| נשלח ב-28/9/2002 20:04 |
 |
| |
מהו חומר החטא של עבודה זרה?
הרמב"ם בהלכות עבודה זרה, מתאר איך שלדעתו התפתח מושג "עבודה זרה".
תחילה טעו וחשבו שרצון אלוקים הוא שיעבדו את משרתיו כמו השמש וכו' ובהמשך טעו לחשוב ששמשים אלו עצמם הם אלוקים ועבדו אותם.
לכאורה הרי יש כאן טעות היסטורית-פילוסופית [ובעצם טעות של שוטים שאינם חייבים במצוות] ומה החטא הגדול שעליו "ייהרג ואל יעבור"?
בשלמא מלך בשר ודם החסר ביטחון יחרה אפו בזעם ויקנא אם יעבדו לזולתו, אבל קל עליון? אתמהה!
תוקן על ידי - ווטו1 on 9/29/2002 2:29:12 PM
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2002 22:36 |
|
| |
במבט ראשון נראה שאכן אין בעיה עצמית בעצם ה'עבודה זרה', אלא בחוסר קבלת מרות הא-ל שבכך. ללא קבלת המרות הרי אין קיום לתורת הא-ל.
למדתי את זה ממה שהתורה מדברת על אדם שחטא ב'כל מצוות השם' בפרשת שלח והחכמים מפרשים את הכתוב על חטא עבודה זרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2002 13:02 |
|
| |
בוגי
הרמב"ם אומר שגר תושב לא מספיק שיהיה מוסרי, ללא קבלת מרות אלוקים. זה מבליט את חשיבות קבלת המרות כשלעצמה בלי להיכנס לקיום תורתו.
היום בחברה המתורבתת, הרי מי שישתחוה לפסל יישלח מיד לארבבנאל וייחשב כשוטה ולא כעובר עבירה. גם לדבריך, הרי בדרך כלל זה לא יבטא חוסר קבלת מרות, אלא שיגעון. אי לכך נשאלת השאלה, מה משמעותה של מצות הלא-תעשה של עבודה זרה בימינו?
תוקן על ידי - ווטו1 - 25/12/2003 18:19:54
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2002 00:44 |
|
| |
הרי כל בסיסה של חברה הוא הנקודה המובילה אותה. לכן אין בעבודה זרה רק חוסר קבלת מרות אלא מרידה בכל הבסיס עליה עומדת החברה המסוימת. אולי כפי שכתב וטו שעובד ע"ז בימינו יידון כחסר שפיות אבל העיקרון שייך בכל מי ש'אין לו אלוקים' שיידחה מהחברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/11/2002 01:02 |
|
| |
הגיוני,
מבחינה היסטורית ייתכן מאד שנימוקך צודק שחומר ע"ז אינו כל כך מחמת ה"רע בעצם" שבכך, אלא מחמת המרד החברתי הגבוה הבז לדבר השם וכו'.
בכל זאת נראה שישנו גם פגם "בעצם" והוא שהאמונה באלוקים מניחה את הווה כראשית [שהווה הוא אלוקים ולא האלוקים הוא אלוקי הווה, כפי שהאיר בוקר באשכול מילון] ואילו העבודה זרה לוקחת חלק מהמציאות ומאליהה אותו. בכך מופרת האחדות שהיא היסוד ליושר ולמוסר. אם כי עובדי האלוקים ברובם טועים ורואים בו חלק מהמציאות ראש לכל הא-לים, אבל זו טעות ולא ההשקפה הנדרשת על פי התורה.
שוב, איני יודע אם לזה נתכוונה התורה, אבל עכ"פ ניתן ללמוד ממנה את היסוד הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/11/2002 13:32 |
|
| |
גילוי עריות יוכיח על ע"ז שלא צריך כל כך "בעצם" שהרי בעריות הבעיה "בעצם" קלושה מאד ובלי ההיגררות אחר התאווה סביר שלא היתה התורה שוללת או על כל פנים לא כה מחמירה בשאר בשר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 00:48 |
|
| |
כולכם נותנים הסברים נהדרים לאיסור הע"ז אך לא לחומרא האובססית המיוחסת לו
למה להתרחק באלפי הרחקות
למה ייהרג בל יעבור
למה כל כך הרבה ציווים רקקקק בשביל זה?
ועוד ועוד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 01:46 |
|
| |
Lehair
Hegioni and Veto gave a very good reason about God worship being at the base of the Jewish society. However, they failed to point out that at that time, idol worship was a way to be free to do whatever was desired and was therefore very attractive since it included a permission for every moral perversion.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 06:46 |
|
| |
בספר אחד מספרי הרב קפלן מבואר הדבר בטוב טעם.
בימים ההם כאשר הנביאה היתה שכיח מאד בישראל, היתה התאוה להגיע אל מדריגת הנבואה גדולה מאד, אבל מכיון שלא היה אפשר הדבר להגיע למדריגת נבואה כי אם אחר הכנות רבות, ולא כל אחד רצה לעשות ההכנות הדרושות, לכן חפשו קיצור דרך, והלכו לעבוד עבודה זרה שהוא הוא המביא לנבואת שקר, והסתפקו בכך, כיון שדימו בעצמם שהגיעו לאיזה מעלה ומדריגה. לימים כאשר חדלו כל חזון מישראל גם תאות העבודה זרה נשתכחה, עד שאין אנו יכולין להבין לאן הגיעו על ידו.
