אופטופיק: צורתם של לוחות הברית

מקוה מאוד שלא ארגיז / אצחיק את החברים.

מצאתי ציטוט קדום המתוארך לימי חורבן בית שני ובו רמזים בענין מציאותם של בתי כנסיות ובתי מדרשות בירושלים.

 תוספתא סוכה ב,יב  אמר ר"א בר צדוק כך היו [אנשי ירושלים נוהגין נכנס לבית הכנסת לולבו בידו עמד לתרגם ולעבור לפני התיבה לולבו בידו עמד לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו בארץ יצא מבית הכנסת לולבו בידו נכנס לבקר את החולים ולנחם אבלים לולבו בידו נכנס לבית המדרש נותנו לבנו או לשלוחו ומחזירו לתוך ביתו].

זו כמובן לא הוכחה חותכת, אך הסקסט מעניין ושוה ניתוח מעמיק.

מאיר

מואדיב
להשכלה כללית. בית הכנסת באלכסנדריה נקרא ביכ"נ של טורסיים מגילה כו.
רשי ורדק מפרשים את  בית העם המופיע בירמי"לט כבית הכנסת.
הגמרא בבלי יומא. ז ובסוטה ז וכן בהרבה מקומות בירושלמי כתוב שעל הר הבית היו בתי כנסת. ואם לחפש בתי כנסת בבל הם היו שם לפי הגמרא מימי יחזק"
 

 מגילה דף כט.+יחזקאל י"א+ ואהי להם למקדש מעט, אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל

מואדיב

<"אם יש לך מקור כלשהו לקיום בית כנסת בתקופת בית ראשון, אנא הציגהו לפנינו">

לפניך מספר מקורות (לא היסטוריים) לבית כנסת מיד לאחרי בית ראשון.

במגילה דף כט עמוד א:

"מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות. בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל, ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא".

על בית כנסת זה מצאנו במספר מקורות:

באגרת רב שרירא גאון, (חלק ג פרק א), ובתשובות הגאונים "שערי תשובה", (סימן עא):

"הוו יודעין כד גלו ישראל בגלות יכניה החרש והמסגר וכמה נביאי עמהם אייתינהו לנהרדעא, ובנו יכניה מלך יהודה וסייעתתו בי כנישתא ויסדוה באבנים ועפר שהביאו עמהם מבית המקדש ...וקרוה לההוא בי כנישתא, בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא".

בדברי רש"י פירושים שונים, ראה אותם בראש השנה דף כד עמוד ב, מגילה דף כט עמוד א, עבודה זרה דף מג עמוד ב, ונדה דף יג עמוד א.
בספר כפתור ופרח (לאשתורי הפרחי) פרק י (מעלת ארץ ישראל):

"וזה שגלות יכניה וסיעתו, כשיצאו מירושלם, הביאו עמהם אבנים ועפר מבית המקדש, ובנו בנהרדעא בית הכנסת, ויסדוה באותם אבנים ובאותו עפר".

בספר סבוב ר' פתחיה מריגנשפורג (אחיו של ר"י הלבן מבעלי התוספות),פרק ב המספרעל מסעו בנציבין:

"ובנציבין יש קהלה גדולה ושם בית הכנסת של רבי יהודה בן בתירא, ושני בתי כנסיות שבנה עזרא הסופר ויש בכנסיה אחת אבן אדומה אחת קבועה בכותל שהביא עמו עזרא שלקח מאבני בית הקדש הראשון...".

על בתי הכנסת הרבים (במספרים שונים) שהיו בירושלים בזמן הבית השני, מצאנו במקורות רבים, ראה לדוגמה כתובות דף קה עמוד א.

כמו"כ מצאנו במקורות שונים על מנהגם של בני ירושלים ש"היה אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו".

על בתי כנסת מימי בית שני בערי הגולה ראה פילון, חיי משה 215-216, על בריאת העולם 128, נגד אפיון 2-175.

על בתי כנסת בישראל ראה ג'וזפוס, מלחמות, ספר ב 285, מלחמות ספר ד, פרק יד, חיי יוסף 277, ועוד.

