תאכלנה נשים פרים עוללי טיפוחים

בקללה בפרשת בחוקותי התורה מאיימת במצב שבו הרעב יאלץ הורים לאכול את בשר ילדיהם. המוטיב הזה חוזר על עצמו גם בקינות ומתאר מצב שבו נשים אכלו מבשר ילדיהם, עד כדי שיבשלו אותם חיים "אם תהומינה זו לזו בואי ונבשל את בנינו צורחים".

האם יש בסיס היסטורי להתרחשותה של תופעה זו ?  ידוע על מקרים שבהם רעב גרם לקניבליזם, כמו אצל ניצולי המטוס באורגוואי בשנות השבעים, או על המצב בסטלינגרד במלחמת העולם, כאשר בשר אדם נמכר בשווקים, אבל בכרוניקה של הזוועות האנושיות, סיטואציה שבו הורים ניזונו מבשר ילדים לא ידוע לי שהתרחשה אי פעם, אפילו במצבי דחק קיצוניים כמו בשואה.

מאך.
כפשוטם של מקראות זה היה כשהילדים היו עוד בחיים
 איני מבין איך הרב מידן מפרש את זה לאחר מותם
הרי לא היה בימיהם פריזר להחזיק את הילד השני ל יום יומים. מודה ועוזב

גם הוא הסכים שכך הוא פשוטו של מקרא. דא עקא, שלדידו המציאות של שחיטת הילדים לשם אכילתם נראית לו בלתי עולה על הדעת, אפילו במצבי מצוקה. ולכן פירש כנ"ל. ומדובר ששתי הנשים מחליפות "זכות" בילדים שמתו זה עתה - אין צורך לומר שמתו באותו זמן, אלא היום ילד הראשונה מת והם מסכמות מה יקרה כשילד השנייה ימות. גם לא הייתה לו הוכחה לכך, מלבד נטיית הלב.

זו שאלה מעניינת מאד, גם אם מקברית בצורה נוראה.

א. לא ברור לי מדוע שקניבליזם יהיה אסור בנסיבות מסוימות. זכורני שקראתי סיפור מזעזע של זו'ל ורן בילדותי על נוסעים בסירה מאניה שנטרפה. מרוב רעב, הם רוצים לעשות הגרלה ולאכול את מי שיצא. (בסוף הם ניצלים בלי זה). זה ודאי אסור, שאין דוחים נפש מפני נפש. אבל אם אחד מהם היה מת מסיבות שונות, מותר לאכול את הגויה וזו מצוה, כי אחרת איך יישארו בחיים. ולא רק זה, אלא שיש מקום לדון אם יש לפנינו בשר חזיר ובשר המת, ואין משהו אחר לאכול, וזה פיקוח נפש, מה עדיף. עד כמה שזה נראה מוזר, היה מקום לומר שאכילת בשר המת עדיפה, גם אם האינטואיציה אומרת הפוך.

ב. אמנם קשה להבין מבחינה פסיכולוגית כיצד אדם יאכל בשר של בנו. ולכן נראה לי שצדק הרב מידן בפרשנותו.

הרב מימוני.
אני חושב שהאיסור לאכול בשר אדם חמור הלכתית לא פחות מבשר חזיר. והאיסור הוא מכל ההולך על כפיו.
לא מפרשים או פוסקים לפי תחושות פסיכולוגיות של בן המאה העשרים ואחד, עם כל המטענים התרבותים והפסיכולוגים שלו. למצב
שהיה לפני שלשת אלפים שנה בתרבות שונה ובמצב שונה.
לפני כעשרים שנה נפל מטוס בהרי האנדים. נוסעי המטוס נשארו בחיים
על יד אכילת נוסעים אחרים שהרגו אותם נדמה לי לפי הגרלה.
העולם הנאור קיבל את זה בהבנה ונדמה לי גם שעשו סרט על זה.

