברר כי האופנסיבה האווירית, לא רק שלא הייתה קצרה וזולה, אלא גם שנכשלה.
ההתחייבות השנייה שלא לפגוע בבניינים אזרחיים, הייתה הסיבה מדוע לוחמים לא הבינו מדוע חיל האוויר או הם עצמם אינם הורסים את הבתים בהם נמצאו חוליות טילי הנ''ט של חיזבאללה. פשוט לא ניתנה להם רשות לבצע זאת, בגלל ההתחייבות של אולמרט לרייס.
זו הייתה גם הסיבה בגללה כוחות צה''ל שחקו את כוחותיהם וספגו את אבידותיהם, בהתקפות חוזרות ונשנות על עיירות וכפרים הקרובים לגבול ישראל, כמו מראון-א-ראס, בנת ג'בייל, עטייא-א-שעב, ועוד.
באמצע השבוע השלישי למלחמה כאשר בוושינגטון היה ברור כבר אופנסיבת האוויר איננה משיגה את מטרתה וחיזבאללה איננו מתמוטט, הסכימה קונדולסיה רייס, שעכשיו נראתה בוושינגטון כמי שמהלכי המלחמה שלה נכשלו, כי ישראל תבצע מהלך קרקעי מוגבל, בניסיון סופי למוטט את חיזבאללה.
אולם גם אז התנתה רייס תנאי מרכזי אחד. אסור לכוחות צה''ל להגיע עד הליטני. וכך קרה כי בעוד שלציבור בישראל הוצגה תמונה כאילו צה''ל דוהר לא רק לעבר הליטני אלא הוא גם מתכונן לחצות אותו צפונה ולכבוש את רמות נבטיה וארנון, כל יחידה ישראלית שרק החלה לנוע לכיוון הזה נבלמה מיד, לאחר שלוויינים אמריקנים שעקבו אחר המתרחש בשטח התריעו על כך. מאחר ולא כל דרגי הפיקוד במטכ''ל, דרגי הפיקוד בפיקוד צפון, ובוודאי אף אחד מדרגי הפיקוד בשדה ידעו על הסדר/הסבר זה, הפקודות המבצעיות שהם נתנו ליחידות לפי המצב הטקטי בשטח שונו תוך זמן קצר מאוד לפי פקודה סותרת שהגיעה מלמעלה. כך קרה שהחיילים בשטח קבלו במשך יום אחד 4 עד 6 פקודות סותרות, מבלי שבעל דרגה גבוהה ככל שתהייה בשטח, כולל מפקדי חטיבות ידעו להסביר מדוע הפקודה המקורית שלהם שונתה. מאחר ולפי מקורות בוושינגטון ובישראל ראש הממשלה אהוד אולמרט היה הישראלי היחיד שהחזיק את הקשר הישיר עם קונדוליסה רייס, כשהוא אוסר על יתר השרים וראשי הצבא לקיים אתה כל קשר מבלי שהדבר יקבל את אישורו, היו פעמים כי גם הרמטכ''ל רב אלוף דן חלוץ עצמו, לא הבין בדיוק את פשר הפקודות הניתנות לו, על ידי ראש הממשלה. ההסתמכות המוחלטת של ראש הממשלה אהוד אולמרט, על שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, היא שהביא לבלבול ולפקודות הסותרות שניתנו בשדה הקרב.
השינויים הבלתי פוסקים בפקודות הביאו לשינויים תכופים במיקום היחידות, זו היא רק אחת הסיבות שהביאו לכך כי משאיות האוכל והמים לא הגיעו ליעדן, פשוט משום שיחידות האספקה והנהגים לא יכלו לאתר אותן. מי שהסתובב באזור גבול ישראל-לבנון בזמן המלחמה יכול היה לראות לא פעם משאיות פורקות או ליתר דיוק זורקות, אלפי ארוחות חמות בצידי הדרכים או בשדות ריקים, רק כדי לדווח אחר כך בבסיסים כי האוכל הגיע ליעדו והמשימה בוצעה, בעוד שלמעשה הוא נרקב בצידי הדרכים.
איך כל זה מתקשר לסוריה מאניה המתחוללת בימים האחרונים בירושלים?
בימים האחרונים הגיע לירושלים מידע, כי לאחר מה שנראה בוושינגטון ככישלונה של קונדולסיה רייס במלחמה, ובמהלכים באו''ם לקראת הפסקת האש, שנכנסה לתוקפה
ב-14.8, ובהקמת כוח רב לאומי שיוצב בלבנון, יש לרייס רעיון חדש, כי למרות ההתעקשות העיקשת של ממשל בוש עד כה, צריך לנסות ולדבר עם באשר אסד ועם הסורים אולי אפשר יהיה לנסות ולפתות את אסד לנטוש את הציר עם איראן. אלה הם כמובן רעיונות- גישושים ראשונים הנערכים בפרוזדורי הסטייט דפרטמנט, שעדיין לא קבלו את אישורו של הבית הלבן. מרגע שהמידע על רעיונות אלה הגיע לירושלים
נמצאו מיד השרים הישראלים שיתמכו בהם: קודם עמיר פרץ. אחר כך ציפי ליבני. יולי תמיר. ולבסוף ביום ב', אבי דיכטר.
איך מביאים לתשומת לבה של קונדוליסה רייס כי הם תומכים ברעיונות אלה. שותלים משפט בנאום על הצורך להידבר עם סוריה. ממנים מרכז פרויקט סורי, ומצהירים בראיון רדיו, כי צריך ללכת על אופציה של הסדר מדיני עם סוריה.
למרות שהמלחמה עדיין לא הסתיימה, ישנם שרים בממשלה, שאינם רוצים, וכנראה גם אף פעם גם לא יילמדו את לקחיה, עם ועדת חקירה או בלעדיה.
לארועי המילחמה:
