מחבואים

להיות עצמי לשבת ולנשום

זה לא צורך

זה פשוט

ברגע שיש אדם אחר באזור

זה די אבוד

יש פער

בין אם הפער הוא גדול או קטן

עדיין קיים

גם כשאני חושבת שאני עצמי

אח"כ אני בספק אם זו הייתי אני

אז להיות אני

להיות כפי שאני עכשיו

זה רק עכשיו

וזה לא קשור לצורך

זה פשוט חבל

"ברומא היה כרומאי..."

לפעמים אתה מתאים את עצמך לסביבה.

יכול להיות שהיה לך מאוד נוח להגיע לבית כנסת בג'ינס וטי שירט, אבל אתה לא תעשה את זה מפאת כבוד למקום ולסובבים אותך, אפילו שבחיי היום יום שלך אתה לא מתלבש מחוייט. ( לדוגמא ).

וזה גם סוג של רובד של אתה, כי אתה מכבד את הסביבה שלך.

לא כי למשל ככל שאני יותר מכיר את הבן אדם שמולי ככה אני פחות מתחבא ממנו.

למשל עם אשתי והילדים אני הכי פתוח, עם אשתי יותר אפילו מאשר איתם.

ועם זרים יש לי רתיעה.

ומה שניינוי אמרה על כבוד המקום מקובל עלי. אבל אני מתמקד כאן לא על כבוד מקום ומנהגיו וביזויים, אלא סתם על חיים שוטפים בעולם. 

אבל זו לא הבעיה אזרחי

אין שום בעיה בלקבל את עצמך עם בן אדם אחר או לבד בהחבא .

השאלה היא למה היית מתבייש או מבולבל אם אלוהים באותו רגע היה ניצב לצידך .

ולמה היית מרגיש לא בסדר ?

לדוגמא, נגיד שיש לי ידידחבר אחד שאני נהנית לעשות איתו דברים שבציבור החרדי לא ממש מאפשרים לעשות.... אלא אם כן אתה נשוי לבן אדם.

אז זה שאני לא אעשה את זה באמצע הרחוב זה טבעי גם לי . אבל זה שאני אשאל את עצמי 20 פעמים האם אני בסדר כלפי אלוהים בגלל כל ההגבלות והטאבו שיש על כך בציבור החרדי זה משהו אחר .ולא רק בציבור החרדי ... גם החברה החילונית אינה מעודדת מיניות לשמה . 
לפעמים זה חייב להיות עטוף בקישקושים של אהבה ניצחיות ושטויות כאלה שייתכן והן אמיתיות אך לא לרגע הזהלפחות... 

אז השאלה היא לא רק מה בא לך או מה אתה רוצה

אלא מה  לא בסדר או בסדר בזה , מי קבע את זה , ומה הקשר לאלוהים  ולרצונו מאיתנו.

נכון שהשאלה האמיתית היא מה היא הוראת ה' בנושא זה הספציפי.

נו תמשיך...