מהו חומר החטא של עבודה זרה?

ווטו1:

מא"ד,

האם אתה מניח שאם הבי"ד היה קיים כיום, הוא היה ממית כל עובד ע"ז ומחלל שבת? או שגם לפי זמנם בו היוו שתי העברות הללו מרידה והתקוממות נגד החברה ממדרגה ראשונה, לא מובן לך למה סקלו אותם [סקילה מסמלת דחייה חברתית - הוצאה מחוץ למחנה וזריקה מקומה עליונה]?

___

איפ"מ,

הבאתי את הדברים [מדברי מיימוני ומדבריי באשכול עתיק] למען הליבון ולא למען זכות יוצרים.

גם ב"מפני חטאנו" ניתן לבצע את התרגום, בהבנה [עם דמיון כמו שכתבת] ש"אין אנחנו יכולים לעלות ולהיראות" מתפרש "אין לנו את הנסיבות לחוש את מושג הווה [השם] במלוא הדראמטיות כפי שיכלו אז לפי תפיסתם"!

בנושא ע"ז, אני מסכים לגמרי עם מה שכתבת ולא באתי אלא לנתח ולחדד הבדלים!

החומר - התוצאה (החבוי)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=163951&whichpage=2#R_8

_________________

בברכה

תוספת מהזכרון וסלחו לי אם איני מדייק.

הנצי"ב מפרש את הכפילות בדברים ל"א  בין

טז וַיֹּאמֶר ה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ

ובין ממש פסוקים ספורים אח"כ באותו פרק:

כ כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי
....
כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.

לפי הנצי"ב מדובר בשני סוגים של הפרת הברית, הראשונה מאפיינת את תקופת השופטים עד בנין ביהמ"ק הראשון, תקופה בה בני ישראל האמינו ועבדו לה' אבל בגלל סבלותם לא הצליחו להשאר מונותאיסטים ופנו גם אל האלילים.
בעולם העתיק זה היה מאוד הגיוני לחלק את הסיכונים בין אלים רבים וכך להנות מהגנתם.

בתקופה השניה המאפיינת את תקופת ביהמ"ק הראשון והלאה היא תקופה של שפע בה בני ישראל פנו לאלילים כמרד בה' וניסו בכוונה להכעיסו ולהיות ככל העמים. 

התורה מוסיפה ואומרת לנו שלעם ישראל יש יצר חזק לעבודת אלילים.


אם נחבר את הרעיון של ע"ז כמרד בקב"ה (להבדיל מהקושי המובן במונותאיזם) יחד עם היצר המובנה בעם ישראל לע"ז אולי יהיה אפשר להציע עוד סיבה לחומרת הע"ז ולגדירות שיש סביב הנושא.

וכהוספה והדגשה לדברי אלי.

תמהני "כיצד ניתן לערער על חומרת הפנייה אל אלים זרים - הזהה בחומרתה לפניית וזנות אשה עם מאהבים אחרים?!"

"היש כאן אדם/אשה נשוי/ה מאוהב/ת שלא יראו באותה החומרה את פניית אהובם אל אחר/ת?!"


ירמיה ג-ד:

הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר:

" כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ"...

 כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה...

אֵיךְ תֹּאמְרִי "לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי"?!

רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא! דְּעִי מֶה עָשִׂית - בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ! ...
 כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ...

אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ  יְלִדְתָּנוּ כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ...

לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהוָֹה: שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻכַּבְּתְּ עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ: וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם..

 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם: {ז} וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא שָׁבָה (ותראה) וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה: {ח} וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא: {ט} וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ: {י} וְגַם בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם יְהוָה: {יא} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה: {יב} הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם יְהוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם: {יג} אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם נְאֻם יְהוָֹה: {יד} שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְהוָה כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן: {טו} וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל: {טז} וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְהוָה לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד: {יז} בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְהוָה וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְהוָה לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: {יח} בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם: {יט} וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי (תקראו) תִּקְרְאִי לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא (תשובו) תָשׁוּבִי: {כ} אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה: {כא} קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת יְהוָֹה אֱלֹהֵיהֶם: {כב} שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ: {כג} אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: {כד} וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם: {כה} נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ.

יהודים

"בשלמא מלך בשר ודם החסר ביטחון יחרה אפו בזעם ויקנא אם יעבדו לזולתו, אבל קל עליון? אתמהה! "

זו היתה שאלתו של פותח האשכול.

בתגובתך אין תשובה לפותח האשכול אלא בעצם אתה מחדד עוד יותר את השאלה מפני שבשאלתך,(ובפסוקים שציטטת) הקב"ה נמשל לבעל מאוכזב -דרגה נמוכה יותר ממלך מאוכזב.

אין לא גוף ולא ישיגהו משיגי הגוף ואין לו דמיון כלל

יהודים-  מה שכתבת היא  עבודה זרה  לפי הרמב"ם