אם כי ברור לי שה"בי כנישתא"-בית הכנסת לא היה כפי שהוא היום:

אם כי ברור לי שה"בי כנישתא"-בית הכנסת לא היה כפי שהוא היום.

על אילו שני בתי כנסת מימי בית שני ידעת?

על  שבאלכסנדריה, ועל של תאודוטוס בירושלים?
תוקן על ידי - נישטאיך - 28/07/2006 4:10:25 עולם הפוך אני רואה

ymy

<"מצאתי ציטוט קדום המתוארך לימי חורבן בית שני ובו רמזים ענין מציאותם של בתי כנסיות ובתי מדרשות בירושלים">

ממה שהיה רשום לפני:

אם בתוספתא מסופר שהיו עוברים לפני התיבה בבית הכנסת:

"אמר ר"א בר צדוק כך היו אנשי ירושלים נוהגין, *נכנס לבית הכנסת לולבו בידו, עמד לתרגם ולעבור לפני התיבה* ...".

הרי בתוספתא סוכה פרק ד הלכה ה, לא נזכרת התפילה בבית הכנסת:

"אמ' ר' יהושע בן חנניה, כל ימי שמחת בית השואבה לא היינו רואין שינה, משכימין אנו לתמיד של שחר, משם לבית הכנסת, משם למוספין, משם לאכילה ושתיה, ומשם לבית המדרש, משם לתמיד של בין הערבים, משם לשמחת בית השואבה".

על שינויי הגירסאות בכ"י השונים, ראו בתוספתא כפשוטה עמ' 273, שורות 14-16.

בסיפורו של ר' יהושע בן חנניה המובא גם בתלמוד הירושלמי, (סוכה פרק ה ה"ב), אנו מוצאים רק על הליכה לקרבנות ולימוד אך לא ללתפילה:

"כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר משם היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לוכל ולשתות ומשם היו הולכין לתלמוד תורה ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה".

שינויים נוספים אנו מוצאים גם בילקוט שמעוני (פרשת אמור רמז תרנא), אשר שם ה"סיפור" הוא אחר, ובמקום "תפילה" אנו מוצאים "קריאת שמע":

"אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו [הולך לב"ה לולבו בידו] קורא קרית שמע לולבו בידו קורא בתורה ונושא את כפיו מניחו ע"ג הקרקע הולך לנחם אבלים ולבקר חולים לולבו בידו הולך לבית המדרש משגרו ביד בנו ביד עבדו".

ואילו בסדר רב עמרם גאון סדר חג הסוכות ד"ה והכי אמר, מופיע המאמר בשם אומר אחר, ובו התפילה היא קריאת שמע והלל:

"כדתניא א"ר יהודא כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא לבית הכנסת, לולבו בידו. קורא ק"ש, לולבו בידו. קורא את ההלל, לולבו בידו. עומד לקרות בתורה ולישא את כפיו, מניחו על גבי קרקע. לבקר חולים ולנחם אבלים, משגרו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו".

ואף שמצאנו בתלמוד הירושלמי (סוכה פרק ג הי"א), את התפילה בזמן שבית המקדש היה קיים:

"דאמר רבי אילא ותניי תמן כך היה המנהג בירושלם אדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו", אין להוכיח מירושלמי זה, שהיו תפילות ציבור בירושלים של ימי הבית, שהרי ברייתות "ותניי תמן" הן ברייתות בבליות, שהובאו בתלמוד הירושלמי, (ראה ז. פרנקל, מבוא הירושלמי דף ד, וש. ליברמן, הלכות הירושלמי להרמב"ם, עמ' נד הערה ז, בביאור לשון תמ)ן, וייתכן שהבבלים לא תיארו לעצמם, שייתכן שיהיה בית כנסת ללא תפילה.

ואכן, בגירסת סיפור ימי "שמחת בית השואבה",שבבבלי, (סוכה דף נג עמוד א), הם הלכו לכל התפילות-שחרית, מוסף, ומנחה, אך לא למעריב.

"אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה - תמיד של שחר, משם - לתפלה, משם - לקרבן מוסף, משם - לתפלת המוספין, משם - לבית המדרש, משם - לאכילה ושתיה, משם – לתפלת המנחה, משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך - לשמחת בית השואבה".

למה "לא הלכו לתפילת ערבית"?

