אחדותנו בתפילותינו.

בעת צרה תמיד ידע עם ישראל להתאחד (כמעט) על כל פלגיו.
האחדות היא סוד הקיום של עם ישראל: חבור עצבים אפריים הנח לו - אף אם הם עובדי ע"ז אם הם "חבור" אין
למשחית כח ויכולת להם.
מזה כמה חדשים מתקיימת יוזמה ברוכה של ניצול חיובי של הפורומים הקיימים, והוא חלוקת פרקי תהילים בין משתתפי הפורומים.
עשרה פרקים ומעלה, כך גומרים כל שבת יותר ויותר פרקים.
זה הזמן לאחדות!
זה הזמן לתפילה!
זה הזמן להצטרף לאמירת תהילים משותפת.

תזכו למצוות.

פרטים ורישום:

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1995788

אידך גיסא

אם כתבתי מתוך התפלספות, או אם אכתוב בצורה כזו, הרי זה בגלל שאני מבדיל הבדלה חריפה בין כוונה רצויה לבין מעשים שאינם רצויים.

חלוקת התהלים כך שקבוצה תסיים אותם הופכת תפילה זכה מעומק הלב לדיקלום מגי.

וגם אם אדם שמשתתף בזה מתכוון לטוב, וחושב על המילים. עצם זה שאנשים חושבים שיש מעלה "לסיים את ספר תהלים" ולא להתרכז בתפילה, זה הפן המגי הפסול בעיני.

ואוסיף עוד דבר מה:

אני תמה על אלו שאומרים תהלים, גם את המזמורים הקשים שאינם נוגעים לחיי יום יום. אני יודע כי בשעה שאני רוצה לומר תהלים מעומק הלב, אני בוחר מזמורים מסויימים, או נותן לעצמי לעלעל עד שאני מוצא קטע שמדבר אלי.

אבל לומר ברצף? למה?

כבר אמר מי שאמר, בשעה ששאלו אותו למה אינו מרבה בתהלים, או שיסיים אותם בכך וכך זמן, שכחתי - הוא אמר כי דוד המלך חיבר את התהלים כל חייו, וכל פעם שנזדמן לו אירוע רב חשיבות, היה נותן לרגשותיו ביטוי במזמור. ואנו נבוא ונקרא את הכל ביחד ברצף בבת אחת?

אם מישהו זקוק לזה משום שבפחות מזה לא שבעה נפשו מהצורך בדיאלוג עם ה', ניחא. אבל לעשות מזה כלל ולהציג את הרעיון לרבים? אתמהה.

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

בעקבות פניה באישי אבהיר כי התגובה שלי אולי היתה חריפה ונמהרת קצת. עלי להסביר כי זה עקב מסע של ביקורת נגדי בפורום אחר, וכיון שאין כוח אבנים כוחי, אפשר שאני היום בחינת ממהר להשיב ורואה צל הרים כהרים.

***

מאיר

אין לי ידע וזמן לתשובה מקיפה. ואני מקווה שתסתפק בתשובה פשטנית ומשוערת. מן הסתם יש גם מקורות וגם מחקרים על זה. ופעם היו לנו את ממדבש ואת אתנחתא שהיו ממלאים את החסר.

לדעתי השימוש בתהלים בצורה כזו בנוי על שני מרכיבים:

א. הנטיה האנושית להשתמש בתפילה באופן מגי.

יש שימושים שהם ראויים והם תפילה זכה.

יש שימושים שהם מגיים לגמרי, ולדעתי אסורים מכל וכל. וזה גם בתוך היהדות של ימינו.

ויש כאלו שהם באמצע.

הנטיה שלנו היא לעשות מצוות כדי לקנות זכות ולקבל את משאלתנו. וזו לא בהכרח משאלה רעה. פרנסה, רפואה, להשיב שבוי לביתו בשלום.

ועל זה אמרו בגמרא כי גוי הנותן צדקה דעתו רק להשיג את מטרתו, ולכן זה פסול, כי אם לא ייענה, יבעט. אבל היהודי מכוון גם למצוה, ואם לא עלה כבקשתו, אינו בועט.

