|
|
| נשלח ב-29/12/2003 20:10 |
 |
| |
It appears that the definition of what biblical paganism was, and why it was so thoroughly repudiated by the ancient prophets, is constantly going through a process of evolution.
In the earlier biblical period, most nations had their own pantheon of gods that possessed a variety of attributes. The Jews only had one god. Although their god was considered greater than others, He was still mainly considered a national god, while other gods were accepted as having hegemony over their respective nations. There are several references to that belief system in Deuteronomy and Judges (Dvarim and Shoftim – sorry, I don't have Hebrew fonts on this computer).
The ancient Hebrews also had little problem attributing human characteristics to their god, as we see on numerous occasions throughout the Bible. The single most defining aspect of the ancient Israelite god was His insistence on singular devotion to Him. It was not that much different than modern marriage, where only one partner in a marriage is acceptable, or in a monarchy, where only one king wields power over his subjects.
The ancient god was subsequently upgraded by the prophets as being the absolute god in the universe, thus rendering all other gods void and obsolete. The animosity towards pagan worship was still targeted towards the paganism that defined the surrounding nations, and had little in common with some abstract philosophical ideals of unity and transcendence. It is very unlikely that the prophets had any sense of the highly refined deity that the Rambam and other Medieval thinkers articulated.
The animosity that is projected toward strange idols and their worshippers is rooted in an idea of a jealous god that accepts no others in his realm. The methods of worship are not so important, as long as they were exclusively His. Burnt offerings, anthropomorphic qualities, and other attributes that we ''now'' consider pagan, were accepted, since they were attributed to the rightful god. Of course, there were many practices that were outlawed, because they were even ''then'' considered thoroughly pagan in nature and could in no way be redeemed.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2003 21:16 |
|
| |
ארי"ש,
א. משמעות שם יקוק,
ב. מלאות התנ"ך באחדות הווה,
ג. הקפידה על כל שמץ עשית פסל ותמונה גם עבור הווה,
ד. מעל הכל הבנת הווה-אחד-התאמה [שאני מקוה שאורבערפל באשכולו יברר עוד],
מעידים כי התחושה הבסיסית היסודית של דתנו הק' היא האחדות. מה שזו מהולה בתבלינים פרימיטיביים אין מזה סתירה כלל כי פוק חזי בימינו, הרי אין ההמון מבין מאומה ממה שאנו דוברים כאן ועבורו ניתנה התורה!
והעיקר מה שאמר אדמו"ר הזקן: "שמים בתורה!"
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2003 21:17 |
|
| |
אריה שואג
הצגת תמונה מעניינת, בת מספר שלבים, לגבי התפתחות מושג האלקות בעם ישראל, ואני חוזר, בקיצור ובעברית:
א. תפיסה של האלקים בתור אל אחד מרבים, שאמנם עם ישראל מחוייב לו.
עם ישראל אסור בעבודה לאלים אחרים, אך אין "שום בעיה" עם אנתרופורמורפיזם.
ב. ככל שאנו מגיעים לימי הנביאים, חלה תמורה: אין אלהים אחרים. דמות האל מיטהרת ומזדככת.
העובדה שתפיסה זו היא יציר כפיהם של מבקרי מקרא פרוטסטנטים, שחפצו לראות את המונותיאיזם כיצירת הנבואה - שנתפסה כדומה לנצרות ומטרימה אותה - ולא כיצירה שמקבילה להופעת קבצי החוקים של התורה, שעליה גינו הנוצרים את היהודים - עובדה זו אינה שוללת מן העמדה הזו את זכותה להיבחן ולהיבדק, גם אם המקובל בידינו הוא שונה לגמרי.
אולם יש כאן בעיה מתודולוגית. קטעי הפסוקים שבידינו מאפשרים לטעון טענה כמו שלך - וניתן לדחות את הטענות מהסוג הזה בכך שצריך סוף סוף לדבר על האלקים, ולכן אין מנוס מלהשתמש בביטויים כלשהם, מה שמוביל ברמה כזו או אחרת לייחוס אנתרופורמורפיזם. הלא יתכן שעם ישראל הקדום לא האמין בתפיסה אנתרופומורפית, אך לא חשש להשתמש בשפה כזו, בניגוד לנו, חניכי הפילוסופיה.