ברשותך הזכרת לי היכי תימצי ואשאל אותך.
יהודי מטלפן לרב ואומר לו כך. אני סגור ומסוגר בסופת שלגים ויש לי לאכול, א  וב  מה אני יכול לאכול .
אומר לו הרב שלא תעיז לאכול ב  רק א
לאחר שבוע מטלפן שוב היהודי
אומר לו הרב. שלא תעז לאכול א רק ב מודה ועוזב

הרב מיימוני,

הראו לי פעם תשובת ר' משה שמואל גלזנר מקלויזנבורג, נדמה לי בפתח ספרו על חולין (דור רביע?) שנשאל בדיוק את שאלתך : האם לחולה שיש בו סכנה עדיף לאכול בשר אדם או טריפה? והוא השיב טריפה, כי אי אפשר שעם חכם ונבון יאכל מה שלכל העמים פשוט הוא לתעב.
(ת"ב אסור בד"ת אבל עכשיו חצות, וכן אני לא נותן את המראה מקום אז נישאר וחצי תאוותנו בידנו)

הדברים קשורים לשאלה אם יש מוסר טבעי וכו'. בפשטות בשר אדם, אולי דווקא מחמת פשיטות האיסור לאוכלו, לא חמור כמו איסורי תורה האחרים. הדבר נתון במחלוקת.

בכל אופן הבעיה בפסוקי איכה היא כמובן נפשית פסיכולוגית ולא הלכתית.

עקב הצום והאיסור והחולשה אני מעדיף לא לנסות לדון בד"ת עמוקים ואף לא לפתור את חידתו של ירוחם.

רק אעיר שבבחינה מקופיא (=מלמעלה) של פירושו של הרב מידן הדברים מסתדרים יפה. הרי אז לא היו מקררים וגם לא תודעה של מקררים. וגם אם אדם ידע שבשר לא טרי אינו בריא, כאשר יש רעב אין ברירה ואוכלים מה שיש...

וראיה קצת לדבריו היא שהנשים מספרות כיצד באו לבשל ולאכול, ולא ציינו כי הרגו את הילדים תחילה. ולכן אפשר שהילדים מתו אבל הן לא נתנו אותם לקבורה אלא שמרו אותם לאכילה, כנאמר.

וזה מזעזע מאד.

אשתדל להתייחס לשאר הדברים מאוחר יותר בל"נ.

נו עד כדי כך שיבשלו אותם חיים?
 זה הרי ברור כי האשה הראשונה הרגה את בנה. אחרת איזו טענה יש לה כלפי האשה השניה . שהיא לא החזירה לה בשר של בנה המת?
הדיון היה דיני ממונות גרידא? על נושא מאד לא יפה.

רק להוסיף כנגד פרשנותך הרב מימוני, ופרשנותו של הרב מידן.
בתוכחה מופיע הקללה ואכלתם  בשר בניכם.
האם התורה היתה משתמשת בדימוי אבסורדי. שכל אחד יגיד זה לא יכול להיות ואם זה לא יכול להיות גם יתר הדברים לא יהיו.

אגב לפני דור אמרו שהקללה של ואכלתם  בשר בניכם הפך  מקללה לברכה.
שהאבא יכל להרשות לעצמו (מבחינת כשרות) לאכול בשר אצל בנו. מודה ועוזב

ראיתי פעם בשם אחד מגדולי בעלי המוסר, שבאמת אכילת בשר הבנים הוא נגד הטבע ולא שייך כלל במציאות, רק היות והתורה גזרה שיהיה כך, כעונש איום ונורא, היה הדבר צריך להתקיים, ולכן זה קרה - כפי שהגמ' מספרת - אף שבדרך הטבע אין לזה כלל מקום.

MCHAN

<"הראו לי פעם תשובת ר' משה שמואל גלזנר מקלויזנבורג, נדמה לי בפתח ספרו על חולין (דור רביע?) שנשאל בדיוק את שאלתך : האם לחולה שיש בו סכנה עדיף לאכול בשר אדם או טריפה? והוא השיב טריפה, כי אי אפשר שעם חכם ונבון יאכל מה שלכל העמים פשוט הוא לתעב">

הדין הוא שמאכילים אותו "הקל קל תחילה", מבחינת האיסור, ואיני יודע מדוע הוא חשב שיש להתחשב בעמים  אחרים? 

לגבי איסור אכילת חזיר לעומת בשר אדם יש מחלוקת בין הרב עמיטל לרב ליכטנשטיין. הרב עמיטל סובר שעדיף לאכול את החזיר, ואילו הרב ליכטנשטיין סובר שיש לאכול את האדם.

נישטאיך,

אין תחת ידי את הספר. אבל אם הוא רואה איסור מוסרי אוניברסלי, ייתכן שזה מעין "נורמות שעליהן קיימת התשתית המשפטית שלנו" (ציטוט צולע של נשיאנו, ברק) וזה סופר-איסור, יותר מאיסור דאורייתא. כאמור, מחלוקת אם יש ביהדות אספקטים של משפט טבעי (ספרו של שגיא).