כלומר, הצורך של כולנו הוא להשתמש במצוות כדי להשיג את מבוקשנו, והתורה אינה פוסלת זאת עד גבול מסויים. ויש מקום לומר, לדעתי, כי הצורך הזה הוא הוא אחד המעוררים הגדולים לשיחה ולתפילה עם ה'.

ב. הקבלה מציעה מערכת הרמנויטית. ובעצם יתכן שזה טרום קבלת האר"י. האויב שמתפללים להינצל ממנו הוא מן הסתם המקטרג שנמצא בשמים ומלמד חובה על החולה. בצורות פרשניות אלו קיבלו מזמורי תהלים "תפקידים".

אני כועס?? אני???
ממש לא, באמת!

אתחיל מהסוף.

"אתה מביא אותה כאן בניחותא..."
 
זאת מניין לך? ציטטתי את המאמר בלי להתייחס לגופו של עניין, ובעצמי סייגתי את ההקבלה בלי לבאר למה סייגתי.

"באופן אישי, איני מוצאת דרך להבינה אלא כציניות כועסת וביקורתית וכמחאה כלפי שמים"

העובדה שלעיתים אינני מבין מאמר חז"ל ביאורו הגינותו או הקשרו, אינה גורמת לי ליטול את החירות לבאר אותו בדרך שנראית לי מופרכת מיסודה, גם אם זו הדרך היחידה המובנת לי. אני אעדיף להשאיר את הדברים במקרה כזה להגיונם של חז"ל ולתלות את חוסר ההבנה בי, מאשרלהגדיה כהתרסה ומחאה כלפי שמים, סברא שהיא קשה יותר, אלא שהיא מטילה בעקיפין את האשמה בחז"ל ולא בחוסר הבנתי.

יש לי ביאור כללי להרבה שאלות שעולות תמיד כשמדובר במאמרי חז"ל ובעיקר כשמדובר על הקדמונים, אבות אמהות שבטים וכו'.
השאלות נובעות בעיקר מהעובדה שאנו ברמה נמוכה מאד מהאבות ואילו את העובדות שקרו אנו שופטים על פי הכלים שניתנו לנו שאנו מודדים מה זה אדם בימינו. את חטא אדם הראשון, לא הצליחו כל העולם ביחד עד היום לתקן, ולהביא את העולם לשלמות. אלא שעדיין ישנם אנשים שמבינים שהחטא של אדם הראשון היה שהוא אכל תפוח...
אנו קוראים על התנאים בגמ' ומודדים אותם כאילו הם אנשים בדור שלנו כאשר מובא בחז"ל שכל תנא שמוזכר בגמ' היה בכוחו להחיות מתים.
זה לא שאין לנו לנסות לקרב את הדברים אל ההגיון שלנו, אבל מכאן ועד לומר שדברי חז"ל נכתבו כהתרסה כלפי שמיים הדרך הרבה יותר מרחוקה, היא בכלל לכיוון ההפוך.

קרויצפלד,

כמעט ואין מילה אחת בדבריך שאני מסכימה לה, אבל קצרה היריעה ו(בניגוד למה שחושב מיכי)אני מאמינה שלכל טקסט - ואשכול הוא סוג של טקסט - יש הגיון פנימי. לכן אעיר רק שתי הערות -

א. ציטטת את המאמר כבדרך אגב ולכן הסקתי שאתה אומר את הדברים בניחותא. אשמח להבהרה אם טעיתי בזה.

ב. פירוש הדברים כהתרסה כלפי שמיא אינו מופרך בעיני ובודאי שאינו סברא קשה או בלתי הגיונית, ובעיקר - אינו מתריס כלפי חז"ל או מזלזל בהם. בדיוק להיפך.