הכרעה בין שתי הגישות לא תיתכן אלא לאחר בדיקה זהירה של כל הנתונים. באשכול חדש? ממילא, איני סבור שזמני יעמוד לי למשימה זו בינתיים. ומלבד כל זאת, כל נסיון לבחון את הנתונים מהמקרא ייתקל בקושי שמה שמכנים "מחקר המקרא" מציג תאריכים שונים לגמרי לחיבורם של הספרים שבידינו, והוא גם מטפל בהם ביד קשה ומעדיף את הביקורת מבחוץ על פני עדויות הטקסט.
כמדומה שהדעה שהצגת טעונה לפיכך שני בירורים מוקדמים.
א. שאלת חיבורם של ספרי הקודש שבידינו.
ב. איסוף כל המקורות הרלוונטיים לגבי אמונת הייחוד והסותר לה במקורות.
רק אז ניתן להתחיל לדון על הנושא החשוב שהעלית.
זו משימה רבתי, והיא תיתכן אם חלק מחברי הפורום יתנו לה יד. אולי באמת זה רעיון להשתמש בפורום להקמת קבוצות עבודה - התנדבותיות כמובן - לבירורן של שאלות כאלו.
יתכן גם שיש סיכומים טובים שבהם ניתן להשתמש.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2003 22:58 |
|
| |
Veto,
Your own interpretation of the idea of the Biblical God just serves to reinforce my notion that the idea went through an evolutionary process. The Torah's problem with ''images'' of the heavenly bodies is mainly on applying those images to God. The Torah maintains that the God of the Torah is not one to be associated with any of the heavenly bodies, but it does in no way say that God doesn't posses his ''own'' image. In fact the Torah mentions God having a face and a backside. According to you, those good Jews that the RAB''D defends against the Rambam's onslaught would also be pagans. In addition, your own idea about God's unity, while perhaps very true and magnificent, is hardly the ''traditional'' idea about God, and I highly doubt that, even according to you, the Biblical God, as He was perceived by that era's Jews, had any resemblance to your God.
Maimoni,
You start out by placing my idea squarely in the domain of Christians and Biblical critics. By doing so, you already neutralized my arguments. My ideas are now automatically un-Jewish. By subsequently giving some lip-service to the validity of my claim, saying that it should be properly examined, you change little. You already took the religious high road.
I will reiterate that my ideas have nothing to do with Biblical criticism, unless the Rambam, when entertaining the possibility of reconciling the Aristotelian concept of creation with the Torah, is also a Bible critic, or the other Torah commentators, ranging from Rav Sad'ya Gaon to the Ebn Ezra to the Ramban, are also Bible critics. I didn't say a single word that should remotely associate my ideas with what is commonly associated nowadays with Bible criticism, a la Wellhausen and others.
Now on the Subject itself
The main allure of ancient pagan worship can be attributed to a variety of human needs. Some people needed an accessible god that can be kept in a tent or can be knelt before in a temple. Others needed a god that specialized in a specific field, such as a rain god, a war god, etc.
The threat of pagan worship to the Israelite god was similar to what a lover is to the harmony of a household, or dual-loyalty is to patriotism. The main problem with pagan worship was not morality. Of course, the worship of other gods automatically gave access to the customs and culture associated with that particular god, but the primary reason was not Prikat Ol. In fact, a cursory look at the biblical texts show that the ancient Jews worshiped the Jewish God at the same time as they also worshiped idols. They still feared God's wrath, but their various needs propelled them to seek out other gods as well.
The Talmudic, Medieval, and modern versions of paganism, in which anthropomorphism, pluralism, the occult, and a host of others, are directly associated with paganism, created a theology that allows an extremely diverse interpretation of the term, resulting in equating paganism with almost everything; money; power; charms; old-wives remedies, and of course, to some, Kabala, the adulation of certain people (Zadikkim), and a host of others.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2003 02:36 |
|
| |
ארי"ש,  על דבריך להרב המיימוני שליט"א!
לגבי דבריך אלי, אני מודה שברמה המילולית לא מסתבר שדור המדבר חשב במילים אלו, אבל ברמה האינטואיטיבית-תחושתית לא שייך שלא, כי הגדרתי היא טאוטולוגית!