ומה שכתוב כאן כי עבדו עבודה זרה כי בהפקירא ניחא להו, זה אינו, כי לזה לא היו צריכין לעבוד עבודה זרה, והיה די להם בפריקת עול לגמרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 07:12 |
|
| |
בורו
משפטך האחרון אינו כחז"ל (סנהדרין סג) ש'לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר לעצמם עריות'!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 08:01 |
|
| |
קוני
המסקנא שם נשאר להיפוך עיי"ש בת"ש האחרון ממעשה דעזרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 15:37 |
|
| |
ידוע הסברו של הרב קוק (בעקבות הכוזרי) על כך שבימינו כהה הרגש הדתי עד שאיננו מבינים את הדחף לע"ז. בימים שבהם פיעם רגש דתי עמוק, אנשים נסחפו לע"ז. דא עקא, מרב רגש דתי עמוק של קדושה - הם החלו לייחס קדושה גם לעצמים וזה שורש הע"ז, לשיטתו.
לגבי החומרה שבעבירה - לדעתי ניתן להבין את העניין לאור כחה של הע"ז בקרב האנושות בתקופת התורה. המדובר היה באויב מס' 1 של היהדות. מצאנו למשל את השומרונים בספר מלכים עליהם מסופר ששמרו מצוות ועבדו ע"ז ביחד, שלא לדבר על ישראל עובדי ע"ז בכל המקרא - משא"כ לגבי עבירות אחרות.
הדבר מזכיר לי את העיסוק הטרחני (ויש שיאמרו אובססיבי) בהלכות צניעות בדורנו, מה שלא היה קיים בדורות אחרים, כך נטען.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 21:09 |
|
| |
אולי חלק גדול מהחטא הוא בחרפה ובבושה שעבודה כזאת מביאה באופן אוטומטי על צלם האנוש שבנו, כפי שאפשר ללמוד גם מהפסוקים:
"כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה מלכיהם שריהם, וכוהניהם ונביאיהם. אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילידתנו"
"נסוגו אחור יבושו בושת, הבוטחים בפסל; האומרים למסכה, אתם אלוהינו"
"וילכו אחרי ההבל, ויהבלו"
"ועמי המיר כבודו, בלוא יועיל"
"האותי הם מכעיסים, נאום ה' הלוא אותם, למען בושת פניהם."
תוקן על ידי - רוח_דרומית - 13/11/2003 21:33:11
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2003 20:54 |
|
| |
דברים שאומר כאן בדיתים מלבי, ואשמח לתגובות מחברינו...
דומה אני שהרמב"ם לא בא להסביר *הסטורית*, אלא *רעיונית*.
הרי הרמב"ם אינו טורח להסביר את ההסטוריה של אוכלי השקצים או מחללי השבת. הרמב"ם ער לשאלה, מהו הרע הרעיוני בע"ז. הלא המאמין בתורת משה מאמין באל גדול וגיבור וכו' (ואל תפתחו כאן את הדיון בתארים...), ששולט בעולם, ומתערב בפעולותיו וכו'. אנו מכנים אותו בשם של ארבע אותיות. בא פלוני ומכנהו (להבדיל) רע, או אנליל, או מרדוך, או שמש. בא פלמוני ובמקום לומר שהאל יש לו יד שמכה באויביו, ויש לו פה מדבר, ועין רואה, ולב מתעצב וכו', תארים מגשימים הנפוצים בתורת משה ובתושב"ע, במקום לומר כל זאת, הרי הוא מצייר זאת, או מפסל.
מה בין זה לבין זה? העיקר - יאמר האומר - האמונה בכח עליון, לצורותיה.
והרמב"ם כנראה בא להוציא מקרבנו מחשבה זו. ההסבר שהובא כאן מהרמב"ם אינו הסטוריה, הוא מהות. כל סטיה מעבודת ה' היא טעות. הרע בעבודה הזרה היא בהיותה זרה.
ואולי הסבר הרמב"ם המפורסם בענין הקרבנות יוכיח. אין הבדל *טכני* בין קרבנות בביהמ"ק שיבב"א לבין קרבנות שהקריבו עובדי ע"ז. ההבדל הוא במצווה. בתורה יש ציווי, שמטרתו הרחקה מהע"ז, ולכן הקרבן טוב. קרבן לשעירים או לע"ז מנוגד לתורה, ולכן רע.
אוי לשכן ואוי לשכנו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2003 06:01 |
|
| |
בכלל השאלה היא מה עושה אדם ברגע שהוא עושה עבירה ? וכמו שכתוב אם חטאת מה תעשה לו? אם צדקת מה תתן לו? ומה בידך יקח?
ולכן ברגע שאדם כופר במציאות הא-ל הוא בעצם הורס את המציאות לא אצל הקב"ה אלא בעולם שלנו . זאת אומרת שהוא משנה את את סדר הבריאה. שיש בעולם מעלה ויש מה שהוא למטה, וכשאדם לוקח את מה שלמטה ושם אותו במקום שהוא לא אמור להיות אז הוא משנה את סדר הבריאה,ופוגם באחדות ה' בעולם.
וגם היום צריך ולהגיע ומעמד של מלכות ה' בעולם ועע"ז לא נותן שנגיע למצב הזה
ולכן מוטב לאדם לההרג ולא לעבוד ע"ז כי מבחינת נשמתו, הקילקול שיבוא מזה בעולם חמור יותר מכל מה שיעשה אחר כך אפילו מצות
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2003 17:56 |
|
| |
שכן
קושייתך חזקה מהתירוץ .
|
|
|
|
|