אםשלום.
לפי סרן קירקגור
 מה זה משורר. אחד שיודע להעלות את כאבו במילים יפות ולהעביר את תחושותיו  בשפה יפה לאחרים.
המבקר אומר: יפה מאד אתה בוכה ממש תענוג לשמוע אותך בוכה. או לא יפה אתה בוכה לא כך בוכים.

אולי במקום להתאחד באמירת תהילים, אולי יותר יעיל להתאחד בעזרה ליושבי המקלטים חסרי הישע. או באירוח  אחינו המפוחדים מהצפון.
נכון זה הרבה הרבה יותר קשה מאמירת תהילים.
אבל את התוצאות רואים מיד.
מצוות כי ימוך אחיך זו מצות עשה שכתובה בתורה.
אמירת תהילים זה מנהג יפה  וקל מאד. ולכן הוא באמת ינצח.

ירוחם,

לא הבנתי מדוע אתה מפנה את דבריך אלי.

אםשלום
רק באתי להוסיף לרעיון "היפה" של חז"ל, שהקב"ה מתאבה לתפילת הצדיקים.
הם בוכים יפה מאד ממש תענוג לשמוע.

קראתי בעיון אשכול זה, וברצוני לשתף אתכם במספר מחשבות שעלו לי, תוך כדי הקריאה, ואל לכם לקחת את דברי באופן אישי, אלא בניתוח הגיוני, בלבד.

א. אפנה לדברי הכותב הנכבד הר' מימוני.
חלוקת התהלים כך שקבוצה תסיים אותם הופכת תפילה זכה מעומק הלב לדיקלום מגי.
גם תפילה בצורה מגית, רצויה לפני בורא העולם, והעובדה (אומנם עובדה לא רצויה, אך מצויה) היא 3 התפילות יום יום, בכמה מתוך התפילה אנו מצליחים לכוון? האם זה אומר שנפסיק להתפלל?! אמנם ברור שצריך לעבוד יותר, על הכוונה,אבל זה עדיין לא אומר שנפסיק להתפלל.
וכבר הבנתי מתגובתך השניה, כי חזרת בך מדבריך אלו.

וגם אם אדם שמשתתף בזה מתכוון לטוב, וחושב על המילים. עצם זה שאנשים חושבים שיש מעלה "לסיים את ספר תהלים" ולא להתרכז בתפילה, זה הפן המגי הפסול בעיני.
כמו שכולנו (כך אני מקווה) מתאמצים להתפלל בציבור, שכן תפילה בציבור מתקבלת, כמשל הידוע: אם תביא לקופאית שטר קרוע ומקומט, למרות שלא חסר ממנו כלום, לא יקבלו אותו , אבל אם אותו השטר יהיה בין 50 שטרות נוספים, יהיה בטל ברוב, ויתקבל, כך תפילה בציבור יש השלמה של הציבור, ומתקבלת לפני בורא עולם, ותסכים איתי, שזה בכ"ז גורם להטיית כף זכות לכל העולם.

ואוסיף עוד דבר מה:

אני תמה על אלו שאומרים תהלים, גם את המזמורים הקשים שאינם נוגעים לחיי יום יום. אני יודע כי בשעה שאני רוצה לומר תהלים מעומק הלב, אני בוחר מזמורים מסויימים, או נותן לעצמי לעלעל עד שאני מוצא קטע שמדבר אלי.
לפי דבריך ניתן להשמיט מספר התהילים את כל אותם מזמורים לא ראלוונטים, אני מאמין שלא לשם אתה מכוון, ולכן כל מזמור, ומזמור, גם אם אינו פורט על מיתרי הלב, הינו חשוב, רצוי, אהוב ומקובל לפני בורא העולם, ויש לאמרו, אמנם חשיבות נוספת יש בקריאת המזמור הפורט על מיתרי הלב, ופותח שערי דמעה, שכן זו התפילה הרצויה , אולם כמו שכתבתי לעיל, זה לא מצוי באמתחתינו בכל שעה, וכשיש זמן כדאי ורצוי, ללמוד/לאמר מזמורים, גם אם אינם פותחים שערי דמעה.