אנסה להסביר. אם למשל ברמה התחושתית אני טוען על החפץ שלך ששלי הוא אבל איני אומר שלדעתי גזילה מותרת, כי לא למדתי עדיין לומר שזה נקרא גזילה, האם משום כך תאמר שיש הבדל ביני לבין האומר "מותר לגזול"?
גם דור המדבר [וגם המבקרים בפורום וזועקים "אין לכם אמונה" וכד', מבינים שאלוקים זו הנקודה העליונה של המודעות הכוללת כל ושכלפיה יש משמעות לכל מעשי העולם והאנושות. אך שטרם מבינים את הנקודה בטהרתה, נזקקים להוסיף ולהאנישה במעין דמות מיסטית ולו רק במילים. זה רק סיוע למען לא יברח המושג ממיקוד דעתם. ההתפתחות של הדורות היא רק הדיוק במילים כמתבאר באשכול "... ואחרונים כקלעים", אבל התחושה היא ראשונית בדעת האדם.
[אורבערפל באשכולו,
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=734682,
אמור להצביע איך שזה מתפרש בעומק "בראשית ברא אלוקים". אורבערפל! מחכים!]
כך מתקיימת הנבואה העתידית ש"כולם ידעו אותי" כי מתוך התפתחות הניסוח, גם האתאיסט המוסרי נמצא יודע את האלוקים [ראה אשכול בוגי "ההוכחה האתאיסטית לאלוקים"].
*****
וראה נא בסוף שיח הצ'ט בין מציץ לביני,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=740029&whichpage=2
ועוד חזון לאשכול על הכרח ההתעסקות בטאואולוגיות. מקוה שנגיע לכך לאחר המשך אשכולו של אורבערפל הנזכר.
תוקן על ידי - ווטו1 - 30/12/2003 15:10:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 12:41 |
|
| |
קיבלתי בתיבה האישית:
"אנו לומדים כעת ברמב"ם את הלכות עבודה זרה.
לפעמים נראה הדבר שההתייחסות לע"ז בכלל בתורה היא מוגזמת.
עבודה זרה על פי רוב בכלל נובעת מטעות ומטיפשות, כפי שהרמב"ם מבאר בפ"י בהלכות ע"ז.
א"כ לכאורה לא ברור על מה ולמה יש 47!! מצות מתוך 613 שקשורות רק בע"ז. אף יהרג ובל יעבור! מדוע?
במוח של האדם הקטן הדבר נראה כקנאות של בעל פאנטי. אתה אלוקי עולם בורא שמים וארץ כל כך כועס רק בגלל שאיזה יצור קטן ומטופש אמר שההר הוא הוא הבורא?
אולי תוכלו לתת לי קצת הבנה בנושא זה שתמיד מטריד אותי?"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 12:43 |
|
| |
Motech:
כבר ביארנוה  :
וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם היא שער גדול מאד בנתינת עילת ה'מצוות', כי תורתנו כולה, שרשה וקטבה אשר עליו תסוב הוא - למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות. למחותם מן הלבבות אמר, "פן יפתה לבבכם וגו'", "אשר לבבו פונה היום וגו'", ולמחותם מן המציאות אמר, "מזבחותיהם תתצו... ואשריהם תגדעון וגו'", "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", ונכפלו שני הענינים האלה במקומות רבים; והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כולה - כמו שהודיעו אותנו 'ז"ל' בפרושם המקובל לאמרו ית', "את כל אשר צוה יי אליכם ביד משה" - אמרו, "הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה". והבן זה.
*****
zachiz:
ראה מאמר שכתבתי שנוגע בנושא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=599351
*****
רוח_דרומית:
הקב"ה אינו "כועס", כפי שבואר ע"י ירמיהו הנביא בהקשר של ע"ז: הַאֵינְךָ רֹאֶה, מָה הֵמָּה עֹשִׂים בְּעָרֵי יְהוּדָה, וּבְחֻצוֹת, יְרוּשָׁלִָם. הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת-הָאֵשׁ, וְהַנָּשִׁים, לָשׁוֹת בָּצֵק: לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וְהַסֵּךְ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--לְמַעַן, הַכְעִסֵנִי. הַאֹתִי הֵם מַכְעִסִים, נְאֻם-יְהוָה; הֲלוֹא אֹתָם, לְמַעַן בֹּשֶׁת פְּנֵיהֶם."