כי ייתכן שלדעת הבבלי הם לא התפללו ערבית!

הסיפור על אי השינה בלילות שמחת בית השואבה, הוא בשם רבי יהושע, בן חנניה, שהוא סתם רבי יהושע, (ראו רש"י ותוס' נזיר דף נו, עמ' ב, בד"ה ורבי אליעזר משום ר' יהושע) והרי רבי יהושע סובר שתפילת ערבית היא רשות. (ראו תלמוד ירושלמי ברכות פרק ד ה"א, ותענית פרק ד ה"א, ותלמוד בבלי ברכות דף כז עמוד ב).

שבת שלום!
תוקן על ידי - נישטאיך - 28/07/2006 8:23:41 עולם הפוך אני רואה

נישטאיך

קשה לי להתחרות עם המקורות שלך. ורק שתי הערות.

א. למרות שאני סבור שהבבלי וכל מפרש יפרש לפי דעתו וזה יכול לכלול הגהות שלא יצויינו, אין לי חיבה לפסילה גורפת של מקורות המובאים בבבלי בשל כך.

זה לא כלפיך, אלא כלפי החוקרים שזו שיטתם.

זה יכול להיות בורות מצידי, אבל אני סבור שיש להיזהר גם מזהירות בקבלת מקורות.

ב. ניקח את נשיאת הכפים. איפה היו עושים אותה?

נישטאיך.
מיילה שהתעלמת מאותם מקורות שגם אני הבאתי- הבנתי.
אבל אני לא מבין איך התעלמה ממך הפרוש של בי כנישתא"
המילה כנישתא בעברית בית העדה
שים לב על תרגום על המילה עדה.
בית הכנסת =בית העדה

נישטאיך

לגבי המקורות שהוספת, אטו מתרצתא היא?
היאך בנו בית כנסת מאבני בית המקדש?
וכי אין בזה משום מעילה?
ועזרא, כלום היה מגולי חורבן ראשון?

לגבי ההערה משמחת בית השואבה, ראשית מי אומר שכל אנשי ירושלים נהגו בסדר היום כפי שסיפר ר' יהושע? היו כך והיו כך.
ולשאלת תפילת ערבית, יתכן שמנחה כוללת את תפילות הערב, מנחה וערבית תמיד הלכו צמודים, מקורות לזה ודאי איני צריך לרשום לפניך.

מיימוני

נשיאת כפיים היתה בבית המקדש, אמנם יש במשמע שגם בגבולין, ואפשר בכל אסיפת עם. מאיר

לידידי אנשי שיחי בפורום הנכבד , חזרתי מנסיעה וגליתי תגובות נזעמות לדברי, אז הרשו לי לרגע לחזור לנושא המקורי על מנת להתנצל,

ראשית אביע צערי ובקשת מחילה באם עלבתי במי מכם, וכנראה שכך הדבר שכן יותר מאחד הגיב כנפגע, לכן אני מסיק שהחיסרון בי ובסגנוני ועל כך אני מיצר ומקוה להיות זהיר יותר בעתיד.

ולגופו של ענין, היות וציינתי 7 מקורות תלמודיים בהם התנסחות המסכמת היא אחידה "ששה טפחים על ששה טפחים ברוחב (עובי) שלשה טפחים" (במסקנת הגמרא ולא דעת יחיד שנדחית כפי שצוטט גם באשכול ואיני זוכר על ידי מי) וזאת בהקשר של התאמה מוחלטת למידות הארון. באמת ובתמים לא העלתי על דעתי שמישהו שדעתו אינה מוטה יגיע למסקנה (שעדיין נראת לי כהשחלת פילא בקופא דמחטא) שמדובר במשהו עם עיגולים. פשוט עמדתי נדהם ומשועשע מול  הדברים שנראו לי כה מופרכים, וכך הגעתי למסקנה שמדובר בארוע פסיכו-סוציאלוגי השווה התייחסות והפניית סקרנים. מסתבר שטעיתי ושוב, עימכם הסליחה.