אבל לומר ברצף? למה?

כבר אמר מי שאמר, בשעה ששאלו אותו למה אינו מרבה בתהלים, או שיסיים אותם בכך וכך זמן, שכחתי - הוא אמר כי דוד המלך חיבר את התהלים כל חייו, וכל פעם שנזדמן לו אירוע רב חשיבות, היה נותן לרגשותיו ביטוי במזמור. ואנו נבוא ונקרא את הכל ביחד ברצף בבת אחת?
כבר קדמוני בתשובה, שאין הכוונה למרתון תהילים, אלא 10 מזמורים, ואפילו 1 כל אחד כמה שיכול, וכך להביא לנח"ר לבורא העולם, המתאווה לתפילתם של צדיקים.

אם מישהו זקוק לזה משום שבפחות מזה לא שבעה נפשו מהצורך בדיאלוג עם ה', ניחא. אבל לעשות מזה כלל ולהציג את הרעיון לרבים? אתמהה.
כולנו חותרים לשלימות,ולכן כשיש אגודה של אומרי תהילים, וכשכל אחד כשקיבל על עצמו מה שקיבל, וביחד מצטרפים לשלימות, נוטל כל אחד שכר כולם,זו ראיה שיש עניין בשלימות, ולא עניין "להשביע".




ב.וכעת לדברי הכותב רבשקה:
איני רוצה להשמע בוטה מידיי, אך בערבא דשבתא, כשהנערה הציעה לי להצטרף לתפילה האוניברסלית, לא יכולתי שלא להעלות בדמיוני את אותו ילד בריון וגברתן, שבהפסקות בחיידר היה מסובב את ידיהם של ילדים חלשים בכיתה (ובתוכם כותב השורות) עד שיבלו שפתותיהם מלומר "די, די". אזיי היה אומר "תגיד בבקשה, ואז אני אשחרר אותך". והילד החלוש היה אומר ג"פ "בבקשה" והילד הגברתן והאכזר היה משחרר את ידו הכבולה.
לדעתי יש לעשות אבחנה בין אותו גברתן, לבין הבורא, ושאלות אלו עולים תדיר, ואולי כאן המקום להשיב, בעוד שמאותו גברתן קיבלת ממנו כלום כטובת הנאה, וגם לא עשית לו כל רע, כך שאין צדק שיעניש אותך, הרי שבורא עולם זן ומפרנס אותך, ומחייה אותך, וכ"ו בכל רגע ורגע, ובאותם כוחות אנו פועלים נגדו, ברור שזה דבר שאין הדעת סובלת, וכמו שילד שלא יתנהג יפה יקבל עונש, ושיתחרט ו/או יעשה נח"ר להוריו מיד נחבק אותו ונחזיר אותו למקומו הראשון, ואולי יותר מכך, כך גם במקרה דנן, הבורא מעניש,ומתאווה לתפילה, ואין דומה המשל, לנמשל.


ג. לדברי אםשלום.
האמירה כי הקב"ה עיקר את האמהות כי הוא מתאווה לתפילתן, היא אחת הקשות, המוזרות והמטרידות ביותר, שאני מכירה אצל חז"ל. באופן אישי, איני מוצאת דרך להבינה אלא כציניות כועסת וביקורתית וכמחאה כלפי שמים - "האמנם כזה אתה א-להים?!"...
אתחיל תשובתי בציניות, כהמשך בתשובה לרבשקה, מה אני חייב לך שאני אמור לתת לך את כל הדברים הללו?