תוקן על ידי עצכח ב- 12/02/2007 12:43:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:11 |
|
| |
47 המצוות של ע"ז אינן מספיקות בהרחקת את אחינו ב"י מלעבוד ע"ז. כגון בקשות מצדיקים.
כגון סגידה לגדויילים. תפילות על קברי צדיקים וקברי קרובים. מנהגי כפרות עם תרנגולת לבנה. ושתית מים קדושים של בבא תורן. לעשות מעשי אישות בקבר רשב"י במירון. וכן לשחוט כבש ולהקריבו. אפשר להגיע ל57 אבל כל אחד שיוסיף את היתר
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:44 |
|
| |
מאן_דהוא:
בעקבות אשכול שראיתי כאן לגבי אליהו הנביא בהר הכרמל, נזכרתי שפעם שאלני בחור חילוני לגבי אותו מקרה. הוא כינה זאת כ'רצח' ושאל מדוע יש עונש מוות על ע"ז.
תורף שאלתו היא שבשלמא רצח אפשר להבין בסברא אבל לגבי אמונות ודעות, מה אכפת מה אדם חושב בלבו או אפילו עושה במעשה פולחן כלשהו כל עוד אין זה מזיק לסביבה.
במקום ללא חשיבה מעמיקה עניתי לו כי אכן ע"ז מזיקה לסביבה. די אם נזכור את גיא בן הנם ואת הכמרים שהיו מעבירים את הילדים באש (יש בזה מחלוקת אם היו הורגים אותם ממש או רק מעבירים, נלך לפי מ"ד ששרפו אותם באש), הם היו מתופפים ומשמיעים רעש בכדי שלא ישמעו את זעקות הילדים.
ובכן, אנשים כאלו וודאי שדינם מוות.
כאמור, זו היתה תשובה בשליפה. אינני יודע מה לענות לגבי ע"ז אחרות. האם כולן היו מלוות בהרג בני אדם?
ברור כי תשובה של גזירת הכתוב לא תתקבל וכן תשובה של כפירה ברבש"ע לא תתקבל כתשובה לגיטימית לבחור חילוני (וייתכן שגם לאחרים)
אני לא בקיא בנושא. מישהו מוכן לתת הסבר רציונאלי מדוע ע"ז עונשה מוות?
*****
מיימוני:
מאן דהוא
מה זה "רציונלי"?
מה הקריטריונים לענישה בכלל?
שתי השאלות האלו טעונות בירור והסכמה לגבי התשובה כדי שניתן יהיה לתת תשובה מספקת.
היה בתיכנון שלי מזמן לדון בנושא הזה, כלומר ענישה, (יש ספר מעניין של בזק על הענישה הפלילית, ועד כמה שהספקתי לעיין בו הוא טוב מאד). כיון שאין עיתותי בידי לזה כרגע, אולי מישהו אחר יספיק.
אם לא, אזי בעתיד הקרוב בל"נ...
ואולי וטו, בעל הסברות הגאוני, יוכל בכמה מלים לתמצת מה שאני יכול לכתוב בעשרות או מאות שורות...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
ווטו1:
סברא חדשה אין לי, אך יש את הדיון למעלה.
אגב, שמעתי בשם החת"ס מהי הע"ז של ימינו [שהרי הסוגד לבול עץ שוטה ולא רשע]? זה העובד עבודת השם אבל בצורה שהיא זרה להשם שאין לה ולהשם מאומה...
תוקן על ידי עצכח ב- 14/02/2008 12:58:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:47 |
|
| |
מאן_דהוא:
אנסה להבהיר את שאלתי. השאלה היא כיצד להסביר לחילוני מן השורה את סיבת עונש מיתת בי"ד. תשובה רציונלית היא תשובה שתתקבל באזני מי שלא למד תורה ויש לו שכל אנושי מינימלי. הלומדים לעיתים מסתפקים בתשובה הפשטנית של גזירת הכתוב. אני מחפש טעם אנושי מובן שיתאים להשקפת החברה המודרנית בימינו. אני מאמין כי אחת ההשלכות של נצחיות התורה היא יכולתנו להציגה לעולם כתורה מאירה.