בהקשר להזכרת שמו של הרב קנייבסקי. וההתקפה עלי בשל כך, כנראה שלא הובנתי נכון מיימוני בתגובה שלפני הביא ציטוט בו מוזכר הרב קנייבסקי. אז אנא נעמיד נא את הדברים על דיוקם, מדובר ברב יעקב קנייבסקי בעל  "הקהילות יעקב" הנקרא הסטייפלר זצ"ל  נינו של ה"עמק שאלה" מהורנסטייפל שהיה נינו של בעל התניא (וכידוע הסטייפלר התפלל עם גארטל ונהג במנהגי חסידים רבים כמסורת בית אבא). אכן הוא דוקא כן ציוה בבית מדרשו שיציירו את הלוחות על הפרוכת בצורת ריבועים לפי המסורת היהודית האוטנטית, כך שכמובן לא התייחסתי אליו בהעדר כבוד חלילה.
 
התיחסותי היתה לראש ישיבה ידוע שמכתב ממנו צוטט באשכול בו הוא כותב שאינו יודע איזו צורה היו ללוחות אבל היות וראה בבית מדרשו של הסטייפלר לוחות מרובעות לכן יש לקבל זאת. על כך שהוא כותב ששאב את ידיעותיו בנושא ממראות בבית מדרש ולא מהתלמוד, הוספתי, ונא לראות זאת כ"עקיצה ידידותית", פשוט עוד ציטוט מכתב מאותו ראש ישיבה שענה בהזדמנות אחרת לכשנשאל בענין הלכתי הגיב בכנות "אין לי יד ורגל בהלכה והנני כולי שקוע רק במסכתות הנלמדות בישיבה" , אכן מסתבר שכנים דבריו שכן נעלמה ממנו גמרא מפורשת ונזקק לפרוכת שראה.

ולסיום גילוי נאות, מיכי יקירי איני פוסל לא לוחות ולא אנשים,לא נצטוותי "פסול לך"... אבל גם איני חב"דניק ר"ל, אמנם חסיד בכל רמ"ח וגם נכד לאדמו"ר די מפורסם שהיה מקובל מאד גם בחוגים ליטאיים. עם זאת אני מעריץ במלא מובן המלה של הרבי מלובביץ' כאישיות תורנית, ובשונה מאחרים, לא רק בגלל פועלו להצלת הדור שאחר השואה (דבר שגם שווה הערכה), אלא בגלל התפעמותי מגאונות משנתו בכל חלקי התורה - סוגיות הש"ס, עיון הלכה, קבלה ופילוסופיית החסידות. לעניות דעתי  מדובר בסגנון הרגטשובער עם תוספת - הכרת וחיבור כל מכמני התורה למיקשה חשיבתית, פיצוח הגרעין הרעיוני שבכל נושא ועל ידי ניתוח אבסטרקטי הגעה למסקנה כוללת המדהימה בגאונתה המעמיקה מחד ובפשטותה והשלכותיה המעשיים מאידך. לדעתי משהו מדהים - כל קטע שאני קורא ממנו קילוחין לעיניים. 

ועוד הערות זוטות למוזכר באשכול

1. מסכים עם ירחמשם ומיימוני, בהחלט מקובל לאמץ אסטטיקה ואמנות כללית בתחומי היהודות כדברי המדרש על הפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם", אך לא במקרים שהדבר סותר את המתבקש ממקורותינו.
2. הסגנון המעוגל במקורו אוריינטאלי וביזנטי בשונה מהסגנון הארופאי שנטה לקווים גוטיים, עם זאת הרנסס הכניס מוטיבים מזרחיים לאירופה.
3. בתי כנסת מוזכרים כבר בזמן הבית כמקום כינוס לשמיעת דרשה ומאוחר יותר לקריאת התורה אבל לא לתפילה.


תוקן על ידי - אמרי_בינה - 28/07/2006 13:29:51

אמרי בינה

אין כל רמז בגמרא או בכל המקורות בהם מצוין אורכן ורחבן של הלוחות על אודות צורתן.
 
חפץ העשוי ככיפה הדרך היחידה למדוד את ארכו ורחבו היא לציין את האורך במקום הארוך ביותר והרוחב במקום הרחב ביותר.

המידות אכן מתאימות לארון היות שארון לצורה כזו של לוח נכון לבנות במידות כאלו, ארון מרובע הוא ולא שבלונה. מאיר