ניתן גם להשיב, שאני רוצה לתת מתנה לאדם מסוים, אם האדם הנ"ל חשוב לי, אשקיע מחשבה רבה בבחירת המתנה,ומאוד אפגע אם יניח אותה בצד, או ישתמש בה בחוסר עניין, אולי, הבורא ברצותו לתת לאמאות בנים נפלאים, וגדולים במעלה, המקימים את שושלת עם ישראל, רצה שהאמאות ירגישו בחוסר, ולכן התאווה לתפילתן, שע"י זה יכירו (ויוקירו) בערך מה שקיבלו, כדוגמה לאישה עקרה שאחרי מס שנים זכתה, וה' פתח את רחמה, והתחילה יולדת כל שנה , האם יעלה על הדעת כי אישה כזו תחשוב אי פעם על מניעה, או ב"מ הפלה?! הרי ודאי שתתמסר לילדים בצורה יוצאת דופן, ועינינו רואות מציאות כזו מסביבנו, אולי כך רצה ה', שהאמאות יעריכו את המתנה הנפלאה שקיבלו.

בעודי כותב תשובה זו עלתה בדעתי עוד תשובה נוספת:
אם נשים לב לאורך כל ההיסטוריה, יש לנו דברים לא כ"כ מובנים:
1. יהודה עושה מעשה דוחה = מחתן עם כלתו
2. רות המואבייה, זוכה להיות אם המלכות.
3. דוד המלך נחשד לממזר.
ויתורץ ע"י משל: אדם שברצונו להחביא אוצר, הרי יחפש מקום שלדעתו גנבים לא יחפשו בו, כדוגמת פח האשפה . כך הקב"ה בחכמתו רצה שלא יהיו קטרוגים על המושיע, ולכן הטמינו בפרשיות שונות ומוזרות, אולי כך גם אצל האמהות, לא הרו בקלות, שלא יהיה פתחון פה למקטרג.

ותוך כדי תשובה זו חשבתי בס"ד על עוד תשובה:
שרה, הייתה בטבעה עקרה, ולאחר שינוי שמה משרי לשרה, השתנה גם מזלה, וניתן לאמר שה' שמע תפילתה והפך את מזלה.
רבקה, התברכה מפי רשע "אחותנו את היי לאלפי רבבה" האם רבקה היתה רוצה (אילו שאלו אותה אובייקטיבית) שיולד לה בן, מברכת אותו רשע, ורוחו של הרשע תהיה מלווה בן צדיק זה כל ימי חייו, וכנראה שבגלל זה לא היה זוכה לדרגות רוחניות שזכה להם?!
רחל היתה עקרה עם סיבה "ויאר ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" ותראו איך בורא עולם רחמן, שבאה רחל לפני יעקב ואומרת "הבה לי בנים" ויעקב עונה "התחת אלוקים אני" הקב"ה כועס עליו "הכך עונין את המעוקות" ז"א שכל דרכיו ע"ד הרחמים, גם אם אנו לא רואים זאת בעיני הבשר שלנו.
ונסיים בסיפור:
משה רבינו ביקש לראות את מידותיו של הקב"ה, הכניס אותו הקב"ה למערה במדבר.
משה רבינו צופה לבחוץ (מערה חשוכה רואה מה קורה בחוץ, ואינו נראה)
המקום שומם,והיה בחוץ מעיין בחוץ, בא שר אחד ירד למעיין לרחוץ, ובצאתו נחל ממנו הארנק, והלך לדרכו, בא אדם 2 ראה ארנק במקום שומם, לקח אותו והלך.
בא זקן אחד וירד לרחוץ, השר שגילה את האבידה, חזר על עקבותיו, וראה את הזקן, דרש את כספו בחזרה, ומכיוון שהיה זה מקום שומם, לא האנין לזקן שהארנק לא אצלו, עד שהרגו, חיפש בכליו, ומשלא מצא, הלך לדרכו.

שואל משה, האם זהו הדין, כך זה הצדק?

בורא העולם מראה למשה גילגול קודם, הזקן רצח את אדם מס' 2 לגנב את כספו, ומשמת הורישו לבנו (השר)
וכעת הכל בא על מקומו.
הכסף אמור לחזור מהשר לאדם 2 ,בוצע.
הזקן רוצח, עושו מוות, בוצע.
והכל דין אמת, רק שאין אנו רואיםאת התמונה השלימה.
(עלה בדעתי סיפור נוסף, אולם הארכתי מידי)