שאלתי היא כזאת:
האם ניתן להסביר לאדם המאמין בחופש הפרט ברמה הקיצונית ביותר, כל עוד אינו מפריע לזולת, מדוע התורה מענישה בעונש מוות (דווקא, להסביר כרת בהקשר זה, הרבה יותר פשוט) מי שעובד ע"ז או מחלל שבת.
אני הצעתי להסביר כי ע"ז מביאה לרצח ולכן מוצדק עונש מוות. אני מחפש הסברים נוספים או הרחבת הסבר זה.
אפשרות אחרת היא לומר לשואל, ישנם ערכים מסויימים ביהדות שמי שאינו מקיימם דינו מוות. דומני שיקשה מאד להסביר דבר זה.
(באשכול לעיל לא מצאתי הסבר הגיוני)
תודה
*****
ווטו1:
מא"ד,
האם אתה מניח שאם הבי"ד היה קיים כיום, הוא היה ממית כל עובד ע"ז ומחלל שבת? או שגם לפי זמנם בו היוו שתי העברות הללו מרידה והתקוממות נגד החברה ממדרגה ראשונה, לא מובן לך למה סקלו אותם [סקילה מסמלת דחייה חברתית - הוצאה מחוץ למחנה וזריקה מקומה עליונה]?
*****
מאן_דהוא:
ווטו1
לא הבנתי את כוונתך,
א. התורה נצחית, אם כוונתך לביטול עונש מיתת בי"ד מאז שרבו הרצחנין וכדומה, אתה מרחיק לכת לטעון כי עקב אי הבנה של העונש בתקופה המודרנית ינקטו בי"ד בשב ואל תעשה?
ב. גם אז בזמנם לא תמיד ע"ז היתה חצית קו אדום. ההיפך, היו תקופות שזה היה מאד מקובל.
******
ווטו1:
מא"ד,
התכוונתי מאחר וע"ז נחשבת כשטות ולא עבירה ולגבי חילול שבת יש את הנימוק של "תינוק שנשבה" לא רק כבעיה טכנית אלא כמצב תרבותי שונה כפי שכתבו מהחזו"א,
[אשכול "חילונים בזמננו" http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=411991].
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:48 |
|
| |
מנ10:
הרבה דברים מאותן תקופות קשה לבן דורנו לעכל, כמו קורבנות, מלקות, מיתת בין דין (וצורות ההמתה!) כנראה שכשהדברים יחזרו אז המצב הנפשי שלנו ישתנהונוכל להבין כיצד זה מסתדר.
*****
בוגיעלון:
נצחיות התורה היא בעקרונותיה ולא בפרטיה שהשתנו רבות לעומת זמן נתינתה. לכן לא סביר להניח ולא ראוי לקוות שבעתיד נחזור למצב של הזדקקות להרג בעלי חיים למען עבודת האל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:49 |
|
| |
אפכאמסתברא:
בוגיעלון
תגובתך מתאמתת מביאור הרמב"ם הידוע על טעם הקרבת קרבנות, בפרט כשהוא מפרש שאיסור הבמות ואיסור הזר בהקרבה הוא 'כדי למעט זה המין מן העבודות שלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו להניח לגמרי'[מו"נ ג-לב].
הרי לפנינו שהקרבות קרבנות כשלעצמו אינו מרוצה לפני ה' וכוונת התורה היא להמעיט עבודה הלזו, א"כ היתכן שלאחר שכבר נעקר עבודה זו מכלל ישראל וכמעט מכל האנושית כולו, נחזיר הדבר [לקלקולו].
אבל עדיין נשאר השאלה היאך נפרש כל התפילות [שבת, יו"ט, ור"ח] שהתקינו אנשכה"ג על החזרת עטרה ליושנה בהקרבת קרבנות?
אולי אפשר לומר, שבודאי בזמן אנשכה"ג עדיין היה מושרש הקרבת קרבנות בלב העם כדרך לעבודת ה' והאי-יכולת לבצע עבודה הלזו היה קשה להולמם, ומוצדק היה התפלות להחזירה. אבל בזמנינו אנו כבר אין שייך בקשות הללו, מ"מ אנו בגלותינו כבר קבלנו על עצמינו שלא לשנות הדברים מימי קדם, שהרי נשתכחה הכללים, הקבלות וכדו' שנוכל לשנות שום דבר.
בוודאי נודה שזה ממעיט הרבה דמות היהדות של זמנינו אבל הרי כבר נשתרש אצלנו עד מאד שכחת התורה באופן נורא שנתהוה ע"י הצרות ואורך הגלות, וזה יהיה אחד מהדוגמאות, אולי מהכי גדולות.
[הרי ידוע שיש הלכות שנפסקו בזמן התלמוד על סמכות ידיעות דברים טבעיים שכהיום נפרכה לגמרי,(כהריגת כנים מפני שאינם פרים ורבים כאילים, היינו שאינם נולדים מזכר ונקבה) ואע"פ שאין ביכלתינו לשנות ההלכה בוודאי נודה שזה צרה גדולה מגזירת הגלות ונתפלל במר נפש להשיב שופטינו כבראשונה.]
ועל הבעיה האיך לכוון כשמתפללים תפילות הנ"ל ,כמדומני שכל אחד הרגיל באמירת תהלים כבר התלבט בכעין שאלה כזו, הרי כמה וכמה מזמורי תהלים מסתובבים על שונאי דוד המלך ומתפלל על הכרתם ושואתם וכמ"כ צועק דוד המלך במר נפש האיך שחרקו עליו שנימו בו בשעה שכשחלו הם לבש שק והתפלל שיתרפאו. ומה נעשה שאין לנו שונאים כ"כ, ובמיוחד שונאים שאנו התפללו לרפואתם וכדו'.
מהלך אחד נראה לי שתפלות כעין אלו ענינה בכח המדמה, אנו מצטיירים לעצמינו דוד המלך מסובב שונאים ושופך שיחו לפני בוראו ובוטח בה' על אף צרתו שהוא יגן בעדו .... ומזה נלמוד על מצבינו הפרטי להתפלל ולבטוח בה'
וכעין זה בבקשות החזרות הקרבנות שנתקן על תקופה אחרת, מצטיירים אנשים ההומים לעבוד את ה' בשלימות [ובאופן שלהם] ובו בשעה נתפלל גם אנו על היכולת לעבוד את ה' [ואם בדרך אחרת]
_____
וטו1
למה זה נחשב עבודה זרה כשטות? רשעות, אולי, אבל שטות?
חלק גדול מכלל ישראל מוכנים לקנות במחיר גבוה המכנסיים של הרבי שלו זי"ע, ומי לא ראה חתן תחת חופתו לבוש במלבוש(י) הרבי שלו? והביאור הוא שכח קדושה וסגולי שורה על חפץ הדומם הלזו בגלל שהרבי לבשו פעם, וזה כבר מספיק להשרות "כח" על דומם (ואולי זה אמת)
חז"ל החשיבו הרבה בה'כח' של פועל דמיוני באכילת דברים שלשמם יש משמעות ודמיון למטרות שאנו רוצים, לפיכך אנו אוכלים המאכלים השונים בראש השנה
יש הרבה הרבה אנשים היום (רונלד רייגן ואשתו נמנו ביניהם) שמתכננים חייהם בהתאמה למזלות שלהם כפי ההבנה של אסטורלוגיה, הרי שמאמינים בכוחות של הכוכבים על מהלך חייהם, האם הוא שטות גדול להתאמץ להשפיע על כוחות אלו ע"י פועל דמיוני בעשית תמונה מצבא השמים ולעשות פעולות של נשיאות חן בעיניהם או פעילות של שליטה עליהם וכדו'.
יצרא דעו"ז בודאי שאינה בתפארתה כמו שהיתה בימי קדם, שכל העולם כולו בלי יוצא מן הכלל נתנו כל לבם ונפשם בעבודות הללו, ונוכל לשער גודל הנסיון להיות ככל הגוים בית ישראל.
אבל כמדומה שאין לנו להחזיקו כשטות אפילו בזמנינו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:52 |
|
| |
ווטו1:
אפ"מ,
מה שהזכרת אינו ע"ז ממש, אלא בכלל נחש וכו' כמ"ש פעם מנהיג עדה, "נחש ועונן" אלו אדמורים הקטנים, "אוב וידעוני" אלו הגדולים שבהם!
עכ"פ הסגידה לבול עץ כיום במדינותנו בימינו לשטות ייחשב!
בענין הקרבנות למעלה, כבר נכתב באשכול עתיק למי שלא ידע איך לרעוד ב"מי יחיה ומי ימות":
"אתה לא צריך להתחיל בלרעוד, אלא לנסות לתרגם את ה"מי יחיה ומי ימות" שבדעת מתקן הפיוט היה לדבר החשוב ביותר, למה שבדעתך החשוב ביותר, דהיינו "מי יהיה מוסרי ומי יהיה מושחת" ואז אולי תתחיל לרעוד מזה. זה התירגום של מה שהיה חשוב לו למה שהוא חשוב לך".
http://hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=186998
כך יש לתרגם את משמעות הקרבנות לצורת העבודה שבימינו!
*****
frummie:
מאן דהוא כתב׃ תשובה רציונלית היא תשובה שתתקבל באזני מי שלא למד תורה ויש לו שכל אנושי מינימלי.
האם יש לנו שומרי תורה ומצוות ׳רציונלית׳ אחרת? או האם הכוונה בדבריך שמי שלא למד לא יקבל מה שאינו מתקבל? ואם כן מה התועלת בלימוד?
*****
ווטו1:
פרומי,
התועלת בלימוד היא לדעת כל נקודת עומק ומתוך כך איך להעביר גם למי שלא למד שיבין לפי הרציונליות שלו וכל שהלומד אינו מסוגל, הרי שלא מיצה את לימודו בכיוון הנכון!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2007 13:53 |
|
| |
אפכאמסתברא:
ווטו,
הרבה דרכים ל..עבודה זרה, המאמין בכוחן של כוכבים (נפוץ בזמנינו) וכדי לעשות פועל דמיוני פוסל תמונה ומחלק כבוד להתמונה בהשתחויה ובהקטרה לפניה לישא חן בהכוכבים, זהו עובד ע"ז ממש, ואדרבא תסבור לי למה זה שטות יותר משאר פועל דמיוני או שאר אמונות בכחות של דומם, רציונליזציה של זה כמו של זה
כוונתי בכל זה נגד טעות נושנת (לדעתי) שאין לנו הבנה כהיום ביצרא דע"ז בו בשעה שאנו מציינים כוחות שונים לדברים שונים בלוגיקה דומה ממש לזו של ע"ז.
בשם ה'דגל מחנה אפרים', שאם עשרה יהודים מאמינם ב'עץ' אזי ברור לו שיש כח בהעץ להפעיל מופתים, אפילו אם תמצי לומר שעבודה בפועל אינה מצוי הרי הלוגיקה מצוי ומצוי ולאו דוקא בין השוטים
___
חליפת הדברים לבקשה הרלונטי לך, זה רעיון נאה להענין שנשאלת שם
אבל לענין קרבנות צריכים להוסיף נופח (הנושא כאן הוא ליבון הדברים ולא תביעת 'זכות יוצרים')
תשתדל לומר כל ה'מפני חטאינו' במהלך של חילוף דברים גרידא, ברור שאין לה שחר, תצטרך בהכרח לנקודה של כח המדמה, כמו כשקוראין פיוט אנו מתרגשים ע"י המחשת המאורע כאילו באמת קרה המעשה עמנו
(כעין חייב אדם לראות כאילו הוא בעצמו יוצא עכשיו ממצרים ואולי רואה את עצמו אוחז ילדו הקטן בחזקה ובוכה מרוב רגש,הרי אין דבר שעומד בפני ה..דמיון)
כמ"כ כאן נצטייר לעצמינו כאדם בתרבות כזה שעבודת הקרבנות תופס מקום חשוב בפולחנו לאלוקים, ואנו נתרגש מכל מלה ומלה שמתפלל הוא כ"כ בגעגעום ה'מפני חטאינו'
|
|
|
|
